בין מושב מרחביה וקיבוץ מרחביה 

יסמין סרטני מתגוררת במושב מרחביה והיא בת קיבוץ מרחביה הסמוך * יסמין קיבלה על עצמה  לנהל את המוזיאון ומרכז המבקרים שמוכר בפי כולם כ"החצר הגדולה" * מעידים עליה, שהיא נכנסה לתפקיד עם רוח חדשה, חזון ואנרגיות טובות והחייתה את המקום  

השבוע שוחחתי עם יסמין סרטני ממושב מרחביה וביקשתי ללמוד עליה ועל פעילויות התרבות שהיא יוזמת ומארגנת בעמק יזרעאל. גיליתי אישה צעירה, פעלתנית, בעלת רעיונות מקוריים ובעיקר – קשורה לנושא ההתיישבות בעמק יזרעאל בנימי נפשה.   

יסמין נולדה בקיבוץ מרחביה כבת זקונים לאריה ואמירה סרטני בשנת 1969. "אמי היא בת לדור המייסדים, בין הילדים הראשונים של הקיבוץ," מספרת יסמין. "בין שלל תפקידיה היתה אמי חברת כנסת. היא היתה חברת ועדת חינוך בכנסת ה-11. על שמה רשום חוק החינוך המיוחד חינם," מציינת יסמין בגאווה. "אבי היה בן למשפחה של חסידי גור, שהיו בה שנים-עשר ילדים והתגוררה בפולין בעיירה קוטנו. בשנת 1936, כשהיה אבי בן 16, עוד לפני מלחמת העולם השנייה, הוא עלה ארצה יחד עם עוד שישה מאחיו. הוריו, שהם סבי וסבתי, נשארו עם חמישה מילדיהם בפולין וכולם נרצחו בשואה. בארץ הצטרף אבי לגרעין של השומר הצעיר, ויחד עם חבריו הגיע לקיבוץ מרחביה."    

בצד תפקידים שונים כחבר קיבוץ, היה אביה של יסמין, אריה סרטני, אמן – צייר ופסל. מספרת יסמין: "במשך רוב שנותיו בקיבוץ, עסקה האמנות שלו בנושאים מחיי הקיבוץ, בחקלאות ובהתיישבות; וכל הנושא של העולם התרבותי של הוריו נדחק הצידה. רק בשליש האחרון של חיי היצירה שלו הוא חזר למסורת וצייר מוטיבים מסורתיים מבית אבא, הרבה על רקע ירושלים." 

בקיבוץ נבנה עבורו סטודיו, אטלייה. עבודות הקיר של אריה סרטני מפוזרות במקומות שונים בארץ. הוא השתתף בתערוכות בארץ ובחו"ל, "אבל לאורך כל שנות חייו, בצד היצירה, אבי לא ויתר על העבודה בקיבוץ," מציינת יסמין. "היו לו תפקידים מרכזיים, ביניהם מרכז הבניין בקיבוץ, סדרן עבודה ועוד."  

מהקיבוץ לעיר ואז למושב 

יסמין גדלה בחברת הילדים בקיבוץ כאשר הלינה המשותפת היתה עדיין נהוגה בו. היא למדה בבית הספר התיכון "עמקים" במזרע. בצבא שרתה כקצינת ח"ן ת"ש במחנה של פיקוד צפון בצפת. 

לאחר השחרור עבדה יסמין במשך שנה בקיבוץ, "ואז התחיל פרק החיים שלי במרכז," היא מספרת. נישאתי שם וילדתי שלושה ילדים: בתי  אריאל היא בת 27 היום, נישאה לאחרונה ומתגוררת בחנתון. בניי התאומים עידו ויובל הם בני 24 ועכשיו נמצאים בטיול בדרום אמריקה."  

לאחר גירושיה מאבי ילדיה, החליטה יסמין לשוב לחיות בעמק יזרעאל, וזאת כדי שילדיה יהיו קרובים לבני משפחתה וגם יחוו את הסביבה והאווירה כפי שהיא חוותה בילדותה. מזה חמש עשרה שנים היא מתגוררת במושב מרחביה, אבל עדיין קשורה לקיבוץ בזכות עבודתה, כפי שיפורט בהמשך.   

