אומר עמוס דותן – היסטוריון, גיאוגרף, מתכנן, לשעבר קצין בחיל השריון וכיום מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל * דותן היה האיש שיזם את קורס קציני שריון הראשון בצה"ל לבני ישיבות ההסדר והוא מאמין שאפשר לגייס חרדים גם היום, בדיוק כפי שהאמין אז * לאחר שניתח את שאירע לנו בשנה האחרונה הוא אופטימי לחלוטין
עמוס דותן הוא היסטוריון, גיאוגרף, מוביל לשינוי, איש ששירת שנים רבות קצין שריון וכיום מרצה במכללת עמק יזרעאל. כל אלו הביאו לו יכולת יוצאת דופן של ניתוח מצבים עם התבוננות וידע היסטורי וראיית הצפוי. את דותן הגעתי לראיין בעקבות הרצאות בהן ניתח את מצבנו כעם, כאומה. עמוס ניתח את מצבנו בבהירות, בניתוח הפרטים ממש כמו כירורג מקצועי, בדרך בה ראה את התמונה כולה.
עמוס דותן נולד בקבוץ אייל, הוריו היו ממייסדי הקבוץ ובהמשך גדל בכרכור ובחולון. "גדלתי בבית ציוני, הוריי היו אנשי ההתיישבות," הוא מספר. "הוריי עלו לבד לארץ, הם היו מאד צעירים, היו יחד בהכשרות והקימו את הישוב שנקרא דרדרה. דרדרה היה הישוב היחידי בצד המזרחי של אגם החולה.
"אמי הייתה אישה מאד יפה. היא נישאה למנהיג הקבוצה והתאלמנה כאשר עוד הייתה עם ילדה קטנה ובהריון. שנתיים לאחר מכן, אימי נישאה לאבי. הורי היו אנשים מוכשרים מאד, ממקימי המדינה, אנשים בעלי ערכים ומחויבות להקמת המדינה וצמיחתה. אימי נפטרה לפני ארבע שנים בהיותה בת תשעים ושבע."
עמוס דותן מגדיר את עצמו כך: "אני חייל לנצח, מדריך לנצח, לוחם לנצח, קשור בעבותות לעברי, להווה ולדורות הצעירים."
החיים במושב מולדת
ממש מתחילת המלחמה עמוס מבקר בעוטף, מסייע בכל דרך ויוצר קשר עם האנשים הנמצאים שם. זהו חלק עמוק בשייכות ובד.נ.א שלו. בנעוריו עמוס חלם להיות טייס, למד והתמחה בנושאי הטייס והתעופה. אולם עמוס לא קיבל זימון לקורס טיס, החלום נגוז וחיל השריון זכה.
דותן התגייס לשריון, הלך לקצונה, חתם קבע. כשהיה מפקד קורס קציני שריון, פגש את ליאורה וכפי שהוא מעיד: "פגשתי את החיילת הכי יפה." חיוך עולה על פניו של עמוס והוא מצטט את השיר האלמותי: "הוא פשוט שריונר", מוסיף ומצטט: "אל הטנק אותי הביא, שם נתן לי את הכובע, והמיס את לבבי. הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר…" ואז הראה את התמונה של ליאורה, שהייתה היפה מכולן לטעמו, גבוהה ומיוחדת.
האהבה הובילה לחתונה ובניית בית ומשפחה. ליאורה נולדה וגדלה במושב השיתופי מולדת, שם בחרו הנשואים הטריים לחיות. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, אורי – בן 42, קצין שריון בעזה. גילי – בת 39, נשואה, בחרה לבנות את ביתה במולדת וטלי – בת ה-36, אף היא נשואה וביתה במולדת. לליאורה ועמוס שבעה נכדים, חמישה מתוכם גרים במולדת.
עמוס: "אני דחפתי לחיות במולדת. בעבורי לחיות במולדת היה להיות מחובר לאדמה, לחיות בקהילה טובה והגשמה של כל הערכים בהם האמנתי. נישאנו ב-1978 ובשנים הראשונות עבדתי בענפי החקלאות שבמושב. למדתי תארים ראשון ושני. למדתי יחסים בינלאומיים, מדעי המדינה, גיאוגרפיה ותכנון ערים בטכניון."
