תושב חדש בקיבוץ הציג עצמו כעורך דין ואימת ואישר מסמכים לבקשת מנהל הקהילה ומנהלת הפרויקטים. הוא הורשע בזיוף ובהתחזות על סמך הודאתו, והסביר כי עשה זאת "כדי לרכוש מעמד חברתי מכובד בקיבוץ
במהלך שיחת חולין בין מנהל קהילה באחד מקיבוצי הדרום, לבין אחד התושבים בקיבוץ, שזה מקרוב הגיע לשכונה, הציג עצמו אותו תושב כעורך דין, המתמחה בתחום הפלילי והמעמד האישי. בהמשך, פנה אליו מנהל הקהילה וביקש ממנו שירות: לאמת, כעורך דין, נספחי תעודות זהות של תושבי הקיבוץ.
התושב (נקרא לו כעת – הנאשם) "הנפיק שלא כדין חותמת הנושאת את שמו בצירוף המילה: עו"ד, מספר הטלפון ואף מספר רישיון של עורך דין. מספר זה נבחר על ידיו באופן אקראי, אך הסתבר בהמשך שהוא תואם למספר רישוי של עורך דין אחר (נקרא לו – המתלונן), שהגיש תלונה למשטרה מעת שנודע לו כי הנאשם למעשה "מתחזה" אליו ועושה שימוש במספר הרישיון שלו. כך, לפי המתואר בכתב אישום שהוגש כנגד הנאשם.
הנאשם "אימת ואישר" את המסמכים לבקשת מנהל הקהילה ואף הוסיף ועשה, לבקשת מנהלת הפרויקטים בקיבוץ, שביקשה כי יחתום בתור עורך דין על "טופס בקשה להרשאה לשימוש בקרקע חקלאית לזמן קצר למטרת מרעה ועיבוד עונתי".
הנאשם "הגיע למשרדי הקיבוץ באותו היום בשעת בוקר, ולאחר עיון במסמכים חתם על הטופס במקום המיועד ל'אישור עו"ד' עם שמו, החותמת וחתימתו". המסמך החתום נשלח לרשות מקרקעי ישראל.
משביקשה מנהלת הפרויקטים את הנאשם להוסיף ולטפל כעורך דין בענייני הקיבוץ, הוא סרב לכך, אך הדבר לא מנע ממנו "לסייע" לתושבת בקיבוץ, שפנתה אליו בבקשה כי "יחתום עבורה על צילומי תעודות זהות שלה ושל בעלה כדי לשלוח מסמכים חתומים אלו לרמ"י".
בכל המסמכים אותם אישר הנאשם, מציין כתב האישום, "לא בוצע כל שינוי, למעט אימות החתימה של הנאשם". הנאשם לא ביקש תמורה בעד פעולותיו הללו.
כתב האישום מייחס לנאשם אישומים של זיוף מסמכים והתחזות לפי חוק העונשין ומתאר כי "הנאשם עשה חותמת הנחזית להיות את אשר איננה, ניפק מסמך מזויף ביודעו שהוא מזויף, התחזה כעורך דין, והתחזה כבעל תעודה שניתנה מאת רשות מוסמכת ומעידה שהוא זכאי לעסוק במקצוע עריכת דין".
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בזיוף, שימוש במסמך מזויף, התחזות כבעל תעודה והתחזות כעורך דין.
לדברי הנאשם, הוא "חש אי נוחות וקונפליקט פנימי סביב המעשה", אך הסכים לכך, "על רקע רצונו לרכוש מעמד חברתי מכובד בקיבוץ".
הנאשם סיפר כי לאחר "שחתם עבור זוג שכנים על אימות חתימה, החליט לחדול מכך ומאז סירב לבקשות נוספות וכי לא קיבל תמורה כספית על מעשיו".
המדינה-המאשימה "טענה לתחכום רב של הנאשם בביצוע העבירות, תכנון מוקדם שכלל הנפקת חותמת ובחירת מספר רישיון באופן אקראי, כשהמניע הנו השגת מעמד חברתי מכובד בקרב אנשי הקיבוץ", וציינה את הפגיעה בשמו הטוב של המתלונן (אותו עורך דין, שהנאשם התחזה אליו, לפי מספר הרישיון שלו).
המדינה ציינה את "הפגיעה במעמדה של לשכת עורכי דין המהווה אדן מהותי בשלטון החוק ופוטנציאל הנזק שנגרם בהתחזות לעורך דין".
הסניגור ליאור כהן טען כי נסיבות ביצוע העבירות הן מקלות. הנאשם לא עשה שינוי במסמכים עליהם חתם ולא ביצע את המיוחס לו לשם הפקת רווח כלכלי.
עוד תאר הסניגור על הנסיבות לקולא בעניינו של הנאשם. הוא ציין "את הטראומה של יום 7 באוקטובר, כאשר לבית מגוריהם של הנאשם ובני משפחתו הגיעו מחבלים, וכי מאז הנאשם משרת במילואים בלחימה בעזה".
השופטת שוש שטרית, מבית משפט השלום בבאר שבע, אמרה כי "מעשי המרמה וההתחזות של הנאשם נבעו מרצונו להשיג רווח חברתי ותדמיתי בעיניהם של מנהל הקהילה ותושבים וותיקים בקיבוץ אליו עבר להתגורר זמן לא רב קודם לכן, תוך שהוא מטעה את כל הגורמים המעורבים לחשוב כי מדובר בעורך דין".
לאחר שהביאה בחשבון את השיקולים והנסיבות, גזרה השופטת את עונשו של הנאשם, ופסקה כי הוא ירצה ארבעה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות (במשך חמישה ימים בשבוע), וכן תקופות מאסר על תנאי הנעות בין שלושה לשמונה חודשים, במקרה שהנאשם יעבור פעם נוספת עבירות של התחזות או זיוף.
עוד חייבה השופטת את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 2,000 שקלים.
המלצת המדור: באתר לשכת עורכי הדין, קיים מאגר עורכי הדין, לשימוש הציבור. לפיו ניתן לבדוק אם מי שמציג עצמו כעורך דין אכן רשום כחבר לשכה, ואם רישיונו בתוקף.
