מטע האבוקדו של קיבוץ משגב עם נמצא במרחק 120 מטר מהגדר. רפת בית העמק תחת "קו הכטב"מים" ששולח חיזבאללה. הקיבוצניקים שממשיכים לקטוף ולחלוב, גם בזמן האזעקות
*תמונה ראשית: פושקו. "דקה בין הפיצוץ ובין האזעקה. קודם פיצוץ ואז אזעקה". צילום: זהר לידר
"היה לילה סוער", אומר פושקו (עופר מושקוביץ') ממשגב עם, שמגדל 400 דונם אבוקדו, 120 מטר מהגדר. "יש לנו דקה בין הפיצוץ ובין האזעקה. קודם פיצוץ ואז אזעקה, אין זמן התראה". למערכה מול אירן הצטרף כוח חיזבאללה, המשגר ירי רקטי וכטב"מים לעבור יישובי קו הגבול בצפון ולאורך החוף. למרות זאת, פושקו ועובדיו ממשיכים בעבודתם במטעי האבוקדו. "העצים לא יודעים שיש מלחמה. ארבעת העובדים התאילנדים יודעים שיש מלחמה ולא מוכנים להתפנות". העובדים המתגוררים סמוך לשטחים החקלאיים קיבלו הוראות התגוננות בתאילנדית וכשנשמעת אזעקה מתפנים למיגונית שהוקמה בשטח.
פושקו מספר שבכל ערב הוא מבקש אישור מהצבא – איפה השטח, באיזה אזור, כמה עובדים, כמה רכבים ומה סוג עבודה. צה"ל בתגובה מפרסם לחקלאים שאין לעבוד בטווח של 500 מטר מהגדר. "בכל זאת אנחנו עובדים. אנחנו בעיצומו של קטיף זן 'פינקי' שמיועד לייצוא לחו"ל".
לאחר 7 באוקטובר, עם פינוי קיבוצי קו העימות, פונה גם משגב עם לגינוסר. "כל בוקר הייתי יוצא מגינוסר ונוסע לשטחי המטע. אז היו תנאים יותר מחמירים, כל השטח הוכרז כשטח צבאי סגור. בעקבות נפילות נשרפו לנו 40 דונם מטע, והגעתי גם לכבות את השריפות. בשלב מסוים חזרו העובדים התאילנדים. זה היה מאוד מתסכל, אחרי שנה וחצי מצאנו פרי מרקיב על האדמה, ועצים שרופים. ידעתי שנגיע ונשתול מחדש. הזמנתי שתילים והיום יש לנו 40 דונמים חדשים מפוארים ששתלנו בסוף הסבב הקודם".
בשונה מ"חרבות ברזל" המדינה לא מפנה את יישובי הגבול. "המבוגרים לא רוצים להתפנות, זה הבית שלנו, הם אומרים. בהרבה מהמשפחות אחד מבני הזוג בכיתת כוננות. המשפחות הצעירות לא חוו אירוע ביטחוני כזה ועכשיו הם קיבלו את זה. לא יודע אם ירצו להתפנות, אולי משפחות בודדות. נראה מה יהיה, רק התחלנו, נראה מה תהיה רמת העצימות".
פושקו מוסיף שהמזל הגדול הוא שהקהילות, גם קהילת משגב עם וגם קהילת החקלאים, הן קהילות חזקות. "קהילות מדהימות שיודעות לתמוך ולשמור על קשר. חקלאים זה העם הכי טוב בעולם".
חולבים תחת קו הכטב"מים
"גם תחת אש אנחנו מספקים חלב לעם ישראל", אומר יואב ברנע, מנהל הרפת מקיבוץ בית העמק, 12 ק"מ מקו הגבול. ברפת, שנמצאת בשותפות של הקיבוצים ראש הנקרה, אושה ובית העמק, המתפרסת על 80 דונם, ממשיכים הרפתנים לעבוד, להאכיל את הפרות והעגלות ולחלוב שלוש פעמים ביום, על אף שהאזור כולו נמצא תחת ירי רקטי וכטב"מי. "אנחנו ממש בקו הכטב"מים".
העבודה במכון החליבה נמשכת כבשגרה, וזאת על אף האזעקות המרובות. "יש כאן מרחב מוגן, והעובדים נכנסים בזמן אזעקות. אנחנו משק בשעת חירום ולא מפסיקים לחלוב".
"צריך לשאול את סמוטריץ' – איך ייבאו חלב עכשיו, במטוס, באונייה? אחרי שיחסלו רפת, היא לא תקום מחדש. יש סביבנו מושבים שזו הפרנסה שלהם, מכסות קטנות, שספק אם יצליחו להתקיים אם תעבור הרפורמה. אנחנו שלושה משקים גדולים. השקענו 32 מיליון שקל, אם הרפורמה תעבור, לא נצליח להחזיר את ההשקעה. בעצם הישיבה שלנו כאן אנחנו חוסמים התפשטות של ישובים ערבים. איזו ציונות תהיה כאן בלי הרפתות?"
לצד עובדים מראש הנקרה ומערמשה הסמוך, עובדים ברפת נערים מהקיבוץ מכיתה ז' ועד י"ב, מתגברים את הצוות ומשלימים אותו כאשר נמנע מהעובדים הקבועים להגיע בשל ההתרעות. "אני 36 שנה ברפת, באתי מתחום ההדרכה, ותמיד עבדו ברפת נערים. מאז 7 באוקטובר, בתקופת המלחמה וגם עכשיו משולב נוער בעבודה".
