בית המשפט הורה לקיים אסיפת חברים בשל התנהלות חסרת תום לב של קיבוץ אפיקים בעניינם של בני זוג שביקשו להתקבל לחברות
בני זוג (הם – התובעים) שעברו מסכת מהמורות בדרכם להתקבל לחברות בקיבוץ אפיקים זכו לסעד לא שכיח מבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, לצד ביקורת חריגה של בית המשפט על התנהלות הקיבוץ.
התובעים, באמצעות עו"ד הראל טיקטין, עתרו לבית המשפט בתביעה כנגד אפיקים, וביקשו להצהיר שהם עמדו בכל התנאים הנדרשים לקליטתם לחברות, ויש להכיר בהם כחברי הקיבוץ. כסעד חלופי, הם ביקשו לחייב את הקיבוץ לכנס אסיפה כללית שתדון ותצביע בדבר קבלתם לחברות.
שנים של המתנה לקליטה
השניים עזבו את אפיקים בעבר ושבו לגור בו לפני למעלה מעשור, בשכירות ובמעמד של תושבים. הם נרשמו לפרויקט קליטת חברים לקיבוץ לאחת השכונות אך פרשו ממנו. בהמשך הביעו התעניינות בפרויקט קליטה אחר בקיבוץ, אך לא הצטרפו אליו. במסגרת בקשתם להשתתף בפרויקט בנייה נוסף בקיבוץ הם עברו מבחני אבחון חברתי בשנת 2016, וגם אבחון כלכלי. לאחר מכן, הם ביקשו להיקלט במסלול קבלה לחברות של יורשים, שכן הוריו של התובע, שהיו חברי הקיבוץ ונפטרו היו זכאים לשיוך דירה.
במאי 2020 הודיע להם הקיבוץ כי הם יגיעו להצבעה בקלפי ביולי 2020. אך שמחתם לא ארכה זמן רב, שכן, כתוצאה מחילופי יו"ר ועד ההנהלה בקיבוץ, החליט ועד ההנהלה, "להקפיא את התהליך של היורשים", והבאת מועמדותם להצבעה בוטלה. קבלה לחברות באפיקים, לפי כללי הסדר השיוך, שהתקבלו באסיפה, היא תנאי לקבלת החזקה בדירת הירושה (לצורכי שיפוץ ומגורים). ועד ההנהלה אכן טרח בעניין והוציא מסמך שתוכנו "אישור שינויים בקליטת יורשים", שעיקרו חובת "מעבר לדירת הירושה טרם הקבלה לחברות" ו"השכרת הדירה עד למועד העברת הזכויות, עם שיעורי הנחה".
החלטות סותרות
בהמשך, בדיון המשפטי, יתהה בית המשפט הכיצד קיבל ועד ההנהלה החלטה שכזו, המחייבת מעבר למגורים בדירת הירושה קודם קבלה לחברות, שכן זו החלטה שעמדה בסתירה להחלטת האסיפה (שקבעה אחרת)? אך באותו שלב, במקום להגיע להצבעה בקלפי, נקראו התובעים לפגישה עם יו"ר ועד ההנהלה, באוגוסט 2020, שם הוסבר להם "שמסלול היורשים מותנה במעבר לדירת הירושה ורק לאחר מכן יוכלו להתקבל לחברות", אך הגם זאת, נאמר להם שיוכלו להתחיל בתהליך של שיפוץ הבית. בהמשך, שנה לאחר מכן (בספטמבר 2021) הוסיף ושינה ועד ההנהלה את החלטותיו ביחס ל"מודל הקליטה". במאי 2022, הודיע להם יו"ר ועד ההנהלה, שיהיה עליהם לעבור אבחונים מחדש (כי אלה שעברו כבר "התיישנו"), וגם הודיע כי שיפוץ הדירה יתכן רק לאחר הקבלה לחברות (הפוך מהעדכון הקודם שקיבלו למעלה משנתיים קודם לכן). אך בכך לא סגי. בקצה הדרך, הופעל לגביהם אבחון של "מודל חברתי" חדש, שתוצאתו הייתה שהם לא הובאו לקבלה לחברות.
טענות התובעים והקיבוץ
לא נפרט כאן את כל טענות הצדדים, אך נסתפק בשתיים: התובעים טענו שוועד ההנהלה חרג מסמכותו בכך שפעל שלא לפי הוראות האסיפה, ושינה את הכללים פעם אחר פעם, באופן "המקים חשש להתרשלות או חוסר תום לב", אל מול התובעים שהיו בתהליך קליטה משך שבע שנים.
הקיבוץ ביקש להגן על החלטותיו, ובאמצעות עו"ד גיל דגן (נשיץ, ברנדס, אמיר ושות') הוסיף וטען, כי "בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת האגודה והתערבותו תהיה מוגבלת למקרים חריגים".
