חוגי הטיולים בחטיבת "בני המושבים" זכו להשתתפות של בני נוער מכל הארץ, שקשרו קשרי חברות אמיצים זה עם זה * באחד מסופי השבוע של חודש מאי השנה התקיים כנס רב משתתפים של בוגרי החוגים ילידי 1965 * בכנס העלו המשתתפים בנוסטלגיה זיכרונות מן הטיולים והחליטו לחדש אותם בבגרותם
כל מי שהיה בנעוריו חניך בתנועת נוער זוכר את הימים הללו בנוסטלגיה. יש חברי קבוצה או חברי גרעין לשעבר ששומרים על קשר במשך עשרות שנים. הם נפגשים לעתים מזומנות בחגים או באירועים אחרים.
חטיבת בני המושבים היתה שייכת במשך שנים לתנועת הנוער העובד והלומד. היא פועלת במרחב הכפרי, במסגרת מועצות אזוריות ומקומיות. בשנים האחרונות התפצלה החטיבה וחלק מהצעירים הצטרפו ל"התנועה החדשה", תנועת הנוער של "השומר החדש".
להלן נתמקד בפעילות של חטיבת בני המושבים, בעיקר חוגי הטיולים, וזה בזכות כנס גדול של ילידי 1965, שהחליטו להחזיר עטרה ליושנה ולחדש את המפגשים והטיולים עתה, כשהם אנשים מבוגרים ובעלי משפחות. בין היוזמים ומארגני הכנס היו: ענן שיאון בן מושב נווה-מבטח ועתה חבר מושב קדש ברנע, עידית ברנאי מכפר ידידה וחמי רזניק, בן מושב אביחיל ועתה חבר חוגלה.
חוגי הטיולים
מספר חמי: "טיולי החוג של בני המושבים היו דומים ל'חוגי הסיור' של החברה להגנת הטבע: חבורת נערות ונערים מכיתה ט' ועד יב' נפגשו פעם בחודש או חודש וחצי במהלך השנה, ויצאו לטיול אתגרי במרחבי הארץ; (כולל אזורי יהודה ושומרון, שבימים ההם הכניסה אליהם היתה עדיין מותרת לישראלים)."
מוסיף חברו ענן: "כל שכבת גיל מכל הארץ היתה יוצאת לאותו מסלול טיול. ההסעות אספו את המשתתפים מהערבה עד הגליל אל אותה נקודת התכנסות, משם החל הטיול. הטיולים של אז היו די קשוחים. הקבוצות טיילו בנפרד ובערב נפגשו כולם באותה נקודה. כך שזה היה בעצם מפגש ארצי של אותה שכבת גיל ונוצרו חברויות בין צעירים מיישובים שונים, קרובים ורחוקים – מאבן מנחם בצפון, דרך שדמות דבורה בגליל התחתון, עמק יזרעאל, חבל תענ"ך, עמק חפר, באר טוביה, חוף אשקלון וכלה בנוער ממועצה אזורית ערבה (מהמושבים עין יהב וחצבה). בקיצור, כל הארץ. בערב היו מכינים ארוחה משותפת ולנים באותו מקום."
גם עידית זוכרת את המפגשים הליליים: "בטיולי החוג היינו ישנים בשקי-שינה תחת כיפת השמים, ומביאים אוכל ליום וחצי. לעומת זאת, בטיולים הארוכים יותר ובמפעלים ע"ש יוסי יפה היינו בונים אוהלים משמיכות, 'כפתורי שדה' ויתדות, והיינו עוזרים להכין את האוכל לכל מאות בני הנוער. אחרי הארוחה היינו מקרצפים עם 'ברזלית' את סירי האלומיניום הענקיים המפויחים."
עוד היא מספרת על הקשרים שהמשיכו לאחר המפגשים: "בתקופות בין הטיולים שמרנו על קשר באמצעות מכתבים. מסתבר שכמה מאתנו שמרו מכתבים מאז. בכנס, עליו נספר בהמשך, החלפנו בינינו את המכתבים, וכך זכינו לקרוא את מה שכתבנו בגרסה הצעירה שלנו.
"ובכלל," מוסיפה עידית, "ארץ ישראל הייתה קטנה. פעם קיבלתי מכתב שעל המעטפה היה כתוב: 'לכבוד עידית, כיתה י', כפר ידידיה'. לי זה היה מובן מאליו שהמכתב הגיע ליעד."
