"אנחנו יישוב שיושב על הגדר ושומר על הגדר ובסוף הוא לא מוגן" אומר יו״ר צח״י בקיבוץ מצר, שרק לפני מספר חודשים נמנע בקיבוצו ניסיון דקירה מצד מחבל. "האיומים הביטחוניים לא הוסרו" קובלים התושבים, "ואנחנו בתחושה שהמדינה מפקירה אותנו"
*תמונה ראשית: השער האחורי של קיבוץ מגל, סמוך מאוד לגדר ההפרדה. צילום: פרטי
בשורה קשה ליישובים צמודי הגדר בקו התפר, בהם גם הקיבוצים, מגל ומצר שבמועצה האזורית מנשה. על פי החלטת מערכת הביטחון, באותם יישובים יפסיקו את ימי המילואים שניתנו לכיתות הכוננות מאז פרוץ המלחמה, הדבר יקרה החל מ-1 בפברואר. ביישובים מציינים, כי מאז 7 באוקטובר נשענה שגרת הביטחון כמעט לחלוטין על פעילות כיתות הכוננות. ביישובים חוששים, כי עם הפסקת מתן ימי המילואים לחברי כיתות הכוננות, תיפגע היכולת למתן מענה מהיר באירועים של חדירה או מתקפת מחבלים על היישובים. "האיומים הביטחוניים לא הוסרו", קובלים התושבים, "ואנחנו בתחושה שהמדינה מפקירה אותנו".
"הייתי די בהלם כשהודיעו לי על הסיפור הזה", אומר ל"זמן קיבוץ" ראש המועצה האזורית מנשה, אילן שדה (מענית), "כמה מהיישובים שלנו סמוכים מאוד לגדר ההפרדה. בקיבוץ מגל, אם מישהו עובר את גדר ההפרדה, זה עניין של כ- 70 מטרים עד הבית הקרוב של הקיבוץ. זה עניין של כמה דקות מבחינתם של מי שעוברים את הגדר להגיע לקיבוץ. כל יום עוברים את הקיר החדש שנבנה".
כיצד ההחלטה על הפסקת ימי המילואים לחברי כיתות הכוננות ביישובים תשפיע על ההיערכות הביטחונית ביישובים?
"יש כיתת כוננות ביישובים וכאשר קורה משהו הם לוקחים את הנשק ומגיעים לאן שהם צריכים להגיע. כוחות בשוטף לא קיימים. עכשיו עומדים לקצץ את כל ימי המילואים של חברי כיתות הכוננות, שעד עכשיו היו מגויסים כאנשי מילואים. לא רק זאת. הובטח לנו ציוד ומרכיבי ביטחון, בהתחלה בסכום של 200 מיליון שקל, אחר כך זה ירד ל- 100 מיליון, אחר כך ירד ל- 50 מיליון שקל. גם הסכום הזה לא הועבר אלינו. הלכנו לבג"צ, שהוציא למערכת הביטחון 'כרטיס צהוב'. אחרי חודש קיבלנו חוברת ממערכת הביטחון של חלוקת התקציבים על פי נושאים מסוימים לכל ישוב וישוב. היינו אמורים לקבל תשעה מיליון שקל ועד כה קיבלנו רק מיליון וחצי שקל ממשרד הפנים. יתרת הכסף טרם הועברה אלינו".
כלומר, הקיצוץ הוא לא רק בימי מילואים, אלא גם בתקציבים שהובטחו לטובת מימון מרכיבי ביטחון ביישובים?
"נכון מאוד. גם התקציב שהיה אמור לחזק את היישובים ולהבטיח מרכיבי ביטחון ביישובים, כמו מצלמות, אמצעי התרעה, תאורה וגדרות, לא הגיע ליעדו. בשעתו, היה פיגוע קשה בקיבוץ מצר, שלא היתה בו גדר התרעה, כאשר מחבל חדר לקיבוץ, ירה ורצח חמישה בני אדם, בהם אם ושני ילדיה. למחרת, במסע ההלוויה, כשהלכנו עם הארון, הסתכלנו הצידה וראינו שהוכנסו כוחות והוקמה גדר התרעה. זה כבר היה אז מאוחר מדי. אז לזה צריך לחכות?".
"פנינו ואנחנו פונים גם עכשיו למשרדים הרלבנטיים", מציין שדה, "וגם הגשנו, כאמור, עתירה לבג"צ, אבל שום דבר לא קורה. התקציב הוקצב, התקבלה החלטה, אבל העסק לא עובד כמו שצריך. המשרדים לא מתפקדים. יותר ויותר אירועים מתרחשים באזור שלנו. זה מתחיל לזלוג אלינו. הציוד שיש לנו באחד היישובים זה ציוד שהיישוב רכש על חשבונו או שקיבלו מתרומות. שנתיים הם הולכים עם אותו ציוד. היה צריך לחדש את הציוד. גם את זה לא עושים".
