זוכה אות החוקר המצטיין שמחבר בין ידע מדעי לצרכים המשתנים של המגדלים, ומלווה את ענף ההדרים בחזית המחקר
*תמונה ראשית: ד”ר ערן רווה: “אני מחובר לחקלאים, נפגש איתם באופן רציף”. צילום – בועז רבינוביץ
ד״ר ערן רווה, חוקר בכיר ומוערך במרכז המחקר החקלאי גילת, אותו הוא מסיים לנהל בימים אלו, זכה לאחרונה באות ההוקרה כחוקר מצטיין לשנת 2024/25 מטעם מועצת הצמחים, אות זה הוענק לו על תרומתו יוצאת הדופן והחיונית לענף ההדרים בישראל, כהכרה על ליווי מחקרים פורצי דרך שהובילו להישגים מקצועיים משמעותיים בענף, ועל תמיכתו המתמשכת באנשי המקצוע ובמגדלים.
במהלך 23 השנים האחרונות, ד״ר רווה מלווה את ענף ההדרים כחוקר פעיל. בתחילת דרכו, התמקד במחקרים הקשורים בתגובת צמחים להשקיה במי קולחין ובמים מליחים, נושא בעל חשיבות עצומה לחקלאות באזורים צחיחים. בהמשך, השתלב בעולם הדישון בפרדסים, ותרם רבות לייעול שיטות הדישון והתאמתן לצורכי הגידול הספציפיים.
בשנים האחרונות, ד״ר רווה נחשב למעשה למתווה הדרך של ענף ההדרים בישראל. הוא מחזיק את אוסף ההדרים של ישראל, אוסף גנטי המהווה בסיס לפיתוח זנים חדשים ועמידים. בנוסף, הוא מנהל ומתפעל את מערך ניקוי הזנים מווירוסים, מערך קריטי שבלעדיו לא ניתן לספק חומר ריבוי נקי ואיכותי למגדלים – תנאי הכרחי להצלחת ענף ההדרים.
ד״ר ערן רווה הוא בוגר אוניברסיטת בן גוריון. לאחר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת UCLA הצטרף כחוקר הדרים למרכז המחקר החקלאי גילת, השלוחה הדרומית של מנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני). הוא מתגורר במדרשת בן גוריון מזה 30 שנה. תרומתו המתמשכת ומחקריו פורצי הדרך הופכים אותו לאחד מעמודי התווך של ענף ההדרים בישראל, וזכייתו באות ההצטיינות היא ביטוי ראוי להערכה העמוקה לה הוא זוכה מצד הקהילה החקלאית כולה.
מהמעבדה לשטח: מודל ייחודי של מחקר חקלאי
ד״ר רווה, פיזיולוג של צמחים, מלווה את ענף ההדרים מאז סוף 1999, ותחומי מחקרו תמיד הוגדרו לפי צווארי הבקבוק המשתנים של הענף. “כשהגעתי לתחום ההדרים, צוואר הבקבוק העיקרי היה מליחות״, הוא מספר. “המים להשקיה הכילו רמות גבוהות של מלחים, והיינו צריכים למצוא פתרונות לטווח הקצר והארוך – איך להתמודד עם המליחות, איך לזהות אותה ולחפש כנות מתאימות.״
עם התפתחות המערכות והמעבר לשימוש במים מותפלים, שאלות המליחות הפכו פחות רלוונטיות, ובעיות אחרות החלו לצוץ, בעיקר בתחום הדישון. “פתאום היו שאלות שקשורות בדישון – איך לדשן נכון, ואיך להגדיר את ספי הדישון הנכונים״, הוא מסביר.
הקונספט הייחודי של עבודתו מבוסס על חיבור בלתי פוסק לחקלאים בשטח, “אני מחובר לחקלאים, נפגש איתם באופן רציף כל הזמן. הם בעצם מגיעים עם שאלות או שאילתות, ואני אמור לספק להם תשובות, או לחלופין, למצוא חוקר אחר שיספק את התשובות אם זה לא בתחום שלי. הרעיון הוא לייצר פינג-פונג חי כל הזמן עם המגדלים, כי אחרת אתה לא רלוונטי. אתה עלול לייצר מחקרים ושאלות מחקר שאינן רלוונטיות לגידול. וזה בעצם המוטו שאני רץ עליו כל השנים, ונראה לי שכולם זוכים ומנצחים ממנו.״
אגרו-וולטאי: עתיד החקלאות תחת השמש
אחד הפרויקטים המרכזיים שד״ר רווה מוביל כיום הוא בתחום האגרו-וולטאי, שילוב של ייצור חשמל סולארי עם גידולים חקלאיים. “פיתחנו אלגוריתם שיודע לחלק את משאב האנרגיה של השמש בין הצמח לפאנלים, כשהוא שם בתעדוף את הצמח״, הוא מציין. במרכז המחקר גילת, עצים גדלים מתחת לפאנלים סולאריים, אך בניגוד למערכות אחרות בעולם, העצים הם ששולטים על תנועת הפאנלים, הם קובעים מתי הפאנל יטיל עליהם צל ומתי יספק להם אור, בהתאם לכמות הקרינה שהם דורשים בזמן אמת. “שמנו בתעדוף ראשון את העצים״, הוא מדגיש.
