מה בין חמלה יהודית למותו בשיבה טובה של סוחר הקרקעות בשטחים הכבושים?
*תמונה ראשית: יהושע בן-ציון. היה מקורב לליכוד. צילום: מתוך "ידיעות אחרונות" ב-7.9.1976 (ארכיון "ידיעות אחרונות")
לאחרונה נתקלתי בידיעה קטנה בעיתון.
הידיעה סיפרה שהלך לעולמו משה זר, מי שהיה ידוע בזמנו כגדול סוחרי הקרקעות בגדה המערבית, באזור המוכר במושגים שלי כ"השטחים הכבושים", למרות שלפי הערכתי בקרוב ייאסר בחוק להשתמש במונח הזה.
אם ירצה מישהו, כמוני, להשתמש במונח "שטחים" לתיאור חלק כלשהו או כל שטחי יהודה ושומרון, מותר יהיה לו להשתמש במונח "שטחים משוחררים" או "שטחים שנגאלו", אחרת אחד יהיה דינו: משפט ומאסר.
ואם לרגע נדמה לכם שאני מגזים, חכו קצת ותראו.
בכל מקרה, השם משה זר עורר בי גם זיכרונות נוספים.
כי ככה זה: אני איש מקשיש שאינו זוכר מה אכל לארוחת הבוקר, אבל זוכר היטב פרקים שלמים שהכריחו אותו ללמוד בעל פה מהתנ"ך בבית הספר היסודי – לימודים בעל פה שמעולם לא נעשה בהם שימוש מאז.
ודומה שזהו דפוס חוזר שאני מגלה בזיכרון שלי כיום: ככל שהפרטים חסרי חשיבות וככל שהם יותר חסרי תועלת, כך אני זוכר אותם יותר טוב.
וכך קרה, שנזכרתי בשני דברים הקשורים בשם "משה זר": הראשון בהם הוא, שהוא היה חבר ב"מחתרת היהודית".
לפי צ'אט GPT, המחתרת היהודית הייתה ארגון מחתרתי שפעל בישראל בשנות ה־80, ונחשף ב־1984. חבריה היו בעיקר מתנחלים מהגדה המערבית, חלקם אנשי צבא לשעבר, שפעלו מתוך אידאולוגיה דתית־לאומית קיצונית. הם ראו בפעולותיהם דרך להילחם במה שתפסו כאיום ערבי על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
המחתרת ביצעה פיגועים נגד פלסטינים, ביניהם פיגועי ירי ורצח, הנחת מטענים באוטובוסים, ואף תכננו לפוצץ את כיפת הסלע על הר הבית. מטרת העל הייתה לחולל שינוי מדיני ודתִי עמוק במדינה, כולל פגיעה קשה בנוכחות האסלאמית בהר הבית.
שירות הביטחון הכללי, השב"כ, חשף את המחתרת ועצר את חבריה. הם הועמדו לדין והורשעו.
הדבר השני בו נזכרתי הוא זה: אחרי שמשה זר הורשע, עונשו קוצר משמעותית, משלוש שנים לארבעה חודשים, בנימוק שמצבו הבריאותי חמור והוא אינו יכול לשבת בכלא במצבו זה, שהוא קריטי ממש.
ההרשעה והמאסר המקוצר היו ב-1985, מה שאומר שבמצבו הבריאותי החמור הוא חי מאז ועד ימינו אלה עוד 41 שנה, שיהיה בריא עד מאה ועשרים.
אה, בעצם הוא כבר מת.
עכשיו!
41 שנה אחרי ששוחרר!
חי עוד 41 שנה במצבו הבריאותי שהוגדר כקשה עד קריטי.
נשמה יהודית רחומה
וזה הזכיר לי משום מה את המקרה הבא:
יהושע בן-ציון היה מנהלו של בנק ארץ ישראל-בריטניה, שהורשע בשנת 1974 במספר עבירות פליליות, ובהן גניבה בידי מנהל בסך של כ-40 מיליון דולר. הוא נידון ל-12 שנות מאסר, מהן ריצה רק שלוש שנים.
הסיבה שבן-ציון ריצה רק שלוש שנים מתוך ה-12 שנפסקו לו הייתה זו: הוא קיבל חנינה מאת הנשיא דאז, אפרים קציר, עקב מצבו הבריאותי הקשה.
עד כדי כך היה מצבו הבריאותי קשה, עד שאני זוכר את הוויכוחים בעיתונות באותם ימים שבהם ניסו להסביר לנו, הקוראים, שימיו הנותרים מעטים, ספורים ממש, וזאת עקב אותו מצב בריאותי שציינתי.
כל כך חמור היה מצבו, עד שהייתה זו פשוט מצווה של חמלה יהודית לשחרר אותו ולתת לו לנשום עוד שבוע, גג עוד שבועיים, שהם הזמן שנותר לו, על פי הערכות רפואיות מדוקדקות ומדויקות, עד שמחלתו תכריע אותו.