מפעלים שנתיים
מלבד טיולי החוגים היו מפעלים שנתיים מנוהלים על יד תנועת בני המושבים והנוער העובד, ביניהם מחנות קיץ ומסעות. גם המסעות הללו היוו הזדמנות להיפגש עם חברים מכל קצות הארץ.
מספר ענן: "אותה שכבת גיל מכמה בתי ספר יצאה באותו שבוע לאותו מסלול. בלילות היו נפגשים כולם יחד – מאות ילדים מכל הארץ. יש לציין שהחברים הפעילים יצאו לקורסי הדרכה והיו מדריכים בתנועה. כמו כן, רבים יצאו אחרי כיתה יב' לשנת שירות, לגרעין 'עודד', כך שהקשר נשמר במשך שנים."
היה מסע "מים אל ים" מהים התיכון עד לים כינרת וכן, היה "מסע חוף", עליו מספרת עידית: "במשך חמישה ימים צעדנו לאורך חוף הים התיכון, מראש הנקרה עד הרצליה. פה ושם, במקומות בלתי עבירים ברגל, הקפיצו אותנו במכוניות."
עידית נזכרת גם במסעות האופניים: "היו מסעות אופניים במסלולים שונים. היה מסע דרומה לכיוון ימית ומסע צפונה לכיוון גמלא. אני השתתפתי באחד המסעות מכפר יחזקאל לעין יהב. זה היה מדהים. זה היה בסוכות – היינו מתעוררים בבוקר, רוכבים דרך בקעת בית שאן ובקעת הירדן בשעות הקרירות. אחר כך היינו מפסיקים בשעות החמות למנוחה. ושוב לפנות ערב בשעות הקרירות היינו 'מרביצים' עוד קילומטרים. מובן שזה היה בליווי מבוגרים ומשאית, עליה ניתן היה לעלות כאשר מאוד מתעייפים. אבל זה היה הישג גדול. שעות רבות של רכיבה. הלינה היתה במושבים של 'תנועת המושבים' אצל משפחות שפתחו בפנינו את דלתותיהם, אפשרו לנו להתקלח וכיבדו אותנו בארוחה."
מפעל יוסי יפה
למעלה מ-40 שנה מתקיים "מפעל יוסי יפה" של חטיבת בני המושבים. המפעל מתקיים לזכרו של יוסי יפה ז"ל ממושב חירות בשרון, שהיה יו"ר ועדת הנוער של בני המושבים, מג"ד 66 של הצנחנים במילואים וממשחררי העיר ירושלים בקרב ההרואי על "גבעת התחמושת". יוסי יפה נהרג בעלות רכבו על מוקש ישן באזור נחל אלות.
בתחילה התקיים המפעל בפסח ואחר-כך עבר לחג הסוכות. במפעל משתתפים תלמידי כיתות ט' עד יב' ובכל שנה הוא באזור אחר.
מספרת עידית: "בבוקר עסקנו בעבודות שונות. היינו מתחלקים לקבוצות, נרשמים אליהן מראש – חפירות ארכאולוגיות, סימון שבילים או ניקיונות של אתרים. אחר הצהריים היינו מטיילים באזור ובערב התקיימו ארוחה ופעילות חברתית משותפת.
"אני זוכרת את הפעילות שלנו באזור הבניאס באפריל 1982. במסגרת מפעל יוסי יפה ניקינו את האזור עוד לפני שהוא הוכרז כשמורה. הגענו לשם, אספנו אשפה וסידרנו שבילים. בעצם התחלנו לעשות את ההכנות כדי להפוך את האזור לשמורה. גם באזור נחל סער התחלנו לסמן שבילים."
עידית נזכרת מה עשו שנה קודם לכן, בשנת 1981: "סימנו שמורות טבע בבקעת סיירים ובבקעת עובדה. הגיע ג'יפ עם עמודי בטון והבנים החסונים מי"א וי"ב הורידו אותם מהג'יפ וייצבו אותם באדמה. הבנות היו צובעות אותם בלבן ועל זה, עם שבלונה, היו צובעות בירוק את הסמל של 'רשות שמורות הטבע'." והיא מסכמת: "היה בפעילות הזו ע"ש יוסי יפה שילוב של סיורים ועבודה מועילה, עבודה תורמת, מעורבות חברתית, כפי שזה נקרא היום.
