זכה בפרס יוקרתי עולמי על מחקריו בדישון ● תרם להקמת בסיסי נתונים ומאגרי מידע בתחום ● עבד בוולקני ולימד פוריות קרקע בפקולטה
הקדמה
את פרופ' עוזי כפכפי פגשתי לראשונה בפקולטה לחקלאות אי שם בסוף שנות השמונים במסגרת הקורס לדישון כחלק מלימודי תואר שני במדעי הקרקע. אינני זוכר במדויק, אך סביר להניח שאחרי חצי השעה הראשונה של השיעור, קראנו לו כולנו "עוזי". ומאז אנו בקשר.
כמה שנים מאוחר יותר, התקשר אלינו עוזי בבקשה שמפעלי ים המלח יתמכו בעבודת המסטר של סטודנט סיני צעיר, Xu Guohua מהעיר ננג'ינג. עוזי מבקש – ואנחנו נעתרים בשמחה ומאפשרים תמיכה גם ללימודי הדוקטורט של Xu. בין לבין, בעבודה יסודית של Xu, תמיכה מנווטת של עוזי ועזרה מאחרים, אנחנו מפרסמים ביחד מאמר חשוב על הכלוריד בגידולים, קרקעות וגופי מים. המאמר הזה מצוטט בספרות העולמית בקביעות כבר למעלה מעשרים שנה. Xu חזר לסין, נהיה עם השנים הדיקן של אוניברסיטת ננג'ינג, מהמובילות בתחום החקלאות בסין, וכיום הוא חוקר בכיר עם פרסומים במיטב העיתונים המדעיים. כל אימת שאני נפגש עם עוזי, אני שולח ל Xu תמונה. כבן הוא לנחמה ועוזי.
החל מ 1993, מעניקה ההתאחדות העולמית של יצרני הדשנים (IFA) פרס על שמו של Norman Borlaug, אגרונום אמריקאי שנחשב לאבי ה'מהפכה הירוקה'. הפרס ניתן לחוקר מצטיין שלעבודותיו יש השפעה מעשית על דישון גידולים ברמה העולמית. ב- 1996, זכה עוזי בפרס יוקרתי זה.
בשנות ה- 2000 קרא לי עוזי למשרדו והודיע לי שלא יתכן שתוצאות ניסויי הדישון ארוכי הטווח שנערכו על ידי מכון וולקני בגילת ובית דגן – לא יפורסמו. הוא הצביע על ערמת פלט מחשב ואמר – הנה התוצאות. גייסנו סטודנט שהעביר את התוצאות לטבלאות אקסל, ופנינו ל – IFA והצענו שמכון האשלג העולמי (IPI) שבעת ההיא הייתי מנהלו, יחד עם התאחדות הדשנים העולמית (IFA), יממנו ויפרסמו את ניתוח ועיבוד התוצאות לכדי פרסום מדעי עם גישה חופשית לכל מאגר המידע שנצבר בטבלאות האקסל. לשמחתנו נאות דר' בני בר יוסף להצטרף ל'מיזם' והוא למעשה כתב את הפרסום והובילו ביד רמה לכדי סיום מוצלח. היום, בזמנים של יצירה, שימוש ועיבוד של בסיסי נתונים גדולים, יכול כל חוקר או גוף מקצועי לעשות שימוש בנתונים של הניסויים האלה. המשימה בוצעה.
עוזי בוא תספר לנו על מקום ילדותך ואיפה גדלת. נחמה אומרת מהצד "בחוף הים".
נולדתי ב 1934 בשכונת הפועלים א', תל אביב, שני מטר מהים. שם גדלנו ועברנו את מלחמת השחרור. אבא הגיע מליטא, ואמא כמה שנים מוקדם יותר עלתה מרוסיה, מה שנחשב היום אוקראינה. הוא עבד בדפוס אחדות והיא הייתה גננת.
ב 1948 אחי היה בפלמ"ח, בגדוד הראשון, ואנחנו האזנו לרדיו, וכשאמא שלי שמעה שקיבלנו דרישת שלום מהגליל, הבנו שמליק (אחי), נפצע. זה היה בדיוק ביום הכרזת המדינה. הוא נפצע בדרך ללבנון בהתקפה על מלכיה.
איך הגעת ללימודי חקלאות?
קודם כל היינו בימיה, והנח"ל הגיע לנווה ים לחקלאות. נחמה אומרת "היינו בתנועה המאוחדת קן ימיה". בנווה ים הייתה ספינת דייג. אני לא עבדתי על הספינה, אבל היינו ימאים שהדרכנו נחלאים. אז עשינו מעבר מימאות לחקלאות. שתלתי כרם גדול על מורדות הכרמל. משם הגעתי ללמוד חקלאות בפקולטה לחקלאות.
מתי למדת? באיזה שנים?
התחלתי ב 1955. בן 21. צבא לא עשיתי כי הייתי חולה אסטמה. אז לא קיבלו אותי לצבא. הייתי משוחרר. באתי להתגייס ביפו, בדיוק באמצע התקפת אסטמה, ולא לקח להם הרבה זמן וזרקו אותי החוצה כבלתי כשיר לתמיד עד אחרי מלחמת יום כיפור שאז לקחו את כל האלטע זאכן ומילאו מחדש את השורות ואז גויסתי לצבא, עברתי קורס קצינים (נחמה מהצד – "וקיבל סיכת זהב") והייתי פה ברחובות. בקיצור לא עשיתי הרבה במסגרת הצבאית.
תואר ראשון שלי היה במדעי הקרקע. עברתי לעבוד עם פרופסור הגין (יוסף הגין) בתחנה לחקר החקלאות שם גם גמרתי את המסטר שלי ואת הדוקטורט אותו כתבתי בטורקיה.
חזרתי מטורקיה והתחלתי לעבוד במכון וולקני ב 1963 במחלקה לקרקע, ומהר מאוד נהייתי מנהל המחלקה לכימיה של הקרקע כי הגין עזב ועבר לטכניון. המחלקה הייתה גדולה ועבדו בה גם אביבה הדס, וסלה פייגנבאום (ד"ר פייגנבאום עשתה מחקרים רבים על אשלגן בקרקעות ישראל).
אז אלו למעשה השנים שהתחלת להכיר את חקלאי ישראל?
נכון. היה לנו שטח גדול בתחנה לחקר החקלאות, בבית דגן היו החלקות הקבועות, והיינו גם אחראים על החלקות הקבועות בגילת, שזה היה יותר בידיים של עמוס פייגין.
אני רוצה לשאול על החלקות הקבועות. הפרקטיקה הזו כבר הייתה ידועה בעולם כ- 100 שנה פלוס. איך זה התחיל בארץ?
הרעיון היה של הגין שיהיו חלקות קבועות בבית דגן, ואת התכנון של הסטטיסטיקה עשה יוסף פוטר ז"ל ואיתו ישבתי הרבה בתכנון של חלוקת הבלוקים והחלקות.
בחנתם את הניסויים הדומים למשל באנגליה וארה"ב ועשיתם תבניות דומות?
בנינו את התוכנית מההתחלה לפי התנאים המקומיים, בביצוע של החוקר האחראי לגידול. בכותנה היה חוקר אחד, בקטניות חוקר אחר וכו'. אני הייתי מרכז בדיקות הקרקע שנלקחו כל שנה בכל 450 חלקות שנקבעו ב- 5 בלוקים ותשעים חלקות בכל בלוק.
למה אתה מתרוצץ בין וולקני לפקולטה?
זו שאלה טובה…אני עברתי לפקולטה די מאוחר, בשנות ה 80. לימדתי שם שנים רבות, עד שרפי גורן (ז"ל) שהיה הדיקן שאל אותי למה אני מתרוצץ בין וולקני ובין הפקולטה. וגם יהודית בירק (פרופ' יהודית בירק, ז"ל) לחצה שאעבור. ואז התחלתי ללמד את פוריות הקרקע.
בוא נחזור לחקלאי וחקלאות ישראל. באיזה מידה המחקר החקלאי היה שונה ממקומות אחרים בעולם כתוצאה מהמאפיינים המיוחדים של חקלאות ישראל?
קודם כל, בדיקות הקרקע והאנליזה והמעקב אחר מה שקורה עם הדשנים בקרקע תלויים בסוגי הקרקע ולאו דווקא בגידולים. עברנו מספר גידולים באותו סוג קרקע כמו למשל בחלקות הקבועות והיו לי ניסויים בקרית גת, בצופר, ובסך הכול כל קרקע עם התכונות הספציפיות שלה. בצופר היה לנו קרקע עם 95% גיר, הגיע פרופ' מנגל מגרמניה (קורט מנגל, מחבר הספר "עקרונות הזנת צמחים"), ונסע לשם וראה את שדה העגבניות שם ושפשף את העיניים ולא הבין איך ראה את כל הררי הגיר שם מצד אחד של הכביש ושדה מניב עגבניות מצידו השני, והשקיה בטפטוף – וכל הדברים האלה נבדקו על ידינו. כך שלמעשה כל המחקר שעשינו נגזר מתנאי הקרקע והאקלים הספציפיים של הארץ.
