ניצן טל ממעגן הוכשרה ליחידה לאיתור נעדרים יחד עם הכלב רוני. ב-7 באוקטובר לא חיכתה שהטלפון יצלצל ונסעה לבארי לאתר ולחלץ גופות. עכשיו היא פותחת מתחם חדש לכלבים למטרות טיפוליות
*תמונה ראשית: רוני, כלב הרועה הגרמני, וחברים. בעזרת אילוף כלבים מסייעת לילדים עם בעיות קשב וריכוז
צילום: מהאלבום הפרטי
אירוע השקה של מתחם יוצא דופן התקיים בקיבוץ מעגן. "המקום של ניצן", 800 מטר רבוע שמיועד לכלבים ובעליהם וכולל חצר גדולה, גינת כלבים, חדרי טיפול, אילוף ופונקציות נוספות.
ניצן טל (28), חברתו לחיים של מוש שטרית (בן מעגן ואיש המים של ענפי החקