כפר יהושוע ומעט על עצמי
אני גרה במושב כפר יהושע שבמערב עמק יזרעאל.
המושב הוקם ב1927, על ידי גרעין שהוקם עוד בטרם העליה לארץ. המושב נקרא על שם יהושע חנקין, שרכש את אדמות העמק.
נולדתי במושב, כנכדה לדור המייסדים. משפחת אבי הגיעה להתגורר במושב כמעט עם הקמתו. סבי יצחק ברנשטיין, הספיק להיות חבר בקבוצת כנרת, , שם פגשה אותו סבתי, שביקשה לשנות את הכיוון מחיי קיבוץ, לחיים במושב.
בילדותי ליוויתי את הנעשה במשק, והבילוי ברפת, בלול, בבוסתן בכרם, ובשדות- היו חוויות הילדות שלי הזכורות לטוב. נולדתי כמה שנים ספורות לאחר קום המדינה.
ספגתי בבית ערכים של חלוציות, עבודה עצמית, עזרה הדדית, והתגייסות לטובת המדינה. הורי היו בפלמ"ח, והשתתפו במלחמת העצמאות.
אחרי השרות הצבאי, גרתי זמן מה בצפת, עסקתי קצת באומנות, וטיילתי בנופים שסביב העיר. עשיתי בגרות אקסטרנית, ולמדתי שנה אחת בחוג לפסיכולוגיה בירושלים.
המשק
כשהגיע הזמן לבחור את דרכי בחיים, העדפתי חיים הדומים למה שספגתי בילדותי- לשהות הרבה בחוץ, ולהצמיח דברים מהאדמה.
חיפשתי לגור בבית עם אדמה, ולהורי היה בית שעמד פנוי. חזרתי להתגורר במושב, ב1975, ומאז אני שם. בחרתי להקים משפחה עם בן המושב.
שנינו בחרנו לנסות להיות חקלאים. שנינו ספגנו בבית אהבה לטבע, ולצמחים, וניסיון מסוים בגידולים חקלאיים.
גדלנו בבתים עם אוכל צמחוני, ובחרנו לגדל ירקות במשק שקיבלנו מהוריי.
התחלנו לגדל מה שגידלו החקלאים בכפר- בצל, מלונים ואבטיחים, כרוב כרובית וברוקולי. ונהגנו בגידולים כמקובל אצל שכנינו. אבי נתן לנו את הפרגסון הישן, ובעלי צייד את המשק בטרקטור ג'ון דיר כמעט חדש. רכשנו גם מרסס גב, ומרסס לטרקטור.
כיצד הגעתי לחקלאות אורגנית?
בערך סביב גיל עשרים התעורר בי עניין בבעיות של זיהום מחומרי הדברה, ובכלל התפתחה אצלי המודעות הסביבתית. למדתי בעיקר ממאמרים בעיתונים, שהייתי גוזרת ושומרת.
כשהתחלנו לגדל ירקות, קראתי את התוויות שעל חומרי ההדברה, והרגשתי שזו לא דרך נכונה.
בגינת הבית לא ריססנו, וכול ילדותי אכלתי ירקות ופירות, ונהגתי לקטוף לעצמי ממה שהבשיל.
התחלתי לחשוב איך אפשר אחרת.
למעשה ידעתי שבמושב השיתופי יודפת עוסקים גם בגידול אורגני, מאז הקמת הישוב בשנות השישים.
אמא שלי קיבלה ספר בשם האביב הדומם- שדיבר על ניזקי חומרי ההדברה, וסיפרה לי רשמים ממה שקראה, כשהייתי בשנות העשרה המוקדמות. חיפשתיו מצאתי את הספר, והוא חיזק את המודעות שלי.
נסעתי ליום עיון שפורסם בבטאון של החברה להגנת הטבע, על חקלאות ושמירת טבע, ושם הכרתי אנשים חדורים אמונה שאפשר אחרת. ואת עניין החקלאות האורגנית בשדה אליהו.
ביום עיון נוסף שמעתי במקרה על דגם של של משק המגדל למכירה ישירה- וכך מצליח להוציא פרנסה משטח לא גדול, בגני עם. חלקתי את המידע והרשמים עם בעלי.
המעבר לחקלאות אורגנית
בררתי מי המדריך, שמלווה אותם. מסתבר שיש מדריך לעניין האורגני ושמו חיים אבירם.
פנינו למשרד החקלאות, וזכינו לביקור בית של כמה נציגים שידעו להציע לנו רק גידול ליצוא, שלא התאים לנו כמשק משפחתי, בתנאי האקלים חסרי היתרון שיש בכפר יהושע.
