"כשהמחבלים הגיעו לקיבוץ כיתת הכוננות כבר עמדה מוכנה. רואים סוואנה צה"לית נפתחת, כפי שהיה צפוי שיגיע במקרה כזה צבא. יוצא ממנה לוחם ורק כשהרים את ה-אר-פי-ג'י הבנו שאלו לא חיילים, אלא מחבלים" מספר שחר גולדנברג, אחראי קבוצת המפונים מקיבוץ זיקים השוהים בשדות ים
אמירתו של השר בני גנץ בשבוע שעבר לתושבי קיבוץ זיקים שחלקם פונו למעלה החמישה כי לא בטוח שיחזרו לבתיהם בשנה הקרובה וכי עליהם להישאר במלונות אליהם פונו שלושה חודשים נוספים ואז לעבור למגורים חלופים "פינצ'רה את הבטן הרכה והורידה את האוויר לאנשים" כפי שתיאר זאת שחר גולדנברג מזיקים, אחראי קבוצת המפונים במרכז הימי בשדות ים, חבר ועד האגודה ותושב ההרחבה הקהילתית שהגיע לקיבוץ מאשקלון לפני 15 שנים, אבל "חי, מכיר ונושם את הקיבוץ מילדות" כילד לאבא סמנכ"ל "פולירון", מפעל המזרנים של הקיבוץ.
"זיקים הוא לא קיבוץ חלש מבחינה סוציו-אקונומית" אומר שחר על הקיבוץ השוכן צמוד לחוף הים, שפרט למפעל מצליח מחזיק ברפת השנייה בגודלה בארץ (ללא שותפויות), עוסק בחקלאות וחלק לא קטן מתושביו עובדים מחוץ לקיבוץ. "אנחנו נגור בקראווילות? היינו השכפ"ץ של המדינה, ספגנו כדורים, זהו, נגמר הסרט. אנשים פה מאבדים את הסבלנות".
אנחנו נפגשים בבועה השקטה של עגלת הקפה שבשדות ים, הקיבוץ אליו פונו כ-50 משפחות מזיקים. כחלק מרוטינת סבבי ה"מבצעים". בכל פעם שחמאס יורה ארטילריה על קיבוצי ויישובי העוטף ומוגדר "סבב לחימה", מתפנים לכאן תושבי זיקים למספר ימים. הפעם הימים הפכו לשבועות והשבועות, לפי הצפי, יהפכו לחודשים. משפחות שלהן בני נוער פונו למלון במעלה החמישה ומרבית המשפחות שלהן ילדים עד גיל עשר פונו לשדות ים, למרכז הימי.
נתנו להם להתאמן וזה בלתי נתפס
גם בזיקים התעוררו באותו בוקר ארור ממטח כבד של טילים. כוח ימי של החמאס שמתאמן לאורך שנים, כ-40 מחבלים, עלה על בין חמש לשבע סירות דייג במטרה לחדור לחוף זיקים. סירת דבורה של חיל הים המסיירת בין אשדוד לעזה זיהתה את המתרחש ופתחה באש לעבר המחבלים. "שמענו את זה מהממ"דים, ממש אחרי אזעקת צבע אדום". מעל 20 מחבלים חוסלו, אולם אחרים חדרו לחוף, רצחו דייגים ובני נוער ששהו בו, משם המשיכו לבסיס פיקוד העורף ולמוצב גולני, טבחו בחיילים וגנבו רכבים צבאיים. "כשהגיעו לקיבוץ כיתת הכוננות כבר עמדה מוכנה. רואים סוואנה צה"לית נפתחת, כפי שהיה צפוי שיגיע במקרה כזה צבא. יוצא ממנה לוחם ורק כשהרים את ה-אר-פי-ג'י הבנו שאלו לא חיילים, אלא מחבלים. קובי פודה מנכ"ל פולירון, חבר כיתת הכוננות, היה בטוח ששם הוא מסיים את חייו. במזל רה האר-פי-ג'י לא הצליח לפוצץ את הגדר".
