דניאל עמית הוא אולי האוטיסט המפורסם ביותר בארץ. מאחוריו הופעות באקס פקטור, פסטיגל 2019, ארבעה סינגלים בתחנות הרדיו השונות ואפילו בפלייליסט של גלגל"צ. בימים אלה הוציא לאור את הספר השלישי בסדרת הקומיקס "אוטיסטה". דניאל מנצל את כישוריו הרבים כדי להנגיש לציבור את העולם המעניין, המאתגר, הצבעוני והמורכב בו חיים האוטיסטים לידנו, אך לא בתוכנו. המסר שלו אלינו הוא: "אל תנסו לשנות אותנו, קבלו אותנו כמו שאנחנו. כולנו שווים!"
דניאל עמית בן ה-24 הוא זמר, מלחין, סופר, קומיקסאי (צייר קומיקס) ופרפורמר, והוא גם אוטיסט שנלחם שיקבלו בחברה אותו ואת האנשים כמותו. סימן ההיכר שלו חוץ מרעמת התלתלים היפה הוא החולצה עליה כתוב "אני אוטיסט גאה".
דניאל זקוק להכרזה על חולצתו כי באופן אירוני, הקושי הרב שלו בחיים נובע דווקא מהעובדה שקשה לראות עליו את האוטיזם. דניאל אינטליגנטי, מוכשר, רהוט ויפה תואר, דבר שמבלבל את האנשים ומקשה עליהם להבין שגם אנשים שסובלים מאוטיזם ונראים אוטיסטים יכולים… החברה מצפה מהם למשהו שהם לא מסוגלים בגלל הלקות שלהם, שהיא בלתי נראית ומבלבלת את הסביבה.
אז מה זה אוטיזם?
"אוטיזם זוהי לקות קשה בהרבה תחומים, לכן גם קשה להסביר אותה," מסביר דניאל. "הדבר הראשון והעיקרי שיש באוטיזם זה קושי בתקשורת – אוטיסטים לא מבינים קודים חברתיים, כמו למשל שפת גוף, הבעות פנים וג'סטות."
"אלה הן שפות לא מילוליות, שאנשים רגילים משתמשים בהן בכל רגע, וכשהאוטיסטים לא מבינים זאת הם מתקשים לזהות מחשבות ורגשות של אנשים אחרים, לכן הרבה אוטיסטים לא מבינים את האנשים והאנשים לא מבינים אותם, דבר שיוצר מצב של בדידות קשה מאוד.
"מצד שני, להרבה אוטיסטים יש כישרונות רבים, היות שיש להם קושי בוויסות חושי. למשל, כשאין ויסות בחוש השמיעה, הכול מועצם, מוגזם, צליל חלש מרגיש כמו צליל חזק – כאילו מישהו צורח לתוך האוזן וזה יכול לכאוב… ומצד שני, הם יכולים לנצל את החושים שלהם לטובה, ולהשתמש בחוש השמיעה המוגזם כדי לייצר מוזיקה, כי הם שומעים את הצליל הכי חלש בתזמורת, צלילים שאנשים רגילים מתקשים לשמוע."
דניאל עמית פרץ לראשונה בגיל 16 כשהתמודד בתוכנית "אקס פקטור". מאז הוא השתתף בפסטיגל 2019, תכנן להוציא סינגל ונקבעה לו כתבה בטלוויזיה, אבל אז הגיעה הקורונה, הכול נדחה למועד לא ידוע, והוא נכנס לסגר. לכאורה, כמו כולנו, אבל לאוטיסטים, שום דבר הוא לא כמו כולנו.
"לכאורה אצל האוטיסטים לא השתנה כלום בקורונה כי הם בבידוד כל החיים, ואפילו הכנסתי לתוך הספר קומיקס בנושא," אומר דניאל. "היו לי המון תוכניות – להוציא סינגל ראשון לרדיו, להמשיך בהופעות בכל הארץ, להוציא ספר קומיקס ועוד. כשפרצה הקורונה הרגשתי אי ודאות קשה שגרמה לי לדיכאון בגלל התוכניות שהשתבשו.
