הכר את הפעילה: שיר גורן ממעלה החמישה מנהלת את מחלקת המעורבות החברתית בתנועה הקיבוצית. היא הגיעה לתפקיד לאחר טרגדיה אישית, בעקבותיה החליטה להקדיש את חייה לפעילות חברתית. לאחר 7 באוקטובר היא הפכה לחמ"ל של אישה אחת, שמתפעלת אופרציות של מיליוני שקלים ואלפי מתנדבים
את התפקיד שלה היא מתארת בפשטות, "זה להיות אחראית על הרבה תחומים חברתיים ופרויקטים, ועל החיבורים בין הקיבוצים לחברה הישראלית".
לדברי גורן "משבר הוא הזדמנות לצמיחה", מתוך כך, במהלך המלחמה החייתה את תכנית הגש"שים (גמלאים בשנת שירות) של התנועה הקיבוצית. הגמלאים בתכנית החלו להתנדב בשיקום הפיזי ובריכוז מתנדבים בקיבוצים שפונו והיום מתנדבים במסגרות צעירות, כגון: מכינות, קומונות ש"ש, מסגרות חינוכיות בבתי ספר וחינוך חברתי בקיבוצים, לימודי יער והפעלת תוכן בגינות קהילתיות, הכל למען חיזוק הקהילות ומענה לצרכי השטח.
אך המציאות והתפקיד שלה רחוקים מלהיות פשוטים, ומאחורי המשפטים השקטים שלה מסתתרת תופעת טבע. כזו שנעה בין מערכות לוגיסטיות בזמן מלחמה, פרויקטים חינוכיים, מערכי מתנדבים, חיבורים עם חברות ענק ותמיכה מתמשכת בקהילות שנפגעו. הכל ביחד, בו זמנית.
בימים האחרונים היא מתרוצצת בין חברות שונות, מתנדבים ופעילים כדי לדאוג לצרכיהם של כל החטופים ששוחררו משבי חמאס ולמשפחותיהם, הופכת את חדר הישיבות במשרדי התנועה לבית אריזה קטן ומושכת אנשים מכיסאותיהם המשרדיים כדי לעזור באופרציה. בנוסף, היא מובילה את תכנית הגש"שים, ומגייסת מתנדבים ומתנדבות בגמלאות מכל רחבי הארץ, שמגיעים לעזור בקיבוצים, בעיירות הפיתוח והיכן שצריך.
אבל זה ממש לא מסתכם רק בזה.
מרלו"ג קירוב הלבבות
7 באוקטובר 2023 היה יום שבו החיים של כולנו השתנו. גם שלה. אבל אצלה, השינוי קיבל צורה של פעולה מיידית "בתחילת הימים הראשונים הייתי במוקד חירום של התנועה הקיבוצית. הייתי אחראית על שלושה קיבוצים בעוטף – כרם שלום, סופה ורעים".
"בימים הראשונים זה היה ממש ברמת הצלת חיים. לדאוג למים לקיבוץ שהתשתיות שלו נפגעו ולא היה בו מים זורמים, דאגתי יחד עם עמוס מאגף כלכלה לסיוע סולר תחת אש לכרם שלום שהתושבים נחנקו מחום בממ"דים כי קרס החשמל".
אבל באמצע הכאוס הופיע צורך אחר. דחוף לא פחות. ציוד החל לזרום והיא הבינה שאי אפשר להשאיר את זה מבולגן. "אחרי כמה זמן התחיל להתנקז עליי כל הנושא של הציוד. אנשים רצו לתרום הכל. מטלפונים סלולריים ועד ביגוד. הבנתי שאנחנו לא יכולים לחזור על מה שהיה עם אוקראינה, חייבים לייצר מחסן אחד. מרכז לוגיסטי חברתי. שיהיה מקום אחד שממנו אנחנו עובדים".
כך, הקימה גורן את מרלו"ג החירום של התנועה הקיבוצית, המרלו"ג החברתי, שהפך עד מהרה לבית של תקווה. "משקי גרנות נרתמו מיד, ונתנו לי בית אריזה ריק של 2,500 מטר. אמרו לי 'הוא מלוכלך, אין בו כלום, אבל את יכולה לעשות איתו מה שאת רוצה'". היא לקחה את זה. ורצה. ומשם נולד פרויקט ענק.
"גייסנו מעל 16 מיליון שקל במלאי, במצטבר התנדבו יותר מ-2,000 איש בשנתיים האחרונות. תרמנו ללמעלה מרבע מיליון איש בכ-250 קהילות, בדרום ובצפון, קיבוצים, מושבים, עיירות פיתוח, ערים. כולם קיבלו מאיתנו את הציוד שהם היו צריכים."
היא זוכרת רגעים שמלווים אותה עד היום. "היה לנו פרויקט הנצחה מקסים עם קרמיקאית שיצרה עבור המשפחות השכולות לבבות קרמיקה יפיפיים, שעד היום אנחנו רואים אותם בכל מיני מקומות. רתמנו 100 תופרות כדי לייצר שמיכות כובד עבור נפגעים, במיוחד ילדים ונוער, שעוזרות בחרדה ובקשיי שינה".
