אומר עומרי שמיר, מנהל רפת גינוסר, שמפרט את מגוון הסיבות לכך ובעיקר – מערכת הצינון האוטומטית שהותקנה ברפת, שאפשרה לעבור לשתי חליבות, שומרת על בריאות הפרות ואף הביאה לשיפור ההתעברות בעדר ולחיסכון בכוח אדם
בקעת גינוסר וקיבוץ גינוסר שוכנים באחד האזורים הכפריים שאני הכי אוהב בישראל, עם נוף מדהים, פלגי מים, מטעים, הכנרת, באמת אזור נהדר, אבל חם, לעתים חם מאוד. ברפת גינוסר אני פוגש את המנהל החדש והצעיר עומרי שמיר, שהחליף את מנהל הרפת יותם קפלן, שעוסק היום במערכות צינון אוטומטיות לפרות. את עומרי שמיר אני פוגש ברפת, כשהוא מג'נגל בין הראיון העיתונאי, סיור ברפת לבין טיפול בבנו המתוק שהיה טיפה חולה באותו בוקר, ועל כך אני מודה לו.
עומרי שמיר (48) נראה מצוין לגילו, מוצק ושזוף, ובכך הוא מאשים את הגלישה בכנרת והשמירה על הכושר.
כמה זמן אתה עובד ברפת?
"היינו פה עוד בצעירותנו, יותם, נעמי ואני, עבדנו כאן ביחד ברפת. אחרי זה עברתי למטבחים, לקולינריה, עבדתי שנים רבות במטבח ויותם, שהיה מנהל הרפת, הצליח להחזיר אותי בסוף לכאן ומכאן השאר היסטוריה! אני כבר 13 שנה כאן ברפת. יותם היה מנהל כעשור שנים ואני החלפתי אותו, הוא לימד אותי הכל, וזה הסיפור. אנחנו מאוד אוהבים את הפרות, מאוד אוהבים את העבודה. עבורי, אחרי העבודה במאפיה הרפת היא העבודה הכי טובה שיש, אבל במאפיה מאוד קשה. הסיפור של הלחם והאפיה, זו האהבה הגדולה האמיתית שלי וגם בשר בקר בצלחת. המון שנים עבדתי כשף במטבחים אז אני מכיר את הפרה משני הצדדים…
אבל, העבודה ברפת היא עבודה מצוינת, עבודה מאוד מקצועית שדורשת ממך להתמקצע בהמון תחומים, החל מהזנה, דרך פוריות, רווחת בעלי חיים ועוד ועוד תחומים – אין לזה סוף. זה תחום מאוד מאוד מעניין, גנטיקה, תחום שגם בו אנחנו עובדים חזק. כמובן שבעתיד אנחנו רוצים שהפרות שלנו יתנו כ50- ליטר כל אחת ולא ,40 ואז נוכל להחזיק פחות פרות ולהרוויח יותר".
רפת קטנה וחכמה
ברפת גינוסר יש 650 פרות, 350 מהן נחלבות פחות או יותר במשך כל השנה. המכסה: 4.4 מיליון ליטר. "אם הייתי פרה הייתי רוצה לגור פה ברפת למרות החום", אומר לי בחיוך עומרי. "יש לנו רפת חכמה. אמנם בשל המיקום שלנו מאוד מאוד חם פה, אבל אנחנו מצליחים לתת מספרים מאוד יפים ותוצאות מצוינות. אנחנו עובדים בשיטה מאוד חדשנית, הן בצינונים והן בניהול העדר".
"אנחנו יודעים להגיע בחליבות עד 4 מיליון ו90- אלף", מוסיף עומרי. "אנחנו יכולים לעשות חצי מיליון ליטר חריגה בשנה טובה. בשנה פחות טובה עושים 200 אלף חריגה. אנחנו עובדים בשתי חליבות ולא בשלוש בגלל המערכת צינון האוטומטית שיותם התקין ברפת. הפסקנו לקחת את הפרות לצינונים, עושים רק שתי חליבות הפרות חיות פה בתנאים מדהימים למרות החום הכבד באזור".
מערכת צינון אוטומטית?
