איחוד במקום פלגנות ובדלנות וקיבוץ חדש משותף שיוקם במבואות ערד. לצד זה, שאלות ביחס להתיישבות מעבר לקו הירוק, האם תהיה קריאה משותפת לתמוך במועמד בבחירות, ולא פחות חשוב: האם בראש פרסומים משותפים יכתב ב"ה? ראיון עם מזכ"לית הקיבוץ הדתי שרה עברון ועם מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה לרגל החלטת הקיבוץ הדתי להמשיך את מהלך "הבית המשותף" עם התנועה הקיבוצית
*תמונה ראשית: "חייבים לדעת להחזיק את הקונפליקט, לקבל את שונה". צילום: דוברות ותקשורת התנועה הקיבוצית
במועצת הקיבוץ הדתי שנערכה בשבוע שעבר הוחלט ברוב גדול של 90 אחוזים להמשיך את מהלך "הבית המשותף", לחיבור בין תנועת הקיבוץ הדתי והתנועה הקיבוצית. שבועות ספורים קודם לכן, אושר המהלך במועצת התנועה הקיבוצית. "החתירה ל'בית המשותף' הוא בבחינת מגדלור ערכי" אומר ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, "הגיעה שעתנו לכרות ברית ייעוד" אמרה שרה עברון מזכ"לית הקיבוץ הדתי.
דומים בתשתית עשייתם הקיבוצית, שונים בתפיסת עולמם הדתית
אם מלחמת המפרץ מסומנת על ציר הזמן כזו שחרצה את גורלה של הלינה המשותפת באחרוני הקיבוצים שעוד אחזו בה, הרי שטבח 7 באוקטובר, והגורל האכזרי שזממו המחבלים לקיבוצים סעד ועלומים כמו לכפר עזה ובארי, מהווים את פריצת הדרך לחיבור ההיסטורי בין התנועה הקיבוצית, המאגדת כ-250 קיבוצים, לתנועה-אחות, הקיבוץ הדתי.
"עוד לפני המלחמה עלה הרעיון של חיזוק החיבורים, אבל לא קידמנו זאת" אומרת עברון. "המלחמה טלטלה את כולנו, חווינו במלוא עוצמתה את ברית הגורל המשותפת".
24 קיבוצים בנגב המערבי, 22 מהם משתייכים לתנועה הקיבוצית. שניים, עלומים וסעד, משתייכים לקיבוץ הדתי. "אותו גורל נורא חיכה לכולנו" אומרת עברון מקיבוץ סעד ש-700 מטר מפרידים בינו לכפר עזה. "הטובחים האכזריים לא שאלו מה ההבדלים בינינו. היו להם מפות ופקודות להחרבה ורצח של עלומים וסעד, כשם שהיו להם לגבי כל הקיבוצים והיישובים האחרים. חיי הקהילות שלובות זו בזו, השכנות והחיבורים בין אנשים וקהילות, שקדמו למלחמה, התחזקו במהלכה והמחישו לנו את דברי הרב סולובייצ'ק – אנו חיים בברית גורל. ומחדדים את השאלה – הנוכל לרומם אותה לברית ייעוד? לתיקון, ריפוי וצמיחה. לא רק עבורנו ברמה המקומית, אלא באופן רחב יותר לחברה הישראלית".
"כנראה שהצטברות הדברים הביאו להבשלת החיבור" אומר שמחה. "הפילוג בחברה הישראלית, פוליטיקת הזהויות, הקרב על האסי. אולי אם לא היה 7 באוקטובר, זה לא היה קורה עכשיו. אבל הצטברות הדברים הובילה למעשה הכרחי. בעיקר החוצה, במסר שלנו כלפי החברה הישראלית".
יותר מהכול נראה כי זהו לב החיבור בין התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי. "מימוש בפועל של חזון שהוא מעבר לחיבור בין שני ציבורים הדומים בתשתית עשייתם הקיבוצית אך שונים בתפיסת עולם אמונית-דתית", כפי שאמרה עברון בדברי הפתיחה במועצת הקיבוץ הדתי. "חזון הקורא לנו להסיט את ההגה מפלגנות ובדלנות להחלטה לבנות יחד משהו טוב וחדש".
