הלוחשת לחיות

הפסיכולוגית החברתית שולי שפר פורת, מחברת ספר הילדים "חבורת חל"ק ותעלומת הקללה המסתורית", מספרת על התקשורת בטלפתיה עם בעלי חיים (!), שמסייעת לאיתור חיות אבודות ועל האתגרים בחייה: "אני יודעת לקום ולצאת מחוזקת כי אני סומכת על היקום שהוא תמיד בעדנו"

*תמונה ראשית: שולי שפר פורת. פסיכולוגית חברתית, יועצת אישית וארגונית וסופרת. צילום: רויטל טופיול

"לילדים שלנו יש גוף קטן, אבל נשמה גדולה ומיוחדת וכל מה שהם צריכים כמו שאמר הרב קרליבך הוא מבוגר אחד לפחות שיאמין בהם." עם המוטו המקסים הזה ניגשה שולי שפר פורת – פסיכולוגית חברתית, יועצת אישית וארגונית, לכתיבת ספרה "חבורת חל"ק ותעלומת הקללה המסתורית".

זהו ספר מיוחד במינו שעוסק באומץ, באינטואיציה ובחיבור לדמיון ולאמונה שהכול אפשרי. הספר הוא ספר קסום על ילדים רגילים אמיצים בעלי דמיון מפותח מדי. שמגלים באחד הימים שיחד עם אמונה בלב וחברים טובים הם יכולים לעשות דברים מדהימים.

זהו ספרה הביכורים של שולי שפר פורת, שנכתב לדבריה באהבה לכל הילדים והאנשים שהם הפיות והקוסמים האמיתיים של העולם הזה, וגם כדי להעביר את המסר החשוב: "כדי לשנות עולם צריך להיות יחד". ממש מתאים לתקופה שלנו.

תעלומה והרפתקאות

הספר (הוצאת ספרי ניב) עוקב אחר אניטה – ילדה בעלת דמיון מפותח שאוהבת מאוד לקרוא ולטייל ביער. היא רואה קסם ואושר בצבעים, בעולם שכמעט כולם רואים אפור. המורים בבית הספר לא כל כך אוהבים את הדמיון המפותח שלה ומנסים ליישר אותה ולהחזיר אותה לתלם. בבית הספר רואים שהיא מציירת במחברות שלה ואומרים שהיא חולמנית ויש לה דמיון מפותח מדי. הם לא מבינים שככה היא מקשיבה ביתר ריכוז. באחד הימים היא מגיעה ליער ופוגשת פיה שמשקפת לה את הייחוד שלה. הפיה מספרת לה על הממלכה שלה ולמה נעלמו ממנה הצבעים. בממלכה הזאת חיו מלך ומלכה שהיו מאוד נצלניים ולא היה אכפת להם מהעם שלהם. גם בתוך העם היה פילוג ולאנשים היה פחות אכפת אחד מהשני. כשהמכשפה ראתה את המצב הזה היא הטילה עליהם קללה שמונעת מהם לראות צבעים ולהרגיש רגשות. בינתיים עברו הרבה שנים והאנשים חיו חיים אפורים בממלכה אפורה.

הפיה אומרת לאניטה שבשבועיים הקרובים יש לה הזדמנות להסיר את הקללה, אבל לשם כך עליה לבצע שלוש משימות. המשימה הראשונה היא למצוא ילדים שדומים לה – ילדים שרואים צבעים ושאכפת להם מאנשים אחרים. בעזרת חברתה הטובה הן מאתרות שבעה ילדים כמוה ומקימות איתם את חבורת חל"ק (חברים להסרת הקללה).

למשימה השנייה – מציאת מתכון עוגיות פסטיבל השמש, לשם כך גייסו כמעט את כל הממלכה והחבורה חווה הרפתקה מאתגרת וגם אניטה שעליה היה לגייס את עזרתה של אימה לאפייה (בספר מתכון אמיתי לעוגיות). המשימה השלישית של אניטה הייתה לגרום לאנשים לצחוק כי הם לא צחקו עד אז. העשייה המשותפת, העוגיות והצחוק מסייעים להסרת הקללה.

