שנתיים אחרי טבח 7 באוקטובר ותחילת מלחמת "חרבות ברזל" הושבו לישראל 20 חטופים חיים ו 12 חטופים חללים
*תמונה ראשית: אריאל ודוד קוניו והמשפחה. צילום: דובר צה"ל
שבו הביתה משבי חמאס: מתן צנגאוקר (שנחטף מניר עוז), דוד ואריאל קוניו (ניר עוז). איתן הורן (שהתארח אצל אחיו יאיר בניר עוז), גלי וזיו ברמן (כפר עזה), עמרי מירן (נחל עוז), בר קופרשטיין, אביתר דוד, יוסף חיים אוחנה, שגב כלפון, אבינתן אור, אלקנה בוחבוט, מקסים הרקין, נמרוד כהן, מתן אנגרסט, איתן מור, אלון אהל, גיא גלבוע-דלאל ורום ברסלבסקי.
חטופים חללים הושבו לקבורה בישראל: ביפין ג'ושי, תמיר נמרודי, יוסי שרעבי (בארי), גיא אילוז, מוחמד אלאטרש, ענבר הימן, איתן לוי, אוריאל ברוך, דניאל פרץ, אליהו (צ'רצ'יל) מרגלית (ניר עוז), רונן אנגל (ניר עוז) וסוונטאיה אוקארסרי (אזרח תאילנדי).
15 חטופים חללים עדיין נמצאים בעזה:
תמיר אדר, אריה זלמנוביץ' ועמירם קופר מניר עוז, דרור אור, סהר ברוך, ומני גודארד מבארי, טל חיימי וליאור רודאיף מניר יצחק, אסף חממי, איתי חן, ג'ושוע לואיטו מולל, רן רני גאוילי, עומר נאוטרה, הדר גולדין ועוז דניאל.
"לא הפסקנו לחשוב עליכם"
"קהילת כפר עזה נרגשת ושמחה עם חזרתם הביתה של גלי וזיוי ברמן, ומחבקת את בני המשפחה שנאבקו תקופה כל כך ארוכה למען חזרתם, בארץ ובעולם", מסר ציון רגב, מנהל קהילת כפר עזה. "כל כך הרבה זמן נאבקנו, חיכינו, קיווינו, ולא הפסקנו לחשוב עליכם גלי וזיוי. לנצח נזכור את הנרצחים והנופלים מקרב הקהילה, ותמיד נוקיר ונזכיר את הגיבורים שחירפו את נפשם בקרב ההגנה על חיי חברי הקהילה. רק עכשיו יכולה קהילת כפר עזה להתפנות להנצחה, לשיקום ולריפוי".
גלי וזיוי ברמן, הצטרפו להוריהם בקיבוץ בית גוברין, שם מתגוררת דודתם מכבית.
מחכים לסגירת מעגל האימים
קיבוץ בארי איבד 102 מחברי קהילתו במתקפת הטרור האכזרית של 7 באוקטובר.
"אנחנו בהתרגשות עצומה, וגם בדריכות שלא תרפה עד שנראה כי החטוף האחרון יושב לישראל, לקבורה ראויה" מסר עופר גיתאי, מנהל קהילת בארי, כאשר התפרסמה הידיעה על העסקה. "734 ימים אחרי הטבח הנורא שגבה את חייהם של 102 מחברי בארי, הקיבוץ נרגש עם היוודע הבשורות על דבר החתימה על העסקה. זהו יום של רגשות מעורבים – לצד האושר העילאי עם הציפייה לשובם של החטופים החיים לחיק משפחותיהם, עומד העצב העמוק על היקירים שחייהם נגדעו באכזריות. ליבנו עם משפחות החטופים שנרצחו בשבי, ובעיקר עם חברינו וחברותינו ממשפחות שרעבי, גת, ברוך וסבירסקי. ליבנו עם משפחות החטופים החללים, ומחכים איתן לסגירת מעגל האימים עם הבאה לקבורה של מני גודארד, דרור אור, סהר ברוך ויוסי שרעבי ז"ל. עצם האפשרות להתאבל יחד, באדמתנו, מנחמת ומעניקה פתח לצעד ראשון בדרך הארוכה לשיקום אחרי שנתיים קשות מנשוא. בני משפחות החטופים החללים של קיבוץ בארי שבו והזכירו כמה השבתם של יקיריהם לישראל היא תנאי הכרחי לשיקום, כל עוד החטופים החיים חוזרים לפני, כל עוד לא מסכנים חיילים עבור חילוצם. אנחנו מקווים שכבר הבוקר יש למשפחות החללים מעט נחמה ואף חיוך של הקלה למשמע הבשורות".
חברי בארי המתגוררים בחצרים נפגשו להדליק נרות לזכרו של יוסי שרעבי. הפוסטר של יוסי הוסר, ונותרו על הקיר אלו של סהר ברוך, מני גודארד ודרור אור – שהקיבוץ ימשיך להיאבק על החזרתם לקבורה בישראל, יחד עם החטופים החללים הנוספים.
נירה, אשתו של יוסי, אמרה: "אנחנו מתגעגעות כל כך ליוסי שלנו, שהיה בן זוג מופלא ואבא מושלם ליובל, אופיר ואורן. אדם טוב לב שתמיד חיפש דרך להיטיב. עכשיו נוכל לסיים את הסיוט שהחל לפני יותר משנתיים, ולאפשר ליוסי קבורה מכבדת ואוהבת באדמת בארי שכל כך אהב. אנחנו קוראות להמשיך ולהיאבק על החזרת כל החללים החטופים, עד החטוף האחרון".
עד שיוחזר אחרון החטופים
נמשך המאבק הציבורי להשבת החללים החטופים
20 החטופים החיים שבו ארצה בבוקרו של חג שמחת תורה, חלקם כבר השתחררו לבתיהם. משפחות החטופים החללים שטרם הושבו ארצה קוראים לציבור להמשיך במאבק עד שיוחזר אחרון החטופים. עופר גיתאי, מנהל קהילת בארי אמר: "אנו מסרבים בתוקף לקבל את דברי חמאס כי אין ביכולתם להחזיר עוד חטופים, ודורשים מממשלת ישראל לא לשקוט עד אשר תושלם העסקה במלואה, וישובו הביתה כולם".
"גם ובעיקר ביום המרגש הזה אנחנו לא שוכחים אותם לרגע", נכתב בעמוד הפייסבוק של קיבוץ ניר עוז המחכה להשבת החללים החטופים תמיר אדר, אריה זלמנוביץ' ועמירם קופר.
"גם הם חייבים לחזור כבר הביתה, ולמשפחותיהם מגיעה סגירת מעגל וקבורה ראויה בישראל.
אנחנו לא נחים ולא מפסיקים לזעוק למענם ולמען כל מי שנשאר מאחור".
לא יעזור שתורידו את הסיכות
אלעד אור, אחיו של החלל החטוף דרור אור מקיבוץ בארי, נשא דברים בעצרת שנערכה בשבת בירושלים:
"אני חרד כי אני לא מאמין. אני כמובן לא מאמין לחמאס, שהוא ארגון רשע שדרך השקר היא חלק מהטרור המתמשך שלו, אבל אני גם חושש מהאינטרסנטים הרבים שהם חלק מההסכם, שלא בהכרח רואים את טובתנו, וגם, מממשלת ישראל. גרירת הרגליים של הממשלה בשנתיים האחרונות עלתה בחיי 44 חטופים וחטופות שיכלו להיות בבית, עלתה בסבל וסיכון אדיר לחטופים שהוחזקו בעזה ובסבל וחרדה לכולנו".
אלעד הוסיף: "עבור כל משפחתנו יהיה ערך גדול בהבאת דרור לבארי. בפתרון החוסר המטריד הזה, שבו יש חלקת אדמה עם שלט 'כאן ייקבר' שתחתיו אין שום דבר. אני וההורים שלי והילדים של דרור ויונת זכאים לזה וזקוקים לזה בתהליך האובדן והאבל שלנו".
"מי יותר מאיתנו היה רוצה לסגור את האירוע, להכריז שתם הטקס. להתכנס בביתו, עם משפחתו וללקק את הפצעים, לעבד את האובדן הנורא שקרה לנו" אמרה בדבריה יעל אור, בת דודתו של החלל החטוף דרור אור שנשאה דברים בעצרת בתל אביב בשבת האחרונה. "אבל עוד אי אפשר! לא יעזור שתורידו את הסיכות, לא יעזור שתקפלו את השלטים, לא יעזור שתפסיקו את ספירת הימים, לא יעזור אפילו שתשנו את שם המלחמה. אנחנו לא מתבלבלים, לא שוכחים ולא סולחים. לא ניתן לכם לסגור את הסיפור לפני ש-18 האחים שלנו יובאו לקבורה, לא ניתן לכם לסגור את הסיפור לפני שתוקם ועדת חקירה, לא ניתן לכם לחמוק ולמחוק ולשכתב את הסיפור שלנו".