"אגב," מוסיפה עידית, "לפני שהיינו נפרדים היינו חותמים אחד לשני. יש לי בבית חוברת של מפעל יוסי יפה עם חתימות של חבר'ה מכל מיני גילאים. בכנס שלנו מישהי הביאה גופייה, שעליה חתמו לה חברים באחד המפעלים. אחר-כך היא רקמה על החתימות."
כנס חידוש חוג המטיילים
חלק מחניכי חטיבת בני המושבים המשיכו ביחד לשנת שירות בגרעין עודד ובהמשך שירתו יחדיו בצה"ל ביחידות מובחרות. יש כאלו ששמרו על קשר לאורך עשרות שנים, והם עדיין נפגשים – לעיתים מזומנות עם הבעל/האישה והילדים באירועים כאלו ואחרים; ויש כאלו שהמשיכו את ה"מסורת" והמשיכו לטייל ביחד גם אחרי הצבא וגם עם בני המשפחה שלהם.
מספר חמי: "ההכנות למפגש החלו בשנת 2018. כאשר מספר 'נערים ונערות' בני חמישים פלוס החליטו להרים את הכפפה. בין השותפים למשימה היו מירב אוליניק ממושב עין-ורד, גיא אייל ז"ל ממושב כפר ויתקין, ענן שיאון ממושב קדש-ברנע, עידית ברנאי ממושב כפר ידידיה ואני."
מוסיף חמי: "לצערנו איבדנו את גיא בתאונת דרכים טראגית בחודש מרץ 2022. גיא היה האיש מאחורי הקלעים של כל הלוגיסטיקה, האיש שעשה הרבה בשביל אחרים בשקט ובצנעה האופיינית לו – והוא לא זכה להגיע לאירוע, יהי זכרו ברוך."
על הרעיון וארגון הכנס מספר ענן: "מזה כמה שנים אני וחברי חמי משוחחים על הרעיון של מפגש מחודש, מפגש מחזור של ילידי 1965 מהמושבים מכל הארץ, וכן הקמת חוג טיולים חדש. הצטרפה אלינו עידית, שלמדה עם חמי בתיכון רופין ושלושתנו ארגנו את הכנס.
"בעצם חגגנו 40 שנה לטיולי החוג שלנו. באמצעות האינטרנט הצלחנו לאתר את רוב האנשים. עם חלקם המשכנו במשך השנים לשמור על קשר עם חברים, בעיקר במסגרת היישובים ששייכים לאותה מועצה אזורית. בנים חזרו ליישובים שלהם בתור בנים ממשיכים במשקי הוריהם, או שהגיעו להתגורר בהרחבות במושבים. כך שרבים מאיתנו המשיכו לטייל עם החברים מפעם, במעין טיולים פרטיים.
"הכנס היה בפארק בריטניה, סמוך לעמק האלה, ליד היישוב שריגים. התכנסנו, חברים מכל הארץ, ביום חמישי בערב, ב-12 במאי. בתחילה היה 'מינגלינג', מפגש חברתי בין האנשים, אשר זיהו אחד את השני והחלו להעלות זיכרונות עד ארוחת הערב."
חמי ממשיך ומתאר את הכנת הארוחה: "ארוחת הערב המשותפת נעשתה כולה על ידי המשתתפים כמיטב המסורת. סירי 'פויקה' הונחו על אש המדורה, מלאים בבשר וירקות שורש. נוספו לזה הסלטים שהוכנו מבעוד מועד בבית והגיעו לשטח בצידניות, פשטידות ירק ומיני מאפים אחרים הונחו על השולחנות, בצורה כזאת שלא היתה מביישת אף 'קטיירניג'. והשתייה (היין והמים) זרמה ללא הפסקה. היתה זו ארוחה ברמה של אולם אירועים."
מוסיף ענן: "לאחר ארוחת הערב היו כמה הופעות קצרות של חברים, הבאנו שקופיות, תמונות ומכתבים שנשלחו לפני 40 שנה. בקיצור, חגגנו עם הרבה נוסטלגיה באווירה ממש כייפית. הלינה היתה בשטח ולמחרת יצאנו לטייל באזור. כדאי להזכיר שהבאנו לטיול הזה את המדריך המקורי שלנו בטיולי תנועת המושבים – צור שיזף.
"היום הוא מוכר מאוד," מציין ענן, "אבל הטיול הראשון שהדריך בחייו היה של הקבוצה שלנו. בטיול שולבו הרצאות קצרות של חברים מומחים וידועים בתחומם. הכוונה היא להמשיך בטיולים. כבר יש לנו מסלול לטיול הבא," מסכם ענן.