להיפתח לעולם קסום

מהיכן נולד הרעיון לספר?

"הרעיון התחיל מחיבור צבעים ורגשות. אני אוהבת מאוד צבעים ומרגישה אותם בתוכי. רציתי לכתוב משהו שיאפשר לאחרים לראות את החשיבות של רגשות ויופי בעולם שלנו וגם את היכולת לדמיין. דמיון הוא התחלה של בריאה ושל יצירה. מה שאנחנו יכולים לדמיין אנחנו יכולים לברוא. אני מאמינה שכל אחד מאתנו הוא יחיד ומיוחד וכל אחד מביא את המשהו המיוחד שלו לעולם ויחד אנחנו יוצרים עולם ומלואו."

בחרת לכתוב ספר בז'אנר של פנטזיה שבנוי בעיקר על דמיון. זו הייתה בחירה מכוונת?

"בהחלט. בחרתי בכתיבה עם הרבה דמיון כי באמצעות הדמיון אפשר להעביר המון דברים. הפנטזיה והדמיון הם חלק מהחיים שלנו ולהסכים לראות אותם זה להיפתח לעולם קסום, דבר שיש בעיקר

לילדים. בסופו של עניין מי שהסיר את הקללה זה לא הקסם, אלא הילדים ששמרו על היחד וכשהם הצליחו לרתום את כל הממלכה שלהם לטובת העניין הוסרה הקללה סוף סוף. זה גם מה שאומרת המכשפה בסוף הסיפור – שהקסם האמתי הוא היחד והאכפתיות."

מי נתן לך את ההשראה לכתיבת הספר הזה?

"את ההשראה קיבלתי מהילדים ומהעולם המופלא שלהם. אני חושבת שהיה חשוב לי לכתוב משהו בעד ילדים, לשמור על הדמיון שלהם, על היכולות שלהם בלי לנסות להכניס אותם כל הזמן למסגרות שזה אתגר לא פשוט. היום אומרים שכמעט לכל ילד יש הפרעת קשב וריכוז או איזושהי בעיה. את רובם אפשר לראות לאו דווקא כבעיות, אלא כיתרונות וכי לילדים האלה יש יכולות וכישרונות מיוחדים שאולי אנחנו לא יודעים לראות אותם. במידה מסוימת גם לי יש אותם. כשהתחלתי ללמוד אסטרולוגיה למשל הייתי בת 20. לפני 40 שנה מי חשב ללכת ללמוד אסטרולוגיה? זה נראה לא הגיוני ללמוד אסטרולוגיה. מה הקשר לפסיכולוגיה? אבל מסתבר שיש קשר וכי כל הדברים וכל הידע שלנו מתחברים, דבר שרק מגביר את היכולות שלנו כמו את יכולת הכתיבה למשל."

תמיד היה לך כישרון כתיבה?

"אני לא יודעת אם תמיד היה לי כישרון כזה, אבל תמיד ידעתי שאני יצירתית ובין השאר אני מציירת. אני מחוברת מאוד לצבעים ולרגשות שהם הבסיס של הספר הזה. תמיד ידעתי שבאחד הימים אכתוב ספר ואכן ברגע שנולד הרעיון התמסרתי לכתיבה."

כמה זמן ארכה כתיבת הספר והאם הכתיבה הייתה קלה לך?

"הספר נכתב יחסית מהר מאוד, ממש בכמה שבועות. העורכת הספרותית שלי אהבה מאוד את הרעיון וזרמה איתי. היא לימדה אותי עקרונות חשובים בכתיבה ומשם זה זרם. הייתי יושבת בלילות ונכנסת לעולם הדמיון שלי וכותבת."