במרוצת הזמן למדה יסמין לימודים אקדמאיים. היא בעלת תואר ראשון ב"שימור אתרים" ממכללת הגליל המערבי, ותואר שני ב"אוצרוּת מורשת" מטעם אוניברסיטת חיפה.  

"כאשר למדתי את התואר הראשון שלי, התחלתי לעבוד בתור מדריכה של סיורים במרכז המבקרים של מרחביה. החונך שלי היה דורון מור, שהקים את מרכז המבקרים. הוא היה משוגע לדבר והפך אותו לאתר שימור לאומי," מציינת יסמין. 

פעילות בעת המלחמה 

בתקופת לימודי התואר השני של יסמין, היתה במרחביה מכינה קדם צבאית ארץ-ישראלית, שמטרתה היתה להכין בנות מן הפריפריה לקראת השירות הצבאי. במסגרת פרויקט חברתי הכינה יסמין עבור בנות אלו סיור בעקבות נשים בהתיישבות בעמק יזרעאל. זו היתה בעצם הפעילות הראשונה שלה בתחום זה. 

בספטמבר 2023 יסמין קיבלה על עצמה את תפקיד ניהול מרכז המבקרים  במרחביה. "זמן קצר אחר כך נחתה עלינו המלחמה בשבעה אוקטובר. הספקתי עד אז לארגן רק אירוע אחד, יומיים קודם לכן, בחמישה באוקטובר. זה היה אירוע לכבוד יום הולדת של בן קיבוץ שמלאו לו שמונים שנה. הקהל שהגיע היה מורכב מחבריו בני השמונים, גדוד צנחנים משחררי הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. דווקא לחבר'ה האלה, החלטתי לספר את סיפור הנשים. האירוע היה מוצלח ביותר, וכמובן שלא העלינו בדעתנו מה מצפה לנו בעתיד."   

יש לציין שבאותו זמן העבודה העיקרית של יסמין היתה ניהול ענף המזון בקיבוץ מזרע, (כאשר ניהול המרכז במרחביה היה מעין עבודה נוספת). "ברור שבתחילת המלחמה הייתי חייבת להתמקד בעבודתי בקיבוץ מזרע, אשר קלט 400 ממפוני קיבוץ גבים בדרום. פתאום הצטרפה אלינו אוכלוסייה של קיבוץ נוסף," מציינת יסמין, "ואנחנו נערכנו עם ארוחות להמוני אנשים מסביב לשעון. בשנה וחצי האחרונות הייתי מאוד מושקעת בנושא ענף המזון בקיבוץ מזרע. ואז גם התבטלו כל הסיורים והביקורים במרחביה עקב המלחמה." 

לפני כארבעה חודשים החלה התעוררות מחדש של הפעילות במרכז המבקרים. ראשית, אנשים החלו לשוב ולהתגורר בצפון, ושנית, האזור נחשב בטוח יחסית לעומת הצפון המופגז והדרום המפונה. ואז החליטה יסמין לשוב להחיות את הפעילות של מרכז המבקרים באמצעות ארגון ערבי תרבות אחת לחודש. "המטרה שלי היתה להביא מופעים ואמנים מבחוץ בפני קהל גדול, ובכך לחשוף את מרכז המבקרים הן בפני אנשי האזור והן בפני אורחים ממקומות אחרים. זה השתלב לי באיזה שהוא חזון להחזיר את החצר במרחביה להיות מרכז תרבותי של הקיבוץ, מרכז החיים כפי שהיה פעם."   

כאמור, המתחם שנקרא "החצר הגדולה" שימש את קיבוץ מרחביה לאורך כל השנים. מתארת יסמין: "מבני האבן המקוריים נבנו בחצר בתחילת ההתיישבות, בשנת 1911. המבנים האלו מעולם לא ננטשו. זו אחת הסיבות שהם שמורים בצורה כל כך טובה. בתחילה אכלס הבית הגדול בחצר אורווה, דיר ומחלבה. במרוצת השנים מתחם החצר הפך להיות המתחם של חברת הילדים. המבנים מסביב שימשו כבתי ילדים עבור כיתות א' עד ו'.  בכל בית ילדים היו חדרי המגורים וכיתה. בקומה התחתונה של הבית הגדול היתה היו מחסן בגדים ומתפרה. כך שזה היה מרכז החיים של הקיבוץ."  