מה הלאה?
"אנחנו עכשיו שוקלים אם לפנות בחזרה לבג"צ כדי לדאוג שהכספים שהובטחו לנו אכן יגיעו אלינו".
שמירה 24/7 בקו התפר
לדברי גיל חובב, יו"ר צח"י (צוות חירום יישובי) של קיבוץ מצר, "כל תפיסת הביטחון של צוות החירום היישובי השתנתה מאז 7 אוקטובר. עד אז היתה התפיסה לגבי אירוע של מפגע בודד, מחבל אחד או שניים והיום מדברים על אירועים שונים. זה דורש מאיתנו בקו התפר שמירה 24/7 וזמינות להקפצה מהירה ותגובות מהירות. זה עניין קריטי. הקיבוץ שלנו הוציא יותר ממיליון שקל לטובת מרכיבי ביטחון מאז 7 באוקטובר. לא נוכל להחזיק מערכות שלמות של שמירה כל שעות היממה במשך כל ימות השבוע ללא תמיכה של המדינה. שומר עם נשק ארוך וכיתת כוננות תחת ההגנה המרחבית (הגמ"ר) מאפשרים לנו גם ברמה הפרקטית להיות בטוחים וגם ברמת תחושת המוגנות של התושבים וזה שם אותנו במקום אחר".
מה זה אומר?
"אנחנו באזור רווי שב"חים (שוהים בלתי חוקיים), באזור שבו כל הזמן יש התרעות, יש ירי באוויר. רק לפני מספר חודשים היה אצלנו בקיבוץ ניסיון דקירה מצד מחבל שחדר לקיבוץ. הוא נעצר על ידי הבן שלי. מסתובבים שב"חים כל הזמן. אנחנו מוסיפים מרכיבי ביטחון על חשבוננו. המועצה עוזרת ותומכת בנו, הצבא עוזר לנו במרכיבי ביטחון שונים, אבל בסוף, אנחנו צריכים את האנשים. מישהו צריך להיות ער, עם עיניים פקוחות בשטח".
ובמקום זה הוחלט במערכת הביטחון להפסיק את מימון ימי המילואים של חברי כיתות הכוננות?
"נכון. אנחנו לא נצליח לעמוד תקציבית בהחלטה הזו להפסיק את מימון ימי המילואים של כיתת הכוננות. נצטרך לצמצם את כמות אלה שיישארו ערים במטרה לשמור על היישוב במהלך היממה. זו פגיעה ישירה בביטחון היישוב וגם בתחושת הביטחון של התושבים. בסוף אנשים בוחרים לגור כאן, על הקו הראשון, כי הם מבינים שעושים הכל כדי לשמור עליהם. אנחנו עסוקים בלחזק את תחושת הביטחון מול התושבים. לא סתם אנחנו נמצאים על הקו הירוק ושומרים על הגדרות. בסופו של דבר, אנחנו ישוב שיושב על הגדר ושומר על הגדר ובסוף הוא לא מוגן, קשה להחזיק אנשים לחיות פה. אנחנו לא רוצים לראות את הנשירה".
מה אומרים לכם במערכת הביטחון?
"אומרים לנו, שאין תקנים, יש כיתת כוננות והיא תוקפץ כשיהיה אירוע ושנסתדר בעצמנו. החל מ-1 בפברואר הקרוב זו תהיה המציאות שלנו. שלא נתבלבל. זה נשמע כמו מילואים בהגמ"ר בתנאים טובים. קשה מאוד לגרום לאנשים להתגייס לאירוע הזה. זה לא שאנשים עומדים בתור. אנחנו מבקשים כאלה שיתנדבו לעשות מילואים. זה אומר, שאתה לא יכול לצאת מהקיבוץ ואתה שומר שעות על גבי שעות ואתה צריך להסתובב עם נשק ארוך. זה תיק, זה לא פשוט למצוא אנשים שמוכנים לעשות את זה".
"רמת הביטחון של קיבוץ מצר", מציין גיל חובב, "יורדת החל מ-1 בפברואר הקרוב בצורה ברורה ומשמעותית כתוצאה מההחלטה להפסיק את ימי המילואים של כיתת הכוננות. בן אדם שהוא חבר בכיתת הכוננות יקפוץ ברגע שיש אירוע, בזה אין לי ספק בכלל. באירוע חירום אנשים יקפצו. אבל הוא לא יעבוד במהלך היום, ישמור במהלך כל הלילה ויעשה סיורים כל הלילה, כשבבוקר הוא צריך לקום לעבודה כדי להתפרנס. אנשים בסוף צריכים לחיות, לחזור לחיים שלהם. זה המנגנון שמאפשר לנו להבטיח ששומר שלנו 24/7 זה ייחשב לו כיום מילואים לכל דבר. נכון לעכשיו, זה לא קורה".