"אצל אוטיסטים 'זמן מת', יכול לגרום להצפה של מחשבות ורגשות, אי ודאות יכולה לבלבל כי הכול עליו להיות ברור ומוחלט כדי למנוע מצבים לא ברורים. יש להבנות לאוטיסטים את הזמן כדי שידעו בכל רגע של היום, מה הם עושים ומה עומד לקרות. זה לא קרה בתקופת הקורונה!"
דניאל ממשיך: "בעקבות זאת, הרגשתי בודד, מתוסכל מכך שהתוכניות הגדולות התפרקו ונשארתי עם חוויית בדידות קשה. במקום שאני אשלוט במחשבות שלי, הן השתלטו עלי…."
בעקבות תחושת הבדידות ואי הוודאות, חווה דניאל חרדות קשות שבגינן התאשפז במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים תל השומר. מסתבר שהוא לא היה האוטיסט היחיד שהקורונה גרמה לו להתמוטטות.
"המון אוטיסטים התאשפזו במהלך שנת הקורונה. הבדידות וחוסר הוודאות שוברת את רובנו, אוטיסט עליו לדעת מה עומד לקרות בכל רגע – חוסר ודאות גורם לחרדות."
גם הפתרון האולטימטיבי של רוב האנשים בגילו של דניאל – לבלות הרבה זמן מול המחשב, הוא פתרון רע מאוד לאוטיסטים היות שהוא גורם להם לשקיעה עצמית ולמחשבות רעות. דניאל התאשפז וכמו כל חוויה אחרת בחייו הסוערים גם את החוויה הזאת הכניס לספר השלישי שלו "אוטיסטה 3 – סיפורים מחייו של אוטיסט בוגר", שיצא לאור בימים אלה. בספר זה הוא מתאר את התהליך המורכב בשנינות ובהומור האופייניים לו.
סדרת ספרי קומיקס
"אוטיסטה" (הוצאת מיקה) היא סדרת ספרי קומיקס שמתארים את חייו של האוטיסט באירוניה משעשעת וחריפה ושם בפני הקוראים מראה שלא תמיד קלה לעיכול, אך נכונה ומרגשת.
הספר "אוטיסטה 3" הוא הספר האהוב ביותר על דניאל מתוך ספרי הסדרה כי הוא ממשיך את הקו האותנטי שלקומיקסאים ולכותבים הכי קשה להעביר, ולדעתו יצליח הספר הזה להעביר הכי הרבה מסרים.
בספרו עונה דניאל על שאלות כמו איך מתמודדים עם 130 הופעות בפסטיגל? איך אוטיסטים שורדים את תקופת הקורונה? והאם הם מסוגלים לעמוד בתור? הוא מציב מראה מול פניהם של הקוראים ומפתיע עם דמויות צבעוניות, מעניינות וחדשות, כמו נער בן 17 חובב בדיחות שואה, ידוען מפורסם בעל דעות קדומות, ואפילו תזכו לפגוש את אלוהים!
שני הספרים הקודמים בסדרה, "אוטיסטה 1" ו"אוטיסטה 2", הצליחו מאוד גם בקרב הקהל הרחב. דניאל מספר שהייתה התלהבות גדולה מהספרים, הזמינו אותם בבתי ספר ובאוניברסיטאות, ואפילו מטפלים רגשיים קנו אותם כדי לעבוד בעזרתם בקליניקה שלהם.
מהו מסר שאתה רוצה שהספרים יעבירו?
"אני אמנם כותב ספרי קומיקס בהומור, אבל אני לא ממהר להגיע לפאנץ'. יותר חשוב לי המסר מאחורי כל סיפור. בסך הכול, החוויות שחווים האוטיסטים לא שונות משל אדם רגיל, רק שהם חווים אותן יותר בקיצוניות, וזה מה שאני כותב. אלה הן חוויות שבבסיסן מוכרות לכולם, והן אלה שמחברות את הקוראים לספר."
מי קהל היעד של הספרים?
