התנדבות ברפת קצת אחרת

יוסי מלול ברפת סילבר

אכן, רפת כפר סילבר היא קצת שונה מרפת קלאסית – רובה ככולה בני נוער ועוסקים בחינוך ובהקניית ערכים חשובים – מה קורה כשפורצת מלחמה?

היכרות מוקדמת

כבר במבצעים קודמים התוודעתי לרפת כפר סילבר בדרום, מעבר לכביש של אשקלון. במבצע צוק איתן הבנו, שמיד עם הכרזת מצב חירום, כל כפר הנוער מתפנה ובאופן מיידי – לא מחכים לאף אחד. פשוט שולחים את הנערים והנערות לביתם, את נערי הפנימייה מעבירים צפונה וכך הכפר מתרוקן. כך שומרים על הנערים ועובדי הכפר, אך מי יעבוד ויתחזק את הרפת ואת הדיר ואת משק החי?

לפני כעשור, קיימנו ליד הכפר מעבר לגשר, הפגנה גדולה של יישובי הדרום והגיעו אליה כל ראשי המועצות וגם יעקב בכר מזכיר ההתאחדות וצעדנו לאורך הגשר, עם דגלים להזדהות עם רפתות העוטף.

כך ירדתי במבצע צוק איתן עם בני, לעבוד ולחלוב את הפרות והרגשתי תחושת סיפוק ותרומה גדולה.

השבת השחורה

הייתה שחורה באמת, חדשות מבהילות מאוד ותחושה של מלחמה איומה והרסנית שמתרחשת עלינו.

כמו לרבים, גם לי היה ברור שאני חייב לרדת מהר ולסייע, ככל יכולתי.

השלמתי את הכנת חוברת אוקטובר של ביטאון "הרפת והחלב" והיא כבר מוכנה לצאת לדפוס, ילדיי כבר גדולים ואני פנוי לצאת לעזרה בעיקר בחליבות.

הרמתי טלפון וכבר ביום ראשון ירדתי והשתלבתי בחליבת הערב, באווירה אחרת ושונה, עם לוח זמנים לא מוגדר וזורם עם ההתרחשויות.

בדרך דרומה עשיתי ניסיון והמשכתי לכיוון רפתות הגדר, אך די מוקדם עצרו אותי כוחות הביטחון ולא עזרו כל הסבריי ובקשותיי. נאלצתי להסתפק במרחב אשקלון ולא דרומה ממנו, ביום השני למלחמה – יום ראשון בשבוע…

בחוץ נשמעים פיצוצים, מטוסים, רקטות וכל הדברים הקשים במלחמה וכך עברתי את הערב הראשון, שעדיין כולנו בהלם.

לילה ושינה במקום אחר

עמוס גופר, מנהל הכפר המקסים, התעקש שאגיע לישון אצלו בממד, בבית הפרטי, שבו נמצאים גם קרן אשתו ושלושת ילדיהם. משפחה מחבקת ונעימה שהתחברתי אליהם, מהר ובקלות.

באזעקה הראשונה, כל בני המשפחה נכנסו לחדרי (שהוא הממד המשפחתי) ויחד עברנו את הדקות, שנראו ארוכות מאוד.

שלו הבן הגדול מתאמן בקרב מגע ויצא לנו לנהל קרובות משותפים ומצחיקים מאוד… די מהר הוא הצטרף לחליבות ולמד את המקצוע. וכך גם עם נעמי וירדן.

די מהר, היה לי קשר חברי עם כל בני המשפחה וההורים היו עסוקים עד מאוד בניהול הכפר וברוח ההתנדבות, במבנים שהתפנו מנערים ואכלסו קבוצות רבות של חיילים – בדרכם מהאימונים ולפני היציאה לשדה הקרב..

חליבה ועוד חליבה

רפת סילבר היא רפת כפר נוער עם מכסת חלב קטנה יחסית, כ-1.0 מ' ליטר וכ-100 פרות בקבוצה אחת מורכבת מאוד. בצוות העובדים הקבועים יש שני צעירים וכל השאר נערים ונערות ולעיתים, גם כמה צעירים לפני צבא.