"אין מספיק כוחות בשטח"
עומרי גלבוע מקיבוץ מגל, שימש כעשר שנים כרבש"צ הקיבוץ וכיום הוא משמש כמפקד כיתת הכוננות בקיבוצו. "קיבלנו עדכון, לפיו חברי כיתת הכוננות יפסיקו לשרת במילואים כפי שהיה מאז 7 באוקטובר ונחזור למתכונת לפיה רק הרבש"צ נמצא בזמינות וחברי כיתת הכוננות יקפצו רק במתכונת חירום. כל פעילות כיתת הכוננות תתבטל החל מפברואר הקרוב".
כיצד מתמודדים עם בשורה כזו?
"העניין הוא, שאנחנו מודאגים. המערך הזה של כיתת הכוננות היה העוגן, העקב בקרקע, כשמסביב יש תחלופה של כוחות צבא לאורך קו התפר. אנחנו ממוקמים כ- 70 מטר מגדר ההפרדה. רק בערב הקודם קיבלנו עדכון על חציית הגדר על ידי חמישה מסתננים במרחק קצר מהשער האחורי שלנו. לטעמנו, אין מספיק כוחות בשטח ואנחנו רוצים שהצוות שלנו ימשיך ויאבטח. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות על המשמר. יש ואקום מסוים. לא קיבלנו תקציבים שהובטחו לנו לטובת מרכיבי ביטחון לאורך השנתיים האחרונות. מדובר על חיזוק מערך הגדרות, מצלמות, אמצעי התרעה כאלה ואחרים. עדיין לא סיפקו לנו ציוד לחימה, גם לא נשקים חדשים כפי שהובטח. אנחנו נמצאים נמוך בסדר העדיפויות, כשבמקביל ביהודה ושומרון לא שקט. אנחנו בחשש שבמציאות הביטחונית מול איראן וניסיון ההתחזקות של חמאס, יום אחד זה גם יתממש אצלנו. אנחנו יודעים שהאיומים האלה קיימים ושצה"ל לא הסיר אותם ב- 100 אחוז. אנחנו רוצים להיות ערוכים ומוכנים לזה בכל דרך אפשרית".
מה התחושות בקיבוץ לאור המציאות הזו?
"אנחנו מבינים שכל זה הוא בגלל שיקולי תקציב. התחושה היא לא נעימה. אנשים, לאור מה שקרה ב-7 באוקטובר, לא מסתמכים רק על התרעות ומודיעין שהצבא ושירותי הביטחון מעבירים. אנחנו רוצים לדאוג לעצמנו ולהיות מוכנים. יש אנשים שכבר מדברים על זה וטוענים ששוב חוזרים לקונספציה של לפני 7 באוקטובר. תחושת הביטחון נפגעת. באותה נשימה אנחנו יודעים שצה"ל פועל במקומות שהוא צריך לפעול, אבל ברור לנו שזה לא מספיק. יש עדיין איומים. אנחנו גם רואים מה קורה. תחושה של חוסר ביטחון".
"כרגע מנסים לחשוב איך אפשר לצאת מהקופסה ולמצוא פתרונות לאור ההחלטה על הפסקת ימי המילואים", מסכם עומרי גלבוע, "לנסות ולחזק את מערך האבטחה שלנו במסגרת הפנימית. יש תקציבים שהובטחו לנו לאורך השנתיים האחרונות והם לא הגיעו אלינו. גילינו שזה בגלל החלטות של הממשלה לא להעביר את התקציבים האלה. היה שלב שרכשנו ציוד לכיתת הכוננות מכספנו או מכספי תרומות. העניין הוא שהציוד מתחיל להתבלות ולהיהרס. הצבא לא מוכן להחליף לנו את הציוד הזה מאחר והוא לא הונפק על ידי הצבא. אומרים לנו שבקרוב נקבל ציוד לחימה חדש, אבל זה גם לא קורה. לגבי מרכיבי ביטחון אין בשלב זה כל בשורה. הגשנו תוכנית בנושא, ולצערנו לא קיבלנו עד כה תקציבים לכך".
מסכנים בפועל את ביטחון התושבים
קצין הביטחון של המועצה האזורית מנשה, מנחם גרינברג, אומר ל"זמן קיבוץ", כי "אנחנו מאוד מוטרדים מהידיעה אודות הפסקת ימי המילואים לחברי כיתות הכוננות במספר ישובים הסמוכים לקו התפר. מה שקורה בשטח הוא שונה משמעותית ממה שאנחנו חווים בפועל. אנחנו רואים שיש המון איומים בצד השני. נחשפנו לא מזמן לפעילות החמאס ביהודה ושומרון לפני 7 באוקטובר. לאחרונה היה לנו אירוע באחד מיישובי המועצה, כשכיתת הכוננות שמורכבת מאנשי מילואים מהישוב הגיבו. אנחנו מבינים שהקיבוצים של היום הם לא הקיבוצים של פעם".
