מדוע לא רצו חברי דגניה לנטוע "בננים"? למה זה דווקא טוב שישראל אינה מקום טבעי לגידול בננות? "ספר הבננה" של ד"ר יאיר ישראלי מעין גב ועמיתו ד"ר עמי להב עונה על כל השאלות
בימים אלה הוציא ד"ר יאיר ישראלי ביחד עמיתו ד"ר עמי להב את כרך א' של "ספר הבננה", מדריך מקיף למגדל המביא את החידושים הגדולים שעברו על הענף ב-50 השנים האחרונות.
מאה שנים עברו מאז ניטע מטע הבננות הראשון בתנועה הקיבוצית על ידי שמואל סטולר בקבוצת כנרת וזו הזדמנות להבין מיאיר על ההיסטוריה של ענף הבננות בארץ ועל הדרך שעבר. כדי להיפגש עם יאיר בביתו שבעין גב יש לחכות עד לשעות הערב המאוחרות, אז הוא שב מ"צמח ניסיונות", מקום עבודתו ב-50 השנים האחרונות. בגיל 84 הוא עדיין מקפיד באדיקות על שעות העבודה, ממש כפי שעשה כשגויס ב-1972 על ידי דניאל זיו לעבוד לצדו.
יאיר הגיע לעין גב בגרעין נח"ל "אמירים" ב-1956. בגרעין גם פגש את אשתו פנינה וביחד הקימו משפחה. בזה אחר זה הגיעו הלה, צפריר ז"ל, עפרית, תומר, נעמה והנכדים. הילדים אינם מתגוררים בעין גב אך מקפידים לבקר בבית ילדותם. לאחרונה חזר לעין גב הנכד יותם והוא מסב נחת לסבו וסבתו.
לפני שהתמסר לחקר הבננות הספיק יאיר להיות רועה צאן בעין גב ומורה ומחנך בבית הספר בעין גב ובבית הספר התיכון בית ירח. לצד עבודתו ב"צמח ניסיונות" היה מעורב בחיי הקיבוץ ואף כיהן שתי קדנציות כמזכיר. חצר ביתו על שפת הכנרת מלאה בעצי פרי מה שיכול לרמז על עיסוקיו של בעל הבית.
מאה שנות בננה
כיום הבננה היא מהפירות המבוקשים ביותר בשוק בישראל. בשנת 2020 שווקו כ-180 אלף טון לשווקים המקומיים עם יבול ממוצע של מעל שישה טון לדונם. האזורים המובילים בארץ לגידול בננות הם חוף הכרמל, עמק הירדן והגליל המערבי, כאשר גידול הבננות מוגבל לאזורים שחופשיים מקָרָה. נזק קרה נגרם כאשר הטמפרטורה בגובה הדשא יורדת לאפס מעלות וככל שמספר אירועי הקרה רבים יותר וזמנם ממושך יותר, כך גדל הנזק שיכול אף להוביל לאובדן המטע כולו.
יאיר מספר שבסוף המאה ה-19 גידול הבננות בארץ התמקד בבוסתנים ערבים באזור עכו, יפו, יריחו וליד הכנרת כאשר הבננות היו לרוב ניצבות בין עצים אחרים. הזנים הנפוצים אז היו ה"בלדי", ה"הינדי" (לבישול) והבננה הננסית.
בראשית המאה ה-20 ניתן למצוא תוכניות ראשונות לנטיעת בננות בהתיישבות החדשה. ב-1913 משיבים חברי דגניה לאגרונום כי לא יוכלו לקבל את הצעתו לנטיעת "בננים" אצלם משום שבידם רק מנוע קטן אחד המונע על ידי זוג פרדות והמים הנשאבים לא יספיקו. בסתיו 1922 ניטע המטע הראשון בשטח שהצליחו אנשי קבוצת כנרת לקבל מגן הירק של "חוות העלמות" ובעקבות ההצלחה היחסית של סטולר וחבריו ניטעו בננות בעוד ועוד קיבוצים ומושבים. לאחר קום המדינה פרח והתעצם ענף הבננות בארץ שהתאימו במיוחד לצורך באספקת מזון לאוכלוסייה הגדלה בעקבות גלי העלייה. משרד החקלאות העניק הלוואות פיתוח, שטחים נרחבים ניטעו, בעיקר באזור מישור החוף אך גם בעמק הירדן ובאזורים שנחשבו קשים לגידול, ובעין גדי אף צולם בן גוריון נוטע בננות.
הענף הגיע לרוויה באמצע שנות ה-60 עד כדי כך שייצא חלק מתנובתו במחירי הפסד לחו"ל. בשלב זה החליט ארגון המגדלים להקפיא את הגדלת השטחים וחלק מהחקלאים עברו לגידולים אחרים שמתאימים יותר לאזוריהם. עם כיבוש יהודה ושומרון ב-1967 נוספו לשוק כמות עצומה של לקוחות וכיום, על אף שהייצוא שואף לאפס, ניתן לראות במחסומים משאיות בננות של המגדלים הישראלים המסיעות תוצרתן לשווקים הפלסטינאים.
