"אירופה חשוכה בחורף, אין לה יכולת לגדל פרחים ולייצא. בארץ החורף שמשי ויש לנו יכולת לגדל ולייצא" ● "בשנת 1985 ענף הפרחים עבר משבר רציני. קניה נכנסה למשחק, גידלה כמויות אדירות של ציפורן, המחירים ירדו, גם מחירי הוורדים"
"המזל הגדול שלי היה שהבחירה בי כמנהל אגף הפרחים בשירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות, הייתה בתקופה של פריחה; ענף מתפתח שהפך שם דבר בארץ ובעולם, ששילב אנשי מקצוע מעולים שידעו לעשות את העבודה ובזכותם רשמנו הצלחות. הנהלות משרדי החקלאות והאוצר של התקופה ההיא, עזרו לנו לפתח את הענף ולא להרוס אותו. העבירו תקציבים ראויים והענף פרח והגיע להישגים" – דברים שאומר לי מי שעמד ארבע עשרה שנים בתפקיד הבכיר ביותר בתחום הפרחים, במשרד החקלאות שהוסיף: "היום, הכול שונה. הנהגת משרד החקלאות שינתה פניה ללא הכר. סיטונאים ומתווכים הם המרוויחים הגדולים, פער התיווך גדל. מעולם זה לא היה ככה" כך התבטא עמי בר-יוסף, בפגישתנו בביתו במושב סתריה.
הוא מביט לאחור בערגה על ימים טובים, מקצועיים, שפרחי ישראל זכו למעמד ראוי בארץ ולהכרה מחוץ לגבולות ישראל.
יליד הארץ, בן 79, נשם כל חייו ריח של חקלאות טרייה ופורחת.
"נולדתי בירושלים ולמדתי בבית ספר תיכון חקלאי בעין כרם, בית ספר שהקימה רחל ינאית, לימים רעייתו של הנשיא השני יצחק בן צבי. אחרי שירות סדיר בנח"ל, הצטרפתי לגרעין "מחנות העולים" לקיבוץ מחניים".
בן 24 החל ללמוד בפקולטה לחקלאות. שנה ראשונה בירושלים ואחר-כך ברחובות. הוסמך כאגרונום בסיום התואר הראשון ולימודי התואר השני היו במחלקה לפרחים בהדרכתו של פרופסור אברהם הלוי. "התמחיתי בפרחים, אחרי שלחשו לי שזה ענף שהולך להתפתח וצריך אגרונומים שיתרמו לפיתוח הענף".
בן 28 התקבל לעבודה בלשכת רחובות (שלימים הפכה למחוז) במשרד החקלאות "כמדריך לגידול ציפורן. אותה עת היו עשרה מדריכים בלשכה. אני ריכזתי את תא הפרחים. זה היה משרד ממשלתי במיטבו".
בר-יוסף יזם את פיתוח ענף הפרחים לייצוא ולדבריו "השתלבתי בבניית ענף שהפך מוביל בייצוא".
שאלה מתבקשת, מה היה המאיץ להציב את הענף כמוביל בייצוא?
עמי בר-יוסף המתין לשאלה וכך השיב: "באותה תקופה ניצב בראש ענף הפרחים בשה"מ מקס וייל, שהגיע לארץ מהולנד והיה חדור אמונה ואמביציה ייחודית. הוא אמר לנו: אירופה חשוכה בחורף, אין לה יכולת לגדל פרחים ולייצא. בארץ החורף שמשי ויש לנו יכולת לגדל ולייצא. כך היה. משרד החקלאות אהב חקלאים. בתקופת השר חיים גבתי, הגיעו תקציבי ענק להקמת חממות ובתי אריזה אזוריים, חווינו צמיחה שנמשכה לאורך שנים".
מדוע היום ענף הפרחים אינו משגשג כבעבר?
"בשנת 1985 ענף הפרחים עבר משבר רציני. קניה נכנסה למשחק, גידלה כמויות אדירות של ציפורן, המחירים ירדו. גם מחירי הוורדים. מקס וייל ביקש ממני שאהיה ממ"ר (מרכז מקצועי ראשי) לפיתוח מוצרים חדשים. הייתה לי זכות לרכז צוות מקצועי רחב: מדריכים, חוקרים, מגדלים, אנשי שיווק, ועדות מקצועיות למחקר ולשיווק. היה לי סיפוק אדיר ממה שעשיתי. הבאתי לארץ פרחי קיץ הולנדיים לאיקלום בישראל והפרחנו אותם בחורף באמצעות טכנולוגיות שפיתחנו עם אנשי מקצוע במו"פים אזוריים".
