כלבים שאוכלים ארוחה חגיגית סביב שולחן ורב-חובל בחיל האויר האפריקאי עם שלוש ידיים. הבעיה היא לא הבינה המלאכותית שיודעת לייצר תמונות לפי הנחייה אלא המוח האנושי שמאמין לכל שטות
העליתי כאן לא מכבר את הטורים "בינה מלאכותית וטיפשות טבעית" חלקים א' ו-ב' והתכוונתי לחדול מהנושא.
אבל המציאות פנים רבות לה, וכך הסתבר לי שלטיפשות האנושית הטבעית מול הבינה המלאכותית (AI – (Artificial Intelligence יש היבט נוסף שבו אני נתקל מדי יום בפייסבוק, ושעליו רציתי לספר לכם.
אם כן, בנוסף להיבטים שונים של מחוללי שפה משוכללים של בינה מלאכותית ישנו גם ההיבט היצירתי-חזותי – מנועי בינה מלאכותית המחוללים תמונות לפי יד הדמיון הטובה עלינו – שהרי אנו אלו שנותנים למחולל התמונות את ההנחיות מה אנחנו רוצים לראות בתמונה.
לשורת ההנחיות הללו, אגב, קוראים "פרומפט". PROMPT.
איכות התמונה המתקבלת תלויה לא מעט באיכות ודיוק הפרומפט שאנו מנסחים עבור מחולל התמונות, אבל תלויה גם באיכות המחולל עצמו ובמי שתכנת אותו.
על כן יש הבדל באיכות התוצאה בין מחולל למחולל, גם אם לקחתם את אותו פרומפט (שורת ההנחיה) שניסחתם עבור מחולל אחד והעתקתם אותו במדויק אל המחוללים האחרים. התמונות שתתקבלנה תהיינה שונות לחלוטין במראה, בדמויות, בצבעים ובאיכות.
הפייסבוק מלא בתוצרי מחוללי תמונות AI כאלה.
נער מוכשר
אנשים שגילו את יכולת הציור של הבינה המלאכותית ואיך להפיק ממנה תמונות מתמלאים התלהבות מהמדיום החדש, ובעיקר מהיכולת להכתיב לו כל דבר שיעלה בדמיון ולראות אותו מבצע זאת. על כן לא פעם נתקלים בתוצאות אבסורדיות לחלוטין. כך או כך, אחרי שראית שתיים או שלוש תמונות כאלה, אתה מתחיל להבחין בהבדל שבינן לבין תמונות שהן תוצר של צילום אמיתי.
במקרים מסוימים לא צריך אפילו היכרות מוקדמת עם תמונות של AI. מאוד ברור לכל המתבונן שתמונה מסוימת היא תוצר של בינה מלאכותית כי המוצג בה כל כך מגוחך, כל כך לא אמין, שכל אדם עם מעט שכל בקודקודו יכול להבין שמדובר בתוצר AI ולא בתצלום.
מסתבר שבפייסבוק בכלל, ובין חברי הפייסבוק שלי בפרט, יש רבים שמעט השכל הזה בקודקודם לא מצוי.
כואב, אבל מה לעשות.
וכך משתפים כמה וכמה מבין חברי הפייסבוק שלי בהתפעלות את התמונה הבאה: ילד אפריקאי כהה עור, דמות גנרית לחלוטין של ילד אפריקאי שחור, עומד ליד דגם של מטוס בואינג, שגובהו כמטר וחצי, וכל הדגם הזה כולו עשוי מכעשרת אלפים בקבוקים ריקים של קוקה קולה!
ולתמונה הזו מצרפים חברי הפייסבוק שלי הערות בנוסח: "וואו! איזה נער מוכשר!"
ויש המגדילים לעשות וכותבים: "רק במקומות כאלה, בכפרים העניים, אפשר למצוא נערים מוכשרים כל כך שהצמיחו את כשרונם בכוחות עצמם בלי כל עזרה ממוסדת! כל הכבוד!!!"
באמת כל הכבוד! ורק שאלה קטנה יש לי: נניח שאינכם יודעים להבחין שכל אפיוני התמונה הם מלאכותיים באופן מובהק – לא שאלתם את עצמכם מאין לכל הרוחות נער אפריקאי בכפר קטן בסוואנה או בג'ונגל מצא עשרת אלפים בקבוקים ריקים של קוקה קולה?
ומישהי מחברות הפייסבוק שלי כותבת: "אני חושבת רק על כמה כוח רצון, התמדה ודמיון נדרשו לו לאסוף את כל הבקבוקים ולבנות את זה, וכמה זמן נדרש לבניה עצמה!"
אני לא יודע לענות כמה כוח רצון, התמדה ודמיון נדרשו לו, אבל לפחות על השאלה כמה זמן נדרש לו ליצור את זה אני כן יכול לענות:
בערך דקה.
הדקה הזו כוללת את הזמן שנדרש להקליד את הפרומפט, את שורת ההנחיות, לתוכנה, ואת זמן ההמתנה עד שהתוכנה מעבדת את ההנחיות ויוצרת מהן שלוש או ארבע דוגמאות שמהן אתה יכול לבחור.