לזה נוסיף גם קורסים צבאיים, שהרי עמוס התקדם בדרגות ושירת במילואים הרבה מאד שנים. בשנות התשעים חל משבר קשה בקבוצים והמושבים, משבר מושבי הצפון. מושב מולדת, כמו שאר הישובים מההתיישבות העובדת, נקלע למשבר כספי קשה.
עמוס: "פנו אלי אנשי מושב מולדת על מנת שאוביל את המושב ליציאה מהמשבר. החלטתי לקחת על עצמי ולהתגייס למטרה זו. התניתי את הירתמותי בכך שיהיו כללים חדשים במושב ויהיה שינוי אסטרטגי.
"התוויתי תוכנית בעלת שלוש זרועות: 1. העברת הבתים לרשות החברים. בכך ניתן לחברי המושב רשת בטחון ויכולת ירושה. 2. יצירת שינוי מהותי במבנה הקהילה – מקהילה קיבוצית לקהילה פתוחה, ששומרת על ערכיי העבר ומתנהלת בנפרד מהאגודה החקלאית. 3. מעבר מפרנסה דרך המושב להתפרנסות עצמית (הפרטה).
"שלושת הזרועות האלו משולבים הוליסטית כאקט אחד. זהו סוד המודל. היום זה נראה כמובן מאליו, אבל אז זו הייתה בשורה ושינוי גדול. האוכלוסייה בישוב הייתה מבוגרת ובעיקר שמרנית ומפוחדת. היה זה אתגר גדול. ניתחתי את שהיה ומכאן בניתי את התוכנית שיצרה צמיחה מחודשת במולדת. הייתה בי אמונה וידיעה ברורה שאוכל להתוות דרך לשינוי מבורך. היה צורך לשכנע אנשים וללכת יחד לדרך חדשה. אני מאמין במושג 'היחד'.
"הובלתי את הישוב לדרך חדשה שיצרה צמיחה וגדילה בכל הפרמטרים. מושב מולדת היה החלוץ של השינוי אותם עברה ההתיישבות העובדת בהפרטות. מי שמכיר את מושב מולדת מעיד שזהו ישוב עם קהילה מגובשת ואהבת האדם אינה עוד סיסמא אלא הווית החיים בישוב."
גיוס חרדים לצה"ל?
עמוס ממשיך ומספר סיפור בעברו הקשור לאלוף מוסה פלד ז"ל (גילוי נאות: כותבת הכתבה הינה בתו של האלוף מוסה פלד).
דותן: "בהיותי מ"פ בצבא קרא לי האלוף מוסה פלד, שהיה אז מפקד גייסות השריון ואמר: "אתה הולך לקבל ולעשות ניסוי של חיל השריון. הוא ביקש ממני שאפקד על קורס קצינים בשריון של בני ישיבות ההסדר. מוסה פלד שם לו למטרה לשקם את חיל השריון לאחר מלחמת יום כפור. במלחמת יום כפור נהרגו הרבה מאד חיילים וקצינים מהשריון, המון טנקים נפגעו. היה צורך לשקם את החייל ולהכשיר תוך תקופה קצרה את חיל השריון.
"לא הגעתי מהעולם הדתי ולא הכרתי את העולם הזה. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערך קורס כזה בצה"ל. היום מדברים על גיוס החרדים ונראה הדבר בלתי אפשרי, איך אלו יהפכו ויהיו חיילים. כך אז נראה הדבר כבלתי אפשרי.
"באותם ימים, מוסה פלד ידע שעליו להשליש את כוחות השריון. הוא ידע שעליו להביא ולגייס עוד אלף קצינים ומט"קים. נראה היה שזו משימה בלתי אפשרית. מוסה פנה וגייס אנשים ופנה לרבנים ויצר עימם קשר. הרבנים נתנו את ברכתם ודחפו למימוש המטרה של שיקום השריון. היה בכך סיכון מבחינה מקצועית, ממש כמו לגייס חרדים היום.
