אחרי תקופות לא קלות, קיבוץ טללים חווה בשנים האחרונות פריחה מחודשת שהופכת אותו לאחד היישובים המבוקשים בנגב. אבי עטר, מנהל הקהילה: "בשלוש משפחות ותיקות שיש לנו בקיבוץ – כל הבנים והבנות חזרו עם המשפחות שלהם". שירה שמש-פליט, נקלטת בקיבוץ: "אלו פשוט חיים אחרים, עשינו את המהלך של החיים שלנו"
*תמונה ראשית: טללים בשקיעה. "אנשים מגיעים לפה ופשוט מתאהבים במקום". צילום: צביקה טוכטרמן
בלב המרחבים האינסופיים של הנגב, בין גבעות החול וצבעי המדבר, מתחוללת בשנים האחרונות צמיחה קהילתית מרשימה. קיבוץ טללים, קיבוץ צעיר שהוקם בשנות ה-80, חווה כיום פריחה דמוגרפית וחברתית חסרת תקדים, לאחר שנים של סטגנציה וקשיים. ומה שהחל כגרעין קטן של 12 משפחות ותיקות, הפך לקהילה תוססת המונה כיום כ-700 נפש, כשלקיבוץ נקלטות בין שלוש לחמש משפחות בכל שנה. תב"ע חדשה בהפקדה שתאושר בקרוב, תוסיף 209 יחידות דיור חדשות לקיבוץ.
דשאו נאות מדבר
לאורך שנים סבל הקיבוץ המדברי, שממוקם במועצה האזורית רמת נגב, בין רביבים לשדה בוקר, מחוסר קליטה ומקשיים כלכליים לא פשוטים. "היו כאלה שחשבו שהקיבוץ יהפוך ליישוב קהילתי, חשבו לפרק את הקיבוץ", מציין אבי עטר, מנהל הקיבוץ. אולם, אז בחרו החברים בדרך אחרת.
"הבחירה של החברים הייתה להישאר קיבוץ ולא לעזוב את ערכי הערבות ההדדית והקהילה. סביב שנת 2010 נפתחה הקליטה כלפי חוץ והחלה הקמת ההרחבה, וב-15 השנים האחרונות הגרף עולה בהתמדה".
בשבע השנים האחרונות, מציין עטר, הקצב התגבר משמעותית. כיום, מספר המשפחות בקיבוץ ובהרחבה מתאזן, והביקוש למגורים בשיאו. בנוסף, חווה הקיבוץ פריחה תרבותית מחודשת, עם דרישה של החברים לחזור לפעילות משותפת, ארוחות ערב משותפות וחגי משק. הקהילה מאופיינת בגיל ממוצע צעיר (כ-40) ובכוחות חדשים שרוצים לחיות את הערכים הקיבוציים.
"בשלוש משפחות ותיקות שיש לנו בקיבוץ – כל הבנים והבנות חזרו עם המשפחות שלהם. יחד עם הנקלטים החדשים, זה מקבל משמעות גדולה, מעיד על חוזק של הקיבוץ. זה הפך להיות מקום שהקהילה דוחפת למעלה, מקום ששומר על הערכים של קיבוץ ותחושת קהילה, וגם מצליח וצומח".
אחת משלוש המשפחות שהתקבצו יחד בקיבוץ היא משפחתם של מירי (61) וצביקה (64) טוכטרמן. מירי וצביקה הגיעו לקיבוץ כגרעינרים ב-91', וגידלו בו ארבעה ילדים, שעם השנים עזבו כל אחד לדרכו. אבל עכשיו, שהם כבר סבא וסבתא לחמישה נכדים – כל הילדים חזרו לקיבוץ. שלושה כבר נקלטו עם משפחותיהם, והרביעי, איש צבא, נמצא כיום בהליכי קליטה וחזרה הביתה. ואין מאושרים מסבא וסבתא.
"אני זוכר שכשהילדים היו נערים צעירים, היינו שומעים הרבה – 'לאן הבאתם אותנו? מה נעשה פה?'", מספר צביקה בחיוך נוסטלגי. "היום הם לא מוכנים לעזוב את המקום. הם רואים את ההבדל בין גידול ילדים בקיבוץ לגידול ילדים במרכז הארץ, וכל יום הם אצלנו מארבע אחר הצהריים עד שמונה בערב. הנכדים מרוצים, פורחים במרחבים הפתוחים שיש לקיבוץ להציע, והילדים שלי שהתבגרו נהנים מהקהילה, מהשקט ומהמדבר".
לדבריו, 7 באוקטובר עשה שינוי אצל אנשים, וגם יוקר המחיה כנראה משפיע. "השקט, השלווה, החינוך שיש במועצה אזורית רמת נגב, אנשים מגיעים לפה ופשוט מתאהבים במקום. יש פה אוכלוסייה מגוונת שיודעת לכבד אחד את השני, חולמים ביחד ומקימים ביחד."
