את המלצתי לבחור את נעמה לזימי בפריימריז של מפלגת העבודה אני עושה במקלדת שלופה, מתוך הערכה לפועלה ואהבה לאישיותה
את נעמה לזימי (36) אני מכיר הרבה שנים. למרות פער הגילים בינינו גדלנו באותה ערוגה של חבורת יסו"ד – ישראל סוציאל דמוקרטית – המכילה חברי קיבוצים וקיבוצים עירוניים, חברים מתנועות הבוגרים, פעילים בארגוני עובדים ואנשים מן המגזר הדתי והחרדי. המכנה המשותף: סוציאל דמוקרטיה, בדגש על סוציאליזם. מאז הצטרפותה לחבורה, נעמה צמחה מהר ובלטה בפעילותה, בכריזמה שלה וביכולת המנהיגות, תוך שהיא שומרת על קשרי חברות חמים עם סובביה. מבחינה זאת המלצתי לבחור בה ברשימת העבודה לכנסת נעשית מרצון פנימי עמוק ומתחושה שזהו המעשה שנכון לעשותו. אני עושה זאת במקלדת שלופה מתוך הערכה לפועלה ואהבה לאישיותה.
נעמה לזימי מייצגת את כל מה שהכרחי למפלגת העבודה כדי לחזור ולהיות מפלגת שלטון. היא משלבת את כל הניגודים שהפוליטיקה הישראלית לא מצליחה ליישב: היא סוציאליסטית, פמיניסטית, פעילה באיגוד עובדים ומצד שני היא מזרחית ילידת מגדל העמק שמקיימת אורח חיים מסורתי במוצהר, מעורבת עמוקות במאבקי הדיור הציבורי, לפיצוי הוגן של מפוני גבעת עמל ועוד. אין כל סתירה בין מרכיבים אלה של אישיותה הפוליטית, היא תמצית הישראליות שאותה צריכה לייצג מפלגת העבודה.
מחוקקת חברתית בולטת
כקצינה משוחררת מצה"ל, נכנסה נעמה לפעילות באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה משם היא נשאבה אל המחאה החברתית שעיצבה את תודעתה הסוציאל דמוקרטית, ואלו הובילו אותה לפעילות במפלגת העבודה שמטעמה היא נבחרה למועצת העיר חיפה.
כחברה במועצת העיר, עיצבה נעמה סדר יום של צדק חברתי: היא נאבקה למען איגוד עובדי המוזיאונים, למען העסקה ישירה של עובדות הניקיון, להכרה עירונית במגוון הזהויות הקיים בעיר, ששיאה באירועים לציון מלאת ששים שנה למרד ואדי סליב, כביטוי פורץ דרך לתביעה לשוויון חברתי ולמען צדק סביבתי לתושבי מפרץ חיפה, החיים בצילן של תעשיות מזהמות.
נעמה התמודדה על מקום ברשימת העבודה לכנסת האחרונה ובתוך זמן קצר הפכה לקול הבולט של הסוציאל דמוקרטיה הישראלית: בפעולתה כמחוקקת, בנאומיה בכנסת ובוועדותיה, בפעילותה החקיקתית ובהופעותיה הציבוריות. מבחינה זאת, נעמה היא ממשיכתן של המחוקקות החברתיות הגדולות כמו תמר גוז'נסקי, שושנה ארבלי אלמוזלינו ושלי יחימוביץ'.
כדוברת מובהקת של הפריפריה הישראלית נעמה רואה עצמה כמייצגת של עיירות הפיתוח המושבים והקיבוצים. להשקפתה, את המתחים בין הקבוצות האלה שכולן קורבנות של הניאו ליברליזם הישראלי, לא ניתן לפתור בלא השקעה ממשלתית מסיבית שתבנה את הצדק החלוקתי על ידי שותפות ראויה בפיתוח העתידי ולא באמצעות מריבות על הקיים ההולך ופוחת. ב"ניו דיל" הזה שיתחיל בפריפריה, רואה נעמה את הפתרון לחוסר הצדק הקיים גם במרכז.
זה שנים רבות לא הייתה למפלגת העבודה מועמדת מעוררת השראה ובעלת חזון לצד הישגים מוכחים ויכולת עשיה כפי שיש לנעמה. לא יהיה זה מוגזם לומר שהתמיכה בה מבטאת את תהליכי ההתחדשות הדרושים למפלגת העבודה בדרך לחזרתה לשלטון.
