אלומות אור

ערב הוקרה נערך בבית השיטה למתנדבי המיזם "החיטה צומחת שוב" 

250 איש התכנסו בחדר האוכל של בית השיטה, לאירוע הוקרה לכבוד מאה המתנדבים שהגיעו לכפר עזה לעשב ולנקש את העשבייה בפתחי הבתים. הם באו מכל רחבי הארץ וגם מחו"ל, עזבו הכל ובאו להביא אור וחיים במקום השרוף והחרב. התרגשות רבה אחזה בכול, רוח ציונית מיוחדת נשבה באוויר. המתנדבים נפגשו לראשונה לא כשהם כפופי גב, אלא פנים אל פנים, מתחבקים ודומעים וחדורי אמונה בחברות העמוקה שנוצרה שם תוך כדי ליטוף האדמה.  

נוטעים חיים בביתנו 

"מתוך החושך והכאב אנו מתחילים לראות אלומות של אור" אמר ליאור שמחה, מזכ"ל התק"צ שהיה נרגש לא פחות. "אנשים טובים לא מחכים ומתגייסים לעזרה. מיזם 'החיטה צומחת שוב' הוא אלומת אור גדולה, והוא התקווה שעלינו לאחוז בה. השלד הכלכלי של התנועה חזק דיו, ועתה לא נותר אלא להשיב את הרוח למפרשי הסולידריות, כדי שנוכל לשוט לעבר האידאלים. אנחנו איתכם, אני מצדיע לניצן ולעידו ולכל אנשי כפר עזה. אתם לא לבד, התנועה הקיבוצית עומדת מאחוריכם!" 

נציגי כפר עזה הדגישו את חשיבות המיזם והמשמעות שהוא נותן לחייהם. יעל פילוס הזכירה את נפילת 11 הבנים של בית השיטה במלחמת יום כיפור: "לא הצלחנו אז להבין איך אפשר לאבד 11 חברים במלחמה אחת, ואז ב-7 באוקטובר הבנו. איבדנו 64 חברים אהובים ועולמנו חרב, ואתם שוב הגעתם והתייצבתם להושיט יד במילה ובמעשה, עובדים יום יום בשמש בגשם ובשרב ונוטעים חיים בביתנו. היום לראשונה נפגשות שתי הקהילות אצלכם ולא בכפר עזה, ואנו מייחלים שהמפגש הבא יערך אצלנו עם שובם של החטופים".  

קסם שכולו נתינה 

"אני יכול להעיד רק על עצמי: עבורי זו הייתה קריעת תחת שלא חוויתי מאז הטירונות" תיאר בחן גלילי את חווית העבודה דובי בנארי מכפר בלום. "אחרי יום העבודה הראשון הגב היה תפוס, הזרועות כאבו, ובקושי יכולתי להישען על הברכיים, הייתי שבר כלי… ואז הסתכלתי מסביב ולמדתי שכשאתה לא יכול לנכש עשבים בטורייה כמו ניצן סלע, תעבור לגירוף במגרפה כמו אמנון, כשגם זה קשה, קח קלשון ותעיף את הגזם לעגלה כמו עובל, התעייפת – קח מזמרה ותעצב את השיחים, וכשהגוף זועק למנוחה, תעבור לישיבה ותתחיל לעשב כמו מרים, וכשהתחת מתחיל לכאוב אפשר תמיד להסיע את הטרקטור.  

התקבצו כאן האנשים הטובים ביותר שיש לארץ ישראל להציע. חברי בית השיטה חוללו קסם שכולו מנהיגות, אהבה, נתינה ודוגמה אישית, הם נתנו לנו הזדמנות להיחלץ מהעצב ולהשתתף במשהו שכולו אופטימיות ותקווה לעתיד".  

אבי פרחי משדה ניצן הציע לשנות את שם המיזם מ'החיטה צומחת שוב' ל'מדינה תצמח שוב'. "כשמסתובבים בכפר עזה, אמר, ורואים את הנוי הפורח, אני בטוח כי החברים יאזרו כוח ויחזרו במהרה לבתיהם".  

יהודית פלד מבית השיטה הזכירה את שירה של דורית צמרת ז"ל ששאלה לפני 50 שנה אחרי מלחמת יום כיפור -"מה נעשה עם כל המכאוב וכל האהבה?": "במקום שיתוק התגלו בעמנו כוחות גנוזים וגילויי תושייה והתנדבות ללא צו 8. ניצן ועידו בחרו פשוט לעשות. בלשונה של נעמי שמר זו ארץ ישראל הישנה האבודה, היפהפייה והנשכחת, זו שמושיטה את ידה כדי לתת ולא לקחת". 

איש מעשים ודמעות 

בסיום הזמין אייל שריג מנחה הערב את ניצן סלע "איש של רעיונות מיוחדים. הרבה מהם אינם צועדים בתלם. איש של התמדה, איש של דוגמה אישית. איש שנטל את מקלו ועזב את ביתו להרבה חודשים למען עשייה צבעונית וקשה עד מאוד. עשייה עם מנהיגות מרשימה ומרגשת. האיש שלנו של המעשים והדמעות". 

בקול חנוק מהתרגשות אמר ניצן: "למעלה מארבעה חודשים אנחנו מנקים את כפר עזה, הופכים דיבורים למעשים. אני מעיר אנשים בקצה הארץ בלילה, ובבוקר הם מתייצבים. אנחנו מקיימים את היחד האמיתי. אני מאמין שהפעולה שלנו נותנת תקווה בכפר עזה בעוטף, במדינה, ובעם היהודי בכלל. אני מאמין שאנו חלק מתנועה ישראלית שצומחת בה בשורה חדשה. 

כששאלו אותי באוקטובר עד מתי תמשיכו עם המיזם הזה, אמרתי – עד פסח, לא האמנתי שנעבור אותו ונגיע ליום הזה. אני מאחל לכולנו שיהיה לנו כוח להמשיך כל עוד ירצו אותנו ונרגיש שאנו תורמים. אנחנו יכולים להוביל מהלך לאומי של יחד וערבות הדדית, של עתיד טוב יותר". 

התזמורת פצחה בשירי ארץ ישראל היפים עם חברי כפר עזה ששרו ובכו… באקורד הסיום הקהל עמד על רגליו בשורות שורות ושר את "אלי אלי", האווירה הייתה מחושמלת, יגון ושמחה נשזרו יחד לרגעי התעלות רוחנית שלא הכרנו. 

הגינה מסמלת חיים גם כשהמוות ניסה לנתץ הכל 

ג'וני רפ מארה"ב שהתנדבה במיזם בכפר עזה כתבה: 

"אני מסתכלת בתמונות משלושת הימים שלי בכפר עזה ונדהמת שהייתי שם רק שלושה ימים. אלה היו שלושה ימים ששינו את תפיסת עולמי. כל רגע, כל שיחה, כל היכרות היו משמעותיים עבורי. החיים ביחד בבית הילדים היוו בסיס להתנסות עמוקה ואישית הן מהחזרה לילדות, והן מהרגשת היחד. העבודה עצמה, תחזוקה ושיקום של גינות החברים והתושבים גם היא היוותה מטפורה לחיי האישיים ולזהות הישראלית שלי היום. הגינה הרי מהווה את המהות של הבית, המרכז הנפשי והרוחני. הגינה מסמלת חיים גם כשהמוות ניסה לנתץ הכל. השם 'החיטה צומחת שוב' מחזיק בתוכו משהו כל כך ישראלי כל-כך בסיסי: חיטה. הוא מחזיק את העובדה שהחיטה לא רק תמשיך לצמוח אלא צומחת עכשיו בזמן מלחמה ופילוג. היא צומחת ומאחדת את כל מי שנחשף אליה.  

עבדנו יחד קיבוצניקים ועירונים ימין ושמאל, נשים וגברים, יהודים ונוצרים, ישראלים וחו"לניקים, עבדנו ואכלנו ושרנו וחלקנו סיפורים והקשבנו. חיינו השתנו. אני מתכננת לחזור לישראל לשנה לראות איך זה לחיות בארץ אותה עזבתי בגיל 19".