"אני רוצה להיות דוורית, מורה וסופרת" 

ענת אורפז, מורה לתנ"ך ולספרות בתיכון מקיף צפית שבקיבוץ כפר מנחם כבר כמעט 30 שנה, זכתה בפרס הספרייה הלאומית למצוינות בהוראה ע"ש עזריאלי, שמוענק למורים המצטיינים בתרומתם לחיזוק לימודי הרוח בבתי הספר בישראל. עוד זכו בפרס מוריה בר און מחיפה, וסמי אוחיון מאשקלון

* פורסם באתר הספרייה הלאומית 

*תמונה ראשית: ענת אורפז בבית הספר צפית. "הייתי תלמידה בינונית אבל הייתה לי מורה מדהימה למגמת ספרות". צילום: באדיבות הספרייה הלאומית 

ביומיום הסיזיפי בכיתה, אין דבר כזה "מערכת החינוך", "פדגוגיה" ומילים גדולות אחרות. בסופו של דבר יש קשר אנושי בין אדם מבוגר ואנשים צעירים ממנו, וכל מורה יוצר סביבו עולם ייחודי ויצירתי של מה שהוא אוהב ומעניין אותו. שם, איפה שלב פוגש לבבות אחרים, נמצא הקסם האמיתי.   

ענת אורפז היא מורה לתנ"ך ולספרות בתיכון מקיף צפית שבקיבוץ כפר מנחם שבמועצה האזורית יואב, כבר כמעט 30 שנה. ענת מובילה את תחום הרוח בבית הספר – היא רכזת לימודי התנ"ך, רכזת עבודות גמר ובנוסף היא גם לוגותרפיסטית מוסמכת המתמחה בשיטת טיפול שפיתח הפסיכיאטר שורד השואה ויקטור פרנקל. מנימוקי הזכייה: "ההוראה של ענת מתמקדת בלמידה חווייתית וחקר אישי – החל מניתוח טקסטים פילוסופיים בתנ"ך ועד כתיבת פואטרי סלאם בספרות, והתלמידים שלה יוצאים עם חשיבה ביקורתית ויכולת ביטוי יוצאת דופן". 

להעביר דברים אל אנשים אחרים  

כילדה, ידעת שתרצי להיות מורה? 

"מגיל מאוד מאוד צעיר ידעתי מה אני רוצה להיות כשאגדל. יש לי זיכרון מיומן שכתבתי בכיתה ה'. כבר אז, בגיל עשר, שאלתי את עצמי את השאלה הזו והיו לי שלוש תשובות: אני רוצה להיות דוורית, מורה וסופרת. את השניים הראשונים כבר הגשמתי, לגבי השלישי עוד נראה. אהבתי נורא ספרים וכבר כילדה הייתי מושיבה את האחים שלי ומקריאה להם סיפורים. מה משותף לשלושתם? עכשיו בגילי המופלג אני מסתכלת לאחור ומזהה איזה רצון להעביר דברים ממני אל אנשים אחרים. 

את המשאלה הראשונה הגשמתי כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון. גרתי בחולון והתקבלתי לעבודה בדואר. היה לי אזור שעליו הייתי אחראית. הייתי מגיעה כל בוקר על האופניים שלי לדואר המרכזי, מסדרת את המכתבים על פי סדר ויוצאת לחלוקה. זו הייתה תקופה מדהימה להיות דוורית כי אנשים היו מחכים לי ברחוב כי הילדים שלהם היו בטיול בחו"ל או משהו כזה. הכרתי את המשפחות, עם חלקן היה לי קשר ממש חם. הייתה למשל משפחה שידעתי שהבת שלהם בהודו והם דואגים וכאשר גלויה הגיעה ממנה הייתי רצה ודופקת להם בדלת. אחר כך הפכתי למורה. נשאר לי רק לכתוב ספר". 

איזו מין תלמידה היית בעצמך? את זוכרת משהו שלמדת? 

"הייתי תלמידה בינונית, תנועת הנוער הרבה יותר עניינה אותי מהלימודים, אבל הייתה לי מורה מדהימה למגמת ספרות. חשבתי עליה לפני שלושה חודשים כשאבא שלי נפטר, כשבחמש לפנות בוקר ישבתי לכתוב הספד. בדרך כלל כתיבה באה לי בקלות אבל הפעם פשוט הייתי תקועה. לא ידעתי מה לכתוב. ופתאום, משום מקום, עלה בי זיכרון של שיר שלמדתי בכיתה איתה, לפני עשרות שנים, השיר 'אבי' של יהודה עמיחי: 'זכר אבי עטוף בנייר לבן כפרוסות ליום העבודה'. ומהרגע הזה כתבתי את כל ההספד בלי בעיה. זו גדולה בעיניי, איזה דבר ענק זה, שהמורה שלי מהתיכון נשארה איתי ונתנה לי השראה כל כך הרבה שנים אחרי. אני אומרת לתלמידים שלי 'יכול להיות שנלמד יצירות שלא יעניינו אתכם, אבל אלה שכן, זה לכל החיים. דברים שילכו איתם לכל החיים'". 

מה עושה מורה למורה טוב בעינייך? 

