הולכים ומתרבים הסימנים שסר חינו של ראש הממשלה בעיני הקב"ה • בנויים להקריב קורבנות
פעמיים השמדת ערך
״אני מתקשה להסתכל על נתניהו רק במשקפיים פוליטיים. אני לא ביביסט, אני אלוקיסט. בעיני הוא שליח ההשגחה עליונה, לנווט את ישראל בתקופה ההיסטורית והמאתגרת שאנחנו חיים בה. אין לי הסבר אחר להצלחות שלו, לכוחות שלו, ליכולות שלו, לרעננות שלו, לשרידות שלו״.
את הדברים הללו כתב הפובליציסט הדתי ידידיה די מזמן, בפברואר 2021, והיום, יש להניח, הוא לא היה חוזר עליהם. כי אם בורא עולם בחר את נתניהו לנווט את ישראל בתקופה ההיסטורית הזו, הוא נכשל בבחירה ונתניהו נכשל כישלון חרוץ בניווט. ישראל נמצאת היום, כמעט בכל תחום שעולה על הדעת, באחד מרגעי השפל הגדולים ביותר ב-76 שנותיה.
איך שלא מסתכלים על זה, הולכים ומתרבים הסימנים שסר חינו של נתניהו בעיני הקב"ה. שבורא עולם וראש ממשלתנו כבר לא. הסימן המובהק ביותר הוא אסון 7 באוקטובר. לחולל אותו דווקא במשמרת שלו? לו היה בורא עולם מעוניין בהצלחתו של נתניהו, הוא היה דואג שהנוח'בה יתקיפו את ישראל כשנפתלי בנט היה ראש ממשלה, או יאיר לפיד. תרחיש כזה היה מבטיח את הישארותו של נתניהו על הגה ניווט המדינה עוד שנים רבות. אבל ככה?
מה, הוא לא הבין ש-7 באוקטובר יהיה כתם בלתי ניתן למחיקה בדברי ימי שלטון נתניהו?
ההידרדרות הייתה מהירה. פעם, כזכור, היה ראש ממשלתנו אישיות רצויה ומוערכת ברבות ממדינות העולם. היום הוא מוקצה מחמת מיאוס. בחלומות היותר מסויטים שלו הוא לא תיאר לעצמו שיבוא יום שהתובע של בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג יבקש להוציא נגדו צו מעצר באשמת "גרימת הרעבה כשיטת מלחמה, ופגיעה מכוונת באזרחים".
פעם הייתה ארצות הברית הטובה בידידותינו. היום, "הקוסם" הצליח לגרום לכך שלא רק נשיא ארה"ב הנוכחי ג'ו ביידן מתעב אותו ולא מאמין לאף מילה שלו, גם הנשיא הקודם (ואולי הבא), דונלד טראמפ, קורא להדיח אותו מתפקידו. פעם, תרחיש שבו ראש ממשלה בישראל לא יגיע לאירועי יום העצמאות כי הוא יחשוש מפני ביקורת שיטיחו בפניו, לא עלה כלל על הדעת. השנה זה התרחש מול עינינו המשתאות.
מלחמת חרבות ברזל שלא הולכת לשום מקום, החטופים שלא חוזרים הביתה ואם הם חוזרים אז בארונות, מאות אלפי המפונים מהדרום והצפון, הקיטוב החברתי שרק הולך ומעמיק, המשבר סביב חוק הגיוס, הכלכלה המתרסקת, יוקר המחיה המאמיר, הניסיון הנמשך לבצע הפיכה משפטית והזעם שהוא מעורר, ועוד ועוד.
מלוא החופן. והמשפט כמובן. ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר בעבר, אמר לא מזמן: "אם נסתכל שנה וחצי אחורה, יש כאן השמדת ערך של מדינת ישראל. הפכנו ממדינת מופת, למדינה מצורעת, מגונה, מסוכנת. מעולם לא הייתה השמדת ערך גדולה כל כך לציבור גדול כל כך על ידי בן אדם אחד".
אמת ויציב. ובאותה שנה וחצי הוא עשה גם השמדת ערך עצמית מפוארת. וכדי שאפשר יהיה להתחיל לשקם את ערך מדינת ישראל, נתניהו חייב ללכת.
ועוד איך בנויים להקריב קורבנות
״שמתם לב איזו טענה מרפת ידיים נעלמה מהשיח?" צייץ השבוע חנן עמיאור. נעלמה הטענה ש"החברה הישראלית לא בנויה יותר להקריב קורבנות". "עשרות שנים מטפטפים לנו את הרעל המחליש הזה", כתב עמיאור, "עד שתמיד מתברר, שהכל מתקיים רק אצל אותם 100-50 אלף בתי אב, שהשתלטו על התרבות, האקדמיה והתקשורת, וקובעים פה את הטעם. החברה הישראלית ועוד איך בנויה להקריב קורבנות, כדי להגן על המדינה. ואם צריך לכבוש חצי לבנון ואת כל הרצועה לשם כך, ולספוג קורבנות לאין ספור, החברה הישראלית תישא את זה בגבורה״.
חנן עמיאור, בוגר המכינה הקדם-צבאית בעלי ותושב אלעזר שבגוש עציון, הוא לא סתם צייצן זניח. הוא כתב את הספר "הסדנה להנדסת התודעה", בו נטען שהתקשורת הישראלית מוטה לשמאל ומפיצה תעמולה לא פטריוטית. "המטרה של הספר הייתה להחליש את אמון הציבור בתקשורת, כי לא מגיע לה אמון", הסביר המחבר. הספר זכה להמלצה חמה של ראש ממשלתנו.
עמיאור הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "פרספקטיבה", שעוסק בעיקר בביקורת תקשורת שמאל, והוא כתב נאומים לפוליטיקאים מהימין כמו השר גלעד ארדן, וקיבל עבורם עשרות אלפי שקלים.
נשוב לציוץ מהשבוע. כמומחה להנדסת התודעה, קובע עמיאור שבמשך שנים הנדסו את התודעה שלנו להאמין, שהחברה הישראלית לא בנויה יותר להקריב קורבנות והנה, הגיעה מלחמת "חרבות ברזל" והוכיחה את ההפך – החברה הישראלית "ועוד איך בנויה להקריב קורבנות כדי להגן על המדינה". לא זו אף זו – "אם צריך לכבוש חצי לבנון ואת כל הרצועה לשם כך, ולספוג קורבנות לאין ספור, החברה הישראלית תישא את זה בגבורה״.
לספוג קורבנות לאין ספור. איזה ביטוי איום. איזו יוהרה נוראה. על סמך מה יודע האיש שנלחם נגד הנדסת התודעה לקבוע, שהחברה הישראלית תישא בגבורה קורבנות לאין ספור, כדי לכבוש את חצי לבנון ואת רצועת עזה? מתבסס על סקר כלשהו? זה מה שהוא שומע ממשפחות שיקיריהן נהרגו במלחמה?
השבוע פרסמו אימהות ללוחמים קול קורא שאומר בדיוק ההפך. "אנחנו, אימהות של לוחמים, מאשימות אתכם בהקרבת הילדים שלנו על מזבח הפוליטיקה. אנחנו מאשימות אתכם במותם לשווא של לוחמים. אנחנו מאשימות אתכם בפציעות הנוראות של ילדינו בגוף ובנפש. אנחנו דורשות מכם לקחת אחריות, להישיר אלינו מבט ולעשות הכל כדי להוציא את הילדים שלנו מהבוץ העזתי". בוודאי לא להכניס אותם לבוץ הלבנוני.
הציוץ של עמיאור מופיע כאן, משום שהוא מייצג הלך רוחות רווח במגזר אליו הוא משתייך. קולות מרכזיים שמקדמים את הרעיון – כיבוש, גירוש, התיישבות. ברצועת עזה וגם בלבנון. יהיו קורבנות לאין ספור? החברה שלנו תישא אותם בגבורה. ואם בין הקורבנות יהיו גם החטופים, הרי זה חלק מהמחיר הנדרש מאתנו. קדימה עד לניצחון המוחלט.