מצד התנועה הקיבוצית המנוע לתהליך הוא עומר גבע, מקיבוץ עין שמר. לאחר "חשבון נפש" ביום כיפור, שנה אחרי טבח 7 באוקטובר, ושיחה ארוכה עם שמחה, מזכ"ל התנועה, שנתן את ברכתו ליציאה לדרך. ניצן אבירן מקיבוץ מירב, ראש אגף כלכלה בקיבוץ הדתי, נרתם להוביל מ"צד הכלה", ויחד יצאו לדרך להנחת הבסיס לחיבור, למציאת המשותף הרב על המפריד, גם ואולי בעיקר, כהוכחה שאפשר ליצור מרחבי הסכמה ולשמש מודל לחיבורים בתוך החברה הישראלית הקרועה והמפולגת.
"הצורך המיידי נבע מתחושת הדחיפות, מדאגה עמוקה למצב החברה הישראלית ומצבנו כעם" אומרת עברון, "הקיטוב, השיסוי, המחנאות, נוגסים בלב המציאות הישראלית. מההבנה שחובתנו לייצר משהו אחר עבור עצמנו ועבור החברה כולה. כולנו חשים שזו עת מבחן, שאסור לשבת מהצד. זה הזמן שלנו לייצר חיבורים דווקא תוך הדגשת השונות והייחוד ולסמן שזה אפשרי. אנחנו מאמינים שאם נצליח זה יסמן שביל גם לגופים וארגונים נוספים לעשות זאת. זו דרכנו לייצר תקווה".
מכפיל כוח
אבן הדרך הראשונה הייתה בניית הצעת החלטה לבדיקת הרעיון, בדיקת היתכנות בלבד. בינואר 2025 כונסו המועצות בשתי התנועות, וקיבלו כל אחת בנפרד אותה ההחלטה: הקמת צוותים לבחינת התחומים השונים שיביאו בהמשך הצעה.
חלפה שנה, על השולחן הונחו תוצאות הביניים של הבדיקה, ובימים אלה ממש אישרו המועצות של שתי התנועות, את ההצעה – כן להמשך בחינת "הבית המשותף" לתנועה הקיבוצית ולקיבוץ הדתי. "גוף חדש, משותף לשתי התנועות, עם חזון משותף, ובו נעשה פעולות חדשות וגם ותיקות יחדיו" אומרת עברון.
חזון זה דבר יפה. אבל באיזה אופן, אם בכלל, ירגישו חברי קיבוצים את החיבור בין התנועות?
"חיבורים בין אנשים זו תמיד עבודה גדולה, מלאכת מחשבת" אומרת עברון ומסבירה שהחיבור בין התנועות אמור ליצור פעילות בשלושה רבדים – בין ארגונים, בין קיבוצים ובין אנשים.
"אני מקווה שהקריאה לחיבורים והדרך שאנו מובילים, תעודד יוזמות, חלקן כבר קיימות. 'בית מדרש קשתות' בשדרות החל כיוזמה של חבר'ה מגבים ומסעד בתוך המלחמה. מתקיימות שותפויות בגידולי שדה, מטעים ומדגה – שדה אליהו והסוללים, נגבה ומשואות יצחק, וכס"ם (כפר עזה, סעד, מפלסים) ויש עוד דוגמאות רבות. ברגע שזה חלק מאמירה שיש לה שם, היא מקבלת תוקף ומתחזקת. עבודה משותפת במשימות לאומיות, כפי שכבר קורה היום, תביא לחיבורים נוספים".
עברון מודה כי אתגר ההגעה "עד החבר האחרון או החברה האחרונה" הוא קשה. "אולי דווקא העיסוק בחיבור, והיציאה יחד למשימות משותפות, עם הפנים החוצה תביא חידוש".