כשהגענו לפתרון של משק למכירה ישירה "מרקט גרדן" הבנו שזה המודל שאפשרי עבורנו.
נסענו להיכרות עם מריו לוי, בשדה אליהו, הכנסו ידיים לערמת הקומפוסט האורגני, ועברנו את המבחן בהצלחה.
מאותו ביקור מריו החל ללוות אותנו בצעדים לקראת הפיכת המשק למשק אורגני.
באותה תקופה מריו הקים את הארגון של החקלאות האורגנית, ביחד עם כמה מגדלים נוספים, כשהוא מפיץ את הרעיון, כולו חדור אמונה, ומצליח להגדיל את מספר המגדלים האורגנים בארץ.
בעלי השתכנע, והתעמק בנושא, קרא עיתונות בתחום, בעיקר מארצות הברית, שם היה כבר ניסיון, ובשטחים גדולים. אני שמעתי ממנו.
עברנו לגידול אורגני ב1983, כעשר שנים אחרי שעשו צעד זה בשדה אליהו, והם למדו מיודפת, ומהנס מילר- בשוויץ, ממנו למדו אנשי יודפת, כעשור לפניהם. היו בארץ עוד מגדלים נוספים, ששמם לא הגיע לפרסום רחב.
היה גם מדריך להכנת קומפוסט, מטעם משרד החקלאות, שעלה עם הידע מגרמניה, שהגיע להדריך את החקלאים במושב שלי, בשנים הראשונות. כזוג צעיר הרגשנו חלוצים, יצאנו יחד לדרך חדשה.
למזלנו אדמת העמק הפורייה, הייתה קרקע מצוינת עבור הירקות, והתוצרת של המשק היתה יפה מאד, למן ההתחלה.
שיווק ישיר
פיתחנו לנו שוק מקומי שהתבסס על משלוח תוצרת לאנשים, לפי הזמנות טלפוניות וימי חלוקה. הבאנו משלוחים וחילקנו בטבעון, בחיפה, ובעמק יזרעאל. הפיצו את שמנו מטפלים אלטרנטיביים, אגודת הצמחונים והטבעונים, ובתי הספר האנתרופוסופיים.
לצורך גיוון המשלוח קנינו מוצרים בסיסיים שחסרו לנו, וכך יצא שעסקנו גם בקניה למכירה- למעשה המסחר בתוצרת לא מהמשק, היווה כול השנים ועד היום, ענף שתמך בגידול ובשיווק של התוצרת שלנו.
כמובן הקפדנו לרכוש רק תוצרת אורגנית, בפיקוח.
בשנים הראשונות שלנו של הקמת המשק, הזמן שלי היה מוקדש ברובו לגידול ילדים. חריגים היו הימים, כשבעלי יצא לשרות מילואים, בהם הייתי אחראית על הנעשה בחלקות, בעיקר על ההשקיות. נולדו לנו במהלך שבע שנים 5 ילדים, בנוסף לילד איתו הגעתי מבן זוג קודם, מעברי בצפת.
הייתי בבית, עסוקה בגידול ילדים. נעזרנו במתנדבים, רובם מחו"ל שגרו ואכלו איתנו, והיו חברה מעניינת ומגוונת.
בהמשך ל"משבר גיל הארבעים", נפרדתי מבעלי ונשארתי במשק להמשיך את הפעילות, ולנהל את המשק מבלי שהפעילות תיפגע או תיעצר.
בהיות המשק של הורי, והרעיון ודרך החיים היו חשובים לי, התמודדתי עם האתגרים ששינוי זה הביא, ולמדתי מה שצריך תוך כדי תנועה. לפני שנה מלאו ארבעים שנה למעבר לחקלאות אורגנית. רוב ילדי עברו את שנת הארבעים. חקלאות אורגנית עבורי היא דרך חיים.
קשה לספר על מה שמתרחש בפרק זמן של 40 שנה. אני אוהבת לצאת למשק, לראות את השינויים בחילופי עונות, את מחזור החיים של הצמחים, דמויות עובדים שמתחלפות. תמיד דברים חדשים להתנסות בהם, וללמוד.
חלפו ארבעים שנה הראויות לספר של ממש.
כמה דברים שחשוב לי לציין: בכול שנות המשק בהן אני מנהלת אותו, המשק מתנהל מהון עצמי, והחשבון יציב למדי. נמנעתי מלקחת הלוואות, והפיתוח נעשה בהתאם ליכולת, צעד צעד.
