“זה לא עוד מסע, זה מסע שאומר – אנחנו כאן!״

800 נערים ונערות משכבת י"ב שהגיעו מכ-130 קיבוצים, ובהם גם מקיבוצי הנגב המערבי וקיבוצי גבול הצפון, לקחו חלק במסע האופניים המסורתי של התנועה הקיבוצית שנדחה מחנוכה בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". על אף הנסיבות השלימו 60 ק"מ של דיווש חווייתי בערבה התיכונה, שוחחו על שירות משמעותי ועל מעורבות בחברה ולרגע לא שכחו את החטופים

אירועי 7 באוקטובר, שהיכו את כולנו בתדהמה ובצער, יצרו סיטואציה מורכבת גם מבחינה חינוכית והדבר השפיע גם על הלו"ז השנתי של אגף החינוך והמפעלים החינוכיים ובהם מסע י"ב המסורתי של התנועה הקיבוצית.
למרות הלבטים החליטו באגף החינוך שקיום המסע חשוב עבור שכבת י"ב הנוכחית, על מנת לשמר עבור בני הנוער שגרה חינוכית שנתית, גם כאשר מאות מהם מפונים מביתם כבר חצי שנה. גם גיוס פעילים לשירות מילואים לא עצר את המסע, ואת מקומו של גיא גרסול, מנהל המפעלים החינוכיים, שהוביל את ההכנות למסע אך נקרא לתקופת מילואים נוספת, מילא אורי פלד נקש, מנהל ארגון מערכות החינוך החברתי קהילתי בתנועה.
המסע, שנערך לרוב סביב חנוכה, נדחה והמועד החדש פגש את הנערים בשלב מתקדם בשנה, על כן הותאמו גם התכנים. הושם דגש על איך תראה השנה הבאה וכיצד ניתן להפוך את העשייה למשמעותית יותר. מכיוון שהמסע התקיים במהלך סוף השבוע, לא התקיים הביקור הקבוע בבית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1).
סרט צהוב על האופניים
בחמישי בצוהריים פגשו המשתתפים את האופניים שחיכו להם לתחילת הרכיבה ליד מפעלי צין בקרבת מעלה עקרבים. מדובר בשיא של משתתפים בשנים האחרונות שמבטא יותר מכל עד כמה המסע היה רלוונטי. על כל אחד מזוגות האופניים נתלה סרט צהוב, שמסמל את המאבק לשחרור החטופים. השיחות במהלך היום עסקו בכוח המשותף שלהם כקבוצה, כקהילה וכחברה, ובחנו את הדרך שעשו בחודשים האחרונים וכיצד האחריות ההדדית במרחב ההתיישבותי עוזרת להתמודד עם המצב המשתנה, כל אחד בהתאם לסיטואציה בה הוא נמצא. היום הסתיים ליד מושב עידן ובטקס הפתיחה בירך ראש המועצה האזורית הערבה התיכונה מאיר צור שאמר כי הוא שמח לארח השנה את המסע ורואה חשיבות בשיתוף הפעולה עם התנועה הקיבוצית.
מנהל המסע אורי פלד נקש אמר למשתתפים: "זה מאוד מרגש לעמוד כאן היום עם מאות בני נוער מהתנועה הקיבוצית. הגענו הנה מכל קצוות הארץ, כי לא עייפי דרך אנחנו, אלא מפלסי נתיב. יש לי הערכה רבה כלפיכם על עצם הבחירה להשתתף במסע ולעסוק בשלב הבא בחייכם, בלקיחת אחריות ותרומה לחברה ולמדינה בצורה המיטבית ביותר. אתם נותנים לנו תקווה שאלו הם מנהיגי העתיד שלנו. זה לא עוד מסע, זה מסע שאומר – אנחנו כאן! אני מאחל לנו שלמסע הבא כולנו נוכל להגיע מהבית״.
מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה בירך גם הוא את בני הנוער: "אני רואה אתכם פה היום, נוער מקיבוצים בכל הארץ וגם מהעוטף וגבול הצפון – ומתמלא גאווה. יש פה נוער שיותר מ-170 יום מפונים מביתם, יש פה נוער שהיה חטוף בעזה, נוער שחווה זוועות. גאה בכם על החוסן, הנחישות והרעות והעמידה באתגרים. בעוד מספר חודשים תצאו לאתגר הבא – לצבא, לשנת השירות או לשירות לאומי, וכל תרומה היא חשובה. אני רוצה לבקש מכם שתלכו לאורם של הערכים שספגתם בבית ובקיבוץ. והכי חשוב – שתחזרו הביתה בשלום".
ניחוח של משימה בשנה "רגילה״
תחילת היום השני למסע לווה במעט חשש בעקבות ההתחממות בגזרה מול איראן והורי המשתתפים עודכנו כי מארגני המסע נמצאים בקשר שוטף עם צה"ל והמשטרה, שהדגישו כי אין שינוי בהנחיות לציבור, ולכן הוחלט להמשיך את המסע כמתוכנן. תכני היום עסקו באחריות אישית ואזרחית, מתוך תפיסה הרואה את בני ובנות י"ב כצעירים העתידים לבצע תפקידים משמעותיים בשנה הבאה, ומתוך רצון לעודד אותם להיות פעילים, מעורבים ומובילים בחברה בתקופה מורכבת זו, ובכלל בעתידם כאזרחים במדינה. היום הסתיים בחניון ליד מושב עין יהב בקבלת שבת משותפת, ושיחה משותפת עם טל חמווי, פעילה פמיניסטית ועיתונאית וממקימות "המכללה", בית ספר חברתי שמטרתו לאפשר לנשים שורדות זנות ואלימות ללמוד ולרכוש מקצוע ולהשתלב בחברה ובמעגל העבודה.
ביום שבת, היום האחרון למסע, נערכו בצוהריים מעגלי שיח שעסקו בשלב הבא בחייהם של המשתתפים, כל אחד בהתאם למסלולו, ואיך ניתן להפוך אותו למשמעותי ומיטיבי, הן בהיבט האישי והן בהיבט המשימה שכל אחד ואחת יתמודד איתה. על הציר החינוכי במסע היה אחראי דגן קרן מרביבים. את המסע ליוו 110 פעילי ופעילות אגף חינוך והתנועה הקיבוצית ואנשי מנהלה בהובלת הרכז הטכני תומר איתמרי.
בטקס הסיום שהתקיים ביישוב הקהילתי ספיר, אמרה ראשת אגף חינוך דבי ברא"ס:
"מסע י"ב המסורתי יצא השנה בזמן מלחמה, באי שגרה מטרידה וזרה, כשחלקנו הגענו למסע לא מהבית. צוות אגף חינוך הרגיש בגוף ובלב שחייבים לקיים את המסורת המוכרת עבור בני הנוער, המדריכים וגם עבור צוות אגף החינוך. ידענו שהמוכר והרגיל לא יקרה ושלא כל מי שצריך להיות – יהיה, עבדנו קשה לקבל את כל האישורים הנדרשים והתחייבנו לסייע, לתמוך וללוות את כל הקיבוצים שיבחרו לקחת חלק כדי שנצליח, ולו לרגע, לחוש ניחוח של משימה בשנה 'רגילה'. ולכן, על אף החום הכבד, המסלול החדש וכינוס ארצי של רבות ורבים שלא נפגשו זמן רב, צלחנו כולנו יחד את המשימה״.