יוליה ושאול בן-הר ממושב יתד, זוג מוזיקאים שעלו לארץ ממולדובה, מנגנים במבחר כלי מוזיקה ומאמינים שהמוזיקה שלהם מהווה שליחות חשובה בחייהם * המוזיקה הגיעה כנחמה ללב הקהל, במיוחד בימי המלחמה המורכבים וכעת פועלים בני הזוג להגשמת חלומו של שאול: הקמת "שדה מוסיקה" באשכול – מרכז חקלאי-חוויתי-תיירותי, מקום קבע לקיום פסטיבלים, חגיגות ועוד
*תמונה ראשית: יוליה ושאול בן-הר ממושב יתד מנגנים ומשמחים בארץ ובמדינות העולם. צילום: אביעד כהן
בימים אלו, לאחר שעברנו את חגי תשרי ותחילתה של השנה החדשה כבר כאן, יש תכונה חגיגית באוויר, בתום מלחמה מתמשכת, שחרור החטופים והתקווה לעתיד טוב יותר. בימים כגון אלו יש רצון לתת למוזיקה לקחת את אוזן ולב האנשים למקום אחר. אפילו כהפוגת רגיעה לזמן קצר, כסוג של התנתקות ושפיות. כל משפחה וקהילה עם סגנון ההתנהלות, הבילוי והייחודית שלה, כאשר הדבר המאחד ביותר בין האנשים בכל הגילאים היא ההתכנסות בצוותא, לשמוע ואף לשיר יחדיו.
זה הזמן שיוליה ושאול בן-הר, בני זוג ואמנים מוזיקאליים ממושב יתד יוצאים לשמח את החוגגים בנגינה מקצועית מופלאה במבחר כלי הזמר, המותאמים לפי קהל היעד. "בשבילנו המופיעים נחשבים כשליחות חשובה, וזכות גדולה לשמח," אומרים לי בני הזוג בן-הר. שניהם בעלי אופי בימתי זורם, מנגנים, רוקדים ושרים באחת, ויכולים להתאים את הופעתם לכל סוג של אירוע: באולמות קונצרטים וכנסים, בגני אירועים, בטבע, באירועים גדולים עם קהל רב, אך גם באירועי מועדונים מצומצמים, בעיר, בכפר, בקיבוץ ובקיצור בכל מקום. מאז ה-7 לאוקטובר הם דואגים להפיח המון תקווה ואופטימיות בהופעותיהם.
ממולדובה למושב יתד
שאול ויוליה בן- הר, ילידי קישינב, בירת מולדובה. בני הזוג לא הכירו בילדותם זה את זו, אך אהבתם למוזיקה הפגישה ביניהם ב"אקדמיה המקצועית למוזיקה" והובילה אותם יחדיו, בדרך הציונית שבחרו כמשמעות החשובה ביותר בחייהם. גם שאול וגם יוליה היו כבר בילדותם מוכשרים מוזיקאלית והשניים נפגשו לראשונה רק בנעוריהם בגיל 16, כשלמדו באותה אקדמיה למוסיקה. שאול כבר היה ותיק במקום, תלמיד שהתחיל את לימודיו מגיל 7 עד לכיתות הגבוהות. יוליה הצטרפה רק בגיל התבגרות ללימודיי התמחות בנגינת וויולה וכלים אחרים.
שאול בן-הר (49), מנגן בכינור, פסנתר, חצוצרה, במגוון חלילים ושר שירי פולקלור במבחר שפות: "המשפחה הגרעינית שלי היא משפחה מאד מוזיקאלית, כבר במשך כמה דורות. נולדתי ונשמתי מוזיקה מיומי הראשון בעולם. סבי פרופ' אנטולי ז"ל היה מוזיקאי דגול, שהתמחה בנגינת כינור ושימש במשך שנים מנהלה של האקדמיה למוזיקה בקישינב. לצערי הוא נפטר כאשר הייתי בן שנתיים, אך כישרונו המוזיקאלי היווה לי השראה והוביל אותי לבחור ללמוד לנגן בכינור ככלי נגינה ראשי. אכן התחלתי ללמוד באקדמיה מגיל 7 במגמה מוגברת של מוזיקה, והמשכתי עד גיל 18. התחברתי לכינור ממש מילדות ככלי שהמוזיקה הבוקעת ממנו מרגשת, נוגעת ומתחברת לנשמה. בנוסף למדתי גם לנגן בפסנתר, מגוון חלילים ומפוחית פה."
שנה לאחר שבני הזוג בן-הר הגיעו ארצה, גם משפחתו של שאול עלתה לישראל: סבתא סופיה, ניצולת השואה שנפטרה אחרי כמה שנים בארץ; אימו לנה, מוזיקאית המתגוררת בשנים האחרונות במושב תלמי יוסף ומלמדת בקונסרבטוריון של אשכול והאחות ולריה, הגדולה משאול בשש שנים ומתגוררת בבת ים. במקצועה, ולריה היא פסנתרנית המלמדת בקונסרבטוריון בנס ציונה.
יוליה בן-הר (49), היא נגנית ויולה, פסנתר וקלידים וכמובן מפליאה בשירה בשפות שונות. סבה ואביה היו קצינים בדרגות גבוהות בצבא האדום ואילו סביה, משני הצדדים, היו פרטיזנים לוחמים. "המשפחה שלי אהבה מוזיקה, אך הם לא התמחו מקצועית בתחום," מספרת יוליה. "נמשכתי למוזיקה מגיל צעיר, תמיד נבחרתי להופיע בטקסים חגיגיים בביה"ס. הגעתי לאקדמיה למוזיקה בקישינב בגיל 16. ולשמחתי מעבר ללימודים המקצועיים ברמה הגבוהה ביותר, הכרתי שם את שאול.
"עדיין לא ידעתי לאן ההיכרות זו תוביל אותי ואת חיי, אפילו לא יכולתי לשער שאגיע לחיות בישראל. האהבה ביננו ניצתה, וכבר בגיל 18 התחתנו. שאול הדביק אותי בחלומותיו ובשאיפותיו הציוניים, ביניהם הרצון החזק לעלות לישראל. ושנה לאחר נישואינו בשנת 1996, היינו צעירים נמרצים בני 19 חדורי מוטיבציה כשעלינו לישראל. כאן רצינו להגשים חלומות קטנים וגדולים עם המוזיקה האהובה עלינו, וכמובן להקים בית, משפחה וילדים בארץ. התחנה הראשונה לעולים החדשים ישירות מהמטוס, הייתה לאבן יהודה. בת דודה של המשפחה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות, למשך כמה חודשים. התחנה הבאה הייתה נתניה. "למדנו עברית וניגשנו לאודישן 'לאקדמיה למוזיקה' בת"א, ולשמחתנו התקבלנו. באקדמיה למדנו במשך שלוש שנים, ומשם עברנו לגני אביב ולהוד השרון."
השנים הראשונות בישראל
בשנים הראשונות של החיים בישראל, בני הזוג ניסו להוכיח את ניסיונם המוזיקאלי. הם הכירו מספר מוזיקאים והתחילו לבנות תוכנית להופעות לארגונים ומוסדות, ולפרסם הצעות להופעותיהם במקומות שונים בארץ.
יוליה: "בין המופעים המיוחדים הזכורים לנו, היתה ההופעה בקיץ 2015 במנזר לטרון, המארח חובבי מוזיקה קלאסית ומוזיקת עולם מעמותת 'פניני מוזיקה', בתוכנית הנקראת 'מסע סביב העולם' במוזיקה וצליל. זה התאים לתוכנית המוזיקאלית שלנו, שכללה: מוזיקה מהבלקן, יוון, סרביה, רומניה, בולגריה, הונגריה ושירי זמר מהארץ ונשמה יהודית. זכור לי שהמארגנים פרסמו והציגו אותנו באופן מקצועי ומכובד במילים אלו. 'הצמד בן-הר ינגן במגוון כלי נגינה, כגון: כינורות, חלילים, חצוצרות, אקורדיון ופסנתר. ההרכב משתתף בפסטיבלים רבים בישראל ובחו"ל: יפן, אמריקה, רוסיה, צרפת, ספרד וגרמניה ועוד'."
פן נוסף, היא מספרת בהתרגשות, הייתה האפשרות לערוך סיור במקום, לפני ואחרי המופע שלהם. עובדה שהעשירה את חווית המקום והמוזיקה, ואפילו צפייה בתהליך הכנת היין בידי הנזירים, בליווי סיפורים מרתקים. "פעילות מסוג זה נתנה לנו בהחלט רעיונות שאפשר לשלב בין מופעי מוזיקה, עם פן תיירותי חקלאי המתחבר למקום."
נקודת המפנה בחייהם הגיעה לפני יותר משבע שנים, ששאול סייר באזור קדש ברנע ויישובי הנגב המערבי באשכול. הוא מאד התרגש וחזר גדוש ברשמים חזקים, ובמילה אחת פשוט "התאהב". זה היה הרגע ששאול הבין שחלומו הציוני חלוצי בדרך להגשמה ומימוש. שאול הרגיש שאזור יישובי אשכול זה הוא הבית הנכון בשבילם, וכאן הם ישרישו שורשים ויגדלו את ילדיהם.
מאז בני הזוג כיוונו את האנרגיה שלהם, למציאת המקום המתאים להם באחד ממושבי אשכול, וכשהתבשרו שהתקבלו למושב יתד השמחה הייתה רבה. השלב הבא היה לתכנן את ביתם בשכונת ההרחבה והמעבר לחיות ביתד עם שלושת ילדיהם: אריאל, דניאל ונתנאל. כיום הילדים כבר גדלו, וכל אחד מהם ייחודי וכישרוני: אריאל (22), נשוי לדבי והשניים מתגוררים בירושלים. דניאל (19), נשואה לאליהו והשניים מתגוררים במושב יתד ונתנאל (16.5), הבן הצעיר שעדיין תלמיד תיכון.
שאול: "בשבילנו זה היה הישג אדיר, לבנות בית משלנו בארץ ישראל. להשתלב בקהילה להופיע במופעים שלנו בארץ ובעולם ולבנות חזון מוזיקאלי קהילתי ענק באזור ב'חורשת השלום', שיקרא 'שדה מוזיקה' – בתקווה שיתממש בקרוב."
מוזיקת נשמה יהודית
"המופע הבסיסי שלנו היום," מסביר שאול, "הוא מופע וירטואוזי מלהיב וסוחף, המוביל את המאזינים במסע מוזיקלי מרגש של: מוסיקת נשמה יהודית, זמר יהודי עברי-ישראלי, בדומה למוסיקה חסידית וכליזמר. הקטעים המוזיקליים מחוברים בקטעי קישור מרתקים, יחד עם הסבר על כלי הנגינה המגוונים."
בשל הניסיון הרב שצברו במשך עשרים שנות פעילותם האמנותית, המבחר המוזיקאלי שלהם רב ומגוון. הם מנגנים ושרים גם שירים מכל הזמנים והארצות, עם קטעי קישור והצגה של כלי הנגינה. הם הכירו כמעט את כל במות ישראל: בהופעות סולו או בטנדם עם אמנים ידועים אחרים: שלישיית אדלר, אפי נצר, שלמה גרוניך, אריק דוידוב ועוד.
המופע של בני הזוג בן-הר כולל גם מוזיקה עולם פולקלורית אתנית, בסגנונות שונים מוכרים ומגוונים. עם הרבה רגש ונשמה: מהבלקן, סרביה, רוסיה, רומניה, בולגריה, הונגריה ועוד, המנוגנים במגוון כלי נגינה כמו: כינורות, ויולה, חלילים, חצוצרות, אקורדיון פסנתר קלידים ואחרים ומתאימים את סגנון המופע לפי קהל היעד, והמקום המזמין בארץ או במדינות בחו"ל.
יוליה בן-הר: "אנחנו מופיעים בישראל באירועים רבים לניצולי שואה. לאירועים אלו מגיעים גם מנהלי עמותות מחו"ל, התורמות לניצולי השואה כאן בארץ. כל העמותות הללו הן של תומכי ואוהבי ישראל בחו"ל וקשורות לקהילות היהודיות המקומיות במדינותיהם. זאת ממש שרשרת מרגשת, המפעילה פעילויות. כך בעקבות ההיכרות עם מנהלי עמותות אלו, מזמינים אותנו להופעות במדינותיהם: גרמניה, שוויץ, ארה"ב, קנדה, יפן ועוד. כפי שהוזמנו להופעות מאד מרגשות לקהילות היהודיות וישראליות בארה"ב וקנדה. הבנו שהקהל המגיע למופעים, צמא לשמוע מוזיקה יהודית וכליזמר, חלקם מכירים וזוכרים את הלחנים מבית הוריהם, ובמיוחד מבית הסבים והסבתות.
"ראינו את ההתרגשות בפניהם וההתלהבות בעוצמת מחיאות הכפיים, כשהופענו בפילדלפיה בארה"ב בכנס בין לאומי של תומכי ישראל מקהילות אוונגליסטים. בשבילם המופע הוא ייחודי ועוצמתי, מעצם העובדה שאנו באים מישראל. חלקם שיתפו שביקרו בישראל ובירושלים. ועד כמה הם אוהבים את ישראל."
יוליה מוסיפה שכמובן מהיום שהם התקבלו והצטרפו לקהילת יתד, הם ערכנו מופעי זמר רבים מסוגים שונים, בחלקם למען קהילת חברי יתד, וכן לכלל הקהילה במסגרת אירועים וחגים. ומיתד יצאו ויוצאים לרחבי הארץ למקומות שהוזמנו.
"לפני המלחמה," מסבירה יוליה, "נרתמנו ליזמות תיירותית מוזיקאלית באזור, המאפשרת לחוות את המקום. הרעיון שהמופעים שלנו משתלבים יפה עם ביקורים במבחר עסקים במושב יתד ובסביבה, עם תמיכה לעסקים מקומיים של האזור במועצה אזורית אשכול. לרב המיזם מיועד למבקרי חוץ להכרת ייחודיות המקום."
מדובר בסיור שהופעל ב-6 נקודות: ביקור בסטודיו של ירון בוב, האמן והנפח הבינלאומי ממושב יתד – ההופך רקטות שנורו במשך השנים לעבר ישראל לסמלים של תקווה; ביקור בחממות של משפחת בוכניק ביתד וכל אלו בשילוב הקטע התרבותי עם הופעתם של הצמד המוזיקאלי יוליה ושאול, כולל הצעה לארוחה מושקעת באולם אירועים כפרי 'בגינה של יואב' במושב יתד. ולקינוח הסיור: ביקור באנדרטת 'אוגדת הפלדה' ונסיעה למושב דקל ל'מוזיאון ימית' וקבלת הסבר.
יוליה: "הייתה תקופה שהמיזם עבד יפה והפגיש את המבקרים לחוויות לא מוכרות. בתקופת הקורנה והמלחמה הייתה הפסקה מפעם לפעם וכבר תקופה שהמיזם חזר ופועל שוב. אנו מאד נהנים לצאת להופעות מחוץ לאזור מגורנו. זה מגוון לנו את המופעים ועצם המפגש עם קהלים חדשים במקומות שלא הכרנו, מרגש אותנו כל פעם מחדש. לדוגמא: הופענו לפני כחודשים במועצה אזורית גדרות במושב גן הדרום, מופע למושבי המועצה שלא הכרנו לפני כן. הציבור מאד התלהב, חלקם שרו איתנו, ובמיוחד לא רצו שנפסיק לשיר. מקום אחר הזכור כמרגש היה בבית התרבות במיתר. הוזמנו לנגן ולשיר בחודש ינואר האחרון שבישרו על שחרור חלק מהחטופים. גולת הכותרת במפגש המיוחד, הייתה נגינה מיוחדת בשילוב שירת תפילה עם הציבור, שכל החטופים ישובו לביתם, ויבוא שלום על ישראל."
החיבור עם מושב יתד
מושב יתד הוא מושב חקלאי הממוקם בנגב המערבי, שהוקם בשנת 1981 ע"י גרעין של בני מושבים, המשתייך לתנועת המושבים והמועצה האזורית אשכול. המושב ממוקם במרחק 3.95 ק"מ מהגבול ומסווג כאזור עדיפות לאומית א'. במשך השנים הגיעו ונקלטו חברים רבים מעידות מוצא מגוונות: תימנים, מרוקאים, עירקים, רוסים, דרום אמריקאים, אמריקאי ועוד.
יוליה: "התקבלנו למושב לפני כשבע שנים, בזרועות פתוחות וחיוך לקהילה חמה ומחבקת. מיד התנדבתי לוועדת תרבות ובהמשך נבחרתי לתפקיד רכזת וועדת תרבות, האחראית על פעילויות קהילתיות לכל המשפחות, דתיות וחילוניות כאחד. הפעילות כוללת גם ארגון טקסים וחגיגות חגים ואירועים. אחרי המלחמה נשארתי בהתנדבות והמשכתי כחברה בוועדה. בהיותי בוועדת התרבות, הצעתי כמה פרויקטים הקשורים לאיכות הסביבה. מתוך רצון לחינוך ותרבות בתוך הקהילה מנוער ועד לבוגרים. כל פעילות שנעשית במושב להטיב ולשפר נותנת לי סיפוק רב. לשמחת כולנו, אנו גאים שהקהילה שלנו חזקה ומאוחדת, שיש חיבור טוב ועזרה הדדית בין המשפחות שהוכיחה עצמה לטובה בתקופת המלחמה."
היכן תפשה אתכם המלחמה ב-7 לאוקטובר?
יוליה: "כזכור לכולנו היה זה יום שבת בבוקר, היינו בבית והתעוררנו לתופת שלא יכולנו לתאר שתבוא עלינו בעוצמה כזו. אנחנו תושבי יתד, הקרובים כל כך לגבול עם עזה, מתורגלים במשך השנים בתקיפות טילים ורקטות מסוגים שונים, אך מה שקרה הפעם, לא דמה לשום דבר שהכרנו ויכולנו לצפות. למרות כל ההתרעות מהתצפיתניות ומגורמים אחרים.
"אפילו חברי המושב והאזור כולו שהכירו את משחקי החמאס עם הבלונים, ההתקרבות והמהומות המתריסות שלהם מול הגדר הופתעו, לצער לכולם זאת הייתה הפתעה התקפית בגדול. בערב של אותה השבת ב-7 לאוקטובר, קהילת המושב הייתה אמורה לחגוג את החגיגה המסורתית, של כל המשפחות והאורחים בשמחת תורה. הכוונה לארוחה חגיגית משותפת, שכל אחד מביא משהו טעים לשולחן. נפגשים, אוכלים ולקינוח חוגגים ורוקדים את הוצאת ספרי התורה בבית הכנסת.
"פתאום בשבת בבוקר החלה התקיפה, כל החשמל הופסק במושב, וההודעות באוצ'אפ החלו לזרום בקצב. יותר מאוחר הבנו שיש פגיעה במתח הגבוה של החשמל, אבל לא ממש הבנו מה באמת קורה ומה לעשות. כיתת הכוננות הוזעקה, וחבריה יצאו. התחילה בהלה וחוסר הבנה, איך לנהוג ומה לעשות לפי התקדמות המצב שנקלענו אליו בל כורחנו. מתנדבי צח"י הופעלו לצלוח את המצב. כמובן שביקשנו עזרה שתגיע למושב, שהיה בעלטה עד למחרת יום ראשון. וכולם חיכו לכוחות הצבא והביטחון, שיצילו את האירוע."
שאול: "מסתבר שהמצב היה קשה יותר ממה שיכולנו לדמיין, כשהבנו מה שקורה בכביש הדמים 232. השיא היה כששמענו שמחבלים חדרו משערי המושב ויתרה מכך, חלקם התמקמו באחד מבתי התושבים, שברו זגוגיות בכדי להיכנס, זאת לאחר שברחו מהקרב באנדרטת 'אוגדת הפלדה'. לא עדכנו אותנו בזמן אמת, בכדי שלא יגרם פחד ומהומה. חלקם נהרגו, נפצעו ואף הצליחו לברוח. אך עוד ביום הראשון אוזקו והוסגרו למשטרה חמישה מהמחבלים שהתחבאו ונמצאו במושב."
הסתבר שהקרבות סביב המושב ובתוכו בלמו את השתלטות המחבלים להמשך תוכניתם ההתקפית. מעשי הגבורה של כיתת הכוננות המקומית, צוות צח"י שתיפקד לאורך כל ימי המלחמה, מח"ט פלוגת פארן ושלושת הטנקיסטיות הצילו את המצב בגיזרת יתד והתושבים הבינו שהיה להם נס גדול, שהחברים עצמם לא נפגעו פיזית באירועים שהתרחשו במושב. כי היו רק נזקי רכוש.
שאול מוסיף: "לכן בחרתי להתייחס למצב שנוצר, כעל ניסים ונפלאות שכולנו עברנו כאן. אנחנו האמנים פועלים מתוך רצון טוב לכלל – יש לנו את הכלים להביא שמחה, תקווה וניצוץ. כי המנגינה יותר חזקה מכל דבר ומאלף מילים."
יוליה: "כל התושבים התפנו למלונות, ואחרי כמה חודשים חלקם הגדול חזרו למושב. משחזרו הוחלט בוועד שיערכו סרט המתאר את מה שעבר על התושבים במלחמת 'חרבות ברזל'. חלק מהתושבים השתתפו והוקלטו שהם מתעדים, את ההתרחשות והחוויות שעברו. גם אנחנו השתתפנו, מאחר וידענו שהסרטון הוא מסמך חשוב למושב ולדורות הבאים. בחגיגת חנוכה לפני שנה, שהוא חג האור הניסים והנפלאות הוקרן הסרטון וכולנו התרגשנו מאד."
הסרטון הסתיים בפסוק מספר תהילים ל',ו': "גם אם אחרי הסערה הגדולה ביותר / תמיד יש מקום לשמש לזרוח מחדש/ כי אם בערב ילין בכי, ולבקר רנה". הסרטון הוקדש לשלושת הצעירים מהמושב שנהרגו ב-7 לאוקטובר, מחוץ לישוב: נוי מעודי ז"ל, מוטי אלקבץ ז"ל ומתן רוזנברג ז"ל.
איזה חוויה בהופעותיכם ריגשה אתכם במיוחד?
יוליה: "בכל הופעה יש התרגשות, החל משלב ההכנות למופע, דרך הנסיעה ועד המפגש עם קהל היעד. במיוחד כשאנו מוזמנים למקומות ולקהלים החדשים לנו. אך כשאני סורקת את המופעים בזמן האחרון, עלי לציין שהמופע שריגש אותי במיוחד היה המופע ראשון שלנו לאחר ה-7 באוקטובר, שהוזמנו ל'מועדון גמלאים ניצולי שואה' בירושלים. המופע התקיים בחנוכה כחודש וחצי לאחר תחילת המלחמה, ועדיין כזכור לנו היה מתח באוויר ממה שקרה בהפתעה לעם ישראל."
בני הזוג התרגשו להופיע לפני ציבור זה, כי הם שיערו מראש, שהמופע המוזיקאלי יעורר בהם זיכרונות רחוקים, בשמיעת מבחר קטעי המוזיקה בנוסח הכליזמרים המוכרים להם, עוד מארצות מוצאם מאירופה.
יוליה: "ראינו את ההתרגשות בפניהם, ולא פעם גם הדמעות זלגו מעיניהם. בתום המופע הם ניגשו וחיבקו אותנו, ואף שיתפו בהתרגשותם ובחוויות שהזכרנו להם, ולא פסחו על הצער העמוק שהם מרגישים, מהשואה השנייה שעם ישראל חווה דווקא כאן במולדת בארץ בישראל. במיוחד כשנודע להם שהגענו ממושב יתד בעוטף עזה, ממש בסמוך לגבול ממנו פרצו המחבלים לקיבוצים ולמושבים."
שאול: "בשבילי מרגש במיוחד ובכל פעם מחדש המופעים שאנו מוזמנים אליהם בחו"ל, להופיע, לנגן ולשיר את המבחר שלנו. אלו רגעי שיא בשבילנו שאנו מייצגים את מדינת ישראל. אני שחלמתי כבר מימי נעורי לעלות ולחיות בישראל, מוצא עצמי כשגריר תרבות של המדינה. אף אחד לא מינה אותי רשמית, אך עצם תגובות הקהל למופעים שלנו בקהילות היהודיות. אנו משמשים כדרישת השלום הבלתי אמצעית עם ארץ ישראל."
החזון של שאול
שאול עדיין מייחל להתגשמות חלומו, להקים ב"חורשת השלום" בשטח המועצה האזורית אשכול "שדה מוזיקה" – מרכז חקלאי-חוויתי-תיירותי, מקום קבע לקיום פסטיבלים, חגיגות עם מתקני משחקים לילדים ועוד.
שאול בן-הר: "מאז שהייתי ילד בקישינב אהבתי מאד לשחק ולהנות בפארקים בהם היו קרוסלות גדולות. בשבילי קרוסלה היא לא משהו מפחיד – קרוסלה היא הזדמנות להרגיש חופש אמיתי, ריחוף משחרר ואנרגיה מסוג אחר וחוויה זו נראית לי טובה יותר, כאשר היא מלווה במוזיקה. מאז שהגענו לחיות באזור, לחוות ולטייל במרחביי חבל אשכול. כבר התבשלה בתוכי משאלה, לתכנן תוכנית מעשית לרעיון שהתגבש. בעצם לתת לחלום שלי להפליג בהרחבה, כדי שאכן יתממש ביום מהימים. רעיון ליזמות לרווחת הציבור: תושבים, מטיילים ומבקרים קבועים ומזדמנים. יהווה גם בסיס פעילות קבוע לאמנים מתחלפים, באווירה מסוג אחר. כל עובדות אלו יצרו בדמיוני תוכנית לפארק פעיל מיוחד במינו, והראשון מסוגו בארץ."
הרעיון הבסיסי הוא הקמת פארק, שבמרכזו תוצב קרוסלה גדולה, וכן במה לאמנים המוזיקאים שינעימו את הפעילות במוזיקה, במבחר הופעות. הרעיון התרחב והתחבר גם לאזור החקלאי תיירותי. לדוגמא: סביב הקרוסלה ובמת המופעים יוקמו ערוגות לגידול צמחי תבלין, המיועדים לליקוט ע"י המבקרים להכנה עצמית של סוגי תה מקומי מרענן.
כשהדגש הוא על החוויות שיעבור ויחווה המבקר באתר. בנוסף תהיה האפשרות להצטרף לסיור אווירי בזמן אמת, באמצעות רחפן ומשקפי הטסה, וכל זאת בכדי לצפות ממעוף הציפור, בקו החיבור בין החקלאות האזורית למדבר הנגב.
במקום יהיה ניתן לשכור אופני פארק לחוויה משפחתית, בדיווש כיפי סביב "חורשת השלום". המקום אף יציע רכישת מתנות ייחודיות מקוריות: ספרים ופוסטרים ססגוניים של מוזיקה וסיפורי עם; קישורים לקטעי שמע, וידאו ואינטראקציה, מזכרות ועוד.
שאול מדגיש, כי: "דווקא לאחר מה שעברו תושבי חבל שלום באשכול, בדרום ובכל רחבי הארץ בשנים האחרונות, זה יהיה המקום האידיאלי לפעילויות מסוגים אלו. שירגיעו ויתנו פסק זמן, כייף והתרעננות לנפש ולנשמה. לכן שם היזמות נקראת ' שדה מוזיקה', שהוגשה למועצה ולגורמים נוספים. אני מקווה שכאשר ישובו כל חטופינו ותיגמר המלחמה, יהיה זמן ומקום לשקול ולבחון את התוכנית הרעיון הלכה למעשה, כחלק מתהליך השיקום והתקומה שלנו."
