לרגל יום הולדתם המשותף מציגים האומנים אסי משולם ורקפת וינר עומר תערוכה משותפת המוצגת עתה בגלריה "גבול" שבקיבוץ חניתה
*תמונה ראשית: רקפת וינר עומר, "זאב המים(המלך)", תחריט אקווטינטה על נייר. צילום: דניאל חנוך
בדצמבר 2025 הוצגה בגלריה "נולבז" בתל אביב התערוכה "עד 120". אוצרת התערוכה שלומית ברויר כתבה בטקסט התערוכה: "יום הולדת משותף וחגיגות עשור הם המניע המוצהר שלשמו כונסה תערוכתם הזוגית של רקפת וינר עומר ואסי משולם".
עתה, בחלוף שנה, התערוכה העפילה לגלריה "גבול" שבקיבוץ חניתה ובמסעה צפונה שינתה כמתבקש הן את שמה ל"עד 121" והן את פניה, קרי, מוצגות בה גם עבודות חדשות או אחרות מאלה שהוצגו בתערוכת המקור.
אימה ופחד
בחלל הפנימי של הגלריה מוצגים פסליו וציוריו של משולם. על אחד מקירות הגלריה ועל הרצפה ובצמוד לקיר מונחים ענפי עץ שבקצות חלק מהם משופדות מסכות פנים שכמו נועדו להטיל אימה ופחד במתבונן בהן. עיניהן של המסכות פעורות לרווחה ומזרות אימה, אפן מאורך ומעוקל, פיהן חושף את שיניהן העליונות ואת ראשן מעטרים כפיסי עץ מחודדים או צמד קרניים. מסכות נוספות הדומות בהבעתן המבעיתה תלויות על הקירות ופזורות על רצפת הגלריה. המסכות עשויות ממגוון חומרים כגון דאס, מסמרים, קש, חרוזי עץ ועוד.
ציוריו של משולם המשלבים תבליטים ובעלי המרקמים המחוספסים על שלל החומרים והאובייקטים המוטמעים בהם, בדומה לפסלי מסכות הפנים, שואבים את השראתם החזותית מתרבויות בעת העתיקה וממוקדים בפרט בטקסי פולחנים של שבטים קדומים. בציוריו הוא בורא יצורים היברידיים הזולגים בין חזות אנושית לזו החייתית ו/או מלאכית. באחד מציוריו המכונה LIGHT BEARER"", (2023), שרקעו העליון אפרפר ויתר שני שלישיו התחתונים חומים, מכויר ומצויר יצור היברידי: פניו הבולטות ממשטח הציור ובעלות המרקם המחוספס הדומה לרגבי אדמה חומה כהה, נראות כפני קופיף רך בשנים. עיניו העגולות תחומות בקו מתאר לבן ואת פדחתו מעטרים קוים ישרים בגוון לבן. אמות ידיו פונות מעלה משני צדי גופו ועל כל אחת מכפות ידיו הפרושות מצוירת שלהבת אש. זנב משתלשל ממרכז גופו של היצור וזוג כנפיים פונות ממרפקי ידיו אל עבר שתי הפינות התחתונות של מסגרת הציור.
יצורים היברידיים
בתערוכת הגמר של משולם כסטודנט בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה שנערכה בשנת 2000 הוא הציג סדרת תצלומים של צדודית פניו שעברו עיבוד מעוות ומסלף בפוטושופ. במעבר מתצלום לתצלום הוא יצר שינוי מזערי ומדורג כבתהליך אבולוציוני בו הוא שיטח את מצחו וסנטרו עד ליצירת דימוי המאזכר את מבנה פניו של האדם הקדמון. באותה שנה הוא יצר גם את הסדרה "בדיחה דיגיטלית במגמת התאבדות" בה מצולמות פניו מהחזית ועיצב את אוזניו כאוזני בעל חיים. בין השנים 2001-2003, הוא יצר סדרות בהן הוא ברא יצורים היברידיים הנעים בין פני-אנוש, קרי, פניו, לבין יצורים חייזריים או בעל-חיים.
מהאמור לעיל, ניתן לראות קשר ישיר ואבולוציוני בין עבודותיו המוקדמות של משולם לבין אלה המוצגות בתערוכה הנוכחית ולאלה שהוצגו בתערוכות רבות נוספות משלו. עם זאת קיים ההבדל משמעותי בין עבודותיו המוקדמות לאלה הנוכחיות ולאלה שהוצגו לאורך השנים, היינו, בתערוכותיו המאוחרות יותר הוא זונח את העיסוק החשוף ב"עצמי" וב"אני" לטובת בריאת יצורים היברידיים השואבים את השראתם מתרבויות קדומות ואומנות שבטית.
ילד מסביר למבוגר
הציור של רקפת וינר עומר מזוהה ומקוטלג כשייך ל"ציור הרע" כלומר, כזה המתעלם ממיומנות טכנית ובועט בחוקי הציור "הטוב והנכון". ציוריה נראים כשואבים את השראתם מציורי ילדים ו/או מאלה של ה"אאוטסיידרים". לא רק סגנון ציוריה מאמץ את סגנון ציוריו של הילד ובעיקר את זה המצוי בשלב הסכמתי של התפתחותו הגראפית, אלה גם הכותרות שהיא בוחרת לעבודותיה מאמצות את האופן שבו מסביר ומפרש הילד את ציוריו למבוגר שכושל בהבנה ופענוח את שפתו הגראפית. כך לדוגמה, באחד מציוריה שכותרתו "ילדה מראה פצע ביד (ביצי עין)", הכותרת אכן מסייעת למתבונן לראות ולהתמקד בפרטים זעירים או לא ממוחשים דיים שאלמלא היא היו חומקים ממבטו.
במרבית הציורים של וינר עומר בתערוכה שולט הגוון הלבן על מרקמו הסמיך כשכבת טיח טרם הקצעתו. בציור "מיצי", המאמץ נקודת מבט ממעוף הציפור, על רקע קיר לבן ואריחי רצפה לבנים התחומים בקווים שחורים "מרושלים" – המתעלמים במכוון מחוקי הפרספקטיבה – והמשתפלים מטה כלפי הצופה, מתואר, חתול לבן הנח על שטיחון חום. בציור זה, כמו ביתר ציוריה, היא עושה שימוש בשלל חומרי ציור: צבעי שמן, אבקת גיר פסטל ופסטל שמן, עט ועיפרון.
לצד ציוריה מציגה עוד וינר עומר סדרת תחריטי אקווטינטה על נייר בה על רקע שחור מתוארים בלבן בעלי חיים המאזכרים במידה זו או אחרת את אלה המוכרים. בתחריטיה בעלי החיים מתוארים מצדודיתם, כשהם נטולי גוף וגפיים ורק צווארם וראשיהם מגיחים משוליו של הנייר.
מתערוכתם המשותפת של משולם ווינר עומר, נדמה ששני האומנים חולקים הנאה משותפת לחומר על ריבוי גווניו, לחומריותו ולמרקמיו ושואפים ליצירה ראשונית כזו, המשילה מעליה שכבות של סובלימציה פרי הצווים הסוציו-תרבותיים.
תערוכה שמומלץ לראותה.
"עד 121", אסי משולם ורקפת וינר עומר, אוצרת: ריטה כץ, גלריה "גבול", קיבוץ חניתה, עד ה- 28.2.