מאור ואופק אבוטבול צעירים מאוד ונמצאים ברפת שנים מעטות והנה, מאור המנהל קיבל צו 8 וכל משימת הניהול המורכבת, ברפת המיוחדת, הוטלה על אופק שנאלץ לתכלל הכול, עם צו קריאה צבאי באופק.

עם חיוך רחב ורוח טובה, השרה אופק אווירה של שליטה על מכלול כל המשימות וכך הוא היה מעט יחסית, בחליבות אך נאלץ להתמודד עם כל הנושאים האחרים – יונקים, טיפול בפרות דאגה לקלטורים, הליכה עם המזריע והרופא ועוד משימות של ניהול רפת.

לרפת הגיעו מתנדבים מגוונים ובראשם דליה המדהימה, שהגיעה לחליבה ברפת אחרי שסיימה לחלוב בדיר. הגיעו גם כמה דירניקים בעדר הסמוך והכול באווירה קרובה וטובה. בהדגרה הגיעו גם כמה שינישינים ושינשניות, שעזרו בכל שלבי החליבה.

החליבה הייתה איטית והפרות נכנסו ויצאו בקצב שלהן, אין מספיק בקום בחצר ההמתנה לכל הפרות, אין דחפן, אוספים חלב לכדים – חלקו נשפך וחלקו להגמעה פרטנית של כל היונקים.

תחושה טובה של כולם ואווירה חברית ונעימה, עם שיתוף פעולה חם ואוהב.

מידי פעם היו אזעקות רצנו למיגונית שעל יד המכון, נשארנו זמן קצר וחזרנו לחליבה. ברקע נשמעו כל הזמן קולות והיה מיוחד מאוד, לראות ולשמוע, את הטילים של החמאס ואת היירוט של כוחותינו. באוויר רעש מטוסי קרב והרמתי יד לשלום ולביטחון גם לעומר בני שהיה שותף באוויר.

בין החליבות

כפר סילבר מאכלס בשיאו כ-1.700 איש ואישה – הרבה פרויקטים מסוגים שונים בית ספד תיכון, פנימיית נוער, מכינה צבאית, פרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) ועוד פעילויות. עשרות מורים ומחנכים, אנשי תחזוקה וניהול ואת הכול מוביל עמוס גופר, שהיה קצין כושר קרבי בווינגייט בדרגת סא"ל ואחרי שחרורו ולימודי הוראה, נבחר במכרז, לתפקיד ניהול הכפר. מעל 4 שנים הוא עוסק בפיתוח מרחבים שונים בכפר המקסים והוא מרגיש שעבודה רבה עוד לפניו.

המלחמה הביאה לאבידות גדולות של חברים ובני משפחתם באזור ובארץ כולה ועמוס יצא להרבה שעות של ניחום אבלים והשתתפות בצער משפחות.

הרבה טלפונים גם לתורמים גדולים וקטנים בעולם הרחב להתגייס ולסייע בפיתוח הכפר. עמוס עסוק כל היום.

בית התאנה הוא מבנה מעוצב להפליא, שיש בו הרבה חדרי לימוד ומרחבים פתוחים והיה המרכז לאירוח חיילות וחיילים. חלקם לתקופת מנוחה קצרה ויחידות אחרות למספר ימים, לפני ואחרי האימון. צוות מתנדבות, מהכפר ומהסביבה, עסק רבות באירוח החיילים, לכיבוד ולארוחות וגם להצטיידות, בהרבה צרכים בסיסיים – סדינים, שמיכות, כלי רחצה, גרביים ובגדים תחתונים והרבה פינוקים.

זכיתי להיות איתם בקבלת שבת מרגשת ושם פגשתי את החייל הגבוה ביותר שראיתי – 2.15 מ'.

