מה קורה למנהיגות שמגיעה לשלב של אי-יעילות ואי-אפקטיביות? גם לפי ספר הקומיקס של ענברי חיוני להגביל כהונות
מבקרי "הספר האדום" שדן מירון (הארץ 16.9.2022) הגדירו כ"קומיקס", החמיצו את העיקר במקרי המנהיגים, עשרות שנותיהם בשלב הסופי ההרסני, שלב אי-היעילות וחוסר האפקטיביות. לשם האדרת מנהיגי מפא"י הספר מתעלם משני עשורי היעילות, החדשנות והאפקטיביות של טבנקין ויערי שתרומתם הייתה קריטית למפעל הציוני. מבקרי הספר החמיצו התעלמות זו כמו גם את המפנה שחל בסוף שנות ה-30 כאשר הביקורת על המשטר הסובייטי הפכה להערצה שלו על מנת להגן על מעמדם הנחלש של המנהיגים. טבנקין ביטא את ההערצה לסובייטים בסמינר למנהיגים צעירים בעין חרוד ב-1937 ויערי ב-1939 הוביל את הקיבוץ הארצי לתמיכה בחוזה היטלר-סטלין. כיוון שחסר לו פתרון יצירתי יותר, חסם טבנקין על ידי המפנה הזה את חיסול מנהיגותו בקיבוץ המאוחד על ידי קמפיין "איחוד התנועה הקיבוצית" של בן-גוריון וברל כצנלסון, ואילו יערי הלך אחריו בשל התחזקות חזן שאיימה על מנהיגותו בקיבוץ הארצי, כמוסבר בספרי "האמת על הקיבוץ" (חיפה, 2013).
מדיכוי ההערצה השמאלנית לאימוצה
בתור "כתב הגנה מפא"יניקי מובהק" (מירון, הארץ 9.9.22) שנועד להיות רב-מכר, הספר מאמץ סלנג ביביסטי שבו כל השמאל הוא "שמאלני" כלומר שמאלי קיצוני, ואין בו זכר לשמאל האנטי-שמאלני שהיו התנועות הקיבוציות בהנהגת טבנקין ויערי עד 1939-1937. ככתב הגנה מפא"יניקי אין בו זכר למאבקים של השניים לדיכוי השמאלנות בתנועותיהם עד אז ולא למפנה השמאלני כשמנהיגותם נעשתה מאוימת, בעיקר משום שהגיעה לשלב הסופי השמרני של אי-יעילות ואי-אפקטיביות. גם שם הספר מטעה, כאילו הם תמיד העריצו את המשטר הסובייטי, הטעיה שגם מבקריו החמיצו.
אוסף שקרי של חצאי-אמיתות
הספר מציג חצאי-אמיתות, שהן כידוע גרועות משקרים, כדי לפאר את מנהיגי מפא"י. הקיבוץ המאוחד לא "פרש את חסותו על הפלמ"ח" כנכתב אלא החיה ומימן אותו כשהבריטים החליטו לפרקו ב-1942: אברהם שכטר מאשדות יעקב, איש הכספים של הקיבוץ המאוחד, גייס מימון מגזברי קיבוציו, מהמעט שהיה להם, והפלמחניקים עבדו חצאי-שבוע במשקים. כך הוקם צבא שבן-גוריון והסוכנות סירבו לממנו, וחיכו לבריטים עד 1944 להקמת הבריגדה ופירוקה ב-1945. הפלמ"ח היה "הצבא הפרטי של טבנקין"? איזה צבא פרטי נשמע להוראות מתנגדיו כמנהג הפלמ"ח? לפי ענברי "הפלמ"ח היה ארגון מחתרתי כמו אצ"ל ולח"י" אבל הוא היה ההפך מהם, מאלה שמרדו בהנהגת היישוב, שדדו בנקים, סחטו בעלי-הון ורצחו קצינים בריטים ושליח האו"ם. אין בספר זכר לתווית "המשתמטים" שהדביקו אנשי מפא"י לפלמחניקים חסרי-המדים כדי לעודד את הגיוס לצבא הבריטי, וצעירי הקיבוץ הארצי שהתגייסו לפלמ"ח נקראים "יפי-נפש" בלי להזכיר שגבורתם של "יפי-נפש" אלו בפלמ"ח, במשמר העמק ובשאר יישובים הצילה את המדינה-בדרך (30.11.1947 – 15.5.1948). שליטת בן-גוריון במפא"י הייתה אוטוקרטית משל טבנקין אבל בספר "שלטון-יחיד התקיים רק בקיבוץ המאוחד". איפה יש שליט-יחיד שמרשה ליריבו לעבור ולנאום נגדו במשך שנתיים בעשרות סניפי תנועתו, מאפשר לנתיניו לקרוא יומון שעורכים מתנגדיו, מתיר לראשם לנאום בהרחבה נגדו בוועידת תנועתו וכך מגיע למצב ש-50 אחוז מצירי ועידתו יצביעו נגדו? אם כטענת ענברי "ברל ובן-גוריון הצליחו לקעקע את מעמדו (של טבנקין) בביתו שלו" אז איך הוא הנהיג עוד 30 שנה?