***
פרידה ממפעל חיים
אחרי כארבעים שנות ריכוז פעילות תרבותית וחברתית ענפה בעמק יזרעאל ועמק המעיינות, נפרד אלי גרן (90, גבע) ממפעל חייו העיקרי: "עמותת חוג העמקים" שייסד לפני 28 שנים. לאלי היו עוד מפעלי חיים – הקמת תנועת הנוער העובד והלומד בשנת 1959 (איחוד הנוער העובד עם התנועה המאוחדת) ותפקידים מרכזיים אחרים – אבל עמותת חוג העמקים היא הבון טון.
העמותה, מספר אלי, התפתחה ל-22 מסגרות פעילות שכללו בין היתר: חוגי יהדות, טיולים, פעילות תיאטראות, מקהלה, חוגי ספרות, ערבי שירה בציבור סיוע לנוער במצוקה כולל באמצעים אומנותיים ועוד. בפעילויות הללו משתתפים 1500 אנשים. "כשעברתי את גיל 90 ראיתי לנכון למסור את הדגל לאחרים. חשתי שזה לא אחראי בגילי להמשיך לנהל מיזם כזה".
ביום שישי שעבר, התכנסה הנהלת העמותה ובחרה בעוזי עשת, בן אלומות שגדל בגבע וכיום מכפר יחזקאל, ובדויד הירש, תעשיין מתמרת, שניהם פעילים בעמותה בהתנדבות זה שנים רבות, למחליפיו של אלי גרן.
אלי מדגיש כי העמותה בנויה כולה על התנדבות ופתוחה לכל אחד ואחת ללא קשר למצבם הכלכלי. "הפעילות היא בעלות כספית מינימלית, וחרף זאת מצבה הכספי של העמותה מצוין. יצרנו שילוב מוצלח בין מגוון האוכלוסיות שבעמק: קיבוצים, מושבים, ערים (בית שאן ועפולה), כפרים ערביים, דתיים לאומיים וחרדים. אולי זו דרך לכל התנועה הקיבוצית להשתלב בחברה הישראלית ולבנות שותפויות עם הסביבה. בחודש הרמדאן, למשל, קיימנו פעילות תרבותית בכל הכפרים הערביים באזור".
יש דור ממשיכים צעיר?
"לפעילות החווייתית באים צעירים, לחוגים הלימודיים פחות. אליהם מגיעים בעיקר חברים מבוגרים. אני מקווה שבהמשך גם בהם ישתלבו צעירים. אני מוסיף להיות חבר הנהלה וללוות את המפעל הזה".
דוקטור התחכמות ודוקטור התחמקות
בטח עייפתם מעוד אמירה על מחוז הקיבוצים בעבודה. האמת שגם אני. מצד שני זהו מקרה בוחן של ההתעללות בדמוקרטיה התנועתית. לכן אסור להרפות. מזכ"ל התנועה, ניר מאיר מתפקד כאן על תקן של דוקטור התחכמות. לאחר שנבחר למזכיר המחוז חבר שלא רצה בו, הודיע ניר כי מימון פעילות המחוז מכספי התנועה "איננה חוקית" (למרות שמחוז מרצ בקיבוצים מתפקד כרגיל); לאחר שפרצה מחאת חברים, הוא התנה (בלא תוקף תקנוני) דיון בחזרת המחוז לפעילות, בבקשה של חמישה קיבוצים. לאחר שהוגשה הבקשה, קיימה מזכירות התנועה דיון בשבוע שעבר והודיעה שערב הבחירות איננו זמן מתאים להחלטה. זו תידחה לנובמבר 2022 (שנה אחרי בקשת הדיון הראשונה) ותתקבל בהתאם לתוצאות הבחירות. אין כאן הבטחה שלאחר הבחירות לכנסת המחוז ישוב לפעול כסדרו, כפי שהחליטה מועצת התנועה.
משנתו של ניר, הדס דניאלי ילין, מתפקדת כאן כדוקטור התחמקות. זו היא שהובילה החלטה, שחרף השינויים בזירה הפוליטית, המחוז ימשיך לפעול כבעבר. כעת היא נעלמה ונאלמה. כששאלתי אותה על כך בשעתה, היא נפנפה אותי לדוברות התנועה. מאז היא מתחמקת ולא ניצבת להגן על החלטה שהובילה. לא עצמאות, לא אומץ, לא אחריות. מי יצילנו.