שתי ה'מרחביות' – מי קדם למי? 

"היום מתחם 'החצר הגדולה' במרחביה הוא עולם ומלואו," מספרת יסמין בגאווה. "מרכז המבקרים מסַפֵּר את סיפורם של המתיישבים הראשונים. המוזיאון והחדרים במבנים השונים מספרים על ההתיישבות העברית הציונית הראשונה  בעמק יזרעאל. היישוב נקרא אז 'הקואופרציה', והוא הוקם בשנת 1911, במקביל לדגניה וכנרת. אז נבנתה, כאמור, גם החצר הגדולה."   

בשנת 1919 הקואופרציה התפרקה ואנשיה התפזרו בכל העמק. חלקם היו שותפים להקמת נהלל, חלקם הקימו את תל עדשים. "דרך אגב," מציינת יסמין, "תמיד יש ויכוח בין המושב לקיבוץ מי היתה 'מרחביה' הראשונה – הקיבוץ או המושב. לאמיתו של דבר לשני היישובים היתה התחלה אחת: יישוב שנקרא  'הקואופרציה'. מי שבעצם הקים את המושב (שנקרא אז 'המושבה') היתה משפחת בלומנפלד. בני הזוג אליהו ומרים בלומנפלד. הוא היה אגרונום והיא היתה רופאת משפחה. הם היו אנשים מסורתיים שרצו להצטרף לקואופרציה במרחביה. אולם כאשר הם נוכחו לדעת שהתושבים בקואופרציה  הם אנשים חילוניים, הם ביקשו לקנות חלקת אדמה בכספם הפרטי ולהתיישב בקרבתם. כיוון שהם ראו עצמם כחלק מהמתיישבים, הם קראו גם לעצמם 'מרחביה' וביתם היווה את הגרעין למושבה. אליהו בלומנפלד הוא זה שהציע את השם 'מרחביה' בהתבססו על תהילים קי"ח פסוק 5. שם כתוב: 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ'. הקונגרס הציוני קיבל את השם, וכך קיימים היום שני יישובים בשם 'מרחביה' – קיבוץ ומושב זה בצד זה."   

סיפורים מן ההיסטוריה 

אחד הסיפורים הוא על מסע הרבנים בשנת 1913 אותו ערכו הרב קוק, הרב זוננפלד ועוד כמה מגדולי הרבנים בארץ. הם ביקרו במושבות החילוניות במטרה לקרב לבבות. בין המושבות היתה גם מרחביה. כמו כן, יש סיפור מעניין על הטייסת הבווארית, טייסת מודיעין גרמנית, שהגיעה עם כמה מטוסי תצפית לשדות מרחביה בשנת 1917, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נשארה במקום כ-10 חודשים ואנשיה היו ביחסים די טובים עם אנשי ה"קואופרציה". "הגרמנים הגיעו כדי לעזור לתורכים במלחמתם נגד הבריטים," מציינת יסמין.  

אחת הדמויות המוכרות ביותר ששהתה במרחביה במשך שנתיים היתה גולדה מאיר. באחד המבנים בחצר יש חדר שמוקדש לה. מסתבר שהיא היתה הלולנית הראשונה של מרחביה. מספרת יסמין: "בעקבות הסיפור של גולדה מאיר בניתי תכנית לסיור בנושא 'נשים פורצות דרך' שעברו בחצר בעשורים השונים. וכך אני מספרת את סיפור הקמתה של החצר הגדולה ומרחביה כולה דרך עיניים של נשים שחיו בחצר ונפגשו עם קונפליקטים שליוו את הקמת המדינה."  

ערב השקה בחלל המוזיאון 

כאמור, יסמין החליטה להזמין אמנים אחת לחודש למופעים בחלל המוזיאון. המופע הראשון היה "אל תקנה לי ורד", שחיברה זהר ופסי, שרה רינת מאירי-ערבה ומלווה בגיטרה רון אלפסי.  

