משק פיין, מחלוצי המכירה ישירה מהחקלאי לצרכן ללא פערי תיווך, מהווה דוגמה ומופת להתמודדות עם יוקר המחיה והמונופול של רשתות השיווק * ראיון מיוחד עם בעלי המשק, אבי פיין, שמכריז: "הלקוחות מצביעים ברגליים"
*תמונה ראשית: אבי פיין, בעל משק פיין. צילום: עמיר פורת
אין זה סוד כי החקלאות הישראלית מתמודדת בעשורים האחרונים עם אחד המשברים הגדולים בתולדותיה. העול הכלכלי הכבד הנישא על כתפיהם של החקלאים המסורים, לצד שורה של בירוקרטיות ונהלים מכבידים ורשתות שיווק אשר מנסות לנגוש ברווחיהם, נדמה כי הופכים את הענף למאתגר שבעתיים.
אלא שיש משהו בחקלאים הישראלים שהוכיוח במרוצת השנים כי גם במצבים הקשים ביותר, הרי שעם חדוות עשייה ואופטימיות, ניתן להתגבר על כל מכשול.
זהו סיפורו של משק פיין הוותיק, אשר החל את דרכו אי שם בראשית המאה שעברה במטולה ובהמשך בגבעת עדה. המשק נחשב למוביל בתחומו עם מטעי פירות טריים, לרבות נקטרינות, אפרסקים, משמשים, תפוחים, ענבים ורימונים. הוא מנוהל בשנים האחרונות על ידי אבי פיין ובנו מתן, דור שישי לחקלאות ישראלית שורשית וגאה.
מהעץ והאדמה ישר לצלחת
חדשות לבקרים אנו עדים לטרוניות אודות יוקר המחיה אשר ממשיך להרקיע שחקים משנה לשנה, ונדמה כי שוחק את בעלי העסקים ומעמד הביניים עד כלות.
אלא שבמשק פיין החליטו לא לומר נואש ולקחת את גורלם בידם, תוך שהם משמשים כחלוצים עבור ענף שלם.
כבר בשנת 2016, בעיצומה של המחאה החקלאית על פערי התיווך, החל המשק לשווק עצמאית את תוצרתו באמצעות מכירה ישירה לצרכנים, במטרה להצילו מקריסה, וכך לאפשר לציבור לרכוש ישירות באיכות גבוהה יותר וחשוב מכל – ללא פערי תיווך. המהלך נשא פירות מהר מאוד, כאשר כבר שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2019 פתח המשק שוק מקורה ורחב במתחם חוצות שפיים המשתרע על שטח של 1,200 מ"ר, בו נמכרים פירות וירקות ישירות מחקלאים ישראלים – כחול לבן.
במהלך מלחמת "חרבות ברזל" המשיך המשק לשנע ולמכור פירות וירקות מחקלאות ישובי עוטף עזה והצפון. וזה עוד לא הכל – בימים אלה משיקים במשק פיין סניף חדש לשוק החקלאים בשכונת קרית השרון בנתניה, בנוסף לסניף בשפיים ובגבעת עדה.
אבי פיין, מבעלי המשק כאמור, מגולל את הסיפור שמאחורי הצעד שנחשב בשעתו לתקדימי: "הוצאנו משמשים ואפרסקים למדרכה יחד עם מספר משפחות חלוציות של חקלאים. תוך כשעה מרגע שפרסמנו על המכירה, לא נשאר שום דבר. אנשים הצביעו ברגליים. זה היה מרגש נורא. הבאנו שכנראה עלינו על משהו. לראות אנשים מחייכים אחרי שקיבלו תוצרת טרייה במחיר הוגן ושפוי, ובאופן שגם עושה חסד עם החקלאי עצמו, זה לא דבר שהולך ברגל," כך לדבריו.
פיין מוסיף: "המשותף לכולנו היה שפשוט נמאס לנו מפערי התיווך האדירים שגורמים למחירי הפירות והירקות לזנק, ובסוף גם לא מאפשרים לחקלאים עצמם להתפרנס בכבוד. הרעיון היה להביא את התוצרת החקלאית מהעץ או האדמה ישירות לצלחת. לשמחתי, הצלחנו בכך הרבה מעבר למצופה."
