על האיזון שבין זכות הגישה לערכאות לבין הקשיים של חבר קיבוץ לגייס את סכום האגרה
חבר קיבוץ שיתופי הגיש, באמצעות עו"ד רועי שעיה, תביעה בסך 8,140,058 שקלים כנגד שמונה נתבעים. התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, מתארת השופטת (בפועל) והרשמת אורלי מור-אל "הוגדרה כתביעה כספית, הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה, הפרת הוראה חוקית, הכשלת הליך שיפוטי, קבלת דבר במרמה ובתחבולה, עשיית עושר ולא במשפט".
לעת מגישים תביעה כספית יש לשלם תשלום חובה למדינה, שהוא אגרת המשפט. בעד הגשת תביעה כספית, שיעור האגרה הוא 2.5 אחוז מסכום התביעה. מחצית מהסכום, במקרה זה, משולמת בעת הגשת ההליך והמחצית השנייה לפני הדיון בתביעה. עיקרון יסוד הוא ש"אגרת בית המשפט נגבית בגין שירות המסופק על ידי המדינה באמצעות בתי המשפט. עניינה הלגיטימי של מערכת המשפט, לגבות אגרה זו ולמנוע הליכי סרק, הפוגעים בהקצאת המשאבים הציבוריים בצורה לא נאותה ואף בעיקרון השוויון". מה יעשה חבר קיבוץ שאין ביכולתו לשלם את סכום האגרה, האם תימנע ממנו הגישה למערכת עשיית הצדק? עוד נחזור לכך.
מועדון (לא) חברים
לפי סיפור התביעה, החבר-התובע והנתבע מס' 1 החזיקו במשותף במלוא המניות בחברה שהפעילה מועדון חברים. בין השניים נתגלע "סכסוך ממושך, במסגרתו הוצא התובע מהמועדון והפסיק לקבל את משכורתו, הצדדים פנו להליך בוררות ובהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין נקבע כי התובע יקבל מהנתבע מס' 1 סכומים מסוימים. ואולם, הסכסוך לא הסתיים, פחות משנתיים לאחר שנחתם הסכם הפשרה, ניתן פסק דין נוסף בו נקבע שנתבע מס' 1 הפר את הוראות הסכם הפשרה ואת פסק הבורר ועליו לשלם סך של 1.5 מיליון ₪ לתובע ועוד הוצאות ההליך המשפטי וגם לרשום את כלל מניות החברה על שם התובע. בית המשפט הוסיף ותאר את סיפור התביעה הכיצד "לטענת התובע, הנתבעים כולם או חלקם חברו במטרה למנוע את קיום פסקי הדין שניתנו לתובע, חלקם פעלו במטרה לרוקן את זכויות התובע בחברה, אחרים פעלו לשנות את שם החברה, הקימו חברה אחרת, רוקנו את החברה הראשונה והותירו אותה עם חובות אותם אמור לשלם, בין היתר התובע, תוך שהם גורפים את הרווחים לכיסם".
"הביא לקריסת העסק"
עם הגשת התביעה ביקש התובע לקבל פטור מתשלום אגרת המשפט. הוא סיפר "שנותר עם חובות כבדים. הוא מתגורר בקיבוץ שיתופי וכל הכנסותיו מסתכמות בתקציב חודשי מהקיבוץ. מדובר בקיבוץ שיתופי לא מופרט וללא שכר דיפרנציאלי ואין לו כל הכנסה או נכסים נוספים". הוא תאר שהוא עובד בענף שירות בקיבוץ במשרה מלאה וכספי הפנסיה שלו שייכים לקיבוץ. לדבריו, הכנסתו החודשית היא 3,300 שקלים, ממנה עליו לשלם הוצאות רבות. הוא הוסיף שאין לו קרובי משפחה בעלי יכולת כלכלית ואימו היא פנסיונרית וחברת הקיבוץ אשר חיה מתקציב חודשי. אף הפרקליט שמייצג אותו, ציין התובע, הסכים "לייצג אותו על בסיס הצלחה".
לכאורה, בשים לב ל"יכולת הכלכלית" של התובע, אם תידחה בקשת הפטור – הוא עלול למצוא את עצמו כמי שלא מסוגל להגיש תביעה לבית המשפט.
בדרך להחלטת בית המשפט, התבקשה תגובת הנתבעים. אומנם טרם הגיע המועד של הנתבעים לשטוח את טענות ההגנה שלהן, (ואפשר שיבקשו לדחות את התביעה כנגדם), אך בשלב זה, הנתבעים, באמצעות עורכי הדין, אדם אבישר, רובן בן טובים ויוני עבדי, ביקשו מבית המשפט לדחות את הבקשה לפטור מתשלום אגרה. חלק מהנתבעים אמרו שטענות התובע נגדם חסרות שחר, וכי היה על התובע לגבות כספים שמגיעים לו כדי שיוכל לשלם את אגרת המשפט, חלק אחר טען ש"התובע עצמו הביא לקריסת העסק לאחר שמעל בכספים בחברה", והוסיפו שהוא לא מסר "גילוי נאות בדבר נכסיו והכנסותיו". אחד הנתבעים אמר שיש לדחות את התביעה נגדו מחמת "העדר יריבות ושיהוי", והביע תמיהה היכן כל הכספים שהתובע הרוויח עת היה הבעלים של המועדון. נתבע אחר טען שאינו מכיר כלל את התובע, ואמר ש"התובע לא הציג את התמונה המלאה והשלמה של מצבו הכלכלי". נתבע מס' 1 – לא הגיש תגובה לבקשה. בתגובה לכל אלה, אמר החבר כי הוא "לא הסתיר דבר" לגבי מצבו הכלכלי.
זכות יסוד
בית המשפט אמר כי "זכות הגישה לערכאות, היא זכות יסוד חוקתית". תשלום האגרה מאזן בין זכות הגישה כאמור, לצד השתתפות בעלי הדין בהוצאות ההליך המשפטי, לבין ניצולה לרעה (בהליכי סרק). כדי לקבל פטור מאגרה, אמרה השופטת, על המבקש להראות שיש עילה לתביעה שלו וכן שהוא "חסר יכולת כלכלית" לשלם את האגרה. השופטת השתכנעה שאכן התובע "הציג עילת תביעה ראשונית" לפחות לגבי חלק מהתביעה, וכי הוא אכן הוכיח "שאין בידו אמצעים לגייס את תשלום האגרה".
משכך, פסקה השופטת כי "תשלום סכום האגרה ידחה לסוף ההליך ויהא מותנה בתוצאות ההליך. ככל שהתובע יזכה, תוטל האגרה על הנתבעים. אך אם התביעה תידחה ויתברר שיש ממש בטענות הנתבעים – על התובע יהא לשאת בתשלום האגרה".