"טללים היום", הוא אומר ונאנח, "זה פשוט מקום מצוין". לטענתו, גם המיקום מצוין. לא רחוק? הוא נשאל, ועונה כמו הראפר ג'ימבו ג'יי, "רחוק ממך". האוכלוסייה מצוינת, החינוך מצוין, וכן, גם המיקום מצוין. זה אחד היישובים היותר מתפתחים ומתקדמים היום".
"יש הנהגה טובה בקיבוץ שיודעת לנווט ולחבר בין הצעירים לוותיקים, עושים דברים ביחד, חולמים ביחד ומקימים ביחד. ויחד עם השקט, השלווה, החינוך שיש במועצה – זה לא רק מספיק, זה פשוט כיף".
עבור הילדים, וגם עבור המבוגרים
והנחתום לא מעיד רק על עיסתו. עבור שירה (36) ולב (38) שמש-פליט, וארבעת ילדיהם – יובל (9), עידו (7.5), מאיה (4.5) ואיתי (5 חודשים), נקלטים חדשים בקיבוץ טללים – לא מדובר בהתאהבות מילדות או היכרות מוקדמת.
"אני במקור מכפר סבא, ולב נולד בליטא וגדל בבאר שבע", מספרת שירה. "יום אחד, כשבאנו לבקר בן דוד של לב בקיבוץ, הוא זרק לי: 'מה את אומרת? מה את אומרת שנשקול את זה?' בהתחלה זה נראה לי מאוד מופרך, בתור מישהי שגדלה כל חייה בעיר, מעולם לא חשבתי לגור בקיבוץ. בטח לא בקיבוץ בנגב. אבל מהר מאוד הבשילה אצל שנינו ההבנה שזה צעד שמאוד נכון לנו, שאנחנו לגמרי רואים את עצמנו מגדלים ככה את הילדים שלנו ובונים את המשפחה שלנו".
המעבר לטללים התבשל אצל משפחת שמש-פליט במשך הרבה זמן, עד שב-2022 עברו לקיבוץ, והתקבלו לחברות בו לפני כשנה וחצי. זה גם היה שינוי תפיסתי עמוק עבורם, אבל, לטענתה של שירה, "עשינו את המהלך של החיים שלנו".
"אין מרוצה ממני", היא מודה, ואומרת שלמרות שהיא עובדת באונ' בן גוריון בבאר שבע ולב נאלץ לנסוע לעבודה בהייטק במרכז בכל יום, זה שווה את זה. "מעבר לשקט, לנוף המדברי, לאוויר הנקי, לעובדה שאין פקקים – אנחנו מקבלים פה מעטפת מאוד חמה, קהילה, ערבות הדדית. משהו שבעיר לא היה לנו".
המשמעות הגדולה, היא אומרת, היא עבור הילדים. "העצמאות שלהם, הביטחון. אלו פשוט חיים אחרים. זה שהם נוסעים בהסעה לבית ספר, שיש חברים ליד הדלת, שאני יכולה לאפשר להם להסתובב וללכת בעצמם. הילדים פשוט פורחים".
"וגם אנחנו", היא מסייגת מיד. "יש לי פה יותר חיי חברה ותרבות ממה שהיה לנו בעיר", היא מודה. "הקהילה, האירועים בקיבוץ, להרגיש שותפים להחלטות. אני לא גדלתי ככה, ולחוות את זה כאמא זה משהו שאני כל פעם מתרגשת ממנו".
היום, היא מציעה לכל מי שקרוב אליה לעבור לקיבוץ. "אני מנסה לשדל חברות שלי. וכשהן באות לבקר ורואות הן מבינות. כל פעם שאנשים באים לביקור, זה עושה להם משהו, איזה חשק, איזה ניצוץ בעיניים. אנחנו מברכים על המהלך הזה יום יום".
עם השנים נראה שקיבוץ טללים הוא הוכחה לכך שגם רחוק מתל אביב, וגם מתוך משבר, עם חזון נכון ואנשים שמאמינים בדרך, אפשר לצמוח – גם באמצע המדבר. כך, כשפותחים את השער הצהוב, במקום שבו פעם חשבו על סגירה, היום בונים את העתיד – שביל אחרי שביל, משפחה אחרי משפחה.
"אני זוכרת שבאחד השבועות הראשונים שלנו כאן, פגשתי בשביל את אחת מוותיקות הקיבוץ, כשטיילתי בעגלה עם איתי", שירה מספרת. "היא אמרה לי – 'ככה צריך להיות קיבוץ. על השבילים צריכים להיות גם זקנים בקלנועיות וגם תינוקות בעגלות. רק ככה יש לקהילה עתיד'. חשבתי לעצמי – אני מאוד מקווה שבעוד 40 שנה, גם אני אגיד את זה כוותיקה לזאטוט בעגלה על השביל".