"אני מכוון לכולם, ויש הרבה אנשים שמתעניינים ומתלהבים. נוסף לכך מתעניינים גם הרבה קומיקסאים, אוטיסטים, הורים של אוטיסטים ואנשי מקצוע."
דניאל אובחן כאוטיסט בגיל שנתיים וחצי. "אני גיליתי שאני אוטיסט בגיל 5. חזרתי מהגן ושאלתי את אימא שלי: 'אני ילד רע?' כי כך פירשתי את השוני שלי מהילדים האחרים, ולא ידעתי למה כולם הם אותו הדבר ואני אחר. כמובן שאימא שלי הייתה בשוק, וענתה לי: "אתה לא רע. יש לך אוטיזם. זה אומר שאתה נורא חכם, אבל קשה לך עם חברים."
איך אתה מתאר את הילדות שלך?
"הייתה זאת ילדות מלאת חוויות. אימא שלי פינתה את סלון הבית מרהיטים והניחה על הרצפה מזרנים, את ארונות המטבח מילאה בצבעים, ניירות ומדבקות. הבית שלי נראה כמו גן ילדים במקום דירה. הדירה הפכה לבית יצירתי ושמח. קפיצות על מזרן, פינת תחפושות ופינת הצגות כדי שהחברים מהשכונה ומהגן ירצו לבוא אלי לכייף וליהנות.
"החברים ואני היינו מתאספים בגבעת נפוליאון, שהייתה ליד הבית שלנו, טיפסנו על עצים, מצאנו בית על עץ בו שיחקנו, עשינו קומזיצים, הכנו פיתות עם שוקולד, יצאנו לטיולים, מסיבות פיג'מות וכדומה. אני חושב שמעשים אלה פיתחו עוד יותר את היצירתיות שלי.
"אבל לא הכול היה ורוד, היו גם רגעים של תסכול," מספר דניאל. "אבל זה חלק מהילדות של ילד אוטיסט שלא מבין תקשורת, שלא מבין את העולם מסביב ומבולבל. היו לי התפרצויות זעם, הייתי מתנדנד או דופק את הגב בקיר. היום אני לא מתנדנד, למדתי במשך הזמן להסתכל לאנשים בעיניים כשאני מדבר איתם, וכששואלים אותי למה אני לא מנפנף בידיים כמו הרבה אוטיסטים אחרים, אני עונה שאני מנפנף רק על האש."
בשנים הראשונות למד דניאל בכיתה רגילה עם סייעת שעזרה לו להתמודד עם הקשיים החברתיים, תיווכה בינו ובין שאר הילדים, הסבירה לו מצבים חברתיים שונים ולימדה אותו איך מתנהגים ילדים רגילים. גם אם חלק מהדברים שהילדים הרגילים אוהבים אנחנו, כהורים, לא מאוד אוהבים.
"היא הסבירה לי איך להעתיק שיעורי בית מתלמידים אחרים, לימדו אותי לקלל כמו שאר התלמידים, כל אותן שנים בבית הספר היסודי לא ממש התעניינתי בלימודים, כי הייתה לי אובססיה לנושא התקשורת."
את התיכון התחיל בכיתת חינוך מיוחד, אבל אחרי שלושה חודשים הבין שגם זה לא מתאים לו, והוא עבר ללמוד במסגרת של חינוך ביתי עם מורים ואנשי מקצוע שהגיעו אליו הביתה.
"החינוך הביתי היה לי יותר קל כי לא הייתי צריך לשבת בכיתה ולהתרכז בליצור קשרים חברתיים. ניסיתי את מסגרות החינוך הרגיל והמיוחד והן לא התאימו לי, כי לא הצלחתי להתמודד בקבוצה. ניסיתי ללכת גם לקבוצות חברתיות מיוחדות לאוטיסטים בהנחיה של אנשי מקצוע, אבל גם זה לא התאים לי כי גם בהן לא הצלחתי להשתלב ולא הרגשתי שייך. אוטיסטים אחרים בקבוצה ואפילו אנשי המקצוע לא תמיד הבינו שאני אוטיסט כי לא רואים עליי, לכן אני לובש עד היום חולצת שעליה כתוב 'אני אוטיסט גאה'.