בשנת 1995 עבר עמי בר-יוסף בהצלחה מכרז ממשלתי ומונה למנהל אגף הפרחים בשה"מ. "כשהתחלתי בתפקיד עמדו לרשותי 35 מדריכים. הנושא היה חשוב למשרד החקלאות והשקיעו בנו. הייתי גם יושב ראש ועדת היגוי למחקרים בפרחים בלשכת המדען הראשי של המשרד, שהיה אז פרופסור דן לבנון".
אחרי ארבע עשר שנה בתפקיד פרש בר-יוסף לגימלאות בשנת 2009. "הכל השתנה במשרד, בשטח. נשארו רק עשרה מדריכים. משרד האוצר חנק את שה"מ, כי לא עברנו הפרטה".
עמי בר-יוסף אינו שומר על קשר עם משרד החקלאות. "אני ניזון מהנעשה שם מקריאה חודשית קבועה בירחון החקלאי "יבול שיא". ממה שאני קורא אני שמח שאני כבר לא שם. איזו התנהלות מחרידה של השר פורר והמנכ"לית קאופמן-פס. בתקופת הממשלה היוצאת פגעו קשה בחקלאות ישראל ובכל פעם אני נדהם מחדש ממה שהיה. מי שלא יבוא להיות שר בבית דגן, זה לא יהיה רע, כמו שזה היה בשנה וחצי האחרונות. מעולם זה לא היה ככה. כשעבדתי במשרד החקלאות זו הייתה תקופה נהדרת. הנהגת המשרד אהבה את החקלאי הבודד ואהבה גם את מי שעבד במשרד. אזכיר לטובה גם את שמחה יודוביץ שהייתה אמונה על ההשקעות ועשתה עבודה מעולה. אחרי מה שמשרד החקלאות עבר בכהונה הממשלתית הנוכחית, אני יכול לומר לך שמעון, בהן צדק, היום לא הייתי מתמקצע בענף הזה".
שולחן המרפסת עוטה מיני פרחים. שיח הבוגנוויליה פורח צמוד לקיר הבית ובתשעה-עשרה דונם שלו שפע של פרחים בצבעים שונים ואל מול עיני המבקר – פומלית בתפארתה.
בוסתן עם 20 סוגי פירות הדר בחצר הבית
עמי בר-יוסף נולד בירושלים. נשוי לארלין, ילידת ארצות הברית. הורים לרני (53), חי זה שמונה-עשרה שנה בקוסטה ריקה ומנהל שם חברה לנדל"ן, בצוותא עם חברה לחיים. הבת דנה (50) נשואה+2 ילדים, גרה במצפה רמון, סיימה לאחרונה בית ספר למורי יוגה ופעילה בתחום עם שותפה. הבן גיא נפטר בן 40 ממחלה קשה לפני תשע שנים והשאיר אחריו את רעייתו וחמישה ילדים (שני בנים ושלוש בנות) היום בני 17 עד 10.
בני הזוג בר-יוסף מתגוררים במושב סתריה משנת 1974. המושב ממוקם עשר דקות נסיעה מהעיר רחובות. במושב 1000 דונם של אבוקדו ופרי הדר, בעיבוד משותף של חברי המושב.
המושב הוקם בשנת 1948 בידי עולים מרומניה. 109 נחלות ל-109 המשפחות. כל משפחה מחזיקה 27 דונם. רק בודדים פעילים בחקלאות. במושב בוצעה הרחבה לשכונת בנים של 109 המשפחות, שכל אחת מהן קיבלה זכות לבניית בית על שטח של חצי דונם.
כשעמי בר-יוסף פותח מדי בוקר את דלת ביתו לחצר, הוא רואה לנגד עיניו בוסתן חלומי עם 20 סוגי פירות הדר מכל המינים. "אני מטפל בבוסתן יום-יום, לעיתים נעזר בעובד זר. הבוסתן עושה לי טוב על הנשמה".