דרישת רוב מיוחס עולה לכהונות-המשך תחליף מנהיגים בזמן
מנהיגות טבנקין ויערי נכנסה לשלב אי-היעילות וחוסר האפקטיביות בסוף שנות ה-30 ובן-גוריון נכנס כעשור אחריהם, אחרי 13 שנות הנהגת היישוב, כפי שמראה ד"ר גדי יציב בספרו "החברה הסקטוריאלית". רבות מצרותינו עד היום שורשן במשגי בן-גוריון כגון שיתוק התחבורה הציבורית בסופי שבוע וחגים. את זה ניתן וצריך למנוע על ידי כך שכהונות-המשך יהיו מותנות בדרישת רוב מיוחס, כפי שלמשל התנתה מפלגת העבודה ב-1977 מועמדות לכנסת של ותיקי ח"כיה בתמיכה של 60 אחוז מהמרכז. צריך להתנות כל כהונה נוספת בהשגת רוב מיוחס יותר וכך ינופו מנהיגים בלתי-יעילים שנכנסו לשלב הסופי ההרסני וימשיכו מנהיגים שעודם יעילים, אפקטיביים וזכו ברוב מיוחס.
החוק של סער לא מבחין בין יעילים למי שכבר בלתי-יעילים
בחוק להגבלת ראשי-ממשלה לשמונה שנים שעבר בקריאה שנייה בכנסת אין אבחנה כזו בין יעילים לבלתי-יעילים. החוק הזה עדיף על חוסר הגבלה אבל הוא מיטת-סדום למנהיגים בקליבר של בן-גוריון שהיה יעיל ואפקטיבי עד שנתו ה-12 שבה נעשה הרסני. החוק צריך לאפשר למנהיג כזה המשכיות ואף לאפשר כהונה רביעית למנהיג בקליבר של גנדי או מנדלה על ידי סולם של סף רוב מיוחס עולה לכהונות-המשך. חוקרים הציעו סף רוב של 60 אחוז לכהונה שלישית וסף של 75-65 אחוז לכהונה רביעית. אני תומך בסף של 75 אחוז משום שהכוח, היוקרה וההשפעה של מנהיגים אינם עולים בקוו ישר לפי המשכיותם אלא עולים בעקומה מעריכית (אקספוננציאלית). אפשר לראות זאת בהצלחה של ביבי להישאר על המפה 12 שנה ומתוכן שבע שנים בשלב הסופי, רב-ההחלטות השגויות שמעדיפות את טובתו על פני טובת הכלל. סף של 75 אחוז לכהונה רביעית יאפשר למיעוט של 26 אחוז מהבוחרים להחליף מנהיג כזה אחרי 12 שנה.
אי אפשר לומר שזאת החלטה לא דמוקרטית כפי שנאמר נגד החוק של סער שמגביל את מגוון המועמדים לבחירה על ידי פסילת מועמדים מכהנים ותיקים. מחקרים הוכיחו את יתרונם בקלפי של מועמדים כאלה, ואם ידרשו מהם רוב מיוחס, ירוסנו נטיות אוטוקרטיות על ידי התניית הבחירה מחדש באמון ציבורי מיוחס.
אם הרבים שקראו את "הספר האדום" יקדמו חקיקה חכמה יותר של הגבלת כהונות של ראשי-ממשלה כי אז, כמו בלעם, ענברי הלך לקלל ויצא מברך.