בעולם אנו רואים הפרדה בין חוקרים ואגרונומים העוסקים בדישון וגידול, ואחרים – בהשקיה, וכאן החבילה הזו הייתה שונה.
כן. ניתן לחלק זאת לפני הטפטוף ולאחריו. לפני הטפטוף, כל השטח קיבל השקיה אחידה בהמטרה, ללא שינוי גדול, עם או ללא דשן. עם הטפטוף, התחלנו לעבוד עם שורות מטופטפות וטיפולי דשנים שונים. היתה לנו אפשרות ל 11 דודי דישון שונים ויכולנו לעשות טיפולים שלמעשה לא ניתן היה לעשות במערכות רגילות. זה חייב הבנה עמוקה גם בדישון ברמת הצמח וגם למשל תנועת מים בקרקע. זה בהחלט שונה מהתקופה לפני הטפטוף.
וזה אפשר לכם לצאת עם פרסומים שונים לגמרי מאלו שהיו בעולם?
נכון, כי לא היו הרבה נתונים על דישון בטפטוף והתחלנו גם למדוד את התפשטות היסודות בקרקע בשלושה ממדים ולא באחד כמו בהמטרה. והייתה המון עבודה. לשבת ולחקור ולחקור.
אני מזכיר לך שקיבלת את פרס IFA (1996). כלומר, המחקרים שלך הרי זכו להכרה בינלאומית. לדעתך, מהו הדבר הכי מייחד את המחקר החקלאי הישראלי (בדגש על דישון והזנת צמחים)?
הייחוד הוא הקשר בין המעבדה לביצועים בשדה, שהוא בישראל קצר ובלתי אמצעי. המרחק הוא קצר: יש איזה בעיה, החקלאי מתייעץ עם המדריך, וזה מגיע אלי ושואל שאלות ומברר את העניין מכל הצדדים. יש מעגל תגובה קצר מאוד בין הבעיה בשדה לבין המומחים שבהדרכה של משרד החקלאות והאקדמיה.
כלומר הקשר עם משרד החקלאות/ההדרכה, היה תמיד מאוד הדוק.
תמיד היה קשר דרך המדריכים החקלאיים. זה לא היה קשר ממוסד, אבל תמיד היה קשר. הידע זרם דו צדדי. גם מהם אלי. הם היו באים עם רעיונות והיינו בודקים אותם. היו מקבלים ייעוץ בדיקות קרקע אבל גם בדיקות עלים וכל מיני דברים כאלה.
סיפרתי לך קצת על שוק האשלג בתחילת המאה הקודמת והמפעל האדיר שנובומייסקי הקים. ואז אתה סיפרת סיפור.
הדוד שלי, חיים בלומין, היה הנהג הפרטי של נובומייסקי. הזדמן לי לנסוע איתו בדרך כלל בחגים: הוא היה בא לתל אביב לקחת אותי לירושלים. פעם אחת לקח אותי בנסיעה עם נובומייסקי וישבתי ליד הדוד, מקדימה. אז נובומייסקי פיתח שיחה ושאל "מה דעתו של עוזי" כי אז היה טור ב'הארץ' שנקרא "דעתו של עוזי". לא יכול לזכור עכשיו איזה שאלות הוא שאל אותי, אבל זה היה בסביבות שער הגיא שהנושא הזה עלה. הוא היה לבוש תמיד בחליפה, עניבה, תמיד היה לבוש פרפקט. אף פעם לא ראיתי אותו שלא בלבוש מלא. היה לו קרייזלר שחור סופר דופר של מנהלים, עם חלון מפריד בין הנהג לנוסעים מאחור. הדוד שלי היה הנהג הפרטי שלו. הוא ישב מאחור במושב של האנשים החשובים מאחורי המסך וניהל את העולם. החלון היה למטה, כך שיכולתי לדבר אתו פנים אל פנים. עד כמה שהבנתי, העברית שלו הייתה טובה. הוא הבין אותי ואני אותו.
זה היה בשנת 1947, קצת לפני מלחמת השחרור או לפני שפרצה המלחמה, והוא כבר היה די מוטרד עם מה הולך לקרות עם המפעל שכבר ייצר כמויות מאוד מאוד רציניות בתקופה הזו.
