התחלת יבוא הפרות מהולנד

חדשות מן העבר, חלק א

גזע בקר לייצור חלב

בחוברת של יוסף קריגר, אחד ממייסדי רמתיים, בשם "מזכרונותיו של ציוני", מופיעים פרטים מעניינים על יבוא בקר מהולנד, בראשית שנות ה-20 של המאה שעברה.

יוסף קריגר היה מראשוני  בנימינה ועלה עם הקבוצה המייסדת ב-1921 על אדמות זרעוניה (היום בנימינה). לקבוצה של המייסדים הצטרפה "הקבוצה הקליפורנית", אשר מנתה 4 חברים. הקליפורנים היו מומחים בענפי החקלאות, ביניהם היה בחור בשם ויאדרו, אשר עבד בקליפורניה בגידול בקר. הלה נוכח לדעת, שאין בארץ גזע בקר, שממנו כדאי  לגדל פרות עתידיות.

הוא נסע להולנד וקנה שם 23 פרות ו-4 פרים. הבקר שוכן במבנים אשר שופצו (מבנים ישנים בכפר זרעונייה) הפרות עמדו במבנה כשבועיים. יום אחד הבחין ויאדרו וחברו במישור הרחב דרומית לזרעונייה, אשר התכסה אחרי הגשמים בצמחייה עשירה, בעיקר תלתן בר. הם הוציאו את הפרות למרעה היפה, הדבר נמשך כחודש ימים.

יום אחד חזרו מספר פרות עם ראש מורד, חדלו להעלות גרה וחומן עלה מעל ל-40 מעלות. הפרות מתו אחת אחרי השנייה. מחיפה הוזעק ד"ר יצחק סמסונוב והוא קבע שהפרות חלו בקדחת הקרציות. היה מקובל בין החקלאית בארץ, שהפרה האירופאית אינה יכולה להתאקלם בארץ.

פרות הולנדיות כתרומה

המספר יוסף קריגר חלה בטיפוס ואחרי המחלה נסע לירושלים לשם הבראה. בירושלים הכיר את הזוג גולדשמיט אשר ניהלו שני בתי יתומים "תושיה" לבנים ו"עליזה" לבנות, ברחוב בצלאל (כיום הלל). לשם אספקת חלב לילדי במוסדות אלה, הם קיבלו כתרומה מיהודי הולנד, 3 פרות הולנדיות. היו והזוג גולדשמיט לא ידע כיצד לטפל בהן, בקשו מיוסף קריגר לקבל על עצמו את התפקיד. הנה כיצד מתאר יוסף את המצב:

"הרפת של בית היתומים שכנה בבניין אבן קטן ובה מצאתי 3 פרות בנות 3, מבנה גופן היה יפה. התקשרתי עם אברהם לבל ממאה שערים, סוחר מספוא, שהיה מספק מספוא לרפתנים היהודיים בערים ואף היה דוברם בעיריית ירושלים.

בתקופה מאוחרת יותר, כאשר עיריית ירושלים התנגדה לקיומן של רפתות בתוך העיר, רכש מר לבל אדמות, מערבית לאזור עטרות, יחד עם יהודי נוסף בשם ברינקר והקימו עליהן את השכונה "נווה יעקב" ושם התיישבו בעלי הרפתות היהודיים בירושלים.

הפרות של בית היתומים המליטו אחת אחרי השנייה ללא בעיות. הייתי מופתע מכמות החלב שנתנו – כ-30 ליטר לפרה. בערך כ-90 ליטר ויותר ליום. בהולנד לא הייתי רגיל לממוצע כה גבוה בין החולבות. ייתכן שהטיפול, האוכל המרוכז וחליבה 3 פעמים ביום, נתנו את התוצאה המפתיעה. בבית היתומים נשארו עודפי חלב והזמינו חלבן לקנותם. הוא בא לרפת בזמן החליבה ועמד בפה פעור למראה הדליים המלאים. כמות משתי פרות, כמו שהיו רגילים מרפת שלמה. השמועה נפוצה והגיעו פניות ובקשות לראות את הפלא וכך הגיעו רפתנים ירושלים, מוצא, עטרות וקריית ענבים.

הבאת פרות מהולנד

לפי בקשת אברהם לבל, בשם רפתני ירושלים, נסע יוסף ב-1923 להולנד כשבכיסו הזמנה ל-40 פרות. את הבקר הוא קנה בפריזלנד, כולן מספר העדא הפריגי . את הקנייה ביצע בעזרת סוחר – נתן פינטו. אחרי הקנייה היה עליו לדאוג לאונייה, סידורים על הסיפון. קניית מספוא לדרך ולמלווים, אשר באו מקרב בחורים מ"החלוץ", אשר סיימו הכשרה בהולנד ועמדו לעלות ארצה.

