אנחנו משמיעים קול זעקה מחוץ לרחבת קברם של דוד ופולה בן גוריון, לא מאפשרים לנו להיכנס כדי שנבחרי האומה לא ישמעו את קולנו. זעקת החטופים היא מחוץ לתחום
ב-1 בדצמבר ציינו 51 שנים לפטירתו של דוד בן גוריון. איש יחיד במינו שבזכותו קמה לנו מדינה. זאת הייתה בריאה מחודשת של העם היהודי. מדינה חילונית עם כבוד למגזרים השונים, לאמונות שונות. כאן התקבצו מכל כנפות תבל.
העבר חשוב, המורשת צריכה להישמר, אך אנחנו התכנסנו כאן למען מטרה אחת: להיאבק למען שובם של 100 חטופים שנמצאים בעזה מתחת לאדמה כבר 429 ימים ולילות. שכחו אותם ואנחנו זוכרים ונלחמים על חזרתם.
לנוכח קברם של דוד ופולה בן גוריון, אנחנו שואבים את כוחנו ממנהיגותו מלאת החזון כפי שניסח אותו במגילת העצמאות. רוב מכריע מאזרחי המדינה ויהדות העולם שותפים אתנו למאבק למען החטופים, עד שישובו לביתם. החיים לשיקום ובניית חיים חדשים והמתים לקבורה.
אלה שיכולים בהינף יד לפעול לשובם עכשיו שותקים שתיקה רועמת. הם בורחים מבשורה. רק מעטים מהם הגיעו ביום החשוב הזה לקברו של מייסד המדינה. בן גוריון עבורם הוא נטע זר. הוא מנהיג השמאל וממשיכי דרכו הם אנשים טועי-דרך.
ראשי ממשלה מכל המפלגות תמיד הגיעו לקברו של בן-גוריון ביום השנה לפטירתו. מי לא בא? בנימין נתניהו. זאת דרכו לברוח ממפגש עם ציבור שלא חושב כמוהו. כמה נמיכות קומה מול עוצמתו של בן-גוריון.
מצב חירום רפואי
התאספנו בפתחה של מדרשת שדה בוקר, תושבים מכל הארץ, יחד עם משפחות החטופים ובעיקר תושבי רמת נגב. בתוכם מקימי הקיבוצים רביבים, משאבי שדה, שדה בוקר, אלה שהפריחו את השממה לפני 80 שנה. לצידנו מקימי המושבים, חוות בודדים, חקלאים שנטועים באדמתם. תושבי היישובים הקהילתיים, חילונים ודתיים. כולם ציונים אוהבי הארץ. כן, לא בושה לומר: מלח הארץ.
כולנו עומדים כאן שכם לצד שכם, דומעים על מצבם של החטופים. היום אנחנו בכניסה למדרשת שדה בוקר, מחר נהיה בכל מקום ברחבי הארץ להשמיע את קריאתנו: הביתה עכשיו! לא ננוח ולא נשקוט. כן, אנחנו מייצגים את ליבו ורוחו של העם היהודי והרוח היהודית שתמיד נאבקה למען פדיון שבויים, כמצווה מדאורייתא.
אנחנו משמיעים קול זעקה מחוץ לרחבת הקבר, לא מאפשרים לנו להיכנס כדי שנבחרי האומה לא ישמעו את קולנו. זעקת החטופים היא מחוץ לתחום.
בין הדוברים בהתכנסות למען שחרור החטופים היה ד"ר אורן ערן, רופא משפחה באשכול, השובת כבר שלושה חודשים בקריאה להשבת החטופים. הוא אמר בין היתר: "החטופים שלנו בעזה נמצאים במצב חירום רפואי מדובר בהצלה או המתה. ביבי דיבר עם עינב ואמר לה שהוא מחויב להחזיר את החטופים. נגמר זמן הדיבורים, עכשיו זה זמן המעשים. ממשלה שאינה עוסקת בהצלה עכשיו בוחרת במודע במותם בייסורים.
אנחנו כלל תושבי וילדי מדינת ישראל נמצאים במצב חירום נפשי, עם פגיעה מוסרית בשל הבגידה של הממשלה בערכים הבסיסיים שלנו כבני אדם. אנו חשים אשמה ובושה, כעס ותסכול – הזעם כלפי האחר גובר. תחושת ניתוק ושבר. פגיעה ברוח הלאומית וערעור המרקם החברתי. זו קריאת חירום רפואי להצלת החטופים בהסכם מידי".
מי לא נכח
שאול לוי, סבה של נעמה לוי, התצפיתנית שנחטפה מבסיס נחל עוז, אמר " בדרך לכאן ראיתי את כל השלטים שמביעים זעקה להחזרתם המיידית של כל החטופים. הלב מצטמרר, כפי שקורא לי מדי יום כשאני עומד בבוקר במרכז מיתר עם תמונתה של נעמה נכדתי שנמצאת בשבי 429 ימים ולילות. אתם שארגנתם את המחאה הזאת: צנחנים, תצפיתניות במילואים, אחים לנשק, מטה החטופים והאנשים הנפלאים מרמת הנגב, אתם נותנים לנו את הכוח והרוח. אתם לא תתנו לשכוח את החטופים. אתם לא מרפים ולא שותקים. תמשיכו להכות בפטיש על הסלע מכה ועוד מכה עד שהוא יתפורר. כל השנים אמר לי חבר שלחם לצידי בגבעת התחמושת "עוצמתנו ברוחנו". כאז כך היום. אתם כאן מביאים לנו את העוצמה ואת הרוח. הרוח היא רוחו של בן גוריון, שבחר להיקבר באדמת הנגב, מקום בו ייבחן העם בישראל. כן אנחנו בתוך בחינה להגדיר את עצמנו מחדש.
בין הדוברים היו ניסן קלדרון, אחיו של עופר קלדרון שנחטף מניר עוז ועודנו מוחזק בשבי ומשה לוטם, אביה של הגר ברודץ' שנחטפה עם ילדיה מכפר עזה ושוחררה לפני שנה.
מי לא נכח בהתכנסות: שרי הממשלה וחברי הכנסת (מלבד מיכאל ביטון שבא לחזק את המשפחות). שיירת האח"מים עשתה דרכה במכוניות משוריינות לקבר בן-גוריון בדרך עוקפת כדי לא לפגוש את אנשי המחאה. לא מפתיע.
תודה גדולה לצנחנים למען דמוקרטיה, משה טנא (חוות בודדים), בועז ספיר רזי יהל (קיבוץ שדה בוקר), ועוזי ליבנה (גבולות) שיזמו וארגנו את ההתכנסות. הם לא יחדלו עד שהחטופים ישובו. כך סיכם משה טנא: "יסודות המדינה מתפוררים, יש געגוע למי שבנה ולא למי שהורס".