נכון, ועדיין היה לו זמן לשאול "מה דעתו של עוזי"…
היום מדברים הרבה על קיימות, אבל אם אנחנו נגרד קצת את הקליפות, אחד הדברים שאני חושב, ושאני נזכר גם בלימודים שלי בפקולטה, שאנחנו השקענו יחסית מעט מאוד בהבנה של המיקרופלורה בקרקע. האם זה משהו שאנחנו פיקששנו, או שזה לא היה רלוונטי אז, או שזה חלק מהתפתחות מדעית רגילה שכל פעם מגלים את הנדבך הבא שמשפיע? איך אתה מסתכל על זה היום?
אכן, הצד של המיקרופלורה לא עניין אותנו במיוחד. בדקנו בעיקר את הניטריפיקציה ואת קצב החמצון של הדשנים, ועשינו מעקב אחר מה קורה להם (לדשנים) בקרקע בבדיקות קרקע וכדומה. אבל לא זכור לי דיון ארצי בנושא, לא במשרד החקלאות ולא בשום מקום אחר.
תראה, יש היום לחץ ציבורי על כל מיני נושאים, והתחילו לבחון גם את ההשפעות של הדשנים על איכויות המים. אבל אצלנו בארץ המים נלקחים ממקורות שפחות מושפעים מהדישון, ואני לא רואה מצב כזה שבו השקיה תיחקר על ידי צוות חוקרים אחר שיגידו מה אסור לעשות, אלא יותר שיגידו מה עלול לקרות. אחד הדברים החשובים שמצאנו זה שיש לנו בעיה קשה מאוד של דה-ניטריפיקציה, של איבוד חנקן לאטמוספירה, וזה הרבה יותר מענין ורלוונטי בעיני מזיהום מי התהום. הסיבות לכך זה בגלל pH הקרקע ועודף המים. מספיק טיפה אחת של הרטבה יותר מדי בהשקיה שמייד כל החנקות שיש במקום עוברות דה-ניטריפיקציה והתופעות האלה הן באמת השליטות על מה מתרחש בקרקע. ההשקיה שהיא קיימת בכל מקום והיא באה גם בתקופות חמות, יכולה ליצור תנאים של מחסור בחמצן בקרקע בתאי השקיה שונים. וזה השחקן הראשי בכל המערכת הזו.
בהסתכלות לאחור על המדע שעשית, האם היית בוחר אולי בכיוון מדעי אחר שהיית רוצה לחקור בו?
אני לא יודע. אני משוחד. אני מכיר את המקצוע שלי ולא רבים אחרים.
אין בך געגוע למחקר שהיית רוצה לעשות ולא עשית?
לא. אני נתתי את כל כולי למחקר שעשיתי, ומעבר לזה, לא חיפשתי דבר.
אם היה נכנס כאן בחור צעיר ואומר שרוצה ללמוד חקלאות. מה היית מייעץ לו ללמוד? איזה כיוון לקחת?
תשמע, זו שאלה קשה מאוד. מי ששולט היום בעולם זה הגנטיקה. אז אם אתה גנטיקאי טוב, אתה יכול להתקבל לעבודה גם באוניברסיטה הקשורה לחקלאות וגם כזו שלא. וזו עבודה עם אימפקט גבוה.
מה דעתך על השימוש בביג דאטה? באגרו אינפורמטיקס?
זה מורכב מאוד, כי יש הרבה גורמים שמשתנים בתנאים, במקום, בגידול. צריך מומחיות בהרבה מאוד תחומים. אם אתה לא קושר נכון את הנתונים לקרקע, למים, לאקלים, אז אתה בבעיה. היום כדי להיות איש גידול טוב, אתה חייב גם ידע רב במקצועות שמסביב, כמו קרקע וכו'.
מהו המחקר שעשית שהוא הקרוב ביותר לליבך? הכי פורץ דרך? שאתה הכי גאה בו? זה המחקר שעשיתי באוסטרליה על ספיחת זרחן בקרקעות, יחד עם פוזנר וקווירק (Posner and Quirk, שני חוקרים אוסטרליים מהאוניברסיטה של מערב אוסטרליה בפרת). זה היה השבתון הראשון שלי שנסעתי. הידע שהיה שם על הנושא הזה היה מעורר השראה. פוזנר היה יהודי, כימאי אורגני, וקווירק היה יוצא מן הכלל, שאל שאלות וממש חיזק כל הזמן, ונתן את ההרגשה שהוא נמצא מאחוריך כל הזמן. והם היו שניהם צוות מצוין. אחר כך התמקדתי יותר בנושאי צומח, פחות בריאקציות כימיות בקרקע.
תגובה אחת
כך הכבוד ומאוד מעניין ההיסטוריה שלו!