כך הפך מיזם קטן להצלת ציפורים בפריפריה החקלאית למיזם אזורי חוצה גבולות, שמחבר בין מדינות, דתות ותרבויות – ומפחית את השימוש ברעלים בשדות ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית ועוד 11 מדינות בעולם
*תמונה ראשית: פרופ’ יוסי לשם – הורדנו את כמות הרעל הארצית ב-50%. צילום: אורן כהן
מה שהתחיל לפני חמישה עשורים כפרויקט הדברה ביולוגית של כמה משוגעים הפך עם השנים למיזם רב-אזורי המחבר בין מדינות, חוקרים וחקלאים. ״הכל התחיל עם הטעות הפטאלית של ממשלת ישראל לייבש שישים אלף דונם מעמק החולה, זה הטריף אותי. החולה הייתה אז ביצה, אגם, מקום חשוב מאין כמוהו לציפורים נודדות. מאות אלפי השקנאים שנהגו לנחות כאן היו צריכים לחפש לעצמם פתרון והתחילו להתיישב בבריכות הדגים באזור, לרוקן את הבריכה מדגים ולהמשיך הלאה לדרום סודן״, כך מתחיל סיפורו של פרופ’ יוסי לשם, בעברו מנכ”ל החברה להגנת הטבע, אורניתולוג, שהוא מדען חוקר של ציפורים, ופרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ״אבל מה מדינת ישראל לא הבינה בזמנו על עמק החולה? למה הם לא הבינו את הבעיה?״, הוא ממשיך. ״בזמנו האזור שנחשף לא הוגדר כשמורה, אבל הוא בית גידול חשוב מאין כמוהו בכל המזרח התיכון, ולא חשוב רק לציפורים הנודדות, היו כאן הרבה מינים נדירים, זו הייתה צומת של שלוש בשורות ביולוגיות- צמחים נדירים כמו גומא הפפירוס שזה היה לו הגבול הצפוני, זה היה גם הגבול הדרומי של מינים אירופאיים והגבול המערבי של מינים אסיאתיים. למשל שלושת מיני שלדגים נדירים, והשיא היה מין נדיר במיוחד שנקרא גולשון שחור-גרון, שהיה מצוי רק בחולה. מין אנדמי״.
מתו אלפי ציפורים נודדות
לשם לא שוכח דבר. הוא מרחיב ומפרט על סיפורים ואירועים שקרו לפני חמישים שנה. הרס שמורת החולה הוא מבחינתו הסמן הראשון של תחילת קריירה ענפה בחקר אוכלוסיית הציפורים בישראל ובאזור. ״באדמה החשופה שייבשו בעמק החולה התחילו החקלאים לגדל אספספת, גידול שמושך אליו נברנים ומכרסמים רבים. אז התחילו להשתמש בחומרי הדברה כדי לחסל אותם, והיו הרבה. באותה תקופה היה מספיק לשים חמישה גרגירים כדי להרוג עכבר, אבל כדי להיות בטוחים שמו 20-30 גרגירים, וזו הייתה קטסטרופה, הרעלה משנית אדירה. תנשמת רואה עכבר שיכור מהרעל הולך באמצע היום חשוף, אז היא אוכלת חמישה-שישה כאלה ביום, וגם היא מתה מהרעל. ככה מתו אלפי ציפורים נודדות. ואותנו זה הטריף – שהורגים ציפורים נודדות. ואז אמרנו – חייבים לעשות משהו״.
זו תהיה הפעם הראשונה שלשם יתגייס ויגייס את חבריו החוקרים במטרה להציל ציפורים, אבל לא האחרונה. ״וכך התחיל הרעיון. במלזיה עשו את זה כבר לפנינו, בג’ונגל. שמו שם חמשת אלפים תיבות קינון לתנשמות – כדי שיאכלו את החולדות שהרסו את מטעי דקלי השמן. החולדות עשו להם נזק עצום. ברגע ששמו תיבות קינון לתנשמות תוך שנתיים-שלוש חוסלו 90% מאוכלוסיית החולדות. לקחנו את הרעיון המלזי והבאנו אותו בהתחלה לקיבוץ נאות מרדכי שם הקמנו עשרות תיבות קינון לתנשמות, אבל ב-1982 פרצה מלחמת שלום הגליל, כל החבר׳ה גויסו, תיבות נהרסו ונזנחו. אז לקחנו את הרעיון לקיבוץ שדה אליהו לשאול אביאל, צפר וחקלאי שמוביל חקלאות ידידותית לסביבה ושותף להקמת המיזם מאז ועד היום. בשדה אליהו היו אז 1000 דונם של חקלאות אורגנית ובלי חשש להרעלות, אז התחלנו עם 14 תיבות קינון בשדה אליהו ומשם זה התפשט לכל עמק בית שאן ואחר כך לאזור גת וגלאון, ובסוף ב-2008, זה הפך למיזם לאומי. המשרד לאיכות הסביבה ומשרד החקלאות נתנו כל אחד 250,000 ש”ח והחברה להגנת הטבע נתנה עוד 250,000 ש”ח וככה התחלנו בעצם פרויקט גדול עם מימון חיצוני״.