ועידית מוסיפה: "טיולי החוג היו קרקע פורייה להווי וחברות. בתחילת המפגש במאי היו כמה דקות שבהן היה צריך להמיס את הקרח, להיזכר מי הוא מי. אבל מיד החברוּת הטובה וההווי המקסים חזרו להיות שם. נזכרנו בערכים הטובים שגדלנו עליהם, שכולנו מעבירים גם לילדים. היינו יחדיו פחות מיממה. התאמנו את האוכל, הלינה והטיול לגילנו וזכינו ב-20 שעות של חזרה לאווירה הטובה שהייתה לנו פעם."
בכנס הצהירו הנוכחים על הכוונה להמשיך את זה בטיולים פעם בחצי שנה. כבר יש מסלול לטיול הבא. "נחדש ימינו כקדם," אומר ענן.
חמי, שמאמין במעשים ולא בדיבורים, כבר הבטיח לתכנן את הטיול הבא לנובמבר או דצמבר 2022. הוא מבקש להדגיש: "את הפרויקט הזה עשינו קודם כל בשביל עצמנו ובשביל האנשים שהיו שותפים לנו בהוויה של תנועת הנוער, בנתינה למדינה ובמחויבות לאזרחות טובה ותורמת. אנשים אלו שהם 'מלח הארץ' – בגרו, הקימו משפחות ותורמים עד היום לחברה במדינת ישראל. זוהי ארץ ישראל היפה. אנחנו אוהבים את החיים בארץ, אוהבים לטייל בה, ומעוניינים להעביר למשפחותינו ולילדינו את הערכים עליהם גדלנו."
ולסיום, הנה כמה קטעים מתוך שיר של ענן שיאון, שקרא אותו בכנס:
"אתם זוכרים את השבילים, החברים האהובים / בחוג הטיולים, של בני המושבים / כשבלילות הכי קרים, בין המדבר וההרים / היינו חבורה יפה, של נערות ונערים. / עם תרמיל על הגב, ותשוקה לטייל / ולהכיר חברים ממושבי ישראל / ולישון סביב המדורה בשק שינה / וידיים מגששות בריגוש, ואהבה ראשונה.
וזה לא כל כך פייר, שחולפות להן שנים ועונות / ומה שנשאר בסוף, זה רק הזיכרונות […] / חישבתי בראש שאמנם עברו כבר 40 שנה / אבל בבסיס, במהות, לא הרבה באמת השתנה / כי אני עדיין מתרגש משקיעות ברמת הגולן / ומרגיש שוב צעיר סביב המדורה, וריח העשן / וכשהנשימה נעתקת על פסגת איזה הר, / אתה רואה שבעצם, מה שהיה, זה מה שנשאר / אז נכון שכבר לא מדלגים בירידה מסלע לסלע, / וכבר חוששים מהאוסטאופורוזיס, רק שלא נשבור איזו צלע […] / אבל בסך הכול 40 שנה של ניסיון, / הופכים לפעמים את משא השנים, ליתרון.
ובלילות, בטיולים, סביב למדורה / התווכחנו בלהט נעורים על יחיד וחברה / וחלמנו על יישוב הנגב, דונם ועוד דונם לעבד / וחלמנו ציונות, עבודה עצמית, גרעין עודד […] / ובכלל, אפילו שלא ייבשנו ביצות, ולא כבשנו את סן-סימון / עדיין יש הרגשה שהיה לנו איזה חלק קטן בחזון. […] והחולצה שלבשנו אז, הייתה הכי כחולה ושווה / ובני המושבים היו מותג, ומקור לגאווה / אבל היום היא כבר לא ממש עולה / וכבר אין שרוך אדום מושחל בלולאה /
אתם זוכרים את השירים, את השבילים, החברים / הכול עבר כל כך מהר ובכל זאת מה פה יישאר? / ואיזה נחת לראות את הילד יוצא לטיול עם תרמיל / או מדריך חניכים בטיול, ומנווט ומוביל / ואתה יודע שהכול התחיל שם, בשנות השמונים / בחוג הטיולים, של בני המושבים / עם תרמיל על הגב, ונוער איכותי ומעולה / עלה והגשם – עלֹה נעלה."