"כשאדם בעל לקות נראית, למשל נכה על כיסא גלגלים, רוב האנשים ירוצו לעזור לו כשצריך… רואים עליו את הקושי, ולכן יותר קל לגשת אליו. אצלי זה ההפך, אני צריך לשכנע אנשים שיש לי אוטיזם, ולפעמים כשאני צריך שיהיו נגישים אליי הסביבה מצפה ממני להסתדר במקומות שאני לא יכול."
מקבלים את דניאל עמית כמו שהוא
דניאל חווה בחייו גם הרבה הצלחות. מגיל קטן העניקה לו אימו מסגרת תומכת ודאגה לארגן אירועים שדניאל היה במרכזם. טיולים, פגישות עם חברים, מסיבות, פעילות בבית הספר ואחרות. כך, במקום לנסות לשנות אותו, אימו עזרה לחברה לקבל אותו כמו שהוא. בהמשך הגיעו ההצלחות הגדולות מחוץ לבית, לשכונה או לבית הספר.
הופעות בערוץ הילדים, ההתמודדות ב"אקס פקטור" והאודישן המרגש שגרם לרמי פורטיס לדמוע, ראיונות רבים בתקשורת וההשתתפות בפסטיגל, בו פגש והכיר את אליאנה תדהר, אוראל צברי, קווין רובין, איתי לוי, נועה קירל ואחרים. כאוטיסט, ההסתכלות שלו על היפים והמפורסמים אינה שונה מאשר ההסתכלות על אנשים רגילים – אל כולם הוא מתייחס בצורה שווה.
"מבחינתי כולם הם בני אדם רגילים. כאוטיסט היה לי קשה מאוד לתקשר איתם, לכן סידרו לי חדר נפרד מאחורי הקלעים כדי שלא אצטרך להיות מחויב לתקשורת איתה אני לא מתמודד, אך גם שם נתקלתי בחוסר ידע והבנה אצל השחקנים ואנשי הצוות בקשר לאוטיזם, כתבתי דוגמאות על כך בספר השלישי."
אלבום בכורה של שירים שדניאל עמית כתב
עד כה הוציא דניאל ארבעה סינגלים שזכו לעשרות אלפי צפיות וחלקם נכנסו לפלייליסט של גלגל"צ. האחרון שבהם יצא החודש, סינגל שנקרא "איפה את". השיר עוסק ברצון העז של בני האדם להשיג את הבלתי מושג, דבר שבעקבותיו ציפיות שסופן אכזבה ואובדן. הוא מציג את המרחק בין הרצון הגדול שלו ושל רוב האוטיסטים לזוגיות ובין המציאות שטופחת להם על הפנים.
לפני כחצי שנה דניאל פתח בקמפיין גיוס המונים להגשמת חלומו – הוצאת אלבום בכורה של שירים שכתב והלחין. בעקבות החשיפה הרבה לה זכה, הוא הפך לסוג של סלב. יש לו מעריצים וגם בנות לא נשארות אדישות אליו ומנסות ליצור אתו קשרים רומנטיים, אבל הן לא תמיד מבינות מה משמעות האוטיזם, במיוחד כשלא רואים את הקשיים מבחוץ.
איך הגעת לקומיקס?
"תמיד אהבתי ציור וקומיקס. התחלתי לעסוק בתחום בערך בגיל 8. למדתי לבד איך לצייר, להבין את הסיפור דרך ספרים ואינטרנט. חוגים לא עזרו, כי היה לי קשה להתמודד עם ילדים אחרים ולא הצלחתי להתרכז, לכן למדתי לבד. הרבה זמן לא מצאתי מורה מתאים עד שהגעתי לעמוס אלנבוגן שהוא מאייר מוכר ומפורסם שהפך להיות המנטור שלי. הוא לימד אותי לכתוב ממקום אותנטי והכי אמיתי שלי."
