במרצ נתנו כבד למגזר * הכפרים במובלעת לטרון ב-67', ההתחבטות בקיבוץ נחשון * ניר חפץ הוריד את יאיר נתניהו על ארבע * יש עוד ספק מי הרג את שירין אבו עאקלה?
שיבוץ שהוכיח את עצמו
14,425 איש ואישה במגזר הערבי הצביעו לרשימת מרצ בבחירות לכנסת ה-24. 3.6 אחוז מכלל מצביעי המגזר. זה זיכה אותם בתפקיד של שר בממשלה, עיסאווי פרייג', ושני ח"כים – ג'ידא רינאווי זועבי ועלי סלאלחה.
17,869 קיבוצניקים וקיבוצניקיות, 18.7 אחוז מכלל מצביעי הקיבוצים, הצביעו למרצ בבחירות האחרונות. זה זיכה אותם בטפיחה מפלגתית ידידותית על השכם. כל הניסיונות למקם חבר קיבוץ בין הח"כים של מרצ, נתקלו בהתנגדות נמרצת של הצמרת המשבצת.
הבחירה הנבונה הזו מוכיחה את עצמה כידוע בשבועות האחרונים.
כותרת מרושעת ב"הארץ"
בסוף השבוע פורסמה ב"הארץ" כתבה על ההתחבטות שהייתה בקיבוץ נחשון אחרי מלחמת ששת הימים, האם לעבד את אדמותיהם של שלושה כפרים במובלעת לטרון, שתושביהם גורשו ובתיהם נהרסו. הכותרת שנתן העורך לכתבה היא: "אחרי 55 שנה נחשף: הקיבוץ חס על כפרים ערביים מטעמי תדמית". זו כותרת מרושעת, שלחלוטין איננה משקפת את הנאמר בכתבה. ההתחבטות בקיבוץ (בו אני חבר מ-1965), הייתה אמיתית, בעיקר מוסרית, והטענה שהמרכיב המרכזי שלה היה שיקולי תדמית, היא המצאה של נותן הכותרת. די אם נביא את ההחלטה שהתקבלה אז בשיחת הקיבוץ ומצוטטת בכתבה: "הוחלט שאין לוקחים כל רכוש או שלל… ייעשו ניסיונות לאתר את הבעלים ולהחזיר להם את הרכוש… הוחלט שאין מעבדים את האדמות, ונילחם שאחרים לא יעלו עליהן ויעבדון". המשפט שמאפיין את ההתחבטות: "לא זרענו אז לא נקצור".
כותרת שהייתה משקפת את הנאמר בכתבה כנראה לא נתפסה כמספיק סקסית בעיני העורך, והוא בחר כותרת מושכת. בחירה מרושעת, כבר אמרנו?
ירד על ארבע ושרבב את לשונו
הקטע העסיסי ביותר בדיווח מהמשפט של משפחת נתניהו נגד אהוד אולמרט, היה ללא ספק העדות של ניר חפץ על התנהלותו יוצאת הדופן של הבן, יאיר, בישיבה בה התקיים דיון בהסכם פשרה שנחתם בין נתניהו וכחלון בנושא התאגיד.
וכך דיווח אביעד גליקמן, הכתב לענייני משפט בערוץ 13, בטוויטר, על מה שסיפר ניר חפץ: "לפתע נפתחה הדלת בסערה. יאיר נתניהו נכנס ופתח בשצף דיבור שאי אפשר היה להכניס מילה. הוא הטיח בנו שכולנו אשמים שנחתם הסכם, יועצי אחיתופל, אמר שבבחירות 2015 הליכוד ניצח בזכותו למרות עצות אחיתופל, ואז ירד על ארבע, שרבב את לשונו ואמר לאביו: תמשיך ללקק לכחלון. ואז שם את הידיים על הביצים שלו ואמר לו: תמשך למצוץ לכחלון". התיאור הזה לא הוכחש, אולי מכיוון שבישיבה נכחו מספר אנשים שיכולים לאשר את הדברים, שניים מהם עזבו את החדר בעקבות המופע.