"כשאתה מלמד דברים עם תשוקה, זה יפתח עולמות. אי אפשר להישאר אדישים לזה. אני אומרת לכל מורה חדש – תמצא מה אתה אוהב, לא רק מה שחובה. אני למשל יכולה לדבר על איוב וקהלת, אני יכולה לדבר על זה מהבוקר עד הלילה בלי להתעייף. והתלמידים מרגישים את זה". 

"הזדמנות להראות איזה יופי של דברים אנחנו עושים" 

מה את הכי אוהבת בעבודה כמורה? 

"כמורה את נשארת צעירה לנצח! את כל היום מבלה עם בני נוער, עם צעירים, זה שומר על מעיין החיים. יש כל הזמן חידוש, ואני ממש חיה אותו. וחוץ מזה – אני מרגישה שאני בשליחות אמיתית בעולם". 

במה את הכי גאה? 

"ממש עכשיו סיימתי ללמד בכיתה מסוימת של י"ב את קהלת, והם באו אליי וביקשו שנמשיך ללמוד אותו, למרות שכבר סיימנו! יש תלמיד שלי שהפך למורה בבית הספר ועכשיו אני חונכת אותו. ויש נערה אחת שהחליטה שהיא מארגנת ערב שירה בבית ספר – והיא הרימה את זה. מצאה 7 -8 תלמידי י"א-י"ב שכתבו בעצמן שירה, והם עלו על הבמה, מול משפחות וחברים, משהו צנוע, לא כל בית הספר, אבל כל כך מרגש".   

מה המשמעות של הפרס הזה עבורך? 

"מורה, בסופו של דבר, זה מקצוע מאוד בודד. אתה נכנס לכיתה, לבד, סוגר אחריך את הדלת. אם צריך תמיכה אפשר לשתף את הקולגות וההנהלה. אבל אף אחד לא יודע מה את עושה שם מאחורי הדלת הזו, אין נראות למקצוע. הפרס הזה זו הזדמנות להראות לכולם איזה יופי של דברים אנחנו עושים. וזה מאוד משמח אותי. וגם אחרי 30 שנה זו תחושה טובה של פירגון". 

"מעניקה ידע ומעשירה את עולמם של התלמידים" 

פרס הספרייה הלאומית למצוינות בהוראה מוענק למורות ולמורים התורמים תרומה ניכרת לחיזוק לימודי הרוח בבתי ספר במדינת ישראל. ‍את הזוכים בחרה ועדה המורכבת מאנשי ציבור וחינוך ומנציגי הספרייה הלאומית וקרן עזריאלי 

עדי סלמור 

פרס הספרייה הלאומית למצוינות בהוראה ע"ש עזריאלי הוענק ב-28 במאי בטקס חגיגי שנערך במשכנה החדש של הספרייה הלאומית, במעמד נציגי משרד החינוך, הספרייה הלאומית וקרן עזריאלי. הפרס, הכולל מענק כספי בסך כולל של 115,000 ש"ח, ניתן זו השנה הרביעית למורים שיזמו תהליכים משמעותיים להעמקת תחומי הרוח והעשירו את תלמידיהם בתשוקת דעת ורוחב אופקים. הזוכים נבחרו מתוך מועמדים רבים שהומלצו על ידי תלמידים, הורים ומנהלים, על ידי ועדה הכוללת אנשי ציבור וחינוך, נציגי הספרייה הלאומית וקרן עזריאלי. 

השנה ניתנה תשומת לב מיוחדת למורות ולמורים שתורמים תרומה משמעותית לחיזוק לימודי הרוח באמצעות יוזמות ייחודיות לעיתות משבר.  

מאסטר שף מקראי

ענת אורפז, אחת משלושת הזוכים בפרס, דוגלת בשימוש בשיטות הוראה ובכלים פדגוגים מגוונים: מלמדת דרך חקר, כתיבה, למידה עצמאית ולמידה מתוך חיבור לתחומים נוספים מעולם התוכן של התלמיד ויציאה מהכיתה כדרך למידה. היא הובילה ויזמה ימי שיא כמו "מאסטר שף" מקראי ביחד עם מגמת תזונה וחינוך גופני, בהם הכינו מאכלים על פי הכתוב בסיפורים שונים בתנ"ך ויזמה פרויקט סיורים באזור בית הספר שבקרבתו ממצאים ארכיאולוגיים המיוחסים לממלכת פלשתים קדומה, פרויקט שנועד לחזק את הקשר של התלמיד למרחב ודרכו לתרבות המקראית. 

את ענת ליוו ברגעים המרגשים צוות בית הספר בראשות נטע פרץ, מנהל מחלקת החינוך ביואב יענקל'ה שטיינברג, תלמידיה ומשפחה. 

מנהלת תיכון צפית נטע פרץ ציינה כי "ענת מהווה מודל לכולנו ליצירת תוכן, הוראה מעמיקה והובלת צוותי מקצוע מעוררת השראה. אנו כולנו גאים בך! הכי מגיע לך!". 

ראש המועצה האזורית יואב נתי לרנר בירך את ענת על זכייתה בפרס החשוב וציין כי "זו גאווה גדולה ליואב, לצפית וכמובן לענת. ענת היא דוגמה ומופת לאשת חינוך מהמעלה הראשונה, שבמשך שנים רבות לא רק מלמדת את החומר הנדרש אלא ממש מעניקה ידע ומעשירה את עולמם של התלמידים. אשרינו שזכינו לאשת חינוך כה מרשימה".