מחשבות אחרי צפייה בפרק 9 בעונה 5 של הסדרה "הכתר"
"לפעמים במשא ומתן מורידים אותנו נמוך," כדברי מוש בן ארי. אבל לפעמים נראה שאין שום סיכוי שימצא לו, אפילו קצה של חוט! השבוע ראיתי את אחד מהפרקים המוצלחים של הסדרה "הכתר" שהעונה החמישית שלה עלתה לאחרונה לאוויר בנטפליקס – ונזכרתי בסיפור משפחתי שליוויתי. משעשע לראות שהדברים יכולים להתקיים בעוצמות שונות – פעם אחת בארמון המלוכה הבריטי, ופעם שנייה במושב בגליל התחתון. העלילה די דומה, למעט הדמויות והתפאורה.
בסיפור הגלילי היו שלושה אחים – יונתן, הבן הממשיך, שעתיד לקבל את הזכות על משק הוריו, בתנאי שיפצה את שני האחים שלו, תומר ועידו. עד כאן היה ברור ומוסכם ההסדר על כל הצדדים. המחלוקת הייתה סביב סכום הפיצוי, וזו בהחלט לא הייתה מחלוקת שולית – הפערים בנוגע לסכום היו כמעט כפולים.
מי שנמצא במרכז המשבר היו תומר ויונתן. מצד אחד הסביר יונתן, שאין לו אפשרות להמציא סכום גדול כל כך, ומצד שני אמר תומר: "אם היינו מוכרים היום את המשק, זה היה הערך שלו בחוץ. אז למה שנקבל פחות?
כל אחד מהם היה נעוץ בעמדה שלו, עד שאחרי כמה חודשים אמר לי יונתן: "אני לא רואה שום סיכוי שבעולם שאי פעם נפתור את הפלונטר הזה. הוא ואני רחוקים כמו הירח מהשמש."
הבנתי את התסכול שלו, ובכל זאת ידעתי שיגיע הרגע שנפצח את העניין. לפעמים החיפוש אחר פתרון נעשה בסביבת המחלוקת. מנסים לחבר את הגשר בין דעה אחת לבין דעה שנייה. אבל אז, בלי שום קשר, מופיעה נסיבה חיצונית, כזו שבכלל לא קשורה לעניין, ופשוט מאיצה את התהליך קדימה.
בבית המלוכה כמו בכל מקום
ערב אחד, כשחיפשתי משהו מעניין לצפייה, נתקלתי בעונה החמישית של הסדרה "הכתר", והתחלתי לצפות באירועים שמבוססים על מה שהתרחש בבית המלוכה. בשלב כלשהו הגעתי לפרק העסיסי, שתיאר את המשבר הגדול בין הנסיך צ'רלס, כשהיה עדיין מיועד לכתר, לבין הנסיכה דיאנה.
היחסים שלהם היו בבלגן רציני וכיוון שהוא היה אז מסומן כיורש של אימו, הוא נדרש לציית לכללי חצר המלכות ולהימנע בכל דרך אפשרית מגירושין. הפתרון המתקבל על הדעת היה הפרדת כוחות. הם גרו בנפרד, וניהלו אורח חיים מקביל, כשכולם ידעו שהם לא יחד, אבל זה עדיין נראה "טוב" בהיבט מלכותי.
עד שדיאנה הרגישה שקצו כל הקיצים והסכימה להתראיין בתוכנית "פנורמה", שזכתה לצפיית פריים טיים מטורפת. בכל זאת, ארמון המלכות הוא עניין שכל בריטי שמכבד את עצמו ירצה לראות, וגם אנחנו נהנים מסביב.
כזכור, הציגה דיאנה בפני מיליוני צופים מכל העולם את הכביסה המלוכלכת של הארמון. אליזבת המלכה קראה מיד לבנה צ'רלס, ונתנה הוראה ברורה לשים סוף לעניין – גירושין. המלכה אליזבת פנתה לראש הממשלה דאז – ג'ון מייג'ור ודרשה ממנו (כן, בלי למצמץ) להיות המגשר בעניין הזה.