בגיל 8 יצר דניאל גיבור-על, שנקרא "סופר PDD" (הפרעת תקשורת על הספקטרום האוטיסטי), ההגדרה לתופעה שאובחנה אצל דניאל בגיל שנתיים וחצי. בשנים האחרונות שונתה האבחנה ל ASD (הספקטרום האוטיסטי) ועימה גם שם הגיבור.
"קפטן ASD" הוא חזק ובעל שרירים, אבל הוא לא גיבור בגללם," מסביר דניאל. "הוא גיבור כי הוא למד להתמודד עם האוטיזם ולהתגבר על הקשיים."
למה דווקא קומיקס?
"התחברתי לקומיקס כי הוא האמצע בין סיפור לבין סרט. בספר רגיל אתה יכול לדמיין את הדברים שאתה קורא, בסרט אתה לא צריך לדמיין שום דבר ובקומיקס אתה צריך לדמיין חצי מהדברים – רעשי רקע ואיך נשמעות הדמויות. זה כמו ליצור סרט עתיר תקציב רק עם נייר ועיפרון. אפילו האדם הקדמון צייר קומיקס."
"לכאורה, אדם בעל אוטיזם אינו אמור לייצר קומיקס שיש בו סיטואציות חברתיות מורכבות," כותב עמוס אלנבוגן ב'אוטיסטה 2', "אך דניאל באופן מפתיע, בכישרון רב ובהתמדה הצליח לדלג מעל המכשלה וליצור בעזרת הקומיקס חוויית סיפור אותנטית שמאפשרת לנו, 'הנורמליים' הצצה אל עולמו של האוטיסט. לעבוד עם דניאל על החלק האיורי היה קל כי דניאל הגיע אליי עם יכולת איור גבוהה לאחר שהתנסה בציור קומיקס בלמידה עצמאית במשך כמה שנים."
אלנבוגן ממשיך: "החלק היותר מאתגר בתהליך היה שכלול הנראטיב – היכולת לספר סיפור משכנע, כזה שמאפשר הצצה אותנטית ותקשורתית לעולמו הפנימי של היוצר."
עכשיו כשנגמרו הסגרים חוזר דניאל להופיע. ההופעה שלו נקראת "אוטיסטה LIVE", בה הוא מספר על חייו בסיפור, בשירה ובנגינה.
"הופעתי בכל הארץ – במתנסים, בבתי ספר לכל הגילים וגם בהופעות יזומות. היה מקרה שילד הצביע בהופעה ואמר: "גם אני אוטיסט גאה." התברר שזה ילד שעד ההופעה לא סיפר את זה לאף אחד והוא "יצא מהארון".
עד אז הוא התבייש בזה. אימא שלו התקשרה לאחר ההופעה ואמרה שההופעה עשתה לו שינוי בחיים. זה היה ילד בן 9 שלא הסכים להגדיר את עצמו כאוטיסט, ולכן לא הייתה לו סייעת. מי שלא מכיר בקשיים שלו – אי אפשר לעבוד אתו, והנה סוף סוף הוא קיבל את עצמו והסכים לקבל עזרה."
מהן תוכניותיך לעתיד וממה אתה חושש?
"אני מתכנן להמשיך בעשייה שלי – ספרים, מוזיקה והופעות. אני יודע שאוכל להתקיים מזה. לחם אוכל להביא הביתה, אבל מפחיד אותי להישאר לבד. בכל המובנים גם ברמה של מה יקרה כשאימא שלי תלך לעולמה, איך אני אסתדר?"
אם יכולת לבחור, היית מעדיף להיוולד כאדם רגיל?
"דניאל עמית עונה, לא. אבל מצד אחד, הייתי רוצה להיות כמו כולם. זה מפתה מאוד, לא להרגיש את השונות, לא להיות יוצא דופן, שיהיו לי חברים, אך מצד שני טוב לי כמו שאני ואני לא רוצה להשתנות."
התחלת כבר לעבוד על הספר הרביעי בסדרה?
"עוד לא, אני תמיד לוקח קצת זמן לנוח בין ספר לספר."