והוא השתחרר, כאמור.
ואז הסתבר שהוא נשם עוד 27 שנים אחרי השחרור.
או כמו שכותבים על המחאה בנקאית: "במילים: עשרים ושבע שנים נוספות".
כי ככה זה כשאתה מקושר.
במילים אחרות: בן-ציון, שהיה מקורב לליכוד, שוחרר זמן קצר לאחר שמנחם בגין נבחר והתמנה להיות ראש הממשלה. בתפקידו זה הוא פנה אל נשיא המדינה והמליץ על שחרורו של בן-ציון, למרות שפניותיו של בן-ציון אל בית המשפט לשחררו בעקבות מצב בריאותו נדונו שוב ושוב ונדחו.
בית המשפט, ייאמר כאן, דן בבקשתו של בן-ציון לחנינה ושחרור מוקדם, וקבע שאין במצבו הרפואי, אף שהוא חמור, כדי להצדיק את שחרורו המוקדם.
גם ועדות השחרורים של שירות בתי הסוהר שאליהן פנה בן-ציון שוב ושוב, לא הסכימו לשחררו.
על כן, משום כל הדחיות הללו, פנה מר מנחם בגין אל הנשיא אפרים קציר בהמלצה לשחרר את בן-ציון, והנשיא, נשמה יהודית רחומה שכמותו, אכן קיבל את ההמלצה לשחרר את האיש שהביא במעילה של 39.4 מיליון דולר ועוד קצת כסף קטן לקריסתו של הבנק, ולפגיעה קשה בחוסכים בו.
כי אחרי הכול, כולנו יהודים, לא?
קשרים נכונים
מתישהו לפני טבח נתניהו כתבתי טור שנקרא "האזור הכחול שלי". הוא סיפר על מקומות בעולם שנקראים "אזורים כחולים", מקומות שבהם יש אחוז גבוה של אנשים בני למעלה ממאה שנים.
הטור ההוא סקר את ההסברים המקובלים לחיים ארוכים באזורי עולם שונים, כמו אזור מסוים ביוון שבו מסבירים זאת בתפריט הים תיכוני, הכולל הרבה ירקות ושמן זית וללא בשר, וכמו אזור בסרדיניה שבו דווקא כן אוכלים בשר כבד וגבינות קשות ושותים הרבה יין, וכמו קליפורניה שיש בה קהילה של בני גיל גבוה מאוד שמחזיקים מעמד בזכות חיי הקהילה ההדוקים והקרובים של הקהילה ההיא, או כמו יפן שבה אנשים חיים עד מאה בזכות הביטוח הלאומי הגבוה שמשלמים להם, ולכן בני המשפחה שומרים את גופתם בהקפאה אחרי שמתו הקשישים כדי שימשיכו לקבל את הביטוח הלאומי שלהם – על כל המקומות הללו והגורמים לחיים ארוכים בהם סיפרתי, ועכשיו התגלתה לי עוד דרך להאריך חיים!
זה האזור הכחול החדש שגיליתי!
מסתבר שכדי להאריך חיים בשיטה החדשה שגיליתי, אם מתגלה אצלכם מחלה סופנית או קריטית בשלב מתקדם, כל מה שעליכם לעשות הוא את התהליך הבא:
ראשית עליכם לעבור עבירה רצינית, ולא מדובר בעבירה המוגדרת בחוק "חטא" או "עוון" אלא בדרגת "פשע" ממש, ורצוי אפילו פשע שעבורו מקבלים הרבה שנות מאסר.
בשלב הזה עליכם להיתפס ולהישפט ולקבל את אותן שנות מאסר רבות הקבועות בחוק.
אבל זהו רק תחילתו של תהליך ההבראה שלכם והארכת חייכם בשנים רבות!
כי השלב הבא הוא החשוב מכולם: עליכם למצוא קשרים, ורצוי שאלו יהיו מבוססים על ידידות ארוכת שנים, אם יש דבר כזה בפוליטיקה, עם פוליטיקאים מהשורה הראשונה או השנייה, ואלו יציגו בפני כל הגורמים הרלוונטיים את מצבכם הרפואי החמור, ואת העובדה שנותרו לכם שבועיים לחיות, ועל הדחיפות של מידת הרחמים היהודית לשחרר אתכם מיד.
ואז תקבלו חנינה.
ואז תשתחררו מהכלא – ותחיו עוד 40 שנה אחר כך!
בלי דיאטה ים תיכונית! ובלי גבינות קשות, בשר ויין! ובלי חיי קהילה עשירים!
רק פשע, כלא – והקשרים הנכונים!
היש משהו פשוט מזה?