תהליך הגישור היה מרתק בעיניי, וכמגשרת בין בני משפחות, התענגתי לראות את נקודת הממשק המשותפת איתו, כשהוא מקשיב לצד אחד ולאחר מכן מציע נקודת מבט חדשה. זה היה מרתק. הוא עשה את זה נפלא בעיניי. ולעניינו, בשיחה אישית עם דיאנה, היא העלתה בפני ראש הממשלה את הטענות הקשות שיש לה מול צ'רלס; ובשיחה אישית עם צ'רלס קרה בדיוק אותו דבר, רק במהופך.
גם כאן סלע המחלוקת היה סכום כסף שדרשה דיאנה, לעומת הסכום שהנסיך היה מוכן לשלם לה. הפער היה ענק, כמעט פי שתיים; אבל כשמדברים במושגי מלוכה האחוזים מתורגמים למספרים גדולים. בנקודה הזו הסיפור הגלילי, ועוד סיפורים דומים, עלה לאוויר. ממש יכולתי לראות את יונתן ואת תומר מנהלים את השיח הזה בשינוי התפאורה.
הסיכוי שמופיע מעבר לפינה
אני יכולה לשער שבית המלוכה סער מבפנים, אבל כלפי חוץ התנהלו העניינים כביכול כרגיל, כשמבלי שאף אחד ידע על כך, הנסיבה החיצונית התחילה להתהוות. בשלב הזה נודע שצ'רלס מנהל מערכת יחסים אינטימית עם קמילה, כשהתוכנית הייתה להפוך אותה בבוא היום למלכה-רעייה. הפרסום הוביל למהלומה קשה שספגה קמילה – בעלה עזב אותה, העיתונאיים ארבו לה מחוץ לבית, והיא הפכה לאסירה בביתה ללא פשע אמיתי שביצעה.
עוד דבר שקרה מאחורי הקלעים, היה שהיועץ האסטרטגי של צ'רלס הציע לו לזרז את התהליך עם קמילה, ובכל מחיר. זה לא נראה טוב שהארמון סוער עוד לפני שהוא הוכתר. זה היה מדהים, כי ברגע אחד הנסיבות החיצוניות האלה, שלא היו ידועות לדיאנה, הפכו להיות הזרז שהטיס את המשא ומתן הקשוח שלהם, זה שלא נראה שיהיה לו סוף – ופתאום הגיע הסוף. דיאנה קיבלה את מה שרצתה, הוא קיבל את מה שהוא רצה… וההמשך כבר ידוע, כולל ההפתעה שהמתינה לצ'רלס בהמשך מהמלכה אליזבת, שלא מיהרה לעזוב כל כך מהר. אבל זה כבר לסיפור אחר.
במקרה של המשפחה הגלילית קרה אותו דבר. על פניו, בבוקר בהיר אחד הסכים תומר לקבל את הסכום שהציע לו אחיו יונתן. איך זה קרה?! שאל אותי יונתן; וכמוהו לא הייתה לי תשובה.
מאוחר יותר, התבררה הנסיבה החיצונית. אשתו של תומר והאחים שלה החליטו לקנות את המשק מההורים שלה. עסקה טובה מאוד, אבל לתומר לא היה כסף נזיל. מה שקרה שהנסיבה החיצונית הזו הפכה את הקערה על פיה. תומר רצה פתרון מהיר, היה מוכן לקבל את ההצעה של אחיו, ובזה נחתם הסיפור.
העניין הזה מחזיר אותי לשולחן המשא ומתן המשפחתי, ומחזק את האמירה שאני נוהגת לומר לבני המשפחה במצבים כאלה. לא צריך להתייאש גם כאשר נראה שאין פתרון. לפעמים הנוסחה לסיום המשא ומתן היא בכלל לא מתמטית, והיא גם בכלל לא נמצאת בטווח הפער בין אח אחד לאחות השנייה. היא פשוט יכולה לצוץ מאי שם, בלי שום הגיון, ולהגיש תשובה מפתיעה.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