השופט יונתן אברהם לא ברר מילים בתשובתו לטענה אחרונה זו: זה בדיוק המקרה בו צריך בית המשפט כן לשמש "ערכאת ערעור על החלטת האגודה. מדובר בסוג המקרים של חוסר תום הלב משווע הזועק לשמיים".
סיכול הקבלה לחברות
התובעים, סקר השופט, עברו את כל השלבים לצורך החלטה באסיפה לגבי קבלתם לחברות, עוד במאי 2020, אך בשל חילופי תפקיד של יו"ר ההנהלה בקיבוץ, תאר השופט, "סוכלה משם ואילך האפשרות של התובעים להגיע להצבעה באסיפה". הוועד אמון על ניהול העסקים השוטף של האגודה והוא מוציא לפועל את מדיניות האסיפה, ועליו לפעול לטובת האגודה וללא הפלייה, הדגיש השופט את המובן מאליו.
יו"ר הקיבוץ הסכים בעדותו בבית המשפט "שההחלטה שעל התובעים להתגורר תחילה בדירת הירושה אינה תקינה ומנוגדת להחלטת האסיפה", אך הוא הסביר זאת בכך ש"ההחלטה הלא תקינה נועדה לסיים את הסאגה של התובעים מאחר שהם "מזה שנים, לא יציבים בהתנהלות שלהם ומתקשים לקבל החלטות אם להיקלט בקיבוץ ובאיזה מסלול". מוזר, תמה בית המשפט, "איזו סאגה יש לסיים בעניינם של התובעים שעמדו בחודש 5.2020 כפסע לפני הגשתם להצבעה בקלפי שעה שעמדו בכל הקריטריונים? ברור כי לא הייתה כל סאגה שכזו שיש לסיים".
הקיבוץ לא הציג פרוטוקול של ועד ההנהלה המאשר את השינוי בנוהל קליטת היורשים (מועד מסירת החזקה בדירת הירושה ליורשים). מכאן הסיק השופט שהייתה זו החלטה אישית של יו"ר ועד ההנהלה בקיבוץ.
נושאת משרה בקיבוץ העידה ש"הסיבה האמיתית שבגינה נתקבלה אותה החלטה, הייתה להציב בפני התובעים את התנאי של מגורים בדירת הירושה לפני הקבלה לחברות". היא ייחסה ליו"ר הקיבוץ דברים שאמר לה: "אתם משוגעים שאפשרתם להם בכלל להיכנס לכל התהליך הזה". כשהשיבה לו ש"הם כבר בתוך התהליך", הוא ענה לה: "אצלי זה לא יקרה". לדעתה, אותו יו"ר ביקש להוליך מהלך בו יורשים, לפני קבלתם לחברות, "יעברו לגור בדירות הירושה", כדי "לבחון את רצינותם". הוא לא שעה להסברים שלה, ש"אין התכנות" שיורשים יבואו לחיות בתוך דירות שמצב תחזוקתם גרוע. היא הסיקה שהייתה מטרה "לסכל, מה שנקרא, את הקליטה של התובעים, את הקבלה שלהם לחברות". התובעים הוסיפו שנאמר להם על ידי יו"ר הקיבוץ "שאין להם סיכוי להתקבל לחברות".
השופט הדגים שהפעולות שביצע היו"ר או ועד ההנהלה נועדו "לסכל את קבלת התובעים לחברות", כאשר הם היו "כפסע לפני הצבעה בקלפי". הן בכך שהותקנו "כללים חדשים שלא היו במועד שבו הודיעו לתובעים כי הם עוברים להצבעה בקלפי (ושהם מנוגדים להחלטות האסיפה"), והן בקביעת התנאי של מעבר למגורים (קודם שיפוץ) לדירת הירושה כתנאי לקבלה לחברות. "תנאי בעייתי מבחינת התובעים", הגדיר זאת השופט.
ביקורת שיפוטית
הכיצד, הוסיף ותהה השופט, עלה תנאי אחרון זה, כאשר קודם לכן, באוגוסט 2020, כן "ניתנה לתובעים האפשרות לשפץ את דירת הירושה עוד קודם קבלתם לחברות"? התובעים, הוסיף השופט, "השקיעו השקעות לא מבוטלות בגין השיפוץ. הם שכרו את שירותיהם של אנשי מקצוע ופעלו להוצאת היתר בניה. בהמשך, בחודש מאי 2022, הגיע הקיבוץ עימם "לסיכום הפוך, לפיו השיפוץ יתאפשר רק לאחר קבלה לחברות".