איזה קטע בתהליך הכתיבה היה יותר מורכב בשבילך?

"השפה. היות שכל חיי אני מלמדת ועובדת עם מבוגרים היה זה אתגר לפשט את שפת הספר – בלי יותר מדי סיבוכים ולשמור על הקצב ועל השפה שמתחברת לילדים. אני לא יכולה להגיד שזה היה קשה. זה היה אתגר, אבל אתגר כייפי. למצוא את הדרך להעביר את המסר בפשטות באמצעות דברים קטנים שילדים יכולים להתחבר אליהם."

מי קהל היעד של הספר ומה המסר שאת מבקשת להעביר לו?

"הספר לא מנוקד. הוא מתאים לילדים מגיל 7 עד 12 שהם ב'ראשית קריאה'. זה גיל שבו הנושאים האלה מדברים אליהם. חשוב היה לי שידעו להקשיב ללב שלהם, להאמין לאינטואיציה שלהם ושיידעו שזה בסדר להיות שונה. אני מבקשת להעביר לילדים מסר שלא יחששו להעז, לחוות ולפעמים אפילו להמשיך באומץ גם כשלא ממש תומכים בהם. יש להם דרך מופלאה להביט על העולם, על מה אפשר ומה אי אפשר וחשוב לחזק בהם את זה. גם היחד הוא חשוב – חשוב לשתף כי אז מגלים שיש עוד שמרגישים כמוני, דבר שמפחית את הבדידות, מחזק את האמונה בעצמי וגם מאפשר לעשות דברים מופלאים יחד. הייתי רוצה שהילדים שייקראו את הספר ילמדו מאניטה ומחבריה שחשוב לעשות למען אחרים, שיהיה להם אכפת מהזולת, שיבינו שהם לא לבד, שהם חלק ממארג. כולנו מחוברים."

בספר איוריה הנפלאים של רחלי בן זאב.

הדמיון בורא מציאות

שולי מבקשת להעביר בספר מסר גם להורים: להקשיב לילדים וללמוד מהם: "לעיתים אנחנו המבוגרים כל כך עסוקים בלשרוד ולעבוד שאנחנו שוכחים להכניס את הקסם לחיינו. הילדים שלנו יכולים להראות לנו איך לעשות זאת כי הם חיים את המציאות הזאת," היא אומרת. "חשוב לי שהם יכירו בחשיבות של הדמיון ולא יכבו את הדמיון של הילדים שלהם. הדמיון בורא מציאות ומוביל אותנו למקומות מופלאים. אני למדתי ועדיין לומדת המון מהילדים ומהנכדים שלי."

שולי שפר פורת בת ה-65 היא אימא לשני בנים מוכשרים וסבתא לחבורה של חמישה נכדים שכולם מופיעים בספר. "אני אוהבת מאוד ילדים ומבינה את הראש שלהם, אולי בגלל שיש בי עוד קצת ילדה."

יש לי הרגשה שבנית את אניטה גיבורת הספר לפי האישיות שלך.

"נכון. יש בה הרבה דברים שמזכירים אותי כמו סקרנות, יצירתיות ואכפתיות לאנשים אחרים."

יש הרבה אנשים שכבר בגיל 30 מאבדים את הילד שבהם. איך את שומרת על הילד שבך כל כך הרבה שנים?

"אולי כי לא איבדתי את הדמיון שלי. אני קוראת המון – גם ספרי פנטזיה. אני אוהבת את האפשרות הזאת שהראש שלי הולך לכל הכיוונים – במוסיקה, בפילוסופיה או לתקן את מכונת הכביסה ולזהות את הבעיה במערכת החשמל של הרכב שלי."

אילו תגובות קיבלת על הספר?