האתגר הגדול באגרו-וולטאי הוא לדעת כמה אור הצמח צריך – “סוג של ‘הגביע הקדוש’ של התחום,״ לדבריו. מכיוון שכמות האור הנדרשת משתנה כל הזמן – בין עונות, שעות היום, עומס יבול, דישון או נוכחות מזיקים – אין תשובה קבועה. “במקום לנסות לענות על השאלה המורכבת הזו, הלכנו בדרך ההפוכה״, מסביר ד״ר רווה. “אנחנו לא נדע כמה אור הצמח צריך, אלא נדע מתי הצמח כבר לא יכול לנצל את האור והוא זקוק להצללה. ברגע שהאור אינו מנוצל לפוטוסינתזה, האנרגיה הופכת לחום, והעלה מתחיל להתחמם. כשהעלה חם יותר מהאוויר, זה הזמן לייצר צל ולייצר חשמל. ברגע שהעלה מתקרר, אנו משחררים את הצל ומספקים לו אור שוב.״
הטכנולוגיה הזו, שבה העץ עצמו מבצע את הבקרה, היא אוניברסלית ואינה תלויה בגידול או במיקום. “זה לא משנה איזה צמח תשים לי מתחת לפאנלים״, אומר ד״ר רווה. “ברגע שהצמח לא יודע לנצל את האור, הוא ייתן לי את הפקודה לעשות עליו צל.״
נכון להיום, אין עדיין פרדסים עם מערכות אגרו-וולטאי מסוג זה, אך ד״ר רווה מלווה פרויקט של 120 דונם אבוקדו בקיבוץ רבדים. “אנחנו מחכים שברגע שהחברה, דוראל, תקנה את הזכויות על הפטנט, נפעל גם שם את האלגוריתם שלנו״, הוא משתף. לדבריו, שיטת האגרו-וולטאי מתאימה במיוחד לגידולי צל כמו אננס או פיתאיה, אך פחות לגידולים כמו כותנה שרגישים לצל.
מבית הספר לנגב: מסע חיים וקריירה חקלאית
דרכו של ד״ר רווה לתחום החקלאות אינה דרך סטנדרטית. הוא בוגר אוניברסיטת בן-גוריון, שם עשה את התואר השני והשלישי על גידול פיתאיות אצל פרופסור יוסי מזרחי. “זה היה מחקר על רשתות צל״, הוא נזכר, “ניסינו למצוא פרוטוקול גידול לצמח טרופי שגדל מתחת לעצים – בנגב. רשתות צל היו הפתרון.״
משם התגלגל למחקר חקלאי באופן קבוע. הוא עבד על גידול סברסים בארצות הברית, שם שהה שלוש שנים במסגרת פוסט-דוקטורט במעבדה שהתמחתה באקולוגיה של קקטוסים ב – UCLA.
כשחזר לישראל נודע לו שמחפשים חוקר הדרים בגילת, “שמחתי מאוד לעבור מצמחי קקטוסים להדרים, עד שגיליתי שגם להם יש קוצים״, הוא משתף בחיוך. “ומאז אני יושב עם המגדלים, יושב עם המדריכים. את המחקרים המעניינים ביותר שלי עשיתי בעקבות שאלות של מגדלים ותיקים, עם קילומטראז’ גדול, שבאו אליי עם בעיות. כשאתה מבין את הבעיה, אתה יודע איפה ואיך למצוא את הפתרון. זה החלק הכיפי – לראות שבסוף הפתרונות שלך מיושמים ומנוצלים על ידי קהל היעד שלך. זה הדבר הכי מפרגן, שאתה מביא כלי עבודה ואנשים משתמשים בו.״
ד״ר רווה, שגדל במדבר וגר כיום במדרשת בן-גוריון, רואה עצמו כחלק בלתי נפרד מהדרום. “מרבית שנות חיי הייתי במדבר – אם זה בתותחנים בשבטה, אחר כך בלימודים בבן-גוריון, ועכשיו בשדה בוקר במדרשה. השורשים שלי בדרום הארץ״, הוא מסכם. סיפורו של ד״ר ערן רווה הוא עדות למחקר חקלאי שורשי, מחובר לשטח, ומוביל לחדשנות וצמיחה בענף ההדרים ובחקלאות הישראלית כולה.