וכך, אחרי החליבה והמקלחת, אני יוצא לבית התאנה לשוחח עם חיילים וחיילות, לחפש ביניהם את אנשי חיל הרפואה ולשמוע כיצד התפתח החיל ושיטות הטיפול בפצועים, בעשורים האחרונים שאני כבר לא משרת.

גם הבנים שותפים

אורי ודודו בניי אהבו את רעיון ההתנדבות והם ירדו לכמה ימים ואף בילו שבת, לסייע בחליבות ולהרגיש מחדש את הכנת העטין לחליבה ומגע עם רגלה של פרה בועטת…

הם הגיעו לשתי החליבות ביום וחשו סיפוק רב.

גם הם התגוררו בבית משפחת גופר וקורן, בעלת הבית, מצאה מקום מפנק גם להם.

תלו שעון קיר חדש וגדול בחזית המכון ועכשיו אפשר לראות את השעה מכל מקום.

ליאור המנהל המקצועי, עשה את סידור העבודה שכלל במקביל גם את דיר העזים, בניהולו שם תום ודאג, שגם בימים המתוחים יתקינו תאורה הולמת ביונקייה ואף מצא אנשי מקצוע שהסכימו לבוא בימים אלה.

כך זרמנו בין חליבות בוקר וערב כשעתיים כל חליבה, שבסופה גם ניקיונות במרחב המכון. צוות המתנדבים השתנה והפתיע והיו גם הרבה צעירים, שעבדו כילדים ברפתות שונות ברחבי הארץ ובלט עידן מקבוצת כנרת, שלקח את יוזמת הובלת החליבה ודאג לכל הפרות החריגות, שחלבן יעבור לכד, להגמעה או לשפיכה.

פרות לפני יובש סומנו ונחלבו פעם ביום עד ליובש.

אופק נמצא ברקע לכל שאלה ובקשה ועייפות כולם מהעבודה האינטנסיבית, הלכה וגברה.

מנוחה קצרה וחזרה

אחרי שבועיים מעניינים בכפר עליתי חזרה הביתה לשבת למנוחה ולהתעדכנות כללית. ואחרי יומיים התגעגעתי וחזרתי לשבוע נוסף.

אירוע מרגש היה לנו עם דבל'ה של שקתות ההגמעה מילק-בר

באחד המפגשים עם החיילים הוא ניגש אליי והיה לנו כיף להחליף חוויות מקצועיות ואישיות. הוא הבטיח לי שיביא לרפת בכפר, תרומה של מספר שקתות הגמעה מילק-בר ובשבוע הבא יגיע במהלך היום.

העברתי את הבשורה לרפתות וחיכינו, והנה הגיע היום ודבלה הגיע לבוש מדים, עם הטנדר שלו, ופרק מספר שקתות בגדלים שונים. אספנו את הצוות אופק ותום, מנהל הדיר, ודבלה הסביר להם על השקתות, עם הרחבה מקצועית גדולה על גידול היונקים והתנאים הנדרשים לשמור על בריאותם..

הם הבטיח להם עזרה גם בהמשך ומוכנות להתגייס לקריאתם מתי שירצו. כולנו התרגשנו מאוד וזה מחייב שינוי במבנה היונקייה שיתבצע (אולי) אחרי המלחמה…

יש חווה כזאת

כן זהו אתר מדהים של שרית וגיא שפיתחו פינת חי מדהימה עם חיות רבות פינוק ואהבה ללא גבולות. ועל כך במאמר מיוחד בחוברת הבאה…

וכך במקום מקסים בכפר סילבר, עברו כשלושה שבועות והייתי צריך לחזור כדי להכין את החוברת – רפת במלחמה..

נפרדתי בהתרגשות מהמשפחה המאמצת בכפר ומחבריי ברפת ובדיר והבטחתי לעצמי, שאחרי השלמת החוברת, אחזור לכפר ולחליבות שהיה כיף להיות בהן, עם אנשים מאוד מיוחדים.