מיהו גבר-גבר? מיהי אישה שהיא גבר? מיהו גבר שהיא אישה? מבולבלים? גם אנחנו. כשהפוליטיקלי קורקט וה-Woke הולכים רחוק מדי
לאבי עליו השלום היו חמישה אחים ושתי אחיות. מטבע הדברים האחים הללו היו דודים שלי, חלק ממשפחתי המורחבת.
כמקובל במשפחות רומניות, כל אירוע טריוויאלי וחסר חשיבות היה תירוץ למפגש משפחתי, שבו נאספו ששת האחים ושתי האחיות ובני משפחותיהם בבית של מישהו מהם, אכלו תבשילים רומניים כיד המלך ושתו "שפריץ" – תערובת לא ברורה של נוזל המתקרא "כרמל הוק" עם נתז של סודה.
באירועים המשפחתיים הללו נהגו הדודים שלי, בשנות ילדותי, ללגלג ולהתלוצץ עם אבי, בנוכחותי ובפני, בזו הלשון: "ג'רי, מה שלום הבת שלך?"
לא ברורה לי הסיבה – אולי העובדה שלא אהבתי ספורט. אולי העובדה שישבתי בבית שעות עם ספרים, שהיו חבריי הטובים.
מצד שני, כן ברור לי מה ההתלוצצות הזו יצרה אצלי: תסביך גבריות.
על כן מאז ילדותי רציתי להיות "גבר-גבר".
אם לרגע חשבתם ש"גבר" במונחים של הדור הראשון בארץ של בני משפחת בן עמר מתכוון לגבר בנוסח דני קיי או מיסטר בין, הרשו לי להעמיד אתכם על טעותכם: מדובר היה בגברים נוסח ג'ון וויין, גרי קופר או האמפרי בוגארט.
על כן, ככל שבגרתי, חיפשתי ועסקתי יותר ויותר בעיסוקים שנחשבו אז גבריים, ועסקתי במטלות "גבריות": בצופים הייתי האיש שסוחב על גבו את הסנדות הגדולות במחנות, חוטב בגרזן את הגזעים ומומחה בקשרים ובניית מתקנים. לא שיחקתי אומנם בכדורגל, כי בכל זאת – לא צריך להגזים, אבל כן למדתי אגרוף במכון של יהודה ואז-דיאז, ובבגרותי למדתי קראטה.
הלכתי למכוני כושר ופיתחתי את השרירים, עבדתי בעבודה פיזית קשה בכל הזדמנות שמצאתי, והשקעתי בכל זה המון מאמצים, עד שהגיעה המאה ה-21 ולכל זה לא הייתה משמעות יותר.
כי להיות גבר כיום, מסתבר, ולהיות אישה, אינו פוליטיקלי קורקט, והוא אפילו מהלך פוגעני, ועוד יותר מזה – להשתמש בביטויים המוקצים הללו, "גבר" ו"אישה", נחשב כיום עניין מאוס ולא תקני.
כי המציאות נעשתה א-בינארית.
אחת המחלות הקשות שידעה האנושות
ההפריה הזיווגית, הקרויה "רביה מינית", ובה תא זרע וביצית יוצרים זיגוטה, כמקובל אצל יונקים, היא חדשה יותר בתהליך האבולוציה. לפניה הייתה הרביה החד-מינית, הקרויה גם הפריה עצמית, אבל האבולוציה בחרה בהפריה הדו-מינית כמועדפת כי הפריה עצמית גורמת לירידה באיכות הביולוגית של הזן או המין וחושפת אותו למחלות ולרגישות לסביבה.
ההערכה המקובלת היא שחד-תאיים ראשונים, שהתרבו ברביה עצמית, נוצרו לפני כ-3.5 עד 4 מיליארד שנים, ותקופה קצרה אחר כך, כחצי מיליארד שנה בסך הכול, התפתחה הרביה המינית.
חצי מיליארד שנים אומנם אינם "תקופה קצרה" אם אתם מחכים ליד המיקרו שיתחמם, אבל במונחים היסטוריים ואסטרונומיים הם כן.
מה שאומר שהרבייה המינית, המבוססת על זכר ונקבה המשביחים את המין שלהם (או משנמכים אותו, אם מדובר בביביסטים), באמצעות עירוב גנים שבא בהפריה הדדית, החזיקה מעמד יפה כבר שלושה מיליארד שנה.
שלושה מיליארד שנה החזיקה מעמד ההשבחה הגנטית שנוצרה מזיווג של זכר ונקבה, עד שהגיעו שנות ה-90 של המאה ה-20 ובהן התפתחה אחת המחלות הקשות שידעה האנושות – הפוליטיקלי-קורקט.
בניגוד לאיידס, שהתפשט בשנות ה-80 כמגפה כתוצאה מיחסי מין לא מוגנים, התפתח הפוליטיקלי קורקט כתוצאה מיחסי מין מסוג אחר לחלוטין:
אנשים זיינו את המוח אחד לשני.
וכשאנשים מזיינים את המוח אחד לשני, קורים לפעמים דברים מוזרים.
וכך נולד גם הבן של הפוליטיקלי קורקט, או אולי זו הבת, מה שנקרא: Woke.
שאם הפוליטיקלי קורקט הוא ההורה המתוסבך, ה-Woke הוא הילד המופרע לחלוטין.