"התנועה קיבוצית היא תנועה של רעיון ודרך" אומר שמחה. "חבר או חברה מרגישים את אורח החיים הקיבוצי דרך ההובלה של בעלי התפקידים בקיבוץ, של מנהל/מנהלת הקהילה, של מנהל/מנהלת התרבות, של פעילות משותפת ומשימות. מבחינת רגולטורית אין הבדל בין טירת צבי לכפר רופין. הארגונים הכלכליים משותפים לשתי התנועות כמו גם מטה הקיבוציים השיתופיים".
"אורחות החיים בקיבוצים מאוימים" מוסיף שמחה, בהתייחסו למאבק ברפורמת החלב ותחום החקלאות בכלל, כמו גם החלטות נוספות שמנסה הממשלה להעביר (ותמ"ל), ליחסים עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ועוד. "הקיבוץ הדתי הוא פרטנר טוב, כיוון שהם מתמודדים עם אותם תחומים. זו ברית ייעוד וגם שותפות גורל".
בתחומים בהם יש אינטרסים זהים לשתי התנועות, כלכלה, חקלאות, ייעודי קרקע ועוד, ברורה עדיפותם של ארגונים גדולים. "זה לא רק איגום משאבים, אלא יכולת רחבה לקדם נושאים בערוצים שונים, ולפתוח יותר דלתות, להיות מכפיל כוח" אומרת עברון.
אילו רווחים מיידים אתם צופים בחיבור?
"אנחנו לא מאמינים ברווח מיידי" אומר שמחה, ומביא לראייה את החיבור עם הקיבוץ הארצי, "שגם שם גלגלי השיניים עוד צריכים להתחבר. אנחנו מאמינים בדרך ארוכה, יצאנו לדרך ואנחנו עושים היסטוריה, גם כשהדרך מתפתלת".
"לא הבנו עד כמה הדברים חשובים 'החוצה' עד שהתחלנו לדבר על זה בקול רם. הרווח של זקיפת קומה, אוויר לנשימה, הרגשה שמשהו טוב גם יכול לקרות, הוא רווח מיידי. כבר לפני שנה, באירוע המיזמים של ארגון 'גשר' בבית הנשיא, מצאנו את עצמנו לוקחים את המקום הראשון, הבנו שיש כאן משהו בעל משמעות לאומית" מוסיפה עברון.
"מעבר לזה, עבודה משותפת יוצרת מרחבים ליוזמות והתחדשות ושיתופי פעולה במגוון רחב של תחומים. אני מרגישה שהלמידה ההדדית המתחזקת בימים אלה בשתי התנועות כבר מניבה רעיונות חדשים ויוזמות".
חשש להיטמעות
לצד תחושת שותפות הגורל ורווח בעל משמעות לאומית, מביא עימו המהלך גם חששות שונים, בשתי התנועות. חשש מהיטמעות תנועת הקיבוץ הדתי המאגד כ-25 קיבוצים דתיים בתוך התנועה הקיבוצית על כ-250 קיבוציה ("זה יהיה אתגר שנדרש לו" אומרת עברון); תהיות בנוגע ליחס להתיישבות מעבר ל"קו הירוק"; חששות ש"הבית המשותף" יפגע בחיבור עם הציונות הדתית, כמו גם שאלת "העגלות" ומי תתבקש לפנות למי ובאילו סיטואציות; ואולי השאלה הגדולה כרגע – האם תהיה קריאה משותפת להצביע למועמד מסוים או מפלגה מסוימת בבחירות הקרבות.
בשלב זה, מעדיפים מובילי "הבית המשותף" להתמקד בתחומים בהם רב המשותף על המפריד. באשר לאתגרים ולקשיים, עברון אומרת, כי לאחר עבודת עומק "אנו יכולים לסמן את האתגרים כפי שאנו רואים אותם כעת. זה לא בהכרח מה שיקרה".
