יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 2355689783

בזכות המבוכה ובגנות הטיח

2 דק' קריאה

שיתוף:

האם תושבי הדרום והצפון יכולים לסמוך על ממשלה שבזמנה פקד אותנו אסון ה-7 באוקטובר, ממשלה שמעלה בתפקידה להגן על שומרי החומות? 

שפתי הדלה לנוכח המציאות המטלטלת, האסונית, חייבה אותי להתלות בדברי ענקי הדור. חזרתי לדבריו של ברל כצנלסון מלפני 83 שנים. הם נאמרו ברקע אסון אחר, עליית הפשיזם באירופה. אך נראה, לגודל אסוננו ב-7 באוקטובר, שהם נכתבו כאילו אתמול. 

כך אמר: "לא טוב אנוכי מאחי. אינני מחוץ למבוכה. ומן הראוי כי לא יסתיר אדם מעצמו את מבוכתו. ומדוע לא נהיה נבוכים? בני אדם ראו את מיטב האידיאלים האנושיים, תמצית תרבות הדורות, מנופצים ומגואלים… יש ובבניין מתגלה סדק, הבנאי הטוב העושה מלאכתו איננו מבקש להסתיר, איננו חושש לשמו הטוב, הוא חרד לגורל הבניין, הוא חושש למפולת, הוא איננו מתרץ את הסדק, אלא סותר את הנדבכים הסדוקים. ואילו מי שעושה את מלאכתו רמייה ממהר וסותם את הסדק וטח עליו טיח, ודעתו נחה אם הצליח למראית עין. המפולת בא תבוא. אל נהיה פועלי רמייה לא במעשה ולא במחשבה. אל יהיה חלקנו עם טחי טיח". 

איזה דמיון, איזו מבוכה. כמה כאב ותקווה שנגוזה. המילים המנחמות לא מצליחות לאחות את השבר שנסדק. המון מילים על אסונות שהתרחשו: מלחמת יום כיפור, אסון המסוקים, רצח רבין, מהם הצלחנו להתאושש ולברוא את עצמנו מחדש. טעות ואשליה. כל השנים נשארנו פצועים נפשית, עם שחי בטראומה שלא נרפאת. הנפש הכאובה חשבה שמצאה מזור בחיי מותרות, תוך הזנחת האידיאל הציוני על ידי הרוב המכריע של הציבור. 

נזנחו לנפשם 

המעטים שעבורם הגשמת הציונות היה להתיישב בנגב ובגליל, לאורך הגבול עם עזה, נזנחו לנפשם. הם חדלו להיות חלוצים לפני המחנה. המדינה שנשלטת על ידי חסידי ארץ ישראל השלמה, ראתה באותם אנשי התיישבות אסופה של אנשי שמאל שיש להוקיע אותם בשל דעותיהם. הם דברו על שלום, על כבוד האדם באשר הוא, דיברו על צדק. אוי לאותן מחשבות ואמונות. הם הואשמו בגזלת קרקעות המדינה. 

היינו נבוכים ומבולבלים לפני ה-7 באוקטובר. ומאותו יום ארור אנחנו שואלים היכן טעינו? האם כל מה שהאמנו בו נמחק כלא היה? רבים נמנעים משיח על העתיד, נזהרים מהבעת עמדה שמא הלשונות הרעות והמפלגות יכו בהם בשפת הביבים. 

כן, אנחנו במלחמה שאין די לה, אנשי הדת, דובריה של הארץ המובטחת, מדברים היום בשמחה על עוד מאה שנות מלחמה, עד שנביס את אויבנו, עוד שני דורות לפחות. זה מה שהם מאחלים לבני בנינו וגם ליורשיהם. עד ביאת המשיח. 

האמנם? מה יאמרו לבניהם אותם חלוצים שעזבו את בית חלומותיהם בכפר עזה, בנחל עוז, בבארי, בניר עוז, בנתיב העשרה, בישע, במטולה, בכפר גלעדי, בדן ודפנה? הם יכולים לסמוך על ממשלה שבזמנה פקד אותנו אסון ה-7 באוקטובר, ממשלה שמעלה בתפקידה להגן על שומרי החומות? ממשלה של טחי טיח שראשה לא מסוגל להגיד אשמתי, על ראשי האסון? ממשלה שחותרת לאסון הבא בתחומי הגדה המערבית.  