"לקחתי על עצמי משימה זו. ידעתי שכדי להכשיר קציני שריון יש לעשות ולעמוד ביעדים ברורים. פגשתי גברים שהגיעו מאוכלוסייה נפלאה, עם פוטנציאל אדיר ועם מערכת ערכים מאד גבוהה. היה צורך לבנות מודל ספציפי ומיוחד לאנשים הללו. חצי שנה הם היו בהכשרה ואימונים לקצונה וחצי שנה היו בלימודים בישיבה. היה זה ניסוי ראשוני שהצליח והתווה דרך חדשה.
"זכיתי לפגוש ולהכיר אנשים שהגיעו מהמגזר הדתי, אנשים נפלאים ועולם חדש שנפתח בפניי. הייתה זו תקופה מרתקת בעבורי, שפתחה בפניי עולם אנושי אחר שונה ונהדר. היה זה שינוי היסטורי בצה"ל שבישר ומבשר את השינוי ההיסטורי בחברה החרדית בימים הללו ובימינו אלו.
"לי ברור לחלוטין שגם היום בדיבור, ביצירת קשר, אפשר ליצור שינוי גדול בנושא הגיוס לצבא," עמוס מוסיף.
למה זה קרה לנו?
אלו הם שני סיפורים מחייו של עמוס המעידים על לימוד, התעמקות וראייה רחבה של התבוננות וניתוח אל עבר העתיד. השיחה עוברת ונסובה על ההווה: "ב-7.10, כשראיתי ונוכחתי שיש אנשים שנחטפו ונמצאים בעזה, תפסתי את הראש והכתה בי הידיעה, השתנו הכללים. כך ידעתי בעבר, זה נוכח בי מהמקום השכלי והמקום האינטואיטיבי. באותו יום קשה ומר ידעתי שההיסטוריה עומדת להתהפך."
עמוס דותן בהיותו היסטוריון, גיאוגרף, עם ידע עצום ביחסים בינלאומיים, יודע לנתח ולראות תמונה גדולה ומלאה. יש בו את הידע לצלם את המצב, להתחבר לסיטואציה, להביט בתמונה הרחבה של המצב ולראות מה עומד לקרות על כף המאזניים – ולמרבה ההפתעה והוא דווקא אופטימי.
עמוס מנתח ומסביר את התמונה הרחבה, התמונה אותה ראה וחזה מאותו יום של ה-7 באוקטובר: "ב-7.10 בבוקר, הבנתי שעולם חדש החל. ראיתי זאת מהמקום האינטואיטיבי. כל שהיה, היה. העתיד שינה פניו. שום דבר לא יהיה כאשר היה. השאלה ששאלתי היתה, מה יהיה גודל המחיר? הכללים השתנו.
"ראיתי שאנחנו מדינה וחברה בשלבי פירוק, לא במקרה קורה מה שקורה ברבע הרביעי מתוך מאה, מאז קמה מדינת ישראל. הפירוק שקורה לנו כחברה, כמדינה, קרה בעידוד וביוזמה של שלטון פסול, אבל היה קורה לנו בכל מקרה. ראיתי זאת עשרים שנה קודם. לצערי הייתה צריכה להתרחש קטסטרופה, כדי שיהיה תהליך של קיום ערכים אותנטי בחברה הישראלית – זהו צורך קיומי של לבנות מחדש.
"הקטסטרופה היא המטודה שדרכה יתבצע תהליך שינוי ותיקון. אילו הייתה בישראל הנהגה פוזיטיבית וערכית – הצמיחה והשינוי בחברה הישראלית היו מתרחשים באופן יזום ומנוהל ולא על ידי קטסטרופה. ה-7.10 זהו קצה הדרך, נחלשנו מכמה סיבות. נחלשנו מעודף אינדיבידואליות, מעודף בטחון עצמי. הייתה כאן תפיסה שלא הכירה ולא ידעה להכיר ולהוקיר את הטוב.