השופט מתח ביקורת על הדרישה שהתובעים "יחזרו על מבחן אבחון חברתי, למרות שהם ביצעו אותו בעבר" (הנימוק של יו"ר ההנהלה: "האבחון אינו בתוקף בשל חלוף הזמן"). "זהו אבחון חברתי שהתובעים כלל לא היו צריכים לבצעו אילולא סוכלה זכאותם לגשת לקלפי". והינה, הגם שהתובעים עברו אבחון חברתי נוסף, שתוצאתו החיובית זיכתה אותם להתקבל לקליטה בקיבוץ, הוחלט שלא להעבירם להצבעת האסיפה שכן הם לא צלחו את הדירוג החדש של ה"מודל החברתי", שנכנס לתוקף בספטמבר 2021, ולא היה קיים במאי 2020 (לעת נמסר לתובעים שהם עמדו בכל אמות המידה לקליטה).
השופט טרח וירד לשורשי "המודל החברתי החדש" ומצא שהוא נועד להיטיב דווקא עם משפחות שלא צלחו אבחונים חברתיים קודמים, ולא "לקעקע מועמדות של מי שכן עבר אבחון חברתי, כדוגמת התובעים". מכאן, התחזקה מסקנתו של השופט "כי המהלך שלא להעביר את התובעים לקלפי בשל כך שלא עברו את המודל החברתי נועד רק על מנת לסכל את מועמדותם לחברות בקיבוץ".
התנהלות בחוסר תום לב
בכל האמור לא תמה המסכת. אחרי כל אלה, התובעים נתבקשו להגיע ל"ועדת קליטה נוספת", אך זו בחרה לתת להם "ציון נמוך" בקריטריון "ניהול מחלוקות", והסיבה: הם הגישו תביעה נגד הקיבוץ. דומה שמהלך אחרון זה הגדיש את הסאה אצל השופט.
"הייתכן כי לאחר התנהלות חסרת תום הלב של הקיבוץ שלא הותירה לתובעים שום ברירה אלא לפנות לערכאות", התרעם השופט, "מצא הקיבוץ להפנות אצבע מאשימה אל התובעים ולנקדם בציון נמוך בשל כך? נדמה כי אין גבול לחוסר תום הלב ביחס לתובעים. בשל כל אלה אני קובע כי הקיבוץ נהג עם התובעים בחוסר תום לב משווע באופן המצדיק את התערבות בית המשפט".
השופט פסק שהתובעים עמדו בכל התנאים הנדרשים לשם הגשתם להצבעה בקלפי. "כל מה שאירע לאחר מכן הוא תוצאה של סיכול חסר תום לב המנוגד להחלטות האסיפה והכל כדי לקעקע את האפשרות שהתובעים ייגשו לשלב אישור האסיפה הכללית".
חובת זימון אסיפה
יש קושי, הסביר השופט, לקבל את הסעד העיקרי לו עתרו התובעים, לפיו יצהיר בית המשפט בדבר קבלתם לחברות בקיבוץ, שכן זה סעד המנוגד לדין, לדרך קבלתם לחברות בהצבעה באסיפה.
השופט הבין את מצוקתם של התובעים שאמרו כי כעת "הגשת התביעה תעמוד לחובתם. אם הם יתייצבו להצבעה בפני חברי הקיבוץ, שניזונו מפרסומי הקיבוץ", עלולים החברים לסבור ש"מדובר באנשי מדון שהגישו תביעה נגד הקיבוץ, ויצביעו כנגדם". הם לא יזכו ברוב הדרוש, "ובכך תצליח 'התוכנית הזדונית' לסכל את קבלתם".
אכן, "המקרה מצער", אמר השופט, "אך על התובעים ללכת בדרך המלך של הצבעה באסיפה", והוא פסק שהקיבוץ יזמן לאלתר אסיפה כללית שתדון ותצביע בדבר קבלת התובעים לחברות, וזאת לא יאוחר מיום 30.10.25.
הודעה לחברים
בשולי הפסק, הוסיף השופט "אמירה", המיועדת, כך נדמה, לכלל חברי אפיקים:
"בשל היחס חסר תום הלב לו זכו התובעים מצד נציגי האגודה, אני מורה כי טרם ההצבעה באסיפה הכללית יהיו התובעים רשאים להביא בפני חברי האסיפה באופן תמציתי את ממצאי פסק דין זה וכן להזכיר כי על ההצבעה להיערך ללא שינחו את המצביעים שיקולים זרים שהם פסולים, וכי אין להביא לחובת התובעים במסגרת ההצבעה את עובדת ניהולו של הליך משפטי זה כנגד הקיבוץ, כשיקול שלא לקבלם, שכן קיום ההליך המשפטי היה צורך בל יגונה"
בנוסף, חייב השופט את הקיבוץ לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 40,000 שקלים.