התנשמת פעילה בחושך והיא ציידת מכרסמים מוכשרת במיוחד
היום יש כ-5000 תיבות קינון ברחבי הארץ, התיבות מותאמות במיוחד לתנשמות ומאכלסות בב-95% מהמקרים רק תנשמות, רק לעיתים רחוקות פולשים לשם מינים אחרים כמו קעקים. ״יצרנו תיבות שמתאימות במיוחד לתנשמות שאוהבות לקנן במקומות פנימיים, כמו שמה באנגלית: Barn Owl – ינשוף האסמים. למבנה התיבה שעשינו יש פתח צר ששומר על חושך בפנים, ובגלל שהן אוהבות לקנן במקומות חקלאיים ובקרבת אדם זה עבד ככה יפה מאוד״.
התנשמת הלבנה, נקראת כך בעברית בגלל נוצותיה הלבנות וקולות הנשיפה שהיא מרבה להשמיע. הקפריסאים קוראים לה אטרובבולי – פני אדם, בהתייחסות לפניה שנראות אנושיות, והערבים קוראים לה בומה. התנשמת פעילה בחושך והיא ציידת מכרסמים מוכשרת במיוחד. העיניים שלה קולטות כל אור קלוש וזווית הראייה מאפשרת ראיה תלת ממדית של הטרף, אומדן מדויק של המרחק ועל כן היא מסוגלת להיות דייקנית מאוד בהסתערות. עוד מיוחד בה הוא מבנה הנוצות בהיקף הפנים השולח אותות על רעשים וצלילים, גם הקטנים ביותר שבהם, וכל אוזן שלה ממוקמת בגובה שונה כדי לתפוס כמה שיותר גלי קול. נוצותיה מסתיימות במין מסרק מיוחד המאפשר לה לטוס באופן שקט מאוד, כך שמכרסם שנמצא על הקרקע לא שומע אותה כלל מתקרבת.
הורדנו את כמות הרעל הארצית ב-50%
ישראל ממוקמת בין שלוש יבשות, אירופה, אסיה ואפריקה״, ממשיך לשם לספר, ״ולכן פעמיים בשנה חולפת כאן נדידת ציפורים אדירה. בסתיו הן נודדות דרומה לאפריקה, ובאביב צפונה לאירופה ומערב אסיה. 500 מיליוני ציפורים שחייבות לעצור פה למנוחה ולתדלוק. עמק החולה היא צומת מרכזית עבור מיליוני ציפורים והיינו חייבים לעצור את ההרעלה שלהן״. את המיזם מטעם משרד החקלאות מוביל יואב מוטרו, ״חייבים לעצור את אפקט הדומינו הזה של ההרעלה״, מוסיף מוטרו, ״יש לנו פה חקלאות מאוד עשירה ומאוד מזינה, המכרסמים מתים על זה, הנברנים בחורף, המריונים בקיץ, עכברים כל השנה. הרעל שפיזרנו כדי להדביר אותם הוא רעל נגד יונקים, מכרסמים הם יונקים, גם בני האדם הם יונקים. זה היה פוגע בנו ומרעיל את מי שאוכל אותם בהרעלה משנית. אז שמנו פה תיבות קינון שטייבו אותן במיוחד לתנשמות, אנחנו הבאנו רק את התיבות, התנשמות הגיעו מהטבע לתיבות בדיוק כמו שהן אוהבות. התנשמות אוכלות את המכסמים, השדות בשדה אליהו למשל כבר שנים לא ראו רעל, בקושי רואים פה מכרסמים בשטח, רק בנינו בית לתנשמות, זה כל הסיפור. ומכיוון שחקלאים בוחנים את הכל גם בראיה כלכלית, אני עשיתי בדקתי גם את הערך הכלכלי של הדבר הזה וזה משתלם לחקלאי, מעבר לזה שזה יותר טוב לסביבה ויותר טוב לבני האדם. הורדנו את כמות הרעל הארצית ב-50% וזה במגמה הממשיכה לרדת״. לשם מוסיף שזו שיטת הדברה זולה מהרבה מאשר לקנות חומרי הדברה ולפזר אותם, ״גם אם החקלאי מממן את הכל בעצמו״.