מעניין היה לעקוב אחרי הניסוחים השונים שניתנו לאירוע הציורי הזה. התיאור של גליקמן היכן הניח יאיר את ידיו, מופיע למעלה. בערוץ 11 העדיפו גרסה עדינה יותר: הוא "אחז באזור חלציו". רוגל אלפר ב"הארץ" בחר לכתוב: "חפן את אשכיו", וב"סרוגים" החליטו לחסוך מהקוראים את הקטע הפרובלמטי והסתפקו ב"תמשיך ללקק לכחלון". האשכים הורחקו מהדיווח. ב"מעריב" החליט הכתב שהקטע הזה מיותר והוא כלל לא הוזכר. לכותרת הראשית של העיתון נבחרה אמירה של ניר חפץ, שהיא פחות עסיסית אבל הרבה יותר מעניינת: "יאיר נתניהו התערב בהחלטות ביטחוניות". עוד מעדות חפץ: "מ-2015 יש עלייה מטאורית בהשפעה של יאיר על הפוליטיקה, ההסברה, הביטחון. הוא מכנה את עצמו גאון שאף פעם לא טועה. כשיושבים בבלפור, יאיר יכול להיכנס שמונה פעמים תוך רבע שעה, ובאופן רפטטיבי להגיד את אותם משפטים. כל הסביבה מתייחסת אליו כבעיה". לא רק יאיר, גם שרה כמובן. היועץ המדיני לשעבר של נתניהו, עוזי ארד, סיפר שנתניהו לא הגיע מוכן לפגישה מדינית חשובה בארה"ב בגלל שרה. "לא היה לו זמן. הוא היה צריך זמן איכות עם אשתו". בגלל שלא הגיע מוכן, הפנטגון ניתק את הקשר עם ישראל למשך חודשיים. ועוד מעוזי ארד: "נוצר מצב שראש הממשלה היה מאציל לאשתו סמכויות שלטוניות למינוי בכירים".
שובו הצפוי של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה זו עסקת חבילה, כשבחבילה נכללים גם יאיר וגם שרה. אף אחד הרי לא ימנע מהגאון והפסיכולוגית להמשיך להיות מעורבים בענייני המדינה, ואפשר שבעוצמות גדולות יותר מאלו שמקורביו של נתניהו לשעבר מתארים. כנראה שזה מה שמגיע לנו.
יצאנו בזול מהסיפור הזה
מי הרג את העיתונאית הפלסטינית שירין אבו עאקלה? חייל צה"ל הרג אותה. זו הייתה המסקנה של CNN אחרי תחקיר מקיף שערכה ופורסם בסוף מאי, וזו הייתה גם המסקנה של תחקיר שערכה סוכנות הידיעות הבינלאומית AP. השבוע התייחס לאירוע העיתון וושינגטון פוסט. העיתון בחן עשרות סרטונים, עדויות וחוות דעת של מומחים, ולטענתו חייל צה"ל הוא שירה באבו עאקלה ממרחק של כ-180 מטר. עוד נכתב שם, שהיורה היה מצויד במשקפת טלסקופית שבאמצעותה יכול היה לזהות שמדובר בעיתונאית. השבוע גם פורסם תחקיר של אל-ג'זירה, בה עבדה אבו עאקלה, על נסיבות המוות. הוצג הקליע שפגע בראשה, ולפי הכתבה מדובר בקליע חודר שריון, שנורה מרובה מסוג M4 שנמצא בשימוש צה"ל.
מה שנשאר פתוח וכך יישאר, היא הטענה של CNN שלא מדובר בירי בשגגה, שהירי היה מכוון. צה"ל מיהר להביע שאט נפש וקבע שהטענה הזו "משוללת כל יסוד". גם התחקיר של הוושינגטון פוסט מכוון לאפשרות הלא נחמדה הזו. בסוף השבוע פרסם דובר צה"ל הודעה, שהסירוב הפלסטיני להעביר את הקליע שהרג את אבו עאקלה, מעיד על שיקוליהם. אפשר קצת להבין אותם, לא?