"התנועה הקיבוצית היא לא הומוגנית. יש מגוון אנשים ומגוון דעות, גם בקיבוצים עצמם" אומר שמחה. "חייבים לדעת להחזיק את הקונפליקט, לקבל את השונה, לא לדרוס מי שחושב אחרת. ויש לנו הרבה במשותף".
מפעלות החינוך עשויות להיות נקודת מחלוקת. כיצד אתם רואים אותן – משותפות? נפרדות? אם משותפות האם נראה הגבלות, בנושא הלבוש, למשל?
"הדרך הטובה תהיה להמציא, לייסד, ליצור מפעל חינוכי משותף חדש, מתוך הערכים המשותפים עליהם אנו מחנכים, למשל משימתיות ותרומה לחברה, ולא לראות איך מאלצים שינוי לתוך תוכניות קיימות. יש צוותי חינוך שיעבדו אלה עם אלה ומתוך המפגשים ביניהם בוודאי יצמחו רעיונות נפלאים", אומרת עברון.
שמחה מדמה את החיבור למשפחה, ל- ובכן, בית משותף. "בבית משותף יש חלק ציבורי וחלק פרטי ואין חפיפה מלאה. לכל אחד בבית יש את החדר שלו, ובאזורים המשותפים, המטבח, הסלון, נצטרך למצוא את מרחבי ההסכמה. אנחנו לא מציעים מיזוג מלא וזה בסדר שיש מפעלים נפרדים. ברפסודיה, למשל, מי שירצה להצטרף בבקשה, ואם לא, זה גם בסדר. בחלק המשותף נצטרך להתפשר. וגם הם. אנחנו שומרים על הזהות, של הקיבוץ הדתי, של התנועה הקיבוצית, גם הקיבוץ הארצי וחבצלת שומרים על הזהות. אנחנו לא עושים מהלך לאחד זהויות".
"יש פרטנרים טובים" מוסיף שמחה, "יש לא מעט חברי הקיבוץ הדתי שעובדים בתנועה הקיבוצית וגם ההפך. אנחנו יודעים להתגבר על קונפליקטים. צביקי טסלר מקבוצת יבנה הוא יו"ר קיבוץ ניר עוז. אני מאמין שאנחנו יודעים ונדע לכבד זה את זה ולמצוא פתרונות".
קיבוץ משותף במבואות ערד
לא על הכול יש כרגע תשובות. שתי התנועות נזהרות מהמילה "איחוד" או "מיזוג" ומבהירות שלצד השותפות תהיה גם שמירה על הזהות והייחודיות של כל תנועה. כפי שאמר שמחה בפני משתתפי מועצת הקיבוץ הדתי: "אנחנו לא מבקשים לטשטש את הזהות הקיבוצית, אלא לאפשר עוד זהויות בתוך הבית".
"'הבית המשותף' הוא ייצור חדש, ואליו ובו נעשה את כל מה שמשותף, את הייחודי נשמור בתנועות האם" אומרת עברון. "אני חושבת שחלק מהזהות שלנו בקיבוץ הדתי היא וו' החיבור של תורה ועבודה, לא רק שני הערכים הללו, אלא הוו' המחברת ביניהם. אנחנו חלק מציבור שמדבר, כמו שלימד הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשלוש שפות: 'הקודש, האומה והאנושיות' – בשפת היהדות, בשפת הלאומיות ובשפת הערכים האוניברסאלית, ומרגיש בכולן בן בית. בנוסף חשוב להדגיש את הדלת הפתוחה לרווחה, את הושטת היד החברית שמגיעה אלינו מהאחות הגדולה. יש תחושה של עת רצון משני הצדדים. ואסור להחמיץ את השעה הזאת".
בשלב זה אין תכנון לחיבור פיזית בין מטות התנועות, שיישארו כל אחד במקומו. אך כבר כעת ניתן לראות את פעילי הקיבוץ הדתי לא מעט ביקום, ואת פעילי התנועה הקיבוצית מגיעים לבית בבארות יצחק. גם "מיסי החבר" ישולמו בהתאם למנגנון המיסוי של כל תנועה בנפרד, ומשם יועברו לפעילות המשותפת.
