היו זמנים בקיבוץ המאוחד

ביקורת וסימני שאלה מבית ומחוץ, מחלוקות פנימיות, תחושת מצור, ויכוחים על חינוך ושינויים פנימיים. ספרו של אורי יזהר (משאבי שדה) "חלוץ ללא מחנה" בוחן לעומק את סיפורו של הקיבוץ המאוחד 

ספרו היסודי של אורי יזהר "חלוץ ללא מחנה" (הוצאת יד טבנקין) הוא עבודת מחקר מקיפה המכסה את דרכו של הקיבוץ המאוחד ממלחמת העצמאות ועד איחודו עם איחוד הקבוצות והקיבוצים. אני עצמי ערכתי ספר על איחוד הקבוצות והקיבוצים בתקופה המקבילה, "כאחד הדשאים כאחד האדם". אך אין אלו ספרים מקבילים. לא בגלל האופי השונה של התנועות, אלא בגלל המתודה בה נוקט יזהר שמביא בפנינו סקירה מעמיקה וכוללת של המתרחש במערכת של התנועה על ועדותיה ומנהיגותה. זהו מחקר מקיף בעל עמדה, אך ביקורתי ובעל ראייה רחבה. בספרי אני מביא פחות מסמכים על תולדות לבטי הממסד ויותר מגיש מסמכים על שלל תופעות החיים הקיבוציים מהאמנות עד האדריכלות. הספר של יזהר מעמיק חקר ותובע מאמץ. למרות שלמחבר יש עמדה אין היא מצמצמת את ראייתו. הוא לא מוותר לעצמו ולקורא. 

תחושת מצור 

הקיבוץ במשך רוב שנות קיומו חי בתחושה של קיבוץ ללא מחנה. הביקורת עליו נחתה מיום הקמתו. פרט ל-15 שנים, מימי חומה ומגדל ועד הקמת המדינה, תמיד זכה לביקורת נלהבת מבחוץ אך גם לערעור מבית. אייל כפכפי הגדיר את הקיבוץ כחברה שבה הניכור גלוי.  

הבוחן את הספרות שנכתבה עליו מבפנים ומבחוץ תמיד ימצא את הביקורת הבוטה, את סימני השאלה המהולים בנוסטלגיה לקיבוץ שהיה. בתקופה שעליה כותב יזהר תהליכים אלו הגיעו לשיאים חדשים. הדבר נבע מתוך המחלוקת הפנימית וגם מהעובדה שנבקעו סדקים חמורים ביכולת של החברה הישראלית להתמודד עם אתגריה. האמצעים הממלכתיים שהבטיחו לא יכלו לקיים, והגופים הוולונטריים בירוקרטים ששרדו וירשו את הדפוסים הפרה ממלכתיים שנוצרו ביישוב, כבר לא יכלו לעמוד בעומס שנוצר. החברה הישראלית נתבעה תביעות גדולות ונאבקה לעמוד בהן באופן דמוקרטי. האתגר היה גדול, אולי גדול מדי. 

הספר של יזהר משקף תחושת מצור שפקדה את הקיבוץ המאוחד יותר מכל תנועה קיבוצית אחרת. איחוד הקבוצות והקיבוצים העדיף לתת גיבוי לתהליכי המעבר של הסמכויות למדינה ולהנהגתה. הקיבוץ הארצי כבר השלים עם היותו תנועת מיעוט. 

הספר של אורי יזהר מתאר לא רק את קורות המאבקים הפוליטיים של הקיבוץ המאוחד על תביעותיו לעמוד בראש כהמשך למסורתו החלוצית. הוא עוסק בפעילות התנועה על שלל תחומי עיסוקה. בכל התחומים הדילמות עמוקות והמתח בין היסודות המהפכניים לבין היסודות השמרניים גדול.

לנווט את מערכת החינוך

מעניינת במיוחד המחלוקת על החינוך, לאו דווקא בתחום עליו כל כך מדברים היום, תחום הלינה המשותפת, אלא על המתודה החינוכית החדשנית שהנהיג סגל כמסורת החינוך המודרני שבאה מארצות הברית מבית מדרשו של דיואי. מתודה זו, שהציבה מטרות חדשניות בפני החינוך הקיבוצי, הייתה נתונה בוויכוח. היו שביקשו חינוך מסורתי יותר, עיוני עם כיתות גדולות ואפילו בתי ספר אזוריים במקום החינוך השואב משאבים מהווייתה של הקהילה הקיבוצית המקומית.  

ויכוח זה מלווה את העובדה שהקיבוץ המאוחד, הדוגל בקיבוץ הגדול והגדל, בנה קיבוצים זעירים, הקיבוץ הפתוח שביקש לקלוט המונים היה מוקד של עזיבה המונית.  

עובדות אלו ערערו את ההנחה כי הקיבוץ הגדול והגדל של הקיבוץ המאוחד מתאים לצורות חינוך שבהן הקשר עם הקהילה המקומית יכול לנווט את מערכת החינוך. במשך השנים הרעיונות הרדיקליים של השיטות של סגל המשיכו לאתגר את דרכי החינוך לא רק בקיבוץ. עד היום הן מאתגרות מערכות חינוכיות שגרתיות הנהוגות במערכת החינוך הממלכתי.  

נושאים אלו ואחרים מובאים בספרו של יזהר תוך משמעת פנימית למתודה שנקט – קריאה מדוקדקת בפרוטוקולים של הממסד על וועידותיו, וועדותיו וכלי ביטויו. 

מנהיגות מיוחדת 

 בספר נעשה גם מעקב מדוקדק אחרי טלטלותיו הפוליטיות של הקיבוץ המאוחד ונציגיו במוסדות הפוליטיים בארץ. המנהיגות הפוליטית של הקיבוץ המאוחד תמיד מעניינת דווקא בגלל השוני בין מנהיגיו. טבנקין, המדריך הקיצוני, איש החברה והרעיון, גלילי המתון, המחפש את המכנה המשותף והנוטה למתודה של מחתרת, יגאל אלון הרואה לנגד עיניו את החברה הישראלית ומבקש לאחד כוחות ויצחק בן אהרון הנאמן לרעיונות תנועת הנוער. זו מנהיגות מיוחדת. האם עליה האחריות לתחושה שכאן חלוץ שאיבד את מחנהו? 

המתבונן בחברה הישראלית יכול לראות כי תמונת המפלגות הפוליטיות והגושים הפוליטיים עברה תמורה שאינה קשורה בקיבוץ. פני הימין, השמאל, הציונות הדתית ואפילו העולם החרדי עברו שינויים דרמטיים, אך הקיבוץ שביקש להיות קבוצה מעורבת מרבה לנתח את השינויים שהתחוללו כשינויים שהתחוללו בתוכו ומתוכו. לעתים קרובות נוח להתבונן בו כעל תמונת דוריאן גריי המשקפת ואחראית על התמורות.  

אורי יזהר מתאר היטב את המתח הישראלי בין הרצון לשמור על דמוקרטיה לבין הצורך לעמוד במשימות שנתבעו מהמדינה כמדינת קיבוץ הגלויות, כמדינה המצויה במתחים ביטחוניים, מדינה שכמדינת סעד הבטיחה לבנות מדינת רווחה והתרחקה ממטרותיה. שקיעתה של החברה הישראלית במיתוס הניאו-ליברלי השפיעה לא רק על פני החברה אלא על פני החברה הקיבוצית. על כך יכתוב בוודאי יזהר במחקריו הבאים.