*תמונה ראשית: מאיר יפרח – להקים קרן משותפת לפינוי עודפים. צילום: נועם רבינוביץ
השבוע חוויתי על בשרי את הפער הבלתי נתפס שבין מחירי השדה למחירי המדף, פער שכל חקלאי בישראל מכיר היטב. בסופרמרקט הנחשב זול יחסית, שילמתי 5 שקלים עבור ק"ג בצל. מחיר שהדהים אותי, במיוחד כאשר ידוע לי שהחקלאים מקבלים פחות משקל אחד לק"ג מאותו הבצל בדיוק.
כמות אדירה יושבת במחסנים ומחכה לשיווק
כיצד ייתכן פער כה עצום? פניתי למאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות ויו"ר ענף הירקות במועצת הצמחים, כדי להבין את התמונה המלאה. התשובה שקיבלתי הייתה מדאיגה ומאירת עיניים כאחד. מסתבר שלצד התוצרת המקומית, יובאו לארץ 50 אלף טון (!) בצל, כמות אדירה שיושבת במחסנים וממתינה לשיווק. וזאת, בעוד שהחקלאים הישראלים גידלו בעצמם עודף משמעותי של 35-40 אלף טון מעבר לדרישה הרגילה. זאת היות ובשנה שעברה הייתה שנה טובה לבצל, וחקלאים במגזר הערבי בשיתוף עם הקיבוצים החליטו להיכנס לתחום הבצל וגידלו שטחים גדולים יותר. גם כמות גדולה של עובדים זרים שהייתה זמינה תרמה לעודף הזה.
המשמעות ברורה: יש לנו כרגע 120 אלף טון בצל מתוצרת מקומית, ובתוספת היבוא, אנו עומדים על כ-170 אלף טון בצל. כל זאת, כאשר הצריכה השנתית בישראל עומדת על 80 אלף טון בלבד. התוצאה: שוק מוצף, מדפים מלאים, ודרישה אפסית לבצל המקומי מהחקלאים. המשווקים, מצידם, פשוט לא לוקחים את התוצרת מהחקלאים, והמחיר, מטבע הדברים, צונח אל מתחת לעלות הייצור.
מאיר יפרח הדגיש כי לא היה כל תכנון מוקדם ליבוא, ושניתן היה בהחלט לספק את כל צריכת הבצל בישראל ללא כל צורך ביבוא.
ורשתות השיווק? הן דווקא מנצלות את המצב. דווקא בגלל שהמחיר לחקלאי כה נמוך, הן מעלות את המחירים לצרכן לרמות בלתי הגיוניות בעליל. במקום להעביר את ההנחה לצרכן, או לחלופין לתמוך בחקלאי, הן מנצלות את הפער לרווחים מוגדלים על גבם של כולם.
רשתות השיווק והמתווכים השונים "גוזרים את הקופון"
כך למעשה החקלאי, שמשקיע עבודה רבה, כספים, מים, מאמץ רב וזיעת אפיים, מרוויח מעט מאוד אם בכלל. לעומתו, רשתות השיווק והמתווכים השונים "גוזרים את הקופון" על חשבון החקלאי, ומוכרים את התוצרת במחירים מופקעים.
הנתון הכואב ביותר הוא שבקשת החקלאים להקמת קרן משותפת לפינוי עודפים – פתרון שיכול היה לסייע במצבים כאלה – לא התקבלה.
אולי, בעקבות המלחמה וההבנה הגוברת לחשיבות ביטחון המזון, יחלחל סוף סוף המסר לקובעי המדיניות. אולי יבינו שעתיד החקלאות הישראלית, וליתר דיוק, היכולת שלנו להאכיל את עצמנו, תלויה בתמיכה אמיתית ומעשית בחקלאים. הגיע הזמן לדאוג לכך שגידול ירקות ופירות בישראל יהיה לא רק חיוני, אלא גם רווחי.
תגובת משרד החקלאות
שוק הפירות והירקות בישראל פועל במתכונת של שוק חופשי המבוסס על מנגנוני היצע וביקוש. משרד החקלאות וביטחון המזון אינו מכתיב את הכמויות המיובאות לישראל, אלא מוודא כי אלו נקיות ממזיקים וממחלות שעלולות לפגוע בחקלאות הישראלית, ובעיקר אמון על עידוד ייצור התוצרת החקלאית ושמירה על רציפות האספקה.
עם הפחתת המכס על יבוא הבצל בשנת 2022, הובטח כי תינתן תמיכה ישירה למגדלים שטרם ניתנה על ידי משרד האוצר. מאז, בשלושת החודשים הראשונים של השנה הגיעו כמויות גדולות של בצל אשר הציפו את השוק. החל מחודש אפריל נרשמה ירידה חדה בהיקף היבוא. בשל יכולת האחסון הגבוהה של בצל – השוק נותר רווי גם בחודשים אלו והמגדלים המקומיים אינם אוספים את תוצרתם.
כחלק מהתוכנית לביטחון המזון שמשרד מקדם הוא תומך במגדלים המקומיים, באמצעות הוזלת אמצעי הייצור והתשומות, בתוך כך, הגדלת ההקצאה הממשלתית למספר העובדים הזרים בחקלאות מ־30 אלף ל־70 אלף; ההחלטה של ממשלה להגדלת היקף הייצור החקלאי בכ־33% עד לשנת 2035; חוק מים חדש, שצפוי להוזיל באופן משמעותי את עלויות המים לחקלאים לצד הקמת מוביל קולחים לראשונה בישראל, הסרת חסמים, קידום שיווק ישיר מהשדה לצרכן, וחיזוק שרשרת האספקה תוך צמצום פערי התיווך. משרד החקלאות ימשיך לפעול בנחישות למען חיזוק החקלאות הישראלית ולהבטחת הכדאיות הכלכלית למגדלים, במקביל להבטחת רציפות האספקה לצרכן.