האם נראה בעתיד קיבוצים מעורבים — דתיים וחילונים יחד? יש מחשבה על מנרה/מלכיה/ ניר עוז כקיבוצים מעורבים?
"אחד המפעלים המשותפים המרגשים שכבר יצא לדרך הוא הקיבוץ החדש שעתיד להיבנות במבואות ערד. גרעין 'יחד אדם ואדמה', המקים את הקיבוץ, הוא קבוצה מעורבת של חילוניים ודתיים שחזון ההקמה שלהם הוא קיבוץ מעורב לכתחילה. הם פנו לשתי התנועות וביקשו את הבית הקיבוצי המשותף" מתגאה עברון. "לגבי הקיבוצים הקיימים, הם צריכים להחליט על דרכם ומהותם. זו שאלה רגישה ועדינה, והיא בראש ובראשונה פנימית, ורק אחר כך יש מקום לתנועה מה לומר".
"יש קיבוצים מעורבים כמו כרמים וכרם שלום ויש כאלה שלא וכך יישארו" אומר שמחה. "לקיבוץ החדש יש גרעין והוא ינוהל יחד. ביום-יום ננהל, התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי, הרבה יותר דברים יחד".
האם אתם מתכוונים לפעול כגוש מאוחד מבחינה פוליטית?
"אין כוונה כזו" אומרת עברון ושמחה מוסיף "גם הקיבוצים לא הומוגניים מבחינה פוליטית".
יש מועמד/ מפלגה שתקראו יחד לתמוך בה בבחירות הקרובות?
"ממש לא" אומרת עברון. "אין ציפייה שהקיבוץ הדתי יצביע עבור יאיר גולן", מוסיף שמחה. "אולי תקווה, לא ציפייה".
בקיבוצי התנועה הקיבוצית יש תומכים לצד השמאלי של המפה, בקיבוצים הדתיים יש תומכים לבן גביר וסמוטריץ'. מה תגידו למי שיאמר שאין דרך לגור יחד תחת קורת גג אחת?
"בשתי התנועות היום יש גיוון רב במפת הבוחרים", אומרת עברון, "אין זה מקומה של התנועה לקרוא לחבריה להצביע למפלגה כזו או אחרת. מקומה של התנועה הוא להצביע על ערכים. בחזון המשותף שהתחלנו לשרטט דיברנו על ציונות, דמוקרטיה, יהדות, ועוד ערכים מכוננים שניתן להסכים עליהם".
"המבחן הוא בהליכה המשותפת הלאה"
שאלות רבות נותרו עדיין ללא מענה. למשל, האם בראש פרסומים תנועתיים יהיה צורך להוסיף ב"ה? לשאלה הזאת עונה עברון: "ראשית, גם אצלנו לא תמיד מוסיפים. שנית, מה שאנו מקימים הוא גוף משותף, ללא ביטול או מחיקת הקיימות, אז כן בקיבוץ הדתי נמשיך לכתוב ב"ה (וגם נתפלל לכך) ובתנועה הקיבוצית ימשיכו במתכונת הקיימת היום.
כיצד תיכתב המודעה של התנועה המשותפת והפעילות המשותפת? אני בטוחה שנמצא לכך מענה טוב ומעורר השראה".
בכל זאת המסר עובר היטב: "חיבורים בין אנשים וארגונים חשוב לבנות מתוך הקשבה הדדית, והשקעה מתמדת בקשר, זה לא מתחיל או נגמר במועצות וכנסים, המבחן הוא בהליכה המשותפת הלאה. השבוע סימנו אבן דרך חשובה, עוד רבות לפנינו. זו העת לבנות יחד את ברית הייעוד, להשיב לשאלה מה שליחותנו המשותפת לעת הזאת, ולעשות אותה יחד, בדרכים מגוונות ומרובות קולות. להוכיח במעשה כי אפשרי הדבר".