שמנו מצלמות, כך שחקלאי שחוזר הביתה, יכול לראות את הפעילות בתיבות
ואיך רותמים את החקלאים לעניין? ״זאת שאלה מצוינת״, עונה לשם, ״בהתחלה לא כולם שיתפו פעולה. יש לנו צוות של מנטרים. חילקנו את המדינה לשמונה אזורים. לכל אזור יש נטרן שאחראי על הקשר עם החקלאים ועל בדיקת הצלחת הקינון של התנשמות. כמה גוזלים בוקעים, כמה מהם שורדים תקינים וכל מיני דברים כאלה. אנחנו אוספים את הצנפות, הקפסולות שהתנשמת מקיאה של מה שהיא לא הצליחה לעכל, ואנחנו בוחנים את הציפורניים, העצמות, השיניים, והנוצות, זה עוזר לנו להבין כמה ואילו מכרסמים היא אכלה. הנטרנים שלנו מגיעים לעיתים קרובות לאזורי החקלאות, שמים טבעות על הגוזלים, עושים ימי עיון לחקלאים, מפגשים אזוריים עם פיצה ובירה, הפקנו חוברות וחומרי הסברה, שמנו מצלמות אונליין למעקב בזמן אמת כך שחקלאי חוזר הביתה ויכול לראות מהבית את הפעילות בתיבות״.
בשנה האחרונה עמד המיזם בפני סכנה של קיצוץ תקציבי. אבל בזכות מנכ״ל משרד החקלאות אורן לביא, ובגיבוי של השר דיכטר, הקיצוץ בוטל והמיזם זוכה כעת למימון גם של משרד החקלאות וגם של המשרד לשיתוף פעולה אזורי שתומך בשיתוף הפעולה של המיזם עם מדינות אחרות.
לתנשמות של יוסי לשם לא היה אכפת אם המכרסמים שהן צדות רצים בשדות ישראלים, פלסטינים או ירדנים
״התנשמת החליפה את יונת השלום״, זהו שמו של סרט דוקומנטרי שנעשה על הפרויקט והציף עוד זווית מעניינת. פרויקט התנשמות הישראלי חצה גבולות והפך לשיתוף פעולה אזורי ענק עם המדינות ירדן, יוון וקפריסין, ובהמשך גם עם קולגות פלסטינים ומרוקאים, וב-2024 הצטרפו גם אוקראינה, גאורגיה, גרמניה, איטליה, זימבבואה וארצות הברית. ״זה התחיל בסיור היסטורי שעשה קצ׳ה, שמעון כהנר קצין וחקלאי מפורסם, לחבורה של גנרלים מירדן. הם הגיעו לגשר חוסיין וקצ׳ה נתן לי להראות להם את הפרויקט של התנשמות. ככה חברנו לגנרל הירדני מנסור אבו ראשיד, יו״ר מרכז עמאן לשלום ופיתוח, והוא חיבר אותנו לכל החקלאים הירדניים והפלסטינים שהצטרפו לפרויקט״. לתנשמות של יוסי לשם לא היה אכפת אם המכרסמים שהן צדות רצים בשדות ישראלים, פלסטינים או ירדנים, היחסים בין הקולגות משלושת המדינות היו חמים ומסורים ומהר מאוד הפך הפרויקט למיזם קבוע שמחק כל זכר ל-60 שנה של סכסוך מדיני. ״האתגר עם המדינות המוסלמיות היה גדול מכיוון שבתרבות שלהם עופות דורסים הם סמל למזל רע. בערבית קוראים לה “בּוּמָה”, ויש אמונה רווחת שהיא מביאה מזל רע. אבל אנחנו היינו צריכים לשכנע את החקלאים, גם המוסלמים, שהיא דווקא מביאה מזל טוב. מי שעשה את עבודת השכנוע זה הגנרל והפלסטינים עצמם. למשל הגנרל קידם את זה גם בבתי ספר, ודאג שגם ב-60 דרשות במסגדים האימאם יגיד שתנשמת זו סגולה למזל טוב, לא לרע. ואז, כשכל הקהל במסגד שומע את זה, הם מושפעים וזה משנה תפיסה״, מספר לשם.
לא רק הפחתת שימוש בחומרי הדברה אלא גם החיבור בין חקלאים ועמים
״היום יש לנו 14 מדינות שמחוברות לפרויקט הזה, בכל מדינה כזו יש מישהו שמוביל את הפרויקט ויש גם גוף ממשלתי תומך. אין סיפורים של פוליטיקה מלוכלכת ואין בעיות הקשורות לזה, רק הבעיה היחידה היא עם הפלסטינים שלא יכולים לנוע חופשי ואנחנו לא יכולים לנוע אליהם חופשי, ואז זה כמובן מקשה מאוד על שיתוף הפעולה. כי חלק מרכזי מהעניין של הפרויקט הזה עם התנשמות, זה לא רק הפחתת שימוש בחומרי הדברה אלא גם החיבור בין חקלאים ועמים, זה לא פחות חשוב״.