"תגובות נפלאות – גם ממבוגרים. יש לי חברה שהבת שלה קראה את הספר. בהתחלה היא קראה אותו באוזניה ואחר כך המשיכה הילדה לקרוא בעצמה. היא אמרה לאימא שלה: 'אני כל כך מבינה את אניטה, בדיוק כך אני מרגישה שגם אותי לא מבינים לפעמים'. מבחינתי המשפט הזה היה שווה את כל הכתיבה ואת הוצאת הספר לאור. אם ילד אחד יקרא את הספר שלי ויקבל את האומץ לקבל את עצמו כמו שהוא עם הייחוד שלו – זה שווה את כל ההשקעה. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכל האנשים המקסימים שעזרו לי להוציא את ספרי לאור: לעורכות שלי, למאיירת המוכשרת ולאנשים בהוצאת ניב. פגשתי בתהליך אנשים נפלאים, מקצועיים, קשובים ורגישים שהאמינו בי ובספר שלי. למדתי מכם המון, תודה לכם. הייתה לי זכות גדולה להכיר ולעבוד איתכם."

איך הנכדים שלך קיבלו את הספר?

"קודם כל הם אוהבים מאוד להיות חלק מהדמויות של הספר. בסרטון תדמית שעשינו על הספר שילבנו את אחת מהנכדות והיא נהנתה מאוד. היא לקחה את הספר לבית הספר ועכשיו כל החברות שלה עומדות בתור בספרייה כדי לקבל אותו. היא סיפרה לי שהספרנית אסרה על הילדים להחזיק את הספר יותר משבוע כי יש הרבה ילדים שמחכים לו. הצעתי לה לתרום לספריה ספר נוסף כדי שהילדים לא יחכו כל כך הרבה זמן. נכדה אחרת קראה את הספר בהנאה גדולה וכשהיא סיימה היא שאלה אותי: 'סבתא, מתי את כותבת את הספר הבא?'. מבחינתי אין מחמאה גדולה מזאת. זה מרגש אותי שהילדים מתחברים לספר."

תקשורת עם בעלי חיים

כאמור שולי היא פסיכולוגית חברתית ויועצת ארגונית שליוותה ארגונים, חברות ומנהלים בכירים עד שפרצה לחיינו מגפת הקורונה. אז החליטה כמו רבים במדינה באותה תקופה, שהיא בשלה לשינוי. היות שהיא אוהבת מאוד ללמוד ובין השאר למדה קבלה, אסטרולוגיה, קולנוע, נומרולוגיה, גרפולוגיה וקריאת כף יד פסיכולוגית, היא החליטה להוסיף לסל הגדול שלה גם מיומנות התקשורת עם בעלי חיים, אותה למדה ב'שפה אחת – מרכז הארצי לתקשורת עם בעלי החיים' אצל מוריה בן דרור. בעולם המקצוע נפוץ מאוד ונקרא ANIMAL COMUNICATOR. "אני מגדלת כלבה וחתולה שאני אוהבת מאוד – תמיד אהבתי בעלי חיים והרגשתי שאני מבינה אותם כמו שאני מבינה ילדים ובזכות כך התחברתי מאוד ללימודים האלה."

איזה שירות את נותנת לבעלי כלבים וחתולים?

"אני מקשרת בין בעלי חיים לאנשים שאיתם. זאת בעצם תקשורת טלפתית עם בעלי החיים במגוון נושאים: עזרה באיתור בעלי חיים אבודים, תקשורת לפני מעבר דירה, נסיעה לחו"ל ואחרות."

לדבריה, "כל אחד מאיתנו הוא קצת ד"ר דוליטל או שלמה המלך ויכול לתקשר עם בעלי החיים – צריך רק להסכים לקבל את המסרים האלה ולהיפתח לגישה הזאת – זה בעצם לדבר בשפת הלב."

איך זה מתבצע בפועל?