"ראינו את הכל כמובן מאליו," אומר דותן. "זוהי סכנה עצומה כשרואים את הטוב כמובן מאליו. איבדנו לחלוטין את המצפן של ההנהגה. גם משפחות שמאבדות את המצפן שלהם, מתפרקות. במקום לנהל ולהנהיג מדינה – ההנהגה הפכה להיות מפגן של כוח וכסף. זהו ההיגיון הקיומי של ההיסטוריה. מקור הגיון זה בראייה הפילוסופית של יוון העתיקה.
"ישנם שלבי התפתחות מוגדרים, ידועים וברורים באדם ובחברה: 1. מדינת ישראל בשלב הראשון של קיומה החלה עם מלחמה, מלחמה על הקיום (מלחמת העצמאות, מהפכה). ב-1948 הגיוס של העם וההתגייסות הייתה מוחלטת. 2. בסיס הקיום של מדינת ישראל עד שנת 1967. 3. צמיחה והתפתחות. במקרה הישראלי, מדינת ישראל היא פלא היסטורי.
"4. חלה התרחקות מתקופת יסוד המדינה ומהבסיס הערכי עליו קמה המדינה. חלה הסתאבות, חומריות יתר, אינדיבידואליות, החלשת השייכות הקולקטיבית, שחיתויות וקונפליקטים קשים, אפילו קיומיים.
"המודל הזה שהיה עוד בימי יוון העתיקה הוא המודל שלנו במדינת ישראל. אנחנו יהודים וכמו שיהודים פועלים ועושים הכול בחזק, בעוצמות גדולות, בקטסטרופה. בקיצור – כל מה שאנחנו עושים זה בקיצוניות חיובית ושלילית. הפילוסופיה של הדיאלקטיקה: צמיחה מתוך ניגודים, מתוך משברים.
"חוזקו של המחנה הביביסטי מתאפיין בנאמנות מוחלטת למנהיג, בפולחן אישיות ובהפניית אנרגיה לשנאה עמוקה כלפי מחנות המתנגדים. זהו איננו חוזק בר קיימא, הנזק הוא אדיר. הימין הקיצוני, הכהניזם, החרדים הקיצוניים מאמינים ומקיימים אידאולוגיה, שהסכנה בה גדולה יותר בכך שהם קיצוניים והאידיאולוגיה שלהם אותנטית, דתית, מהפכנית ורעיונית. כך גם בהיבט האישי ובהיבט הכללי."
דותן מספר ומשתף שהוא פועל על פי התפיסה הזו גם בחייו האישיים. בכל עת הוא בוחן את המצב וכשנוכח שהכללים השתנו, הוא קורא את התמונה ופועל על פי הכללים שהשתנו.
והוא מספר: "לפני כשנתיים, בטיול אופניים בהריי האלפים אירעה לי תאונה, הבנתי שהכללים השתנו. הייתי אז לקראת סוף שנות השישים שלי. מאז אותה תאונה, ערכתי ועשיתי תוכנית מסודרת ברמה הפיסית, המנטלית והתזונתית. מאז אני מתאמן באופן מסודר, עושה עבודה מנטלית לגביי היכולות שלי ושיניתי את התזונה שלי. שיקמתי עצמי מאז אותה תאונה, הכושר שלי השתפר ומצב הבריאות שלי טוב.
"בכל יצירת שינוי בחיים צריך שיהיה עוגן. עוגן המתבסס על ראיית המציאות, אמון ואמונה. זהו העוגן: אמון ואמונה. ערכים חזקים המתבססים על ראיית המציאות. אין כאן פנטזיה אלא תוכנית מובנית המובילה לשינוי והתחדשות. ברור לי לחלוטין שיש בחברה האזרחית הישראלית את היכולות בעוצמה הנכונה, את העוצמות והאיכות שיובילו להתפתחות ולשינוי. כשממשלת הימין ניסתה לעשות את המהפכה המשפטית, לא נבהלתי – ידעתי שיש בחברה הישראלית את האיכויות שלא יאפשרו למהפכה זו לקרות."
לאן פנינו?