כאן מתאר יוסף קריקר מקרה, אשר מסביר לנו את הופעת הפר מגזע "דיירי שורטהורן", בתחנת הניסיונות בבן שמן ואלה דבריו: בהיותי באמסטרדם, לפני ההפלגה, הגיע אליי בהפתעה מאנגליה פר מגזע "שורטהורן", מתנה של הלורד רוטשילד לתחנת הניסיונות בבן שמן. הפר היה בצבע חום-אדמדם ומבנה גופו נהדר – חזק, עמוק ורחב. צירפתי אותו למשלוח שלי ובחיפה, מסרתיו לבא כוח תחנת הניסיונות. המשלוח בכללו הגיע לחיפה בשלום ולאחר הסגר של 7 ימים, נמסר למזמינים. שמעתי אחרי זה מאברהם לבל, שההמלטות עברו ללא תקלות ותפוקת החלב הייתה טובה מאוד. זמן קצר אחרי בואי עם המשלוח, פנו אליי אנשי מושב עטרות, שכל קיומם היה מבוסס על הרפת ואנשי קריית ענבים וביקשו שאסע שוב ואביא להם פרות.

גם מבית החולים "שערי צדק" פנו אליי בהצעה דומה, היות ואלה היו אנשים שפרנסתם על הרפת, החלטתי לנסוע. ניסיוני מהמשלוח הראשון עמד לי והקל עליי מאוד.

המשלוח השני

גם המשלוח השני זכה להצלחה. לאור הצלחת הפרות ההולנדיות בירושלים ובסביבתה, החליטו בעלי רפתות בעיר לחסל בהדרגה את הפרות המקומיות, דמשקאיות ובירותיות ולהחליפן בהולנדיות. ההפלגות מאירופה, בעיקר מבלגיה ומהולנד, היו מלוות בהרפתקאות שונות, כמו סערות בים, קלקולים במנועי האוניות וגרמו לדאגות רבות ולחרדה, לכמויות המזון עבור הבקר.

החלוצים אשר ליוו את המשלוחים היו בעלי ניסיון  בטיפול בבקר ואחרי הגיעם ארצה, מצאו מיד עבודה אצל בעלי הרפתות, שרכשו את הבקר ההולנדי וכך עבדו במוצא, בבית החולים שערי צדק ועוד.

מאוחר יותר הייתה קניית הבקר בהולנד והבאתו ארצה, בידי מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ובוצעה בעזרת בעלי מקצוע, מקרב המ"ב (יעקב עצמון, חיים עפרוני, אפרים שמראגד, ד"ר שי גור), אנשי מקצוע מקרב מגדלים בקריית ענבים, עטרות ורמת רחל. הבקר ברובו היה מיועד לאזור ירושלים, אשר הפך במשך השנים, למקור לפרים ולבקר רבייה לכל הארץ".

משלוחי בקר גם לאזורים אחרים

אך משלוחי בקר הולנדי מיובא (בעיקר פרים) הגיעו גם לאזורי ארץ נוספים. הכנסת בקר הולנדי לאזורים אחרים, מחוץ לאזור ירושלים, הייתה בעייתית. הדברים באים לידי ביטוי בפולמוס, אשר התנהל מעל דפי "השדה" בין רופאים וטרינרים מהצפון, בעיקר מהעמקים יזרעאל וירדן, אשר טענו שהבקר ההולנדי לא מתאים לתנאי ארץ ישראל, בגלל רגישותו למחלות ולחום. לעומתם, טענו רופאי ירושלים וסביבותיה, שאין בעיות מיוחדות עם הפרות ההולנדיות והן שופעות בריאות וחלב.

עם שיפור הממשק והחיסון נגד קדחת הקרציות, התאקלם הבקר ההולנדי בכל הארץ, אך סביבות ירושלים נשארו המרכז העיקרי של עדרים ממוצא הולנדי והם היו גם הספקים העיקריים של עגלי רבייה.

משקי ירושלים היו במשך שנים, בעיקר בראשית ביקורת החלב, המשקים עם התנובה הממוצעת הגבוהה ביותר לפרה. משקי ירושלים הצטרפו לביקורת החלב הרשמית, מאוחר מאשר שאר המשקים, אך כבר ב-1939, המשק עם התנובה הגבוהה ביותר בארץ היה קריית ענבים, עם 5,160 ק"ג חלב בממוצע לפרה לשנה. אחוז השומן היה נמוך יותר משאר הארץ – 3.35% לעומת 3.7%. כפי הנראה, הסיבה היא בחלקו הקטן יחסית של המזון הגס, בגלל חוסר שטחי קרקע בקרב המשקים.

התאחדות מגדלי בקר בארץ ישראל – המחלקה לביקורת חלב

דין וחשבון לשנת תרצ"ח 1937-38

טבלה 1. תנובת החלב והשומן בשנת תרצ"ח לפי המשקים