הזכרת פערי תיווך. מה הכוונה?
"הגענו למציאות בה הגיעו מים עד נפש. רשתות השיווק במשך שנים התעמרו בנו. פעם יכלו לקבל את הסחורה, ולמחרת על דעת עצמם להחליט שיש עודף סחורות והם מחזירים את התוצרת לחקלאי. נוצר מצב שהוא לא פחות מהפקרות, שהותיר חקלאים רבים בין הפטיש לסדן.
"לצורך המחשה, כשרשת שיווק מזמינה 18 משטחים של רימונים, יש מאחורי מערך שלם של עובדים שעבדו לילות כימים, כדי שהסחורה תסופק בזמן ובאיכות הגבוהה ביותר. ברגע שהסחורה מוחזרת או שהתמחור שלה אינו מתגמל את החקלאים, זה יוצר תגובת שרשרת של נזקים כבדים שהחקלאים אינם יכולים לשאת עוד.
"בכלל, כל השיטה הזו שבה מזמינים סחורה ופוסלים אותה מיד ללא כל סיבה הגיונית, גוררת מצב בלתי אפשרי בעליל. זו הייתה הסיבה הראשונית שהחלטנו להרים את הכפפה ולקדם מכירה ישירה של התוצרת החקלאית ישירות לצרכן, שלשמחתי עשתה מהפכה אמיתית במשק ובהרגלי הצריכה של ישראלים רבים."
תסביר.
"הצלחנו לפצח את השיטה עבור חקלאים מכל הסוגים והמינים. אנחנו עובדים כיום בעיקר עם השווקים הסיטונאיים ומהווים פלטפורמה נהדרת עבור חקלאים למכור את תוצרתם במחיר הוגן וכזה שמאפשר להם את היכולת להתפרנס בכבוד. זו הדרך להתמודד עם רשתות השיווק. ככל שיהיו יותר יוזמות כאלה, כך החקלאות תוכל לשגשג. ראינו בכך בתחילת הדרך כאידיאל. אנחנו גאים מאוד על כברת הדרך שעברנו עד היום, וזו שעוד נעבור בעתיד".
לראיה, במשק פיין פותחים כעת סניף רחב היקף ושלישי במספר בשכונת קרית השרון בנתניה, זאת כחלק מהליך ההתחדשות משמעותי. לדברי פיין: "הרעיון היה להמשיך במגמת ההתרחבות, תוך מתן קשב לקהל הלקוחות ולרצונות שלהם. נמשיך לעשות ככל שידרש על מנת להנגיש תוצרת ישירות מהחקלאים ללקוח."
"הממשלה חייבת לקחת אחריות על החקלאים"
פיין מנצל את הבמה תוך שהוא שופך קיטונות של ביקורת כלפי מקבלי ההחלטות, בטענה כי הציבו לאורך שנים את ענף החקלאות בתחתית סדר העדיפויות הלאומי, מה שהוביל לפגיעה אנושה באחד מהענפים היצרניים והחשובים ביותר למשק הישראלי בכלל ולביטחון התזונתי של אזרחיה בפרט.
"זה לא סוד שהחקלאות הישראלית מצויה במשבר עמוק. למרבה הצער, ממשלות ישראל במשך שנים על גבי שנים, נקטו במדיניות של פתיחת מכסות הייבוא, כדוגמת אגסים או תפוחים. על פניו המטרה הייתה נכונה – להפחית את יוקר המחיה, אולם בפועל המחירים רק המשיכו לטפס כלפי מעלה, בעוד יותר ויותר חקלאים זנחו את המקצוע, מה שמוביל לירידה בכמות השטחים החקלאיים, לירידה בהיצע ובהכרח לזינוק במחירים. מנגד, המדינה כן מעודדת ייצוא לגידולים מסוימים כמו אבוקדו או תבלינים למיניהם. זה לא שאין בארץ כושר גידול, אבל ממשלת ישראל פשוט חייבת לקחת על זה אחריות, להקצות משאבים ולראות בכך כפרויקט בקנה מידה לאומי. רק כך הענף יוכל לחזור ולשגשג."
