יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 05 22 104242

ברדקיסט ברפת 

3 דק' קריאה

שיתוף:

אם תגלגלו על הלשון מילים כמו סרטאצ'טלה וסקמורצה תוכלו לדמיין שאתם בכפר איטלקי, יישובים ליד שולחן ועליו מפה משובצת, שותים כוס יין ומנשנשים גבינות בטעמים מיוחדים בעלי שמות שהם חלק מההיסטוריה איטלקית. אז איך כל זה מתחבר לרפת בגבעת חיים איחוד? 

תמיר פרץ ודנה טל, בתחילת שנות ה-30 לחייהם, הם זוג יזמים צעירים שהקימו בוטיק גבינות במתחם הרפת של גבעת חיים איחוד, המשתמשים בעודפי החלב של הרפת שהיא בת גילו של הקיבוץ, 71. 

כשאומרים יזמים צעירים חושבים אולי על שני הייטקיסטים לבושים בקפידה, אבל תמיר ודנה ממש לא מתאימים לדימוי הזה. תמיר הוא בן הקיבוץ מקבוצת צבר. אם תשאלו את אחד הוותיקים איך הוא היה בצעירותו, יגיד לכם הוותיק שתמיר היה ברדקיסט לא קטן אבל כזה שיודע לעמוד על שלו. דנה נולדה בטבריה וגדלה בגבעת אבני. 

ב-2010 הכירו השניים במלבורן אוסטרליה. תמיר גר באוסטרליה כשנתיים ודנה פגשה אותו שם בטיול אחרי הצבא. האוכל חיבר בין השניים ומשם התגלגלה האהבה. אחרי הטיול למד תמיר ביוכימיה וטכנולוגיית מזון בפקולטה לחקלאות ברחובות ועבד במחלבת משק יעקבס הידועה בכפר הרא"ה ודנה עבדה במגזין "על השולחן". 

בקיץ 2017 נסעו השניים לעיירה קטנה בחבל פיאמונטה בצפון מערב איטליה, וכל מה שעולה בדמיונכם נכון – הרים, יערות, שדות, כרמים, אגמים… ואוכל משובח. 

בפיאמונטה עבד תמיר כשנה במחלבה המייצרת גבינות ייחודיות לאזור ודנה למדה במקביל לתואר שני באוניברסיטה לגסטרונומיה. שניהם התמחו בחוות קטנות מחוץ לפיאמונטה (מחוזות ונטו, לומברדיה ועמק אאוסטה) המייצרות גבינות ארטיזינליות מסורתיות (לא באמצעות מכונה). בסוף השהות באיטליה ניהל תמיר מחלבה אלפינית בדולומיטים. 

השניים ידעו שאחרי ההרפתקה הזו הם יחזרו לקיבוץ. תמיר אומר שלא הייתה לו ברירה, הוא פשוט "מכור" לקיבוץ שלו, גם דנה התחברה מאוד לקיבוץ וכשהגבנית המיתולוגית של הרפת יצאה לפנסיה, הם הרגישו שהכול מתחבר ויצרו בוטיק גבינות במתחם. הם הביאו איתם ידע מקצועי, תשוקה למקצוע, ורצון ליצר גבינות ייחודיות מהחלב המקומי המשובח.  

תמונה 2 273042871 116444440941024 7051376929312667221 n
דנה טל ותמיר פרץ בין גבינות באיטליה. האוכל חיבר בין השניים ומשם התגלגלה האהבה. צילום: דנה טל 

מוצרלה נחשים מסורתית 

להיות יזמים צעירים זה לא פשוט, בוודאי לא בארץ ובטח לא בקיבוץ. לשמחתם, יש פרגון מלא של החברים. היום, כשמבינים את החשיבות של ייצור איכותי מקומי "מהשדה לצלחת" הגבינות שלהם, המיוצרות באופן מסורתי, מקבלות תהודה רבה אצל שפים ומסעדות ברחבי הארץ וגם אצל לקוחות פרטיים. 

מה שמייחד את הגבינות שלהם זה שילוב בין החלב המקומי, הפלורה מסביב (גן ירק קהילתי משגע בסמוך) והעבודה הקפדנית. 

החלק המסורתי בעשיית הגבינות הוא לא קל ולראות את תמיר מושך גבינת מוצרלה נחשים זו בהחלט אומנות לשמה (מכונה עושה בשעה כ-200 קילו מוצרלה. תמיר עושה כ-13). השניים מעידים על עבודה קשה משעות הבוקר המוקדמות, ולפעמים עד מאוחר בלילה. ולא מדובר רק ביצור עצמו של הגבינות, אלא גם בפרסום, במשלוחים ובמכירה. 

כשואלים אותם אם לא עדיף היה להישאר באיטליה, כי מי צריך את הבלגן הזה כאן? שניהם עונים חד משמעית שהם אוהבים את הקיבוץ – את השבילים הפורחים מתחת לעצים נותני הצל המאפשרים שיחות חולין במדרכות, לקחת את מיקה הבת שלהם מהגן כל יום, לעבור אצל סבתא או בגן השעשועים. כל זה הכי בעולם, אומרת דנה וגם חברים מהמחזור של תמיר גרים בקיבוץ, והגבינות? הן קרויות על שם ילדי החברים כמו נעמי (גבינה כחולה), גפן וגלי. 

תמונה 3 322191152 553721659760266 8253312947788108638 n
הרפת של גבעת חיים איחוד. בת גילו של הקיבוץ, 71 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

העלייה המואצת בתוחלת החיים היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות אך בו בזמן מהווה את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפניה. אין מנוס משינוי תפיסת היסוד המקובלת סביב אופן ההתמודדות של היחיד, המשפחה והחברה עם
3 דק' קריאה
בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה – האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק
8 דק' קריאה
מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת
5 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן