"נתניהו מתהדר בהצלחות. הוא רץ לפגוש את נועה ארגמני, אבל הוא לא מצא זמן לפגוש את אנשי ניר עוז, הקיבוץ שעבר טבח ותופת וש-30 אחוז מהאוכלוסייה שלו נרצחו או נחטפו" אומרת יעל אדר, אימו של תמיר אדר שנחטף ונרצח בשבי. האם הספר "מר הפקרה" שהשיקו חברי "פורום חיים – משפחות להצלת החטופים", יגרום לו לשנות את דרכיו?
במשך שנים טיפח בנימין נתניהו את תדמיתו כ"מר ביטחון" ו"מר כלכלה". החל מ-7 באוקטובר 2023 רבים מאזרחי מדינת ישראל רואים בו "מר הפקרה". בשבוע שעבר השיקו חברי פורום חיים, פורום משפחות להצלת החטופים, את הספר "מר הפקרה", או בשמו המלא: "בנימין נתניהו, מר הפקרה, מורשתו של נוטש החטופים".
המהדורה הראשונה של הספר, שיצא לאור בסיוע מימון המונים, הודפסה בדפוס בארי והיא כוללת מאמרים מפרי עטם של מאה כותבים. המהדורה השנייה כבר כוללת מאמרים של 150 כותבים, וגם היא מודפסת בדפוס בארי. לדברי אנשי פורום חיים הודפסו בשלב הראשון 60 אלף ספרים, בזכות מימון המונים שנתרם לפרויקט בסך של 1.5 מיליון שקל. בימים אלו הוצב יעד התרמה בסך שני מיליון שקלים, והכוונה היא להדפיס מאות אלפי עותקים עוד השנה. הספר ניתן לרכישה ברשת סטימצקי.
150 איש באים לידי ביטוי ב-334 עמודי הספר, רובם בפרוזה, מיעוטם בשירה, וחלקם בקריקטורות. כל מאמר נכתב תחת כותרת, וכל כותב מוצג בשמו ובזהותו. בין הכותבים ניתן למצוא חברים ובני קיבוצים רבים מהנגב המערבי, שבני משפחתם נחטפו לעזה או נרצחו, וכן כאלו ששבו משבי חמאס בעסקה הקודמת. גם משפחות החטופים והנרצחים ממסיבת הנובה כתבו שם. בנוסף להם נטלו חלק בכתיבת הספר נשות ואנשי ציבור, אנשי מערכות הביטחון לשעבר, נשות ואנשי רוח, עיתונאים ועיתונאיות, שחקניות ושחקנים, נשות ואנשי אקדמיה ואנשי רפואה.
כל הכותבים עוסקים בנושא אחד: בנימין נתניהו, מר הפקרה, וכל אחד מהם עושה זאת דרך הסיפור האישי שלו, החוויות שלו מאז השבת השחורה, או דרך תחום עיסוקו ותחום מומחיותו. לצד סיפורים אישיים מרגשים ביותר של חברות וחברי הקיבוצים, ניתן למצוא בספר ניתוחים של אישיותו של נתניהו, התנהגותו בשנות כהונתו בראשות ממשלת ישראל, והערכות מצב קשות של עתיד המדינה אם היא תמשיך להתנהל על פי שיקוליו האישיים והפוליטיים של העומד בראשה.
מקריאת הספר מצטיירת התנהלותו העקבית של נתניהו כ"מר הפקרה". הוא זה שטיפח את חמאס כראש ממשלה במשך שנים נגד הרשות הפלסטינית, בתקווה שארגון הטרור ישנה את דרכו בעקבות מזוודות הכסף שהועברו אליו, ובכך הפקיר את תושבי הנגב המערבי שמחבלי חמאס פלשו ליישוביהם וטבחו בהם בשבת השחורה. הוא גם זה שמקשה ומציב תנאים לטרפוד עסקאות השבת החטופים, ומפקיר אזרחים שנחטפו מביתם או ממסיבת הנובה וחיילים שמילאו את משימתם. הממשלה בראשותו מפקירה גם את עשרות אלפי המפונים מהצפון שחלקם אינם מוכרים כזכאים לתמיכה בעת פינוי, והיא מפקירה גם משיקולים אישיים ופוליטיים את שלטון החוק כשהמשטרה מופקדת בידי שר עבריין לשעבר, ואת כלכלת ישראל שהופקדה בידי שר משיחי המאמין שהכלכלה תתאושש בעזרת השם. על פי רוח הספר בכל הסוגיות האלו צריך יהיה לטפל בהמשך, אך קודם כל צריך להחזיר את החטופים לבתיהם.
לא מיתג את עצמו על הכישלונות שלו
יעל אדר היא אימו של תמיר אדר (38, נשוי ואב לשניים) שיצא להגן על קיבוצו ניר עוז ב-7 באוקטובר, נפצע קשה, נחטף לעזה מחוסר הכרה, ונרצח שם מהיעדר הגנה ומהיעדר טיפול רפואי. את ההודעה על מותו קיבלה משפחתו כעבור שלושה חודשים. יעל חברה לאנשי פורום חיים ביוזמת הוצאת הספר "מר הפקרה", וגם כתבה בו מאמר על עמדתה בנושא.
"הרעיון להוצאת הספר", מציינת יעל, "עלה אחרי חודשים של שיחות ופגישות עם חברי כנסת, חברי הקבינט וגם עם ראש הממשלה, שבהן ראינו שככל שהזמן עובר המציאות של החטופים עגומה יותר כי התנאים שלהם נהיים קשים יותר, חלקם נרצחים, ועדיין אין לנו שום מתווה שמחזיר את החטופים. חשבנו מה מאוד חשוב לבנימין נתניהו, וציינו את העובדה שהוא איש ספר ושמאוד חשובה לו המורשת שלו. כמי שחשובה לו המורשת שלו הוא מיתג את עצמו כמר ביטחון ומר כלכלה, אבל הוא לא מיתג את עצמו על הכישלונות שלו. החלטנו לספר לו דרך הספר שנוציא, גם על הכישלונות שעליהם הוא לא מספר לעצמו ובהם הפקרת תושבי המדינה. אצלי באופן אישי ההפקרה התחילה לפני 7 באוקטובר, המשיכה ב-7 באוקטובר, וממשיכה כל יום שבו אין השבת החטופים".
את מצפה שהספר הזה ישפיע על נתניהו?
"אני מקווה שהוא ישפיע עליו, ואם הוא לא ישפיע עליו אנחנו נדאג שכל העולם יידע למה אנחנו נמצאים במציאות הזאת. נתניהו מתהדר בהצלחות. הוא רץ לפגוש את נועה ארגמני, אבל הוא לא מצא זמן לפגוש את אנשי ניר עוז, הקיבוץ שעבר טבח ותופת וש-30 אחוז מהאוכלוסייה שלו נרצחו או נחטפו. אנשיו מספרים שהוא כבר חודשים נערך לביקור בקהילת ניר עוז. הספר מתורגם לאנגלית, ואנחנו נספר לעולם כולו על ההפקרה שהייתה כאן, שהשליח שלו, צחי הנגבי, קורא לה תקלה וכנראה שזו גם תפיסתו של נתניהו. הוא מקפיד לומר שהוא לא אשם, הוא לא אחראי, הוא לא ידע. הוא לא לוקח אחריות, אז אנחנו מספרים בספר מי אחראי ליום הנורא הזה, שלא מתחיל בבוקר 7 באוקטובר אלא 15 שנים קודם והוא ממשיך עד היום. נתניהו נושא באחריות לכל מי שאיבד את חייו באירוע הנורא הזה".