מה הכוונה "לקחת אחריות"?
"אחריות היא לראות בחקלאות כמשאב קריטי לעתידה של המדינה שלנו. אחריות היא לחשוב קדימה ולראות בפיתוח חקלאות ובנגזרות השונות המושפעות ממנה כפרויקט על. אמנם שינו בשנים האחרונות את שמו של משרד החקלאות ל'משרד לביטחון תזונתי', אבל בשטח אנחנו לא באמת מרגישים שום שינוי. הגיע הזמן שהאנשים שיושבים שם למעלה ומקבלים את ההחלטות יבינו שאם אנו שואפים לביטחון תזונתי אמיתי לתושבי מדינת ישראל, החקלאים חייבים לזכות לתעדוף ברמה הלאומית.
"קחו למשל את רשת השפד"ן כדוגמה. עלות הפקת המים לצורך העניין היא כחצי שקל לקוב. בהינתן שזה המצב, מדוע גובים מהחקלאים שקל לקוב, בעוד שהחלופה היא שהמים יוזרמו לים. כך גם לגבי פתיחת הייבוא בעשור האחרון מטורקיה או מדינות אחרות. כל מהלך שכזה פירושו הוא נזק לחקלאים, שסופגים אותו על גבם. כך זה לא יכול להימשך."
פיין מבקש להתייחס גם להשלכות המלחמה הנוכחית על הרשת שבבעלותו, שלדבריו עשתה את הכל על מנת לשמור על רציפות תפקודית חרף כלל האתגרים שמסביב: "לאור המדיניות בה נקטנו הכוללת עבודה ישירות מול החקלאי ללא תיווך באמצע, זכינו ללוות לאורך התקופה ישירות חקלאים מהעוטף או מהגליל. זה הוביל לכך שגם בימים הקשים ביותר, דאגנו שתהיה סחורה טרייה וזמינה עבור הלקוחות. ההיצע אמנם היה מופחת והמחירים עלו, אבל סחורה הייתה. עבורנו זו הייתה הדרך לתמוך בחקלאים בשעתם הקשה.
"רק בשביל לסבר את האוזן, כ-70 אחוז מהסחורה הגיעו ממושבים או קיבוצים בגבולות. ראינו בכך אידיאל שנועד לעזור לאחינו החקלאים ולהפגין לויאליות כלפיהם. זה היה מהלך מנצח גם כלפי הלקוחות שקיבלו אספקה טרייה במחירים הוגנים, תוך ידיעה שהם תומכים ישירות בחקלאים."
זה מהלך שובר שוויון בהשוואה לרשתות השיווק?
"בסופו של יום, אין לי יכולת להתחרות במלפפון או בעגבניה במחיר של של 1.99 שקל. בניגוד לרשת שיווק גדולה, אין לי אלפי מוצרים שאני יכול להעלות להם את המחיר בצורה מלאכותית, כדי לאפשר מחיר נמוך יותר למוצר אחר. ובכל זאת, המטרה היא לספק לחקלאי את המחיר ההוגן שהוא מבקש בהתאם למחיר השוק. אחרי הרבה שנים של עבודה, אני יכול להעיד שהלקוחות יודעים להעריך את זה. אנחנו קשובים לצרכים שלהם, דואגים לסחורה בזמינות כמעט מיידית, בדגש על מוצרים עם חיי מדף ארוכים יותר, שכן הסחורה מגיעה ישירות מהחקלאי ולא מן המרכז הלוגיסטי או ממחסן כזה או אחר. זוהי הסיבה שכשקונים אצלנו מלפפון, תפוח או אבוקדו למשל, הם יכול להחזיק בין שבוע עד עשרה ימים. זה לא הולך ברגל."
מה תאחל לחקלאים לקראת השנה הקרובה?
"בהזדמנות זו חשוב לי לברך את כל עם ישראל לשנה של בריאות, בשורות טובות, שפע כלכלי וביטחון תזונתי. מעל לכל חשוב שהחטופים יחזרו לביתם ושנתחיל לשקם את המדינה. לאחיי החקלאים – שנמשיך להתפתח, לגדל ולפרוח חרף כל האתגרים."