עם החברות שתרמו ציוד למרלו"ג, בניהן חברות ענק כמו שטראוס, יוניליוור קל-גב ועוד, היא שמרה על קשר, והם ממשיכים לתרום גם בציוד וגם בימי התנדבות של העובדים. "מהר מאוד המקום הזה הפך למקום של ערבות. של ביחד, של שותפות גורל של החברה הישראלית. המרלו"ג הזה קירב כל כך הרבה לבבות. עשינו שם דברים באמת מדהימים".
מטרגדיה לחיים של התנדבות ועשייה חברתית
כששואלים את שיר איך היא מצליחה להחזיק כל כך הרבה, היא צוחקת. "אני כזאת", היא אומרת, "חמ"ל של איש אחד. אני יודעת למי לקרוא. עם מי לתאם. מה צריך. לאן להביא מה. יש פעמים שאני עושה כל כך הרבה דברים במקביל, שאפשר לדבר איתי שבוע אחרי ואני פשוט לא אזכור את כל מה שעשיתי", היא צוחקת. "יש דברים שנראים לי בקטנה. ובסוף הם יכולים להיות משנה חיים".
המנהל שלה, דולב ארד, היא מספרת, מכנה אותה "השריר הגמיש של התנועה הקיבוצית". והיא מודה שזה מדויק. "תמיד אני משנה מערכים. משנה תפיסות. זה לא משהו אחד. זה אלף דברים".
הגמישות הזו מאפשרת לה לדלג בין מיזמים שונים. מפיתוח תוכניות חינוכיות ועד שיקום קהילות, עם הדברים שהיא מצליחה לשים עליהם את היד. למשל, בעקבות תרומה של אוטובוסים ישנים מ'אגד', היא הגתה רעיון חדש- להביא אותם לקיבוצי העוטף, לרוקן ולעצב אותם ולהפוך אותם לחללים לפעילות טיפולית וחברתית.
שיר הגיעה למקצוע שלה, שייחודי רק לה, בדרך ארוכה וכואבת. באקדמיה היא למדה בכלל שיווק ותקשורת, אך לפני 7 שנים עברה חוויה שהשפיעה על כל מסלול חייה. "עברתי לידה שקטה, ויצאתי לחופשת לידה בלי ילד".
מהמקום הזה, אחרי אינספור לילות ללא שינה, היא החליטה שמעכשיו היא מקדישה את חייה לחברה הישראלית. "באיזשהו שלב החלטתי שאני לא יכולה יותר לשבת בבית ולבכות על מר גורלי. החוויה הזו נתנה לי המון פרופורציות לחיים, והבנתי שהייעוד שלי הוא לעשות כמה שאני יכולה עבור החברה".
היא התחילה בהתנדבות באלו"ט, ריכזה את יום ההתרמה הארצי גם של סכרת נעורים וסיסטיק פיברוזיס, ריכזה תרבות בקיבוץ מעלה החמישה במשך 3 שנים "ששוות ל-10", לדבריה, בזמן הקורונה, ולבסוף הגיעה לתפקיד מנכ"לית ארגון "קיבוצניקים עם החברה", שעסק בפעילות חברתית בקיבוצים ומחוצה להם. בתנועה הקיבוצית ראו את העשייה שלה ויצרו תפקיד חדש במיוחד בשבילה.
"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. מה שאני עושה היום בתנועה זה דברים שמאוד מבטאים את מי שאני דרך העשייה", היא מודה בחיוך, ומאמינה שלתנועה הקיבוצית יש תפקיד חשוב בתיקון החברה. "אנחנו צריכים להסתכל החוצה. לפתח את החיבורים שלנו עם החברה הישראלית בגובה העיניים. זה לא משנה ימין או שמאל. זה משנה לעשות ביחד. לייצר שיח. לייצר כבוד הדדי".
לעתיד – יש לה הרבה חלומות. למעשה, כל יום יש לה חלום חדש. "הייתי רוצה שתכנית הגש"שים תתרחב לפריסה ארצית ותסייע באמצעות הגמלאים, המהווים משאב משמעותי לצרכי החברה הישראלית ותתמקד בחיבורים ובשותפויות בין התנועה הקיבוצית לחברה כולה".
"אני רוצה להמשיך לעשות דברים משמעותיים ובלתי נשכחים, שמקדמים תכניות ונשארים שנים קדימה, ומתכווננים בהתאם לצו השעה".
במשפט אחד, שיר רוצה להשאיר אחריה עתיד. והיא בדיוק מסוג האנשים שאצלם זה באמת קורה. "אני ממש רואה את זה כיעוד. אני באמת נמצאת במקום הנכון ואני מאוד נהנית ממה שאני עושה ומרגישה המון שליחות. אני חושבת שהרוח תמיד משתנה, אבל כיוון המפרשים חייב ללכת לכיוון טוב של אחדות ועשייה משותפת בחברה הישראלית. אני מאמינה בחברה הישראלית בכל ליבי, ראיתי אותה ב-7 באוקטובר ואני רואה אותה היום".