הגנת הצומח במשק אורגני מגוון
צמצמתי בהדרגה את השימוש בחומרי ההדברה הבודדים בהם השתמשנו, בהתאם לתקן האורגני, והגעתי ליציבות ללא שימוש בחומרים, וללא מעקב אחר מזיקים. רוב הגידולים הצליחו ברמה טובה גם בדרך זו.
מחלקם, שלא שגשגו- נפרדתי.
האיזון בין מזיקים לאויבים טבעיים הושג על ידי יצירת סביבת גידול מגוונת, הכוללת גדרות חיות, ובוסתנים, עצים שיחים, וכתמי עשביה.
כשהתחלפו המתנדבים בעובדים שכירים, העובדים שהגיעו למשק היו אנשים שהרגישו צורך בעבודה עם האדמה.
כשהתחלתי להיות העובדת העיקרית בשדה, אני זו שלימדתי את העבודה. לי ולהם העבודה היתה תרפיה, וגם הזדמנות לשיחה, שיתוף, והחלפת מחשבות. אחדים מהם עשו לי הכרות עם שירים שאהבו, או ספרי מודעות ורוח שקראו. בשנים יותר מאוחרות, אני הייתי זו שממליצה על ספרים. עודדתי את כולם להאמין בעצמם, וללכת בעקבות חלומותיהם.
תחת ניהולי המשק העסיק עובדים ישראלים, איתם היתה לי שפה משותפת, ואפשרות לשיחה. שמתי לי ליעד לצאת לפנסיה כשהילדים יצאו מהבית. לא בניתי על כך שיחזרו לחקלאות, תופעה נדירה בימינו.
עברתי מעבודה עם עובד אחד, בהדרגה, לצוות של מספר עובדים, שהלך וגדל, וכלל בעלי תפקידים שונים- – שהבכיר הוא מנהל העבודה. ההיקפים גדלו בהדרגה, והעסק היה מורכב. עם הזמן היו בעלי תפקידים, שעסקו בקניה ומכירה, וניהול החנות שהחליפה לתקופה את המשלוחים. היה גם שיווק לחנויות אורגניות אחרות.
בסופו של דבר הגעתי ליעד של יציאה לפנסיה, לפני כ7 שנים, כאשר שני מנהלי עבודה, שעברו את הכשרתם החקלאית במשק שלי, ולמדו ממני בחרו להקים חברה עצמאית, שמפעילה בקבלנות את הגידול, הקטיף והשיווק.
השארתי לי את ענף הבוסתנים של מגוון פירות גדול, כענף צדדי, המוסיף טעמים ופינות מיוחדות למשק.
בהדרגה הם שילבו עובדות ערביות אחדות ועובדים תאילנדים, והרחיבו מאד את היקפי הגידול והשיווק, הקניה והמכירה, הכניסו גידולים חדשים, והפסיקו עם גידולים אחרים.
כיום יש שימוש מוגבל בחומרים מותרים, מה שמאפשר להקדים שתילות, ולטפל בתותי שדה בהצלחה, גידול שלא היה בזמני.
השתמשנו ומשתמשים ביריעות להגנה נגד מזיקים, ורשתות צל, בהתאם לעונה, בגידולים מסוימים, וברשתות הגנה על עצים בבוסתן. לאורך השנים אנחנו נעזרים מידי פעם במדריכים חקלאיים. בשעתו היו אלו מריו לוי וחיים אבירם זכרם לברכה, ושלמה אילן ז"ל. גם משה זאבי, ואורי אדלר ליוו אותנו במהלך השנים, ורבים נוספים.
• • •
כול השנים דאגתי לנוכחות של צמחים מעניינים, ופרחי בר וגם פרחי תרבות, כנקודות חן בשטח. יצרתי שטח מגוון ומלא עניין, ובוסתנים המניבים סביב השנה. שניים מבני עברו לגור ליידי בשנים האחרונות.
הצעיר מחליף אותי בעבודת אחזקת הבוסתנים, והגדול – מלווה את ענייני המחשבים והתקשורת במשק.
אני מתנדבת בגינון הציבורי בכפר, שעבר להיות גינון ללא ריסוס בהחלטת הוועד המקומי.
וגם אחראית למצוא למי מלמסור תוצרת שנפסלה לשיווק, ואנשים יכולים להנות ממנה.
היקף הפעילות במשק גדל מאז שפרשתי, והיקף התוצרת לתרומות גדל בהתאם. כיום אני ממיינת את התוצרת הזו, ופוגשת אנשים שדואגים שהתוצרת תמצא את מי שזקוק לה.