"אנו לקראת סופה של הממשלה הנוכחית, זה יקרה. ברגע שהקואליציה: ביבי, חרדים, כהניזם יפסיקו לשלוט מדינת ישראל תשגשג ותפרח. כרגע אנו נמצאים, כמטפורה, בתוך חדר ניתוח אצל רופא שהוא אסון והדימום לא מפסיק. השיעור הנפלא שנכחנו בו ב-7.10, ההתגייסות של כל העם בכל רמה, בכל היבט, הראתה והנכיחה שהחברה הישראלית-אזרחית היא הנכס המרכזי של מדינת ישראל.
"בראייה לאחור, גם כשהייתה לנו הנהגה גרועה ומלחמות בלתי פוסקות התפתחנו. זהו הכוח הגדול שלנו, זהו העוגן הגדול שלנו – החברה הישראלית. שוב חוזרת השאלה: מהו גודל המחיר? התיקון יבוא, כי מי ששולט ויכתיב זו החברה הישראלית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא משיח שקר, במובן העמוק ביותר. הוא משיח שקר – הגדול מכל משיחי השקר שהיה בעם היהודי. הוא פועל ועושה שיסוי, פלגנות, שקר, סילוף ושנאה.
"החברה הישראלית תבנה את עצמה! התנאי שכך יקרה הוא שהשלטון במדינת ישראל יוחלף. כרגע השאלה הנשאלת היא: מהו גודל המחיר שנשלם? אנחנו משלמים מחיר נורא, גם של המהפכה המשפטית ובעיקר מחיר נורא של ה-7.10 מאז ועד היום.
"העוגן השני עליו אני בונה את ראיית העולם שלי הוא ההסתכלות והניתוח אותנו כעם בהיבטי העבר, היבטי ההיסטוריה. אנחנו העם הכי שורדני בעולם. העם היהודי שרד לאורך אלפי שנים עם קשיים עצומים. זהו חלק מהדי אן איי שלנו. תמיד היה המושג של קץ העם, קץ המדינה, שהיה כאילו עוד רגע זה קורה ולא קרה.
"המשבר הגדול שקרה לנו תפס את ישראל במקום של עוצמה, גדולה, בתקופה של רזרבות – ובנוסף לכך, אנחנו היום מדינה שמבחינה מספרית מונה כעשרה מיליון תושבים. באופן היחסי נתפסנו במצב חזק. המחיר נורא ואיום. לו משבר זה היה תופס אותנו בשנות החמישים, יש לשער שהיינו מחוסלים ולא הייתה לנו תקומה. יש לחדד ולהבחין שיש אנשים החושבים ומאמינים ששלום אפשר יהיה לעשות כאן ועכשיו. זוהי אוטופיה. לכל דבר ומטרה יש את הקצב שלו. כדי לעשות שלום עם שכנינו, עלינו לקחת בחשבון שהחברה הערבית צריכה לעבור תהליך עמוק היסטורי ודתי.
"אחד התפקידים המרכזיים של מנהיגות ערכית ובונה דרך ועתיד מיטיב הוא עיבוד הערך תקווה ואמונה. המנהיגות הרצויה והמיטיבה בעבור מדינת ישראל, היא הובלת העם מתוך כל אותם ערכים עליה קמה מדינת ישראל. חברה המושתת על כוח, כסף, כבוד – הופכת לחברה מושחתת חסרת חזון ודרך. התפקיד שלנו כחברה אזרחית הוא לעודד ולעזור לתהליכים, שחייבים להתרחש על מנת שתבשיל השלום יעמוד על האש. הכל צפוי, הרשות נתונה. זה בידיים שלנו. עוד יבואו ימים של צמיחה, פריחה ולבלוב. יש לנו ארץ נהדרת עם חברה אזרחית שלא תוותר ותוביל."
עמוס דותן, איש מולדת, מוסיקאי ומוביל אירועי שירה, חייל, מפקד ולוחם, איש ההתיישבות, מוביל ובעיקר בעל ראייה רחבה, למרחקים – מעודד, אופטימי ומנסח בבהירות, בלי הנחות. שווה הקשבה. דותן אינו מטיף, הוא חי ומקיים את כל הזרועות עליהם מבוססת התמונה עליה מדבר, ברמה האישית, ברמה הזוגית, ברמה המשפחתית, ברמה הקהילתית וברמה הארצית מדינית.