וזהו.
בטן של חודש עשירי עם תאומים
כחודש לאחר הכניסה לעזה שאחרי טבח נתניהו בעוטף, נפוצה בפייסבוק התמונה הבאה: שולחן ארוך, כמו שולחנות שהיו מקובלים פעם באולמי חתונות או בסדר פסח קיבוצי, והוא ערוך בצלחות מלאות מזון, כל הצלחות באותה מנה אחידה למראה, ולצידי השולחן שתי שורות של כסאות עם משענת גבוהה, שורה בכל צד, ועל הכיסאות הללו יושבים כלבי זאב גנריים, שנראים כולם אותו דבר, יושבים זקופים ופניהם "אל המצלמה" ולא אל השולחן ואל האוכל, והמשתף כותב: "כל הכבוד לכלבי יחידת עוקץ! בעקבות גבורתם של כלבי יחידת עוקץ במלחמה נערכה לכבודם ארוחה חגיגית באחד מבסיסי צה"ל. תנו להם כבוד!!!"
אתם מבינים על מה אני מדבר?
לא להתייאש מהטיפשות?
התמונה הזו, עקב רגשות פטריוטיים שגואים אצלנו בכל מלחמה, זכתה כמובן לאלפי שיתופים בפייסבוק, ולא הועילו כל המחאות של נודניקים כמוני שניסו בקול ענות חלושה לכתוב בתגובות: "זה פייק. זה לא אמיתי. רואים בבירור שזו עבודה של AI. ממליץ שתוריד/י את התמונה שלא תצא/י דביל/ית".
בסוף מי שיוצא דביל זה אני, דון-קישוט.
וגם שמאלני ולא-פטריוטי. וחצי בוגד.
והתמונה נשארת.
וגם הדבילים.
אבל לדעתי השיא הוא התמונה הבאה, שהסתובבה בפייסבוק באורח מטריד באלפי שיתופים, ואז ירדה, אבל מסתבר שהירידה הייתה לצורך מנוחה ועליה שוב, ובימים האחרונים התמונה חזרה, לשמחתם של כל הדבילים, וכך נולד הטור הזה.
בתמונה רואים את הדבר הבא: זוג אפריקאים, שבשליפה מן המותן הייתי מגדיר כקונגולזים, אוגנדים או קנייתים גנריים, כשהגבר לבוש מדי צבא מומצאים שאינם שייכים לשום מדינה, וחובש כומתה ירוקה, והוא מחבק את אשתו ההרה שלפי הבטן היא בחודש ה-11 של ההיריון.
אציין כאן שכשאנשים רואים את הבטן שלי הם חושדים שאני בחודש עשירי עם זוג תאומים – אז הבטן של האפריקאית שבתמונה גדולה יותר.
ה"חייל" תומך ביד אחת את הבטן ההרה, ידו השנייה על כתפה של האישה או על גבה, לפי התנוחה, וידו השלישית (!) שצצה משום מקום, מקיפה באורך בלתי אפשרי את גופה, משהו כמו מטר וחצי אורך של יד לפי התמונה, ופוגשת את היד הראשונה שלו מתחת לבטן ההרה.
מצד שני, יכול להיות שאני מגזים וזו לא יד מוגזמת שיצרה בינה מלאכותית. אולי באמת יש לו יד אחת של גורילה, שהיא מספיק ארוכה כדי להיות מונחת כמו היד שבתמונה. לך דע אילו ידיים יש לאפריקאים האלה, לא?
במיוחד כשמדובר ביד השלישית.
את התמונה מלווה הכיתוב הבא: "קוראים לי נגאסטאבגמבא ואני רב-חובל בחיל האויר. חזרתי הביתה אחרי חצי שנה של מילואים בעזה לאשתי שבהיריון כבר בחודש רביעי. אבל אף אחד לא ישתף את התמונה שלי כי אני אתיופי".
אשתך בחודש רביעי??! כשחצי שנה לא הגעת הביתה??! ועם פיל קטן בבטן שלה?
אני רוצה לומר משהו גם בקשר לשמו: נגאסתאבגמבא – הוא גנב לי פה משהו בעניין השם, סתם שתדעו, כי אני נוגס בגמבה כל יום בארוחת הערב, ואם כבר מישהו צריך להיקרא "נגסת בגמבה" הרי זה אני ולא הוא.
בעניין "רב-חובל בחיל האוויר" – בתור מי שמרגיש כמו רב-חובל של ספינת חלל של חייזרים לפעמים, אין לי הרבה מה להגיד.
רק אציין שלאור ההתרסה שבתמונה – "אף אחד לא ישתף את התמונה כי אני אתיופי" – הרבה דבילים, אימבצילים ואידיוטים נענו לאתגר, והדרעק ה"פטריוטי" הזה לא מפסיק להסתובב בפייסבוק.
אז דעו שפטריוטיזם אינו רק "מפלטו האחרון של הנבל", כדברי סמואל ג'ונסון (1775) – הוא גם פגיעה מוחית קשה חסרת מרפא.