מהעולם הגדול אל גבול מצרים
ענן שיאון חי בילדותו ובנעוריו במושב נווה מבטח. הוא למד בתיכון האזורי באר-טוביה. אחר כך התגייס לחיל האוויר, בו שירת בסדיר וגם בקבע כעשר שנים. את רעייתו אסנת (אוסי) הוא פגש בטיול חוג של תנועת המושבים, בו שניהם היו מדריכים: "במשך שלוש שנים טיילנו בחו"ל על אופנועים," מספר ענן, "רכבנו מארצות הברית לדרום אמריקה וחזרה. לאחר שובנו ארצה נישאנו והקמנו חברת טיולים בשם 'סנדלים'. במקביל הדרכנו בתנועת המושבים כמה שנים."
אחר-כך פנתה אסנת לתחום הביולוגיה. היא למדה לתואר ראשון ושני. ענן עסק בהפקות טיולים ואירועים, בעיקר סדנאות והכשרות למנהלים. "בשנת 2006 החלטנו לשנות כיוון ולהיות חקלאים," משחזר ענן. "סגרנו את החברה ועברנו לקדש ברנע. הגענו בעקבות חברים שהיו בין מייסדי המקום. מצאנו שיש פה קהילה חמה וחקלאות אינטנסיבית שהתאימה לנו. שש עשרה שנים עסקנו בחקלאות. היה לנו משק אורגני לייצוא מהגדולים בארץ בשיווק ישיר. ייצאנו עגבניות שרי ומלפפון בייבי לאירופה ולקנדה. בהמשך גידלנו כ-100 סוגי ירקות אורגניים ושיווקנו עצמאית בארץ, באמצעות הדוכנים שלנו בשוקי איכרים. לפני חצי שנה הפסקנו לעסוק בחקלאות ועברנו לתחומים אחרים."
אסנת היא מורה מאז שהגיעו לקדש ברנע. היא לימדה וחינכה בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר וכעת מלמדת בבית-ספר יסודי 'משאבים' בקיבוץ משאבי שדה. במקביל היא עוסקת בטיפול פסיכותראפי בשיטת CBT. ענן הוא עתה רבש"ץ של היישוב. תקופת מה היה מורה בבית-ספר מעו"ף, בית ספר למחוננים בבאר-שבע, שם התמקד בטיפוח ופיתוח יצירתיות. הוא עסק גם בהקמת חדרי בריחה ומרחבי בריחה.
הם הורים לשלושה: ים היה קצין בפלס"ר נחל, מפקד צוות. עתה הוא באפריקה, מטייל עם אופנוע כמעט שנה. שוהם היתה לוחמת בקרקל ומטיילת בהודו מזה חצי שנה. חוף הצעיר מסיים עכשיו את לימודיו במדרשה בבן גוריון.
ענן מתאר את החיים בקדש ברנע: "יש כאן קהילה מאוד חמה, מאוד תומכת. כולם מכירים את כולם, כמו שהיה במושבים פעם. אנחנו חיים פה במדבר על גבול מצרים וזה לא כל כך פשוט. אנחנו משתדלים לעשות את החיים טובים. המושב קולט עתה צעירים, 4-5 משפחות בשנה, גם של בנים חוזרים וגם אחרים."
מחצית מהתושבים מתפרנסים מחקלאות ומחציתם עוסקים בתחומי חינוך, תיירות ועסקים עצמאיים. "קדש ברנע מפורסמת בעגבניות השרי שלה," אומר ענן. "בעבר הכול היה מיועד לייצוא. היום לשוק המקומי. החקלאים כאן מתמודדים כמו כל החקלאים בארץ. זה לא פשוט, אבל ממשיכים לעבוד ומתפתחים. יש לנו פה מו"פ – מחלקה למחקר ופיתוח, שעוזרת רבות בטיפוח גידולים חדשים. אחד מהם הוא סליקורניה (צמח המלח). אנחנו היצואנים הגדולים ביותר של סליקורניה לצרפת."
מסתבר שבמקום הרחוק הזה בקצה הדרומי של המדינה, כל פעילויות התרבות והחינוך (הפורמלי והבלתי פורמלי) משותפות לחמישה יישובי פתחת ניצנה, הצמודים זה לזה בתחום המועצה האזורית רמת הנגב: קדש ברנע, כמהין, באר מילכה, עזוז, ניצנה. כך כל הפעילויות לילדים, לנוער ולמבוגרים משותפים. "אנחנו חוגגים יחד את החגים," מספר ענן. "כל מושב אחראי לחג מסוים. מאוד נחמד פה. אנחנו חיים בשיתוף כמו שהיה פעם במושבים וקצת נעלם עם השנים."