כלומר?
"האנשים של כיתת הכוננות לא נשארים בקיבוץ, אלא יוצאים החוצה לעבוד. הקיבוץ נשאר לתת מענה לעצמו. הורדת ימי המילואים של חברי כיתות הכוננות ללא מענה מבצעי היא מבחינתנו מאוד בעייתית. יש לנו ישובים, כמו הקיבוצים מגל ומצר, שמרכיבי הביטחון בהם לא השתנו מהותית מאז 7 באוקטובר. אנחנו רוצים לראות שמרכיבי הביטחון משתנים מהותית. אנחנו רוצים לראות שיש לנו גם התרעה וגם יכולת תגובה של החטיבה, שאלה הכוחות שאנו רוצים שהם יהיו באזור. זה לא קורה".
איך מתמודדים עם מציאות כזו?
"אם מורידים את ימי המילואים של חברי כיתות הכוננות, אנחנו רוצים לקבל את התקציבים שיתמכו במרכיבי הביטחון. זה לא קורה מעכשיו לעכשיו. אנחנו צריכים לקבל את התקציבים, לבנות את מרכיבי הביטחון. זה לוקח זמן. אנחנו מדברים כבר שנתיים על אותם דברים ולא קיבלנו כלום. בינתיים קיבלנו תקציב רק ממשרד הפנים. איפה משרד הביטחון, איפה פיקוד העורף, שאמורים לממן לנו את מרכיבי הביטחון ליישובים אותם אנחנו רוצים לחזק? תנו לנו את היכולת לשמור על עצמנו. זה לא מוריד מכל מה שקיבלנו עד עכשיו. אנחנו שמחים על מה שקיבלנו. זה מצוין. יחד עם זאת, זה לא מספיק. אנחנו רוצים את הדברים המינימליים".
"כיתות הכוננות הן קו ההגנה הראשון של היישובים"
מנכ"ל מרכז השלטון האזורי, איציק אשכנזי, וראשי המועצות האזוריות בקו התפר במכתב לשר הביטחון, ישראל כץ
"כיתות הכוננות הן קו ההגנה הראשון של היישובים, במיוחד באזורים כפריים, מרוחקים ובעלי רגישות ביטחונית. פירוקן או החלשתן, ללא הצגת מענה מבצעי מלא, אפקטיבי ומיידי, מסכנים בפועל את ביטחון התושבים. בשטח ידוע כי חדירות, פשיעה חקלאית ואיומים ביטחוניים אינם תרחיש תיאורטי. במציאות הזו, היכולת של יישוב להגן על עצמו בדקות הראשונות היא קריטית ולעתים מצילת חיים. העברת האחריות לגורמים חיצוניים, ללא חיזוק מקביל של מערכי הביטחון, אינה יכולה להוות תחליף. מרכז השלטון האזורי דורש לעצור את המהלך, לקיים בחינה מחודשת עם ראשי הרשויות והגורמים המקצועיים ולהבטיח כי כל שינוי ייעשה רק לאחר הצגת חלופה ביטחונית מלאה וברורה ולא כהחלטה מנהלית מנותקת מהמציאות בשטח".
צה"ל: התרענו על צפי לרידוד סדרי הכוחות
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לפניית "זמן קיבוץ"
"בהתאם להערכת המצב המבצעית הוחלט על התאמת כמות תקני הגמ"ר ביישובים, בין היתר במרחב יהודה ושומרון ובמרחב יישובי קו התפר. צה"ל התריע לגורמים הרלוונטיים על צפי לרידוד סדרי הכוחות ונעשתה היערכות לכך מבעוד מועד. כמוכן מתנהל שיח שוטף ושקוף עם ראשי המועצות בנושא. נדגיש, כי לצד זאת למעלה מאלף תקני הגמ"ר יישארו. ישנם תקני רבש"צים ותקני הגנת ישובים המאוישים על ידי אנשי קבע והכשרות צה"ל וישנן כאלו שמאוישים על ידי אזרחים. לצד זאת, מחלקות הגנה מאומנות אשר נשארות בהגנה הורחבו מאז תחילת המלחמה ומרכיבי ההגנה ביישובים שופרו, לרבות צירי ביטחון שנסללו וכן כוחות לוחמים אשר פרוסים במרחב. צה"ל מחויב להגנה ולביטחון תושבי הגזרה ככל שיידרש וערוכים לקריאה לתגבור על מנת לעמוד במשימות המבצעיות".
