נבות אסף מרפת יזרעאל
נבות מחלק אוכל ותיק מאוד ברפת יזרעאל המצטיינת בעמק חרוד. איש עבודה ועם ערכים שמוטמעים עמוק בנפשו.
סיפור מדהים של שילוב עבודה בבית עם התנדבות באתר כמעט הכי רחוק בגדר הרצועה
מדוע החלטת לעזוב את העבודה הקבועה ברפת יזרעאל ופשוט לרדת דרומה למשהו לא ברור ואף מסוכן?
ביום השבת השחורה שהיכתה בהלם את כל עם ישראל, כבר היה לי ברור שאני צריך ואף חייב לרדת ולעזור, ככל יכולתי, כי פינו את כל התושבים. די מהר זה קרה והיישוב ננטש ברגע. הרגשתי שאני כמעט מתמוטט, הרמתי טלפון לחברים ולבעלי עניין, מנהל הרפת קישר אותי עם מישהו מאמבר, שידע על האפשרויות להתנדב והוא סידר הכול "שתגיע למושב פטיש ביום רביעי".
לקחתי רכב מהקיבוץ וירדתי, היינו במפגש שלושה חברים ביחד – אילנה המדהימה מרמת השופט ואורי שהיה בשנת שירות. כך ירדנו ביום רביעי, הראשון שאחרי השבת השחורה וזה היה גם היום הראשון, שאישרו להיכנס ליישוב, כי עד אז ערכו בדיקות מקיפות בכל המרחב.
הצטרפנו לשיירה עם משאיות אמבר, שהביאו אוכל לרפת כיסופים.
כמה דמיון יש במרחב העבודה שלך בהזנת פרות ביזרעאל ולזו שרחוקה מאוד ממך?
הגענו לרפת וכמובן שהכול דומה ושונה מהרפת שאני מכיר – הסלף קצת שונה וגם מרחב העבודה, אבל מסתגלים מהר והעבודה זזה. סלף החלוקה של לכיש, יותר גדול ויותר ישן, ממה שאני מכיר אצלי.
בהתחלה לא היו חליבות והפרות לא היו מאורגנות. חילקנו את תחומי העבודה – אילנה אחראית בריאות ויונקייה, אורי איש אחזקה והוא במקור מכרכור – נער מדהים שהיה בטיול בפורטוגל ובאמצע הסיור. היה לו ברור שהוא חוזר הביתה כשינשין ונרתם לעבודה.
העברתי את המשימה ברפת יזרעאל ליותם אחי והקלטורים לבן שלי ושניהם כבר מתורגלים, שעשו עבודה טובה ברפת.
איך נראה סדר היום שלך על אף הדמיון לעבודה הקודמת?
עד יום ראשון האחרון, כשלושה שבועות הייתי רצוף בניר יצחק בהזנה ואח"כ ניקוי זבל מדרכים ומרכז מזון. ביום רביעי האחרון התחילו לחזור עובדים קבועים, שמיל הגיע ראשון ואח"כ יאיר בנו המנהל, הגיע לחצי שבוע מיום ראשון ובהמשך יורד חזרה למשפחתו באילת.
חזרתי הביתה – כי ביקשו ממני להראות יותר נוכחות בבית ועכשיו אני מתחיל שגרה של עבודה מוקדם מאוד, ברפת בבית, נוסע לבצע הזנה בניר יצחק וחוזר הביתה בסוף היום – מקווה שאחזיק מעמד עם סדר היום המאתגר.
כל משאב שאתה יכול לתרום אני עושה וגם צריך להמשיך בעשייה ברפת שלי ביזרעאל בעמק.
מיום רביעי ועד יום ראשון – כ-3 שבועות היינו שלושתנו ביחד וכיום אורי עדיין שם.
עבודת ההזנה
העבודה זהה למה שאני מכיר אם כי במימדים אחרים, כי הרפת כפולה. הכנת המזון זהה והמזונות דומים. אני פונה ליאיר והוא מזמין את המזונות הנחוצים והכול זורם.
התרשמתי מאוד מהיכולת של מרכז המזון אמבר, להגיב בזמן אמת לצרכים משתנים של הרפתות בעוטף. אמבר סיפקו בליל חולבות עם משאית חלוקה ונותנים שירות מעולה.
ניר יצחק אינו לקוח קבוע של אמבר, הם פנו ואמבר עשו מיד עוד משמרת וחילקו משני האתרים – אמבר פטיש ודבירה.
ליאור שמחה הגיע פעמיים ועזר ושאל ואפילו התגייס להוציא בליל שנתקע בעגלה. חבר שלו בשם ליעד שעוסק בחשמל סולרי, אמר לו "שאתה ברפתות העוטף ומספק להם כל מה שצריך". ליעד היה מדהים, נותן שירות מעולה ואין דבר כזה לא יכול.
יש אבטחה על הצירים והשיירות מאובטחות, הנושא די מסודר.
ברגע שהגעתי עשיתי את כל האוכל. אמבר מחלקים בכל האזור – מסוף השבוע הראשון עברו וחילקו בלילים ברפתות שלהם וגם ברפתות של יישובי העוטף ועזרו להם לפתור בעיות נקודתיות כמו תקלה בסלף – הם פשוט הגיעו וחילקו.
באילו בעיות נתקלת ברפת שנפגעה לא הרבה?
הרפת בניר יצחק מאוד מאורגנת עם תשתיות טובות מאוד ולא היו עניינים. כל התקשורת מול יאיר, שעד לאחרונה היה מלא באילת והוא תפקד בצורה מעולה.
מיום רביעי התחלנו לייצר שגרה רפתנית שהלכה והשתפרה הגיעו עוד מתנדבים ונעשה יותר קל.
ארון החשמל נשרף והגיע חשמלאי לתיקון זמני וזה הלך והשתפר וכיום הרבה יותר טוב . עדיין הצבא מגביל ואי אפשר לחזור ל-3 חליבות ביום.
פגיעות – רק שריפה של ארונות החשמל ומחסן אביזרים. לעדר נגרמו נזקים אולי לטווח הרוך וזה עוד ייבחן.
בקיבוץ – הצבא לא נותן להסתובב מעבר לרפת, מגורים וחזור – דירות דור צעיר של הקיבוץ ועברו לאילת – 6 חדרים צמודים והיה נחמד.
נהרגו כמה חברים ונחטפו. סיפרו לנו שיש שכונות שהטרור הגיע אליהם ועשו נזק. הליכה במרכז הקיבוץ אינה מעידה שיש פגיעות קשות מאוד.
כיום העבודה דומה ליזרעאל 2.5 ש' להכנת אוכל בסלף גדול 29 מ"ק. הממ"ז מתוכנן ובנוי בצורה מאוד יעילה והעבודה מהירה.
ניקוי מדרכים מזבל באופן ידני כי הגורפים התקלקלו, לסדר ולנקות את הממז
בסך הכול 5 שעות עבודה. הצוות המקומי בניגוד למשקים אחרים בנוי מחברי משק וצעירים והמטרה שלנו לאפשר להם את התחושה שאפשר לשחרר ולנסוע לעניינים שיקומיים ומצד שני, הם מרגישים חופשי להגיע בכל רגע נתון ולשמור על הסטנדרטים ואפילו קצת אקסטרות, שיהיה להם כיף, שלמישהו איכפת מהם.
ברגע שהם יגידו שזהו, אשמח לחזור לשגרה.
איך ליוויתם את מה שקורה באיזור ובכלל במדינה?
היינו מנותקים מהתקשורת ולא ידענו מה קורה במשקים שכנים. גל ינאי בהתאחדות, יש לה 1,000 מתנדבים ללוות אותם, בקבוצת אחים לרפת והיא התקשרה ביום חמישי האחרון וביקשה ממני לצאת לנוח ואף נתנה לי שם של מחליף – מדהימה! הופתעתי מאוד שהיא ראתה אדם אחד מכל הקבוצה ולהתמקד בו.
בינתיים שמיל חזר והוא מפעיל סלף מנוסה מאוד.
כל נותני השירות נותנים את הכי טוב, כל יום מגיע מוביל חלב ממושב פטיש ועובד כאילו לא קרה כלום.
תאבון הפרות – ממש מפתיע. חששתי שאמצא כאוס וזה ממש לא היה ככה. הפרות היו שקטות ורגועות, גם אחרי הסבל ואני ציפיתי למשהו אחר, השגרה המתבססת הפכה יותר נינוחה.
אזעקות – יש מלא מיגוניות וממדים. במכון יש ממד אחד גדול ומרגישים מאוד בטוח. חיילים שומרים עלינו ועל הסביבה, יש יחידיות שמסתובבות בקיבוץ והתחושה בטוחה.
מה הסיכום שלך על הביקור הארוך והחשוב שעשת ברפת רחוקה?
קודם כל אומר תודה. זה לא ברור שאנשים שחוו אובדן, מסוגלים להכיל אנשים שנכנסים אליהם הביתה ועושים כרצונם. זה חלק מהם…
הם קיבלו והכילו אותנו בצורה יפה וזו שעה גדולה של החברה האזרחית והחקלאות שיוצאות מהחור השחור ומתגייסים למען כולם, כולל למען רפתות שנפגעו. זה אומר הרבה על מדינת ישראל ועלינו האזרחים.