"התקשורת נעשית עם בעל החיים בעקבות בקשה של האנשים שלו – לפני ניתוח, לפני עיקור/סירוס, לפני סיום חיים, לבעיות התנהגות ולבעיות בריאות. בעל הכלב או החתול שולח לי תמונה שלו ואני מתחברת לתדר של בעל החיים כדי לתקשר איתו. בעלי החיים הם אמיתיים מאוד ושמחים מאוד לדבר, אבל זה לא תמיד פשוט. למשל, בעל חיים שהלך לאיבוד, הוא בדרך כלל מפוחד ולחוץ ברגע שאני מתקשרת איתו אני יכולה לקבל ממנו תמונות לא מדויקות, או מבולבלות. לפעמים צריך יותר מתקשורת אחת כדי לקבל מידע. לעיתים קשה לאנשים לקבל שזה לא מדע מדויק."

השיחות שהיא מקבלת עוסקות לרוב בבעיות שצצות עם בעל החיים, למשל אם בעל חיים החל לעשות צרכים בבית אחרי תקופה ארוכה שלא עשה או חתול שמיילל ללא הפסקה. "אם בעל החיים מנסה להעביר מסר לבעלים שלו והוא לא מבין אני עוזרת לו ומעבירה את המסר בעבורו," היא אומרת ומסבירה שזה עובד גם בכיוון הפוך – "אם הבעלים לא יודעים להעביר להם גבולות למשל אני עוזרת ומעבירה לבעל החיים את חוקי הבית יחד איתם."

למה כלבים נובחים על אנשים ומה אנחנו יכולים לעשות בנדון?

"לרוב זה נובע מכך שהם מפחדים, אבל הם יכולים לנבוח גם כשהם מזדהים איתנו או משקפים לנו משהו. בעלי החיים יכולים להיות סוג של מראות בעבורנו. אם הם רגישים וחרדתיים, יכול להיות שגם

אנחנו כאלה. כך גם אם הם נובחים מתוך פחד – ייתכן שהם משקפים שאולי יש לנו בעיה לסמוך על אחרים. הם קולטים את הדאגה ואת הפחד שלנו."

לדבריה, "לפעמים אנשים לא מודעים לכך שהם מרגישים את מה שעובר על בעלי החיים שלהם, אבל הם לא סומכים על עצמם, אז אני מאששת להם את התחושה הזאת שהם לא יודעים להסביר במילים. אנחנו יכולים להגיד לכלב שלנו 'אין לי סבלנות אליך, תלך' והוא ילך. זה פשוט מאוד וככה זה עובד."

הכישרון הזה עובד עם כל בעלי החיים?

"בוודאי. אפילו עם קיפודים, עם דבורים ועם נמלים. מניסיון אישי זה עובד. כל מה שצריך לעשות זה לדבר איתם בכבוד ובאהבה מתוך הלב."

יש מן הסתם אנשים שיגלו סקפטיות כלפי הנושא הזה.

"נכון, ומן הסתם הם לא יתקשרו אליי, או שיתקשרו ויגידו 'אני לא מאמין בזה, אבל אמרו לי להתקשר אלייך'. אני אומרת להם: ש'זה ממש בסדר לא להאמין. אשמח שתגידו לי מה הבעיה ונראה אם אני יכולה לעזור'. בדרך כלל אנשים מתקשרים כשהם כבר לא יודעים מה לעשות, קיבלו המלצה או שכבר מכירים את הנושא."

אפשר להניח אם כך שאת בעד להכניס כלב הביתה.

"בוודאי. בעלי חיים יכולים להוסיף מאוד לאיכות החיים של המשפחה ושל הילדים. לטפל בהם, לגלות אחריות כלפי יצור אחר ובכלל אהבה שאינה תלויה בדבר – זה נפלא. בעל חיים הוא מחויבות, ולכן רצוי לקבל החלטה במשפחה אחרת זה רק מוסיף מתח בבית."

הנושא הזה של תקשור עם בעלי חיים נכנס גם לספר באיזושהי צורה?