כיתת הכוננות הגנה על הקיבוץ כשהתושבים שוהים כל העת בממ"ד, ללא חשמל, מקבלים ידיעות על הזוועות שמתרחשות בקיבוצים השכנים, על כך שאין כוח צה"לי. "אנחנו יושבים בחושך, מנסים להבין איך לנעול את הממ"ד, כבר אין חמצן. החלטנו שאם לא יגיע כוח צה"לי עד שמונה בערב נחלץ את עצמנו משם. בשבע וחצי הגיעו כוחות ביטחון. העלינו 25, בעיקר ילדים, על רכב סוואנה ממוגן. אלי לרכב שהיה מנופץ עלו שני חמושים ומאחורינו 15 רכבים עם ההורים של אותם ילדים. יצאנו בשיירה ולאורך הכביש מכוניות שרופות, מנופצות, ככה עד צומת אשקלון. הורידו אותנו שם וחזרו לחלץ עוד כ-15 משפחות". זה היה החילוץ הראשון מהקיבוץ, בשעה שבע וחצי בערב, חילוץ שלא נעשה על ידי כוחות צה"ליים. "זה כישלון מערכתי שאי אפשר להסביר. שבירה של כל מה שידענו שמגן עלינו, גולני, מוצב זיקים. הילדים אמרו 'החיילים תכף יבואו'. והחיילים לא באים".
שחר מספר שלאורך השנים היו התרעות, בטח לפני הקמת הגדר. המנהרות היוו איום נקודתי ביישובים ספציפיים ובזיקים האיום היה חדירה מהים, ב"צוק איתן" (2014) הייתה חדירה של מחבלים לחוף זיקים, שהתחבאו בדיונות למשך 45 דקות עד שאותרו על ידי כוח צבאי.
"חודשים שאנחנו שומעים פיצוצים וירי ומקבלים הודעות הרגעה שמקור הרעש הוא 'אימון של ארגוני טרור במרכז הרצועה' או 'הפרות סדר שלא משפיעות על היישוב'. מה זו האמירה הזו 'מקור הרעש בתרגיל'? כאילו שיש לנו שיתופי פעולה בין צה"ל לחמאס?! נתנו להם להתאמן וזה בלתי נתפס. אני קורא את ההודעות האלה עכשיו, אחת מסוף ספטמבר, וזה מתסכל אותי. איך לא עשינו מספיק רעש בעניין?".
להכין את היום שאחרי
המלחמה נכנסת לשבוע הרביעי וכפי שמשמיעים אנשי מערכת הביטחון מערכה ארוכה עוד לפנינו. מצליחים לקיים שגרה? מצליחים לעבוד?
"הראש לא פה. מאוד קשה" אומר שחר, שתוך כדי שיחתנו לא מפסיק לקבל שיחות ממשרד הרווחה, ממשרד הבריאות וגורמים נוספים. "יש סיוע של פיקוד העורף, יש ניסיונות של משרדי ממשלה לסייע, הגיעו לפה מורות חיילות וגננות ומשתדלים להוציא את הטוב ביותר שאפשר במציאות הזו. אנחנו נראים רגועים ושלווים, אבל יש אצלנו מתיחות. זיקים קהילה חזקה ומגובשת, ואנחנו נרתמים זה עבור זה, ויש חיבוק גדול. מצד שני, אחת לשמונה חודשים יש 'סבבון', אחת לשנה 'סבב' ועכשיו מלחמה. זה יוצר מתח שיוצא בכל מיני כיוונים. בשנתיים האחרונות היה הרבה אתגר עם הנוער, ענייני משמעת ותופעות שכיחות בקרב בני נוער. לא משהו חריג אולי, אבל לנו כקהילה היא מאוד חשוב שיטופל. גם עכשיו הנוער שלנו ללא מסגרת מתאימה, ללא מעטפת יום-יומית. יוצרים איתנו קשר תורמים, גם מקהילות בחו"ל, חברי כנסת, כולם רוצים לתרום ולהתנדב. עכשיו אנחנו די מסודרים בעזרת מתנדבים מדהימים, אבל צריך להכין את היום שאחרי. אז נזדקק לחינוך, לסיוע נפשי, להשקיע בילדים ובנוער ולתת משאבים לבתי הספר היסודיים והתיכוניים וכמובן לשקם את הקהילה. הפכנו פליטים במדינה של עצמנו".