ה-Woke – "הנעורות" בשמו החדש – כמו הפוליטיקלי קורקט לפניו, מתאר שימוש זהיר ומושכל בשפה ובהתנהלות, כזה שנועד למנוע מצבים של עוול חברתי ופוליטי.
וכבר נגעתי בזה בטור "שלגיה ושבעת המאותגרים אנכית".
הבעיה היא שלקחו את זה עד הקצה, ואז המשיכו ללכת.
ואם פעם הסוגייה של גברים ונשים דרשה תיקונים בשפה ובתפיסה משום שלאורך כל ההיסטוריה האנושית נשים סבלו מקיפוח עקב תהליכים חברתיים ותפיסות מעוותות, והיה ויש וכנראה עוד יהיה לשנים רבות קדימה מה לתקן בעניין זה, הרי ה-Woke לקח עליו לתקן את עצם ההבדל הפיזי בין גברים לנשים, עד כדי הכחשת קיומו.
הגדרה עצמית
תמיד חשבתי שההבדלים בין גבר לאשה נקבעים בראש ובראשונה על ידי ההורמונים שלהם.
כבר בשבוע השישי להריון, אם קיים אצל העובר כרומוזום Y, מתחילה הפרשת גן SRY, הגורמת התפתחות האשכים שבהם מתחיל להיווצר הורמון הטסטוסטרון.
הטסטוסטרון מביא להתפתחות העובר עם אפיוני זכר. הוא גורם לבניית שרירים מואצת, וגם גורם להגדלת בלוטת האמיגדלה במוח, זו הבלוטה האחראית בין השאר על התוקפנות.
אצל האישה, לעומת זאת, שולט ומכתיב את ההתמיינות הורמון האסטרוגן, ואליו מצטרף הפרוגסטרון שמשפיע על תקופת הווסת ורירית הרחם.
אצל כל מין, זכר ונקבה, יש גם הורמונים של המין השני, אבל במידה מועטה יותר.
על כן, כשאדם שנולד כגבר מרגיש במהלך חייו שהוא נועד להיות אישה, עניין שהוא לגיטימי לחלוטין, אחד הדברים שהוא עושה הוא ליטול הורמונים נשיים.
ולהיפך – אישה שמרגישה במהלך חייה שנועדה להיות גבר, נוטלת הורמונים גבריים במסגרת תהליך שינוי המין.
הבעיה, לפחות בתודעתי שלי, מתחילה כשגבר שיש לו כל המאפיינים ההורמונליים הגבריים מתחיל להגדיר את עצמו כאישה מבלי לעשות כל שינוי הורמונלי ופיזי תואם, וגם להיפך – כשאישה מגדירה עצמה כגבר מבלי לנקוט במהלך כלשהו לשינוי פיזי.
לא שינוי הורמונלי ולא שינוי אברי המין.
כי אז נשארת תלויה השאלה: האם יש מה שמגדיר אדם כגבר או אישה, מעבר להגדרה העצמית של אותו אדם?
לתנור עם עשבי תיבול
כתבתי פעם שכל התרבות האנושית כולה היא משחק. אוסף של כללים שרירותיים של משחקים שלפיהם אנחנו משחקים. וכמו בכל משחק – ניתן לשנות את הכללים.
גם ההגדרות שלנו של אורגניזמים חיים הם משחק שיש לו כללים – אנחנו קובעים מי נחשב אדם ומי נחשב תרנגול, למשל, וגם מחליטים – באורח לגמרי שרירותי! – מי מהשניים רשאי לאכול את השני.
ובמילים אחרות: מי מהשניים רשאי להכניס את השני לתנור עם עשבי תיבול.
ככה זה.
עניין של הסכמה שהוא שרירותי לגמרי.
השאלה התעוררה אצלי כשבמהלך תחרויות האגרוף של האולימפיאדה האחרונה בפריז התחרתה מתאגרפת מאלג'יריה במסגרת תחרויות האגרוף לנשים, כשהסממנים הפיזיים שלה שהיו עד כה מקובלים כמאפיינים גבריים היו בולטים מאוד – מסתבר שיש לה רמה גבוהה באורח חריג של טסטוסטרון בגוף, מה שהופך את השרירים שלה לכאלו שנחשבו עד כה כ"גבריים".
שעל כן, בגלל ההבדל הזה ברמות הטסטוסטרון בין גברים ונשים והמבנה הגברי והנשי שכתוצאה ממנו, הופרדו ענפי הספורט לנשים וגברים. ואם רמות הטסטוסטרון והאסטרוגן כבר אינן מוכרות כקו הגבול בין נשים וגברים, ורק ההגדרה העצמית עושה את ההבדל, אני תוהה: מה ימנע ממייק טייסון להגדיר את עצמו כאישה לקראת האולימפיאדה הבאה, להתחרות בה באגרוף נשים, ולקחת את מדלית הזהב, למרות גילו?
אין לי תשובה.
ואם אין לי מספיק עניינים להתחבט בהם כיום, הנה נוספה אליהם עוד התחבטות שאין לי תשובה עליה:
אם מישהו מגיע להתארח בביתי, והוא מגדיר עצמו כתרנגולת, האם מותר לי להכניס אותו לתנור עם עשבי תיבול?