"שאף אחד לא יספר לי על חיסול החמאס. היו חייבים לי את זה מזמן"
"מר הפקרה" הושק באירוע חגיגי ביום שלישי שעבר, והפצתו החלה יומיים לאחר מכן. לדברי אדר היא מקבלת תגובות חיוביות מאנשים שקראו את הספר. "ראשית, אנשים אומרים שהרעיון הוא גאוני. שנית, זה נתן הזדמנות גם למשפחות הנרצחים והחטופים וגם לאנשי רוח ואנשי חברה, להיפגש על אותו מגרש, כתיבת הספר, שבו כל אחד כתב מנקודת ראות אחרת לגמרי. הראייה שלהם מצטלבת בספר. הרי אם הכתיבה הייתה רק מתוך הכאב האישי, אז היינו שם כמעט לבד רק כמה משפחות של חטופים. העובדה שבספר כתבו גם בני המשפחות, גם אנשי ספר, גם אנשי מערכת הביטחון לשעבר, וגם אנשי חברה משפיעים ביותר, אומרת שמהרבה מאוד נקודות מבט, נתניהו הפקיר את עם ישראל. מה שקרה באותו אירוע הוליד את המלחמה, והוליד את המציאות בצפון. הצפון והדרום עקורים. האמירה שמשקמים את הדרום אינה נכונה. היו לנו חיים אחרים שלא ישובו עוד. אי אפשר לומר שראש ממשלת ישראל לא ידע, לא הכיר, ולכן אינו אשם. אני באה מהתחום הניהולי שבו ברור שאי הידיעה אינה פוטרת מאחריות. הניהול בא עם סמכות ועם האחריות, ואת האחריות הוא החליט לא לקחת על עצמו".
הספר יצא להפצה ביום שבו נפתחה הפסגה בדוחא. לא חששתם להוציא אותו דווקא ביום הזה?
" למה היינו צריכים לחשוש? מה יכול לקרות?".
יכול לקרות שנתניהו יגיד שממילא נפגעה התדמית שלו, וימשיך לטרפד את עסקת השבת החטופות והחטופים.
"אם זאת עשויה להיות דרך המחשבה שלו, זה שוב יוכיח שהוא אכן מר הפקרה כי הוא פועל רק מהמניעים האישיים. אם המניעים הלאומיים חשובים לו, אז יכול להיות סוף אחר לספר. את הסוף הוא יכול לבחור. ההפקרה הייתה בעבר וקיימת בהווה, והוא יכול לקחת את הספר ולומר: 'אני אשנה את העתיד'. אם הוא יעשה את זה אולי נקדיש לו פרק אחרון, על ראש ממשלת ישראל שהחליט לבחור בשיקום של עם ישראל ולא פעל על פי שיקולים אחרים שלא קשורים לאירוע. לצערי, הילדים שלנו הם בני ערובה של הפוליטיקה שלו, של מה יאמר בן גביר, מה יאמר סמוטריץ', ומה הוא הבטיח למפלגות בקואליציה. ב-10 באוקטובר החטופים כולם היו צריכים להיות בבית. הייתה אופציה כזאת, אבל הוא העדיף צעדים אחרים".
ליעל אדר אין מחלוקת עם נתניהו על הצורך בחיסול חמאס. היא חייתה במשך שנים על הגבול עם רצועת עזה ורצתה שיחסלו את חמאס כבר מזמן. "לכן", היא אומרת, "אני יכולה להסכים עם היעד של חיסול חמאס, אבל השאלה היא מתי. למה נתניהו לא עשה את זה בעבר? למה הוא וממשלתו לא נתנו לי לחיות בביטחון על הגבול? כמו שהוא לא דאג לביטחון שלנו לפני 7 באוקטובר, ב-10 באוקטובר הוא יכול היה להוציא את כל החטופים ואחר כך להתחשבן עם חמאס אבל לא על גבנו. אם זה היה קורה אני לא הייתי צריכה כאימא לחכות לבן שלי במשך עשרה חודשים, ואחר כך עם תקווה, ועם טלטלה ועם כאב לשמוע על האובדן. ועכשיו, עם כאב וחרדה עצומים, לחשוב מה המשמעויות אם הוא שם? מתי יחזירו אותו שנזכה לקבור אותו? וכן הלאה. שאף אחד לא יספר לי על חיסול החמאס. היו חייבים לי את זה מזמן. זו אחת ההפקרות שאני מדברת עליהן, ולא נתנו לי את זה מזמן. היו שיקולים אחרים. היו הזדמנויות לחסל את יחיא סינוואר, ונתניהו בחר לתת לו מעטפות כסף בשביל שקט תעשייתי. ההפקרה הייתה כבר אז".
מה ייחשב בעינייך כהצלחת הספר, השבת כל החטופות והחטופים או השבתם וקיום בחירות להחלפת הממשלה?
"אני לא עוסקת בבחירות. בבחירות הקודמות, ואמרתי את זה גם לראש ממשלת ישראל, לא בחרתי בו. בחרתי במפלגה אחרת, אבל אני חיה במדינה דמוקרטית ואני מקבלת את החלטת הרוב. אמרתי אז שלפחות נזכה לארבע שנים יציבות. מאותו רגע לא זכיתי לדקה אחת של יציבות. זה התחיל עם המהפכה המשפטית, והמשיך עם אירועי 7 באוקטובר. אני כרגע לא מתעסקת בשאלה מתי יהיו בחירות. מבחינתי הצלחת הספר, בראש ובראשונה, תהיה בהשבת החטופים, שנית, בשיקום החברה הישראלית כדי שנוכל לחיות האחד עם השני, ושלישית, הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אלו הצלחות שחייבות להיות כדי שכחברה נסתכל על הכישלונות בעיניים, נבדוק אותם לעומק ונפיק לקחים. אם אני לא אוכל לעמוד בבוא היום מעל הקבר של הבן שלי ולומר לו שבדקו, למדו ושיש תיקון, אז שום דבר לא שווה לי במדינה הזאת. מטרת העל שלי היא לא בחירות, אלא להכיר בהפקרה, להסתכל בעיניים, לקחת אחריות, להשיב את החטופים ולתקן את העוול הזה לחברה הישראלית, כי כולנו זכאים לחיות במקום שטוב ונעים ובטוח לחיות בו".
מתוך הספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים" בהוצאת פורום חיים, משפחות להצלת החטופים
זקוקים למנהיגות אמיצה
שי חרמש, חבר קיבוץ כפר עזה, שכל את בנו עומר ב-7 באוקטובר, ח״כ לשעבר
כחבר בקיבוץ כפר עזה, שהיה אחד המקומות שנפגעו קשה ביותר ממתקפת הרצח של מחבלי חאמס ב-7 באוקטובר אני חש מחויבות לשתף אתכם במחשבותיי, תסכולי וכאבי באופן שבו ראש הממשלה נתניהו מטפל בתוצאות האסון הנורא. בבוקר אותה שבת שחורה, ראינו כיצד מאות רוצחים צמאי דם חדרו לקיבוצנו השלו, רצחו, אנסו, טבחו, בזזו ושרפו אנשים, נשים וטף. 18 מהם נחטפו בעודם בחיים והובלו באכזריות, פצועים ומדממים, אל המנהרות החשוכות בעזה, ונכלאו כבולים, מורעבים ומושפלים בכלובים. אזרחים תמימים, אשר לא עשו רע לאיש. מאז עברו תשעה חודשים ויותר וביבי, כך נראה, נמנע מלהסכים לעסקאות שישיבו את האומללים הללו הביתה. לתחושתי – מתוך מניפולציות פוליטיות חשבונות ציניים ורוע לב. נראה שכל מה שמעניין את האיש הוא לשמר את מעמדו כראש ממשלה תוך בריחה מאימת בית המשפט בו הוא נתבע על עבירות קשות שחלקן פגעו בביטחון המדינה. הוא עושה זאת תוך שיתוף הפעולה עם קבוצת פוליטיקאים הזויים משיחיים קיצוניים אשר איתם קשר את גורלו הפוליטי, האישי והמשפחתי. כאשר נתניהו מונע את האפשרות להציל חיים ולהחזיר מתים לקבר ישראל הוא מתעלם מהמצווה הקדושה ביהדות של פדיון שבויים וקדושת החיים. התורה מלמדת אותנו כי אין מצווה נעלה מזאת, אולם ביבי שם את הישרדותו האישית מעל לכל. אנו, חברי קיבוץ כפר עזה ניצולי הטבח, זקוקים למנהיגות אמיצה. למנהיג שיפעל מתוך רגישות וחמלה ולא למפקיר אומללים במנהרות החשוכות. ביבי, הגיע הזמן שתתעשת, פעל למען עסקת חטופים והצל ולו מעט ממה שעוד נותר אנושי בתוכך.