מספרת יסמין: "זה התקיים במסגרת יום האהבה בשנה שעברה. המופע שלהם, שעוסק בשירה על נשים, השתלב לי נהדר עם חג האהבה, הלילה הלבן שהמועצה האזורית עמק יזרעאל יזמה, וגם עם כל נושא קידום הנשים והשוויון המגדרי שאני רוצה לבסס במרכז. השלישיה הזו כל כך התאימה לאווירה של המקום. היא הביאה בשירים את ניחוח ארץ ישראל. נוסף לכך, כבר בחזרה הראשונה שלהם, הם כל כך התפעלו מהאקוסטיקה שיש במקום, וזה דרבן אותי להמשיך ולהביא אירועים נוספים."  

תכניות לעתיד  

כאשר יסמין נשאלת על תוכניותיה לעתיד, היא עונה בהתלהבות: "יש לי הרבה מאוד תוכניות." והיא מתמקדת בעיקר בערך של השוויון המגדרי. מסתבר שיש לה שותפים לשאיפה לחנך לשוויון של נשים. "לאחרונה הדרכתי בנות כיתה ו' במסגרת 'תכנית למנהיגות נשים', שהמועצה האזורית עמק יזרעאל מעבירה לבנות כיתות ו'-ז' מבית הספר היסודי 'אופקים' ומחטיבת הביניים בבית ספר האזורי 'העמקים'. 

"בעצם התוכניות שלי מתחברות עם התוכנית לשוויון המגדרי של המועצה האזורית עמק יזרעאל." מציינת יסמין. "הגיעו אלי נשות העמק שעברו סדנת מנהיגות נשית במועצה, ובסיור מרתק לבנות כיתה ו'. על מנת לתווך את הערכים והמידע ההיסטורי לילדות צעירות, שילבתי גם פעילות של צילום מודע. בפעילות זו – שמתקיימת בסטודיו של קטי כהן בחצר הגדולה – יכולות הנערות להביא את עצמן לידי ביטוי באמצעות המדיה שהן מכירות: צילום בנייד. קטי מעבירה בצורה מקצועית ומרגשת סדנאות לצילום מודע ובניית דפי השראה ועוד מגוון פעילויות מתחום הפסיכולוגיה החיובית. הפעילויות מתאימות לכל סוגי האוכלוסייה. הנערות, בנות כיתה ו', היו גאות מאוד בתוצרים הנפלאים שהכינו בסטודיו."  

ניכר שיש ליסמין רעיונות למכביר לפעילויות במרכז המבקרים, והיא מסכמת: "אני באמת מאמינה שמרכז המבקרים יכול להיות מרכז של למידת ערכים באמצעות ההיסטוריה. אני מתכננת להזמין עוד ביקורים של  תלמידי בתי ספר, אני רוצה להביא גם קבוצות של חיילים. אחד מהסיפורים שאנחנו רוצים לספר להם פה הוא על משה מן שהיה המייסד והמפקד הראשון של חטיבת 'גולני'. ויש עוד סיפור במרכז סביב התנהלות 'ההגנה' בחצר הגדולה. בקיצור, יש לי עוד המון תוכניות. אני מקווה שאצליח ליישם אותן בתקופה הלא פשוטה הזו."  

והיא מוסיפה: "מלבד סיורים עם סיפורים היסטוריים, מתקיימות סדנאות שונות בחצר הגדולה. חנויות בוטיק יפות נפתחו במבנים הישנים, ויש גם בית קפה בשם "גולדה".  

נאחל ליסמין, שנולדה בעמק יזרעאל וקשורה למקום בנימי נפשה, שתצליח במשימותיה: גם ללמד צעירים ומבוגרים פרק בהיסטוריה של ההתיישבות העברית הציונית בארץ ישראל, וגם להנחיל ערכים חשובים, ביניהם קידום נשים וחתירה לשוויון מגדרי.  

* להזמנת סיורים ופעילויות נוספות: יסמין 050-6687502