במודל של נתניהו ובני דורו האינטרס הפרטי של המנהיג גובר על כל השאר, במודל ההייטק של בנט המנהל פועל על פי טובת החברה ובעלי המניות שלה
עכשיו, משנסתיימה כהונתה הקצרה של ממשלת השינוי, מעניין לציין הבדל נוסף שלא רבים העירו והאירו עליו.
פעם דור היה מוגדר בכ-20 שנה. כיום מוסכם שהמאפיינים הדוריים יכולים להשתנות גם תוך עשור ואף פחות. נפתלי בנט (יליד 1972) צעיר מבנימין נתניהו (יליד 1949) בכ-23 שנה. בשביל לזהות הבדלים אידאולוגיים ביניהם צריך מיקרוסקופ, פשוט כי אין כאלה. השוני הגדול הוא בטון, בשפת הגוף, בהעדפות תרבותיות, בתפיסת האני מול הציבור, וביחס לכללי המשחק. הבדלים אלה נובעים מצמיחה על רקע שונה לחלוטין. בנט היה תינוק בזמן שנתניהו כבר שירת בצבא. נתניהו גדל בעולם שבו בנו את המחשבים הראשונים, בנט בגר לעולם של לפטופ ודיסק און קי. בפטיפונים של חברי הנעורים של נתניהו ניגנו אלביס, חיפושיות ולהקות צבאיות, בני דורו של בנט נחשפו לשלבים מתקדמים של רוק ישראלי ולזמר המזרחי.
נתניהו הוא נציג מובהק של עולם העסקנים הישן. בפומפוזיות שלו, באופן שבו הוא פונה אל קהל, הוא מזכיר את בגין ושמיר עם ההדר הפולני שלהם (אלא שאצלם ההדר היה אותנטי). בנט אולי לא נואם גדול כמו נתניהו, ואין לו קול בריטון עמוק, אבל הוא מדבר אל אנשים ישיר ובגובה העיניים. נתניהו מייצג דור ישן של פוליטיקאים, שצמח במפלגות ולא מכיר שום דבר חוץ מפוליטיקה.
בנט הוא נציג של דור שרשם קריירה מוצלחת (הייטק, צבא, תעשייה, תקשורת) ורק אחר כך בחר לעסוק בתחום הפוליטי. הוא יזם ומנהל בהייטק, שספג והפנים, לטוב ולרע, את ערכי הקפיטליזם, שמשותפים לרבים מבני גילו: לרע – קידוש התחרות והשוק החופשי, על חשבון רווחת העובדים. אך בצד הרע יש גם טוב: עולם של ביקורת פנימית ושקיפות, מתן דין וחשבון על הצלחות וכישלונות, שיתוף אנשים בהחלטות, מתן הזדמנות שווה לכל מי שיש לו כישרון, כיבוד כללי המשחק.
נתניהו "בילה" זמן קצר מאוד בעסקים, הפך בגיל צעיר את הפוליטיקה למקצועו, והפנים את כל מה שרע בפוליטיקה בכלל וזו הישראלית בפרט: קמפיינים שליליים, ביזוי היריב והפיכתו ללא לגיטימי, כיפוף ידיים בסגנון של הכול מותר. במודל של נתניהו האינטרס הפרטי של המנהיג גובר על כל השאר, במודל ההייטק של בנט המנהל אמור לפעול על פי טובת החברה ובעלי המניות שלה.
בהפוך על הפוך, בנט, שהלך עם הליברלים, הוא יהודי דתי. זה לא מקרה. ההשראה של בנט היא היהדות המודרנית בארה"ב: פתוחה, פלורליסטית, ליברלית, דמוקרטית, מכילה את האחר. נתניהו, החילוני לתפארת, כרת ברית נצחית עם החרדים, שמייצגים נאמנה את היהדות הישנה, זו שאוסרת על קוצו של יוד של שינוי, יהדות מדירת נשים שנתנה גט כריתות למיליוני יהודים חילונים.
מפנים את הבמה לכוחות מחדשים
ההבדל הבין-דורי בין השניים בלט גם ביחסם לארה"ב ולכוחות הפועלים בה. נתניהו בחר להתחבר ללא תנאי לרפובליקאים ולטראמפ, שמייצגים את אמריקה הלבנה, השמרנית והנוצרית. בנט משקם את היחסים עם הדמוקרטים שמזוהים עם אמריקה החדשה, רבת הזהויות, השבטים והמיעוטים.
את החלטתם של בנט ואשתו גילת להישאר בביתם הפרטי ברעננה יש להבין כאמירה: אנחנו אומנם בראש הפירמידה, אבל גם משפחה ישראלית רגילה. יש להם ארבעה ילדים בגיל בית ספר, ואפשר לדמיין אותם מארחים חברים של הילדים או קונים להם אופניים. נתניהו ושרה היו מנותקים מהעם (חוץ מקבוצת הביביסטים הקנאים), והמפגשים איתם היו רק בסיורי בחירות בשוק מחנה יהודה, בכנסי ליכוד (עם או בלי שכפץ) או במימונה.
בראש רוב מדינות מערב אירופה עומדים כיום מנהיגים בני ובנות דורו של בנט: הולנד, צרפת, אנגליה, מדינות סקנדינביה, ספרד ועוד. פוליטיקאים בני דורו של נתניהו, בפרט כאלה שהיו מספר שנים בשלטון, הבינו שהגיע הזמן לפנות את הבמה לכוחות צעירים ומחדשים (אנגלה מרקל כדוגמה). הממשלה שנבחרה ב-2021 הייתה ממשלת שינוי, גם ולא במקום האחרון – בזכות השינוי הבין-דורי שבישרה, עם ראשי המפלגות שהובילו אותה – בנט, לפיד, סער, הורוביץ ומיכאלי. לכך יש להוסיף את מספרן הרב ללא תקדים של נשים בממשלה – כמחצית מהשרים (בעוד שבגוש נתניהו יש מפלגות שמדירות נשים משורותיהן). בני גילם ודורם בליכוד חוששים עדיין להיחשף, ומתחרים ביניהם בדקלום דף המסרים של המנהיג, אך הם מבינים שהצעירים מהם כבר נושפים בעורפם, ובחשאי הם רוקמים תוכניות ומצפים לרגע הנכון להודיע למי שצריך שעבר זמנו.