"כן, כבר אין לרוץ ולהביא את הפרות בלילה למקלחות ובין החליבות. אנחנו עובדים עם מערכת הצינון האוטומטית בערך 5-6 שנים, הפרות מגיעות לאזור מסוים, המערכת מזהה את הפרות במקטעים, לכל אבוס יש שלושה מקטעים. המערכת קולטת שיש בין חמש לעשר פרות, אתה מחליט על הפרמטרים מראש, המערכת מזהה כל פרה לפי התגים ומפעילה את הצינון באופן עצמאי. בימים שבהם לא מאוד חם מפעילים רק את האוורור – זו בקרת אקלים אמיתית. ברגע שהמערכת מזהה שיש עומס חום גדול היא מפעילה גם את המתזים. בעצם היא יודעת מתי לצנן את הפרות ומתי לא לצנן את הפרות, גם את החולבות וגם את היבשות, בלי שאתה תצטרך לעסוק בכך כל היום".
"22 שעות ביממה הפרות החולבות נמצאות בחצר. אם בעבר היינו מביאים אותן לחליבה שלוש פעמים ביום ובין החליבות היינו מעבירים אותם סככות בגלל העומס חום פה, כלומר שש פעמים ביום הן היו הולכות וחוזרות. כתוצאה מכך היו בעיות רגליים, היו עובדות קשה כל יום, היום כל אחת מרגישה כמו מלכה ורואים בבירור שהמצב השתפר".
"אין צעירים, אין דור המשך כרגע וזאת באמת הנקודה הכואבת ברפת שלנו ובמקומות רבים אחרים. הייתי שמח אם היו נכנסים לפה צעירים, הייתי מוכן לשלם להם גם קצת יותר, אקסטרה אפילו, אם רק הייתי יודע שהבן אדם לא בא לכאן לעשות שתי חליבות ולנסוע אחרי זה לטיול הגדול"
בדרך כלל רפתות קיבוציות התאחדו במהלך הרפורמות שעברו על הענף. איך קרה שרפת גינוסר נותרה לבדה?
"האמת שזה כמעט קרה עם קיבוץ בית רימון בעבר ובסוף לא עשו. זה היה לפני הרבה זמן, עוד לפני הרפורמה הקודמת, לפני 15-17 שנה. לא יודע למה זה לא יצא, לא הייתי מעורב באותן שנים ברפת, הייתי במטבחים בתל אביב, ברצלונה וניו יורק, אבל זה לא יצא לפועל".
איך קיבלת את ניסיון הרפורמה של סמוטריץ' בסוף 2025?
"הלכנו והשתתפנו בכל ההפגנות, אני אישית לא הפגנתי מספיק לדעתי, זה היה חלק מהעניינים והיו לי עוד דברים מעבר. ההרגשה היא כמובן הרגשה לא טובה, כאשר אתה נותן מעצמך 100% ויותר בזמן מלחמה, כל הסיפור של ביטחון המזון והחשיבות שלו למדינת ישראל, אחרי קורונה נופלת מלחמה והבנת כמה הרפת הישראלית והייצור המקומי חשוב ואז אתה רואה שפשוט מצפצפים עלייך בשל אינטרסים אישיים. אבל ככה הממשלה שלנו גם מתפקדת, רואים את ההתנהלות עם הדתיים וכל הדברים שנעשים. אז אני לא התרגשתי מזה יותר מידי כי הבנתי שזאת הממשלה שלנו וזה העם שבחר בממשלה הזאת".
"אין דור המשך"
מכון החלב של גינוסר הוא מכון שדרת דג (24 עמדות) של אפימילק וכל זיהוי הפרות והתגים של ENGS (ע.נ.ג.ס) בטכנולוגיית ,EID מאזור התעשיה צח"ר. "אנחנו עושים במקסימום ייצור את החליבה ב4- שעות. הזמנים קצת התארכו משום שבשתי חליבות זמן החליבה עולה. כאמור, המכון יכול לעשות בקלות 4.9 מיליון והוא גם יכול לעשות 5.5 וגם 6 מיליון ליטר. בעצם המכון הזה יכול להחזיק עוד סככה ועדר יותר גדול. זה מאוד יעיל".
בסיור קצר ברפת אנחנו עוברים במרכז המזון שליד הרפת. לגינוסר אין גד"ש, לכן המזון נרכש ממספר ספקים ועומרי משתדל מאוד גם כאן להוזיל כמה שיותר את העלויות. "בזמנו היינו קונים מזון מגבעת יואב. יש לנו מטעים וגם קצת גד"ש בין המחזורים של הבננות אבל זה לא שלנו. הלוואי והייתי יכול לגדל כאן 500 דונם גד"ש, הייתי חוסך עוד 100 אלף שקל בשנה, הייתי גם חוסך את ההובלות. מרכז המזון שלא היה פעיל שנים הושמש בחזרה על ידי יותם בשנת .2015 אנחנו עושים תחמיצים, עושים את הקניות שלנו לבד, מה שאין אז עושים השלמה ממכון תערובת. המהלך הזה החזיר לרפת הכנסה גדולה מאוד, מדובר פה על מאות אלפי שקלים".
סמוך למרכז המזון, על שטח פנוי, מספר לי עומרי שהם מתכננים להקים סככת פרות נוספת, השקעה רצינית שהקיבוץ עוד דן בה ועומרי מאמין שתאושר בקרוב.
מה עוד יעיל?
"בגלל המערכות צינון האוטומטיות הפרות מתעברות פה מאוד מאוד טוב וכמו שאמרתי הן מאוד בריאות, הן לא צולעות – אחוז היציאה פה מאוד נמוך והממוצעים מאוד גבוהים. לגבי העובדים, כרגע אנחנו עם 9 עובדים, 4 מהקיבוץ, כשעבדנו במתכונת של שלוש חליבות היינו 11 עובדים."
"יש רפתנים ומומחים שאומרים שבשתי חליבות הרפת מייצרת כביכול פחות חלב, זה לא באמת נכון וגם אם כן ההפרש הוא ממש קטן ואתה מקזז את זה עם פחות עובדים. ברגע שעברנו לשתי חליבות מיד הורדנו שני עובדים, כי הבנו שאין צורך, וכל עובד כזה זה עלות מעביד של 150 אלף שקל. אז תעשה את החשבון, כלומר גם אם תייצר הרבה חלב בשלוש חליבות זה מתקזז עם עלויות ההעסקה. בעצם זה כמעט זהה, קשה מאוד להוכיח את זה בדיון על שתי או שלוש חליבות. באופן כללי, בשנים האחרונות הרפת שלנו עושה הרבה מאוד כסף יחסית לרפתות שבאותו גודל, אנחנו לא נופלים בשום פרמטר מרפתות אחרות. אז יש הרבה יתרונות מעבר לעובדים, מעבר להתעברות הטובה בגלל הצינון, שתי חליבות".
אז אתם ארבעה מהקיבוץ ועוד תאילנדים. יש צעירים מהקיבוץ שעובדים איתכם?
"נעמי ואני צעירים, כמעט בני ,50 אנחנו הצעירים של המקום" עונה לי עומרי בציניות מחויכת ואז עונה ברצינות: "אין צעירים, אין דור המשך כרגע וזאת באמת הנקודה הכואבת ברפת שלנו ובמקומות רבים אחרים. הייתי שמח אם היו נכנסים לפה צעירים, הייתי מוכן לשלם להם גם קצת יותר, אקסטרה אפילו, אם רק הייתי יודע שהבן אדם לא בא לכאן לעשות שתי חליבות ולנסוע אחרי זה לטיול הגדול."
"זה חייב להיות מישהו שאתה רואה איזשהו אור בקצה המנהרה, מישהו שאוהב את זה ורוצה לעבוד ברפת באמת ורואה זאת בתור מקצוע. אבל היום הם באים, רוצים השלמת הכנסה, לעשות 250 שקל לחליבה וללכת. להכשיר כאן בן אדם זו עבודה מאוד מקצועית, זה לא רק חליבה, זה גם טיפול בדלקת עטין, טיפול בפרה חולה, בלוגיסטיקה, בהמלטות, זה מקצוע".
נעמי פינקלשטיין – עובדת ברפת 22 שנה
"אני עובדת ברפת במשך 22 שנה", אומרת לי נעמי פינקלשטיין, בת גינוסר ואחת מהעובדים הישראליים ברפת גינוסר. "אני יותר בעניין של עבודה, לא מעוניינת בניהול – אני אוהבת את העבודה נטו, בלי כאבי ראש".
תחום האחריות של נעמי הוא בעיקר בחליבות ועוד. "אם אתה נגוע בחיידק הזה של אהבת בעלי חיים זה מה שאתה עושה", היא אומרת.
לגבי הבאת הדור הצעיר, דור ההמשך לרפת, נעמי אומרת: "תשמע זה נושא בעייתי, היום כולם רוצים להיות מנהלים, לא רוצים לעבוד קשה, זו בעיה. אפשר לתת להם תמריצים, יש להם עבודה מועדפת אבל החבר'ה לא רוצים לעבוד קשה, אין הרבה מה לעשות".
