נואמים רבים היו בעצרת הימין מול בית המשפט העליון, אבל את העין צדו שלטים שנשאו המפגינים * צורו! קרא ברדוגו לצופיו
קודם עמירם ואח"כ יגאל
חוץ מלאיים על נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והיועמ"שית גלי בהרב מיארה, הייתה בהפגנת הימין מול בית המשפט העליון, גם הודעה על ארבעה שצדקו. מאיר כהנא צדק, ברוך גולדשטיין צדק, יגאל עמיר צדק ועמירם בן אוליאל צדק.
"כהנא צדק" היה רשום על חולצות שלבשו מפגינים תומכי הרפורמה ומתעבי בג"ץ. מפגינים אחרים נשאו שלטים עם מדבקות שחורות/צהובות עליהן נכתב "ברוך גולדשטיין צדק" ו"עמירם בן אוליאל צדק". גלילים עם מדבקות מאותו בית יוצר, "יגאל עמיר צדק", צולמו באזור ההפגנה. מישהו שילם לא מעט כסף על הכנת המדבקות הללו.
לחסידיו של מאיר כהנא יש סיבה טובה לעלוז. מאז הוקמה ממשלת נתניהו הנוכחית הם חברים שווי זכויות בקואליציה, עם נציג שלהם בתפקיד בכיר בממשלה. פעם, בשנות ה-80, כשח"כ מאיר כהנא נאם בכנסת, רוב הח"כים, כולל אלו של הליכוד, היו עוזבים את המליאה לאות מחאה וכהנא היה נואם בפני אולם מלא על ריק. היום היו חלקים נכבדים מהימין מאזינים לו ברוב קשב ובסיום דבריו מוחאים לו כפיים.
גם ברוך גולדשטיין, לו חי עכשיו, היה רווה נחת. אמנם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הסיר בתוקף הנסיבות את התמונה שלו מקיר סלון ביתו, אבל היכן שאפשר חולקים לו כבוד. ביום העצמאות האחרון נאם בן גביר בישיבת הרעיון היהודי, כשמאחוריו פרוכת עם כיתוב שמגדיר את גולדשטיין "קדוש" ומעליו הפסוק "ישמח צדיק כי חזה נקם". הרב החרדי מאיר מאזוז, שיבח בפורים השנה את גולדשטיין וחזר על הפייק ניוז שממציאים בכל פעם שצריך להגן על יהודי שעושה מעשה תועבה. מאזוז הסביר שבמערת המכפלה, "הערבים שמו מתחת לשטיחים שהם מתפללים עליהם גרזנים, רובים, סכינים – והייתה סכנה גדולה מאוד. בזכות היהודי הזה נמנעה הסכנה". פעם היה ליהודי הזה אתר הנצחה. הרחבה סביב הקבר שלו רוצפה ונבנו עליה מתקנים שונים. ח"כ רן כהן העביר ב-1999 הצעת חוק האוסרת הקמת מצבת זיכרון למבצעי מעשי טבח, ואלוף פיקוד המרכז דאז הורה להסיר את הריצוף והמבנים סביב הקבר. הוריו של גולדשטיין עתרו לבג"ץ העתירה נדחתה והמבנים הוסרו. מאז חלקת הקבר עומדת שוממה. אבל בעזרת השם, ובעזרת הרפורמה המשפטית, גם ההחלטה הזו של בג"ץ תיגנז והאתר לזכרו של ברוך גולדשטיין הי"ד קום יקום וייבנה מחדש.
את המסע העכשווי לשחרור יגאל עמיר החל כידוע עו"ד ארי שמאי, פאנליסט "הפטריוטים" בערוץ 14, שאמר, ש"הגיע הזמן לשחרר את יגאל עמיר". הוא זכה למחיאות כפיים בקהל הצופים ופוטר מהערוץ. ההמשך היה גם הוא בערוץ 14, של המגיש ינון מגל, שציטט במסגרת פסטיבל "אסון אוסלו", שיחה שלו עם יגאל עמיר שאמר לו: "עשיתי את זה כי אי אפשר היה להשמיע את הקול של הימין". "תבינו", הסביר מגל, "כשלא נותנים לאנשים לדבר, יש אלימות". לא קריאה לשחרר את הרוצח, אבל איזושהי הבנה למעשה. בהפגנה של יום חמישי עברנו לשלב מתקדם יותר – לא רק הבנה למעשה, אלא הצדקה שלו. "יגאל עמיר צדק". הייתה סיבה טובה לרצח. המסע לשחרורו של יגאל עמיר החל, והשחרור, אף אם יתמהמה, בוא יבוא.
כהנא צדק כשקרא לטרנספר את הערבים. גולדשטיין צדק כי הוא מנע טבח של יהודים. יגאל עמיר צדק כי רבין היה ממית אסון על עם ישראל. אבל במה צדק עמירם בן אוליאל שהשליך בקבוק תבערה ושרף למוות אב, אם ותינוק, בכפר דומא? הוא עצמו הסביר, שזה היה מעשה נקמה על רציחתו של מלאכי רוזנפלד שנורה על ידי מחבל ביוני 2015 סמוך לכפר דומא. בן אוליאל צדק, כי נקמה עבור יהודי זה "רגש טבעי ובריא". (כשיהודים נוקמים בפלסטינים, אבל חס וחלילה לא להפך).
בן אוליאל שפוט לשלושה מאסרי עולם, מוגדר על ידי שב"ס אסיר מסוכן ולכן נמצא בבית הסוהר בבידוד. בחודשים האחרונים מתנהל מסע השתדלות רב-תחומי למענו, בדרישה להעביר אותו לאגף התורני של בית הסוהר. באמצע אוגוסט חתמו מאות רבנים, חבר כנסת מהימין ואנשי ציבור על עצומה ברוח זו. מכיוון שגם בעצומות מתקיימת הפרדה בין גברים ונשים, בשבוע שעבר היה תור הנשים. עשרות רבניות ונשות חינוך חתמו על קריאה להעביר את בן אוליאל לאגף התורני. בעצומות חוזרים כמובן על הטענה השקרית, שהרשעתו של בן אוליאל "אינה מבוססת על ראיות, אלא רק על הודאה שהוצאה בעינויים ועמירם כפר בה".
תסריט צפוי – לאחר שנשיאת בית המשפט העליון תוחלף בנשיא ידידותי לשר לוין, תוגש לעליון בקשת ערעור נוספת על הרשעתו של בן אוליאל. לפני שנה דחה העליון פה אחד ערעור שהגיש אוליאל והותיר את עונשו על כנו. "משפחה שלמה הישנה במיטתה, מצאה עצמה באישון הלילה במלכודת מוות של המערער, אשר יצא למסע נקם לרצח ערבים באשר הם ערבים. את זאת, אין הדעת יכולה להכיל ולסבול". נכתב בהכרעת הדין. עינינו הרואות: מה שהדעת לא הייתה יכולה לסבול ולהכיל רק לפני שנים אחדות, היא יכולה עכשיו.
מה גדול היום הזה
יעקב ברדוגו שידר חי עבור ערוץ 14 מההפגנה הימין מול בית המשפט העליון, ובשלב מסוים, לפני יציאה לפרסומות, הוא פנה לצופים וקרא להם: "צורו על בית המשפט".
יש לנו שיר מתאים, ישן בלבוש חדש:
צורו, הביטו וראו,
מה גדול היום הזה.
אש יוקדת בחזה
וה-D9, כן ה-D9
את שלו עוד יעשה.