"לא באופן ישיר, אבל אני יודעת שכל מה שאנחנו לומדים בחיים מחלחל לכל פעולה שאנחנו עושים. כמו כשאנחנו אוכלים פירות למשל, אנחנו אף פעם לא יודעים אם הוויטמין C בתאי היד שלנו הוא מהמנדרינה שאכלנו שלשום או מהבננה שאכלנו בשבוע שעבר. כשאדם הוא סקרן ולומד כל הזמן – הידע הוא חלק מההוויה שלו. אין בספר שכתבתי אסטרולוגיה או קבלה, אבל יש בו את העקרונות שגלומים בנושאים האלה כמו האחדות, החיבור, העדר השיפוטיות. הידיעה שכל אחד מאתנו הוא יחיד ומיוחד ויחד אנחנו עולם שלם."

סקרנית ניצחית

אותה מחשבה על אכפתיות לזולת גורמת לשולי להיות מעורה בחברה שלה ולהתנדב בכל מקום בו היא חושבת שהיא יכולה לתרום מכישוריה. כך בצעירותה התנדבה במד"א אחר כך בעמותת קלי"ק שמסייעת לקשישים, נסעה לנפאל להתנדב עם ילדים וכיום היא מתנדבת בער"ן. "אני מאמינה שכשאדם מקבל מתנות הוא צריך לחלוק אותן עם היקום," היא מסבירה את רוח ההתנדבות שלה שלא עוצרת לרגע.

חוץ מההתנדבות במה עוד את ממלאת את יומך? מה התחביבים שלך?

"וואו, יש הרבה. אני תמיד עסוקה, לא מבינה את המושג שיעמום. אני אוהבת לעבוד בגינה – מבחינתי זה כמו מדיטציה. אני צריכה להיות קרובה לאדמה, חייבת שמש, אני יצירתית מאוד, חברותית, אוהבת מוסיקה, ספרים וסרטים, אף פעם לא יכולה לבשל את אותו התבשיל פעמיים או לאפות את אותה העוגה שוב. אני אוהבת טכנולוגיה – כשמשהו מתקלקל אנסה תמיד לתקן ולרוב אצליח, יש לי מוח לוגי – אני חייבת להבין איך הדברים עובדים, גם אנשים, אני תמיד רואה את הטוב והיפה באנשים, מתחברת בקלות, תמיד מוכנה לעזור – זאת הסיבה שתרמתי ספרים לילדים מהצפון ומעוטף עזה שפונו מבתיהם במהלך המלחמה."

האופטימיות הבלתי נדלית של שולי לא מרמזת על העובדה שהיא עברה כמה משברים בחייה או כפי שהיא מכנה זאת אתגרים. "לא הכול ורוד בחיים," היא אומרת. "אני יודעת ליפול וגם יודעת לקום ולצאת מהמצב מחוזקת ועם כמה תובנות נוספות וכלים לי ולאחרים. סומכת על היקום שהוא תמיד בעדנו."

לסיום, מה נאחל לך? שהספר יהפוך לסדרה?

"מעניין, אני חושבת שנושא הספר יכול להתאים מאוד לסדרה ואני מקווה מאוד שאכתוב ספרי המשך על חבורת חל"ק וגם על תקשורת עם בעלי חיים. בדוכן בקניון ראיתי שאנשים קנו את הספר שלי וזה מאוד שימח אותי. זאת עדיין ההתחלה כך שמוקדם לחשוב מה הלאה – למדתי גם שאין טעם לתכנן יותר מדי קדימה. הספר היה אמור לצאת לאור ב-8 באוקטובר, אבל השנה כידוע זאת לא הייתה

תקופה מתאימה לכך, אז הספר יצא לאור מתי שהוא היה צריך לצאת ומה יהיה איתו מכאן והלאה זאת תעלומה שאני סקרנית מאוד לגלות אותה."

את הספר חבורת חל"ק ותעלומת הקללה המסתורית ניתן להשיג באתר הוצאת ספרי ניב או ברכישה ישירה משולי https://did.li/zazaa