"אבל האמת, תמיד אהבתי חקלאות. זה בדם אצלי. אני קם כל בוקר והפעולה הראשונה שאני עושה – נפגש עם ששת התאילנדים שעובדים אצלי בשטח"
רוברט אמרוסי אוחז 500 דונם של מיני פירות במשק חקלאי במושבה מגדל, לחופי הכנרת. מאות טונות של אשכולית, מאות טונות של המנדרינה "אור". גם מנגו וזיתים.
"ממתי אני חקלאי? עשו אותי בשטח, גדלתי בשוק של טבריה", שם יש למשפחה חנות למכירת פירות וירקות".
רוברט, בן זקונים מתוך שמונה אחים ואחיות, השתחרר משירות כלוחם בחיל התותחנים בשנת 1989 "ומאז אני במשק. עוד כחייל נטעתי מטע מנגו".
בן 54 ומצהיר בקול: "אני לא רואה ברכה בעמלי. אני לא חי מחקלאות. עלויות המים והעובדים הזרים אינן ריאליות. פערי התיווך של הרשתות הן שחיטה בחסות החוק, התעללות בלתי פוסקת בחקלאי".
לדבריו: "פערי התיווך הם הבעיה הקשה מאד של החקלאי. חזירות ממש. אני לא עובד עם הרשתות, רק עם שווקים פתוחים – השוק הסיטונאי בחיפה והשוק הסיטונאי בצריפין. אני הרי לא יכול למכור את כל התוצרת שלי בחנות".
מגלה: "עקרתי מטע זיתים של 150 דונם, בגלל יבוא חופשי פרוע של זיתים ירוקים וכבושים מכל העולם ולא שהמחיר השתנה ברשתות. הצרכן כלל לא הרגיש את ההפרש. קנו ממצרים זית כבוש ב-5 שקלים לקילו. מטר מעוקב מים שלי הוא מעל שני שקלים. דונם זיתים דורש 1000 מ"ק מים בשנה. בירדן החקלאים לא משלמים על המים. עלות עובד בירדן היא אפילו לא עשרה אחוז מעלות עובד בארץ. כשמים חינם והעובדים זולים, אין בעיה לירדנים למכור לנו בזול".
אתה לא חי מחקלאות, ממה כן?
"אני קבלן ציוד מכאני הנדסי. יש לי כלים ואני סוחר על בסיס יומי. אבל האמת, תמיד אהבתי חקלאות. זה בדם אצלי. אני קם כל בוקר והפעולה הראשונה שאני עושה – נפגש עם ששת התאילנדים שעובדים אצלי בשטח. מהזיתים נשארו לי 200 דונם שאני עדיין מתחזק אותם".
רוברט מספר לי שאביו ז"ל קרא לו בשעתו שיעזוב הכל ויבוא לעבוד בחנות המשפחתית. "אחיי הגדולים באו לחנות ומפעילים אותה".
רוברט אמרוסי בדעה מוצקה ש"אין עתיד לחקלאות בישראל. כל עוד לא יבינו בממשלות שהחקלאות היא ערך, לא יהיה עתיד לחקלאות. בכל העולם מכירים בחקלאות כערך עליון. פה מסתכלים כמו בחור של הגרוש.
"סע, שמעון, בעמק הירדן ותראה במו עיניך – הכול ירוק. היכן שאין חקלאות, הכל יבש. מה אני בסך הכול מבקש מהממסד החקלאי, מהממשלה: תנו לנו לעבוד, אל תפריעו, אל תפילו עלינו חוקים ותקנות ומשוכות ומה לא. בכל העולם מסבסדים את החקלאות. חקלאי ביוון או חקלאי בתורכיה מקבל סובסידיה ובישראל – מעבר לגבולות המדינה העובדים זולים, וכאן אין מאיפה להביא עובדים שלא יעלו לך כל כך הרבה כסף".
"אגלה לך עוד עובדה מהשטח. במטולה מאות פירות נשרו לקרקע כי לא היה מי שיקטוף. ביסוד המעלה נשירים נשרו בכמויות אדירות. נוצרו מרבדים של פירות שנפלו, באין קוטף. בחג אחד של בני דודינו הכול מושבת, אין מי שיעבוד והתוצרת הולכת לפח האשפה".
פגשתי ברוברט אמרוסי בכנס לקוחות שארגנה חברת התשומות החקלאיות "עמיר" ב"בית גבריאל" לשפת הכינרת.
אין חקלאי, ספק או לקוח שאינו מכיר אותו. כולם הם חבריו ונהנים לשהות בחברתו. הוא גם פעיל פוליטית ועל כך בתיבה המופיעה בגוף הכתבה.
רוברט קנדי אמרוסי
רוברט אמרוסי בן 54. נשוי לשגית, עובדת בהנהלת חשבונות בחברת "פזגז" בטבריה. מתגוררים במושבה מגדל, לחוף הכינרת. הורים לשלושה: נוי (בת 20) חיילת בחיל האויר. הוד (בן 18) תלמיד במכינה בכפר אדומים והדר בן 14 לומד ב"בית ירח".
נולד במושבה מגדל להורים: חטטו וסברסה שעלו לישראל מתוניסיה. חבר הנהלת התאחדות האיכרים. חבר מפלגת הליכוד במועצה המקומית מגדל ו"אתמודד על ראשות המועצה המקומית בבחירות שייערכו בחודש אוקטובר 2023".
"מדוע בחרו הוריי לקרוא לי רוברט? נולדתי שנה אחרי רצח הסנאטור רוברט קנדי. הוריי העריצו את משפחת קנדי. אז אמא השתכנעה לקרוא לי על שם הסנאטור שנרצח. בתעודת הזהות שלי נכתב: רוברט קנדי אמרוסי".