שיוניים בהרגלי המטע
במשך שנים ארוכות שיטות העבודה כללו השקיה בהצפה דרך תעלות. שתילה נעשתה על ידי הוצאת נצרים גדולים מהמטע ומראה הסנדות התומכות בגזעולים מוכר לכל מי שבקיבוצו גידלו את האשכולות הצהבהבים. כל אלה הביאו איתם בכל בוקר למטעים אוטובוסים של פועלים.
משנות ה-70 חלו שינוים ניכרים בגידול הבננות בארץ: המעבר ההדרגתי להשקיה בטפטוף עשה מהפכה. ההשקיה ניתנת מדי יום בלחץ קבוץ מה שמאפשר חיסכון עצום במים ויכולת לדישון.
זן ה"גרנד ניין" נכנס לארץ ב-1979 והביא לעליה בתנובה ולהגבהת המטע. המטעים עברו לתמיכה בכבלים ואפשרו לעבוד ביתר קלות במטע, מה שהיה משמעותי לעבודות הקטיף, הובלת הפרי ואחזקת המטע.
המעבר לשימוש בשתילי תרבית רקמה הנקיים ממחלות ומזיקים בצירוף מנוחה מספיקה בין מחזורי הבננות (לאחר כ-12 שנים מחוסלים המטעים ועל שטחם מגודלים לכמה שנים גידולים אחרים) שחררו את המגדלים מעונשן של הנמטודות (תולעים מיקרוסקופיות) שהיו בעבר המזיק הקשה ביותר בענף.
לא מקום טבעי לגידול בננות
יאיר ישראלי הוא אחד המומחים העולמים בתרביות. ידענותו הביאה אותו לייעוץ למגדלים מכ-50 מדינות בעולם והמפגש איתם יצר הפריה הדדית וגם נתן לו פרספקטיבה. "לישראל יש יתרון גדול שהיא לא מקום טבעי לגידול בננות" הוא מסביר את משנתו. "האזורים הטבעיים לבננות הם האזורים עתירי הגשם שמושכים למטעים גם מזיקים רבים מה שמצריך שימוש מאסיבי בהדברה. הבננות הישראליות גדלות באקלים סובטרופי שבאופן יחסי נקי ממזיקים ועל כן גם נקי מהדברה ומתאימות למודעות ההולכת וגוברת לבריאות ואיכות הסביבה.
לפני כ-20 שנים הגיעה למטעים בארץ מהפיכת בתי הרשת שהטריגר להקמתם היה חיסכון במים. "תוצאת הלוואי" לחיסכון של 30 אחוז במים הייתה שיפור באיכות הפרי ופריסת התנובה על פני כל חודשי השנה כמעט.
למרות השיפורים והחידושים שבגינם ניתן להסתדר במטע כיום ללא דקר, טוריה וקלשון עדיין חלק ניכר מהעבודות הינן ידניות וחד גוניות. בעבודות כמו תמיכה, עטיפה, קטיף, נדיר לראות עובדים חברי קיבוץ. עובדים תאילנדים והעובדים הזרים האחרים נותנים פתרון מצוין ומתוגמלים היטב לרווחת שני הצדדים.
כמו על כל ענפי החקלאות גם עתיד הענף הזה בסימן שאלה: מחיר המים המטפס, ההגבלה בעובדים זרים ופתיחת הענף ליבוא, איום שבענף זה נובע לא רק מבעיית התחרות אלא גם מהסכנה להכניס לארץ מזיקים חדשים למטעים, שגידול הבננות רגיש אליהם מאוד, כמו פטריית הפוזריום שהחלה לצוץ במטעים בארץ לפני כעשר שנים ולבטח תמשיך להעסיק את חוקרי העתיד.
חוליה בשרשרת
יאיר מדגיש בדבריו שהוא חוליה בשרשרת חוקרים של "צמח ניסיונות" ובישראל בכלל. "היו כאן לפני חלוצי הענף (סטולר, זיו, בן הגיא) וגם היום יש לצידי בארץ עמיתים מוכשרים שממשיכים לקדם את הענף. חשובים לא פחות הם המגדלים עצמם שבדיאלוג איתם בשטח ניתן המענה לבעיות שצצות ותרומתם למחקר גדולה". במטעי המגדלים נערכים ניסויים והם משתתפים בסיורים והשתלמויות. "ענף הבננות בארץ העמיד דור המשך ראוי ומוכשר בדרג הניהולי ובדרג המקצועי שנושאים על גבם עדיין את גאוות הבננצ'יקים".
"ספר הבננה", מביא לפני מגדלי הבננות את בסיס הידע עליו נסמכות שיטות הגידול החדשות ונותן בידיהם את הכלים להפיק ממנו את המירב. לצד החידושים מביא כאמור הספר גם את ההיסטוריה של הענף ומסתייע בצילומיו הנפלאים של נפתלי אופנהיים ז"ל. כמו כן משתלבים בספר צילומיו של יאיר ממטעי הבננות בארץ ובעולם.
תם ועוד לא נשלם. כאמור, בימים ראה אור כרך א' של "ספר הבננה" ובו כ-500 עמודים המחולקים לעשרה פרקים. כרך ב', ובו עשרה פרקים נוספים, נמצא בשלבי כתיבה מתקדמים.