אנשים תתעוררו, תתייצבו לגרש את הממשלה הזאת. היא אם כל חטאת. 

תגובה אחת

  1. השאיפה לשלום משותפת לרוב אזרחי המדינה , אבל אין "שלום עכשיו" כמו שאין " משיח עכשיו".
    השביעי באוקטובר רק הראה לנו איזה אויב אכזרי וקשה ניצב מולנו . גם עם הלחמה תגמר במיגור החמאס מבחינה צבאית ואירגונית יקח שנים רבות עם בכלל עד שנוכל להגיע ליחסים נורמליים עם עזה .לכן השאלה הקשה היא מה עושים בנתיים ? ברור שגם אחרי שנצא מעזה , צהל יצטרך לפעול שם כל אימת שהטרור ירים את ראשו .
    בגדה המערבית המצב לא שונה בהרבה .התמיכה בחמאס גבוהה מאוד והטרור הג'יהאדיסטי של האיסלאם הקיצוני לא נלחם נגד הכיבוש ,או בעד מדינה פלסטינית , אלא נגד עצם נוכחותנו כאן .ישראל תמיד צריכה להכריז על רצונה להגיע להסדר מדיני ,אבל בידיעה שהסדר כזה אינו נראה בעין כי הרשות הפלסטינית מחנכת לשנאת ישראל והיהודים מעודדת ומתגמלת טרור ,כאשר בראשה עומד אנטישמי מהסוג הגרוע ביותר וגם מחליפיו הפוטנציאלים אינם טובים ממנו .
    שליטה בעם אחר היא דבר גרוע ולכן במקום לחכות להסדר מדיני , טוב תעשה ישראל עם תנקוט בצעדים חד צדדיים בכוון של הפרדות (לא התנתקות) והקטנת החיכוך האזרחים הפלסטינים תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל בגדה המערבית ( לחימה בטרור) צעד כזה יחייב פינוי המאחזים הבלתי חוקיים בלב האוכלוסיה הערבית והתבססות סביב גושי ההתישבות וירושליים המאוחדת ,בלי השכונות הפלסטינאיות אשר מעבר לחומת ההפרדה .
    בנתיים על ישראל להיות חזקה מבחינה ביטחונית ובעלת חברה סולידרית ומלוכדת .
    חגי לביא קיבוץ יפעת .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ביום שני בשבוע הבא ה-9.9.2024 יתקיים הכנס השנתי של חברת "החקלאית". במעמד הכנס יהיה נוכח מר אורן לביא – מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון. אתם מוזמנים להגיע ולפגוש את הלקוחות, עובדי הענף, הרופאים המובילים
< 1 דק' קריאה
אתמול (יום ד') נערך כנס רפתנים של חברת "הרמן פרוג'קט" בקיבוץ סעד עם מעל ל-80 משתתפים. הקיבוץ אירח את הכנס, ולנו היה חשוב לערוך את האירוע, דווקא בעוטף, דווקא עכשיו. הכנס היה מוצלח מאוד
< 1 דק' קריאה
שלוש בוגרות בית הספר לעיצוב בחיפה הקדישו את פרויקט הגמר שלהן לקיבוץ. מיחסי אהבה שנאה לחינוך המשותף, דרך מבט מורכב של הטוב עם הרע ועד תכנון מחוץ לקופסא לקיבוצים שנפגעו בשבת השחורה  *תמונה ראשית:
3 דק' קריאה
הקו המפריד בין תהליכי העברה בין־דורית  האינטראקציה המיוחדת שאני מקיימת עם משפחות במושבים בענייני העברה בין־דורית, זיקקה אצלי כמה עקרונות שאני משוכנעת בכוח שלהם להשפיע על התהליכים המאתגרים. העקרונות האלה כל כך משמעותיים, שכשהם
4 דק' קריאה
דני גבאי, חבר מושב מרחביה, דור שלישי למייסדים, מספר על ההתיישבות בעמק יזרעאל, על תולדות המושב ועל משפחתו * הוא מציין בדבריו, שבמושב מרחביה היה רצף של התיישבות מאז 1911 ועד היום * רעייתו
8 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן