אומר פרופ' צביקה מנדל בראיון ליבול-שיא, הוא ממשיך להגיע בפנסיה לעבודתו במכון וולקני, וגם להרצות על מזיקי היער בפקולטה לחקלאות
אם יש מישהו שאפשר לכנותו כאנציקלופדיה מהלכת, זה פרופ' צביקה מנדל. אם רציתי אי פעם לקבל תשובה לשאלה כלשהי, ולא רק בנושא היער, מזיקי יער, מזיקים בכלל, או בכל נושא אחר, פניתי לצביקה. כבר לפני שנים, לאחר קונגרס בינלאומי לאנטומולוגיה בקנדה, נסענו ארבעה אנשי מכון וולקני, לטייל ביערות של בריטיש קולומביה. צביקה היה למעשה מורה הדרך, וידע לענות על כל שאלה הקשורה ביערות, בבעלי החיים, או בכל תופעת טבע אחרת שנתקלנו בה. לדבריו, רכש את הידע הרב בנושא היער מד"ר רנה קרשון מנהל חוות אילנות, שהיה גאון בידע בנושא היער, וגם בהרבה נושאים אחרים. הוא לא סבל אנטומולוגים, "אתם לא רוצים להדביר חרקים, אלא רק לגדל אותם" אמר, אבל היה חכם בצורה בלתי רגילה, והווה לו בית ספר ליערנות. כדי להיות אנטומולוג בתחום היער, חייבים להכיר היטב את היער. צביקה התיידד אתו, הם עבדו יחד ונסעו נסיעות מקצועיות לחו"ל. כמו כן רכש ידע רב עוד בהיותו תלמיד מחקר בפקולטה לחקלאות, מפרופ' אורי גרזון ז"ל אתו עבד על אקריות במגביל לעבודת הדוקטוראט על כנימת הזית בהדרים. גם מפרופ' יצחק הרפז ז"ל קיבל ידע בסיסי רחב בעת שעבד אתו כאסיסטנט במעבדות. נוסף לכך, היות והיו חסרים מדריכים, הדריך בקורסים רבים לאנטומולוגיה, שאף הם היו בסיס רחב לידע.
האנטומולוגים לא רוצים להדביר חרקים, אלא רק לגדל אותם
צביקה שחגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה-76. ממשיך להגיע יום יום לעבודתו במכון וולקני בהתנדבות, וכן לפקולטה לחקלאות שם הוא מלמד, "מבחינתי לא השתנה כלום כאשר יצאתי לפנסיה", הוא אומר. "המזיקים ממשיכים בשלהם, וכך גם הפרויקטים שאם אפסיק אותם, לא יהיה מי שימשיך. עם השנים, הנושאים נעשים חשובים יותר מבחינה מעשית, ובאים לפתור בעיות אקוטיות. החוקרים הצעירים נכנסים לעבוד על נושאים יותר תאורטיים ופחות מעשיים".
אבי אמר שלא כדאי לי להיות וטרינר, כי אין בארץ מספיק סוסים
איך הגעת בכלל לחקלאות ולאנטומולוגיה?
"אבי עבד במשרד הבטחון, עסק בתקשורתובמודיעין, כך שהורי שהו תקופות ארוכות בחו"ל. לכן נאלצתי ללמוד בפנימייה בבית ספר חקלאי הכפר הירוק. לאחר הצבא, מורים מהכפר הירוק, יעצו לי ללמוד חקלאות. היות ואהבתי טבע, התחברתי לנושא המזיקים והאנטומולוגיה. אני בכלל רציתי להיות וטרינר, אך אבי אמר שלא כדאי, כי אין בארץ מספיק סוסים בשביל להיות וטרינר".
בזמן ההחלמה מהפציעה במלחמת יום כיפור, החליט להמשיך ללמוד
צביקה בכלל לא התכוון להמשיך בלימודיו, אך עם סיום התואר הראשון, נפצע במלחמת יום כיפור בסואץ. בזמן ההחלמה מהפציעה, היה לו זמן לחשוב והחליט להמשיך ללמוד אנטומולוגיה. ד"ר יוסף הלפרין ז"ל שישב בחוות אילנות, שכנע אותו לעבוד אתו על מזיקי היער. צביקה קיבל את ה"גזירה" שמאוחר יותר התברר לו שזו הייתה מתנה.
מאוחר יותר, חוות אילנות נסגרה, והוא עבר לעבוד במכון וולקני. שם החל לחלק את זמנו בין מזיקי היער למזיקי החקלאות, והשתדל לעבוד על מזיקי עצים כדי להשאר באותה טריטוריה. התמחותו במזיקי היער, עזרה לו להבין טוב יותר את יחסי הגומלין בין החרקים לעצי המטע, כי עקרונות יחסי הגומלין במטע דומים לאלו שביער. תחילה עבד על מזיקי הדרים, ועל חיפושית האמברוזיה, שהיה חשש שתהווה מזיק קשה באבוקדו. כיום אינה מזיק קשה לאבוקדו, אך מזיקה לעצי נוי. בארה"ב הופיעה במדינת ג'ורג'יה שם תקפה קשה מיני עצי פרסיאה הקרובים לאבוקדו, עצי הפרסיאה מאוד רגישים לנזק החיפושית. העצים נקטלים כבר לאחר כחודש מתחילת ההתקפה. החיפושית נושאת פטריה, שהנבגים שלה מתפזרים מהר מאוד בכל העץ. כתגובה להתפשטות הנבגים, העץ "סוגר" את עצמו ונקטל. היה חשש שהחיפושית תרד דרומה ותגיע גם לאבוקדו בפלורידה. אך הסתבר בדיעבד שעצי האבוקדו פחות רגישים.
נושאי המחקר בהם עסק, ועוסק גם כיום:
1) הדברה ביולוגית של חרקים והדברת מיקרוביאלית בגננות וייעור,
2) אקולוגיה רבייה וממשק הדברה של כנימות מגן, בדגש על קמחיות ואויביהם הטבעיים,
3) ייזום וניהול של פרויקטים בהדברה ביולוגית קלאסית ומתגברת והדברה מיקרוביאלית,
4) הדברה משולבת ואקולוגיה כימית של חרקים הנוברים בשלד העץ, חיפושיות קליפה ואמברוזיה.
5) מחקר על חרקים אוכלי עלים (תהלוכנים) ומחלות של עצי נוי בישראל.
כיום עוסק גם בעש התפוח המדומה (יחד עם ד"ר שאול בן-יהודה) שהפך למזיק קשה, בעיקר באבוקדו.
בממשלה חושבים שאפשר להסתמך על יבוא תוצרת חקלאית
מה דעתך על החקלאות בארץ?
"החקלאות בארץ בצרות, ירדה מסדר היום הציבורי. ההתייחסות אליה, לא כמו שהייתה בעבר. מקבלי ההחלטות לא רואים את החקלאות כענף חשוב. יש שיגרה, אבל אין פריצת דרך וחדשנות. לא רואים חשיבות בשדרוג המערכת החקלאית. בממשלה חושבים שאפשר להסתמך על יבוא תוצרת חקלאית, ואילו החקלאות יכולה להסתדר בעצמה. כך אין חשיבה ואין שדרוג כדי שנוכל להיות בעתיד מעצמה חקלאית, וננצל שטחים שכיום הם בלתי מנוצלים, כי הרי אין בארץ מספיק קרקע חקלאית".
רמת החוקרים הולכת ועולה, אך הם לא באמת עוסקים בחקלאות
לדבריו, כל זה בא לידי ביטוי ביחס למוסד המחקר החשוב ביותר: מנהל המחקר החקלאי. אין התעניינות כלל במחקר החקלאי. החוקרים צריכים לחפש לעצמם מקורות מימון כדי להמשיך במחקר. כך למעשה הולכים לרעות בשדות זרים כדי להשיג את כספי המחקר, שאינם קשורים בחקלאות שלנו. כתוצאה מכך, למרות שעם השנים רמת החוקרים הולכת ועולה, הם לא באמת עוסקים בחקלאות, על אף שמאוד היו רוצים לעסוק בכך. החוקרים מקבלים תקציבים גבוהים מאוד מחו"ל, וכך מוותרים על החקלאות בישראל. זה מאוד עצוב, כי אנחנו מאבדים את החקלאות.
זוהי גם תמונת ראי של כל מה שקורה בחקלאות בכלל. החקלאים במצב קשה, צריכים להאבק כדי להתקיים, אין דור המשך, הממשלה לא מפרגנת ומעדיפה לייבא תוצרת חקלאית זולה מחו"ל, במקום לסבסד את החקלאות כאן. בגרמניה לדוגמא, בחבל הראיין יש שטחי חקלאות עצומים שאינם רווחיים, אך המדינה מסבסדת אותם, כדי שהחקלאים ימשיכו לעבד את האדמות, וכדי להשאיר שטחים ירוקים.
אם המערכת הייתה עובדת לטובת החקלאות, כל האזור יכול היה לשגשג. "תראה לדוגמה את ערב הסעודית" הוא אומר, "יש שם הצלחות עצומות, מגדלים במנהרות תת קרקעיות עם תאורה סולרית שמספקת גם אנרגיה, איפה הם ואיפה אנחנו. אנחנו עומדים בפני קטסטרופות אקלימיות שצריך להיערך לקראתן. יש כאן אנשים מצוינים, עם תבונה וניסיון, רק צריך להפעיל אותם, וזה תלוי במקבלי ההחלטות".
משרד החקלאות צריך להשקיע בטכנולוגיות חדשות
צביקה מביא לדוגמא את ענף התמר הנמצא על סף משבר. במידה ולא ירוץ קדימה, יאבד את היתרון היחסי שיש לו. ענף כזה היה צריך לפעול אחרת כדי להשתפר. במידה ויתחיל ליפול, לא יצליח להשתקם.
משרד החקלאות צריך להשקיע בטכנולוגיות חדשות, כמו שימוש בטכנולוגית חום להדברת מזיקים ומחלות (ראה מאמר בנושא בגיליון דצמבר של יבול-שיא), טכנולוגיה פורצת דרך שיכולה להוות חלופה לשימוש בתכשירי הדברה רעילים, לפתור בעיות בהגנת הצומח ולמנוע את זיהום הסביבה. זו שוב דוגמא לכך שהכול מצוי בידיהם של מקבלי ההחלטות.
"קיום חקלאות מתקדמת, זה אינטרס של המדינה, של כל התושבים ולא רק של העוסקים בחקלאות", מסיים פרופ' מנדל.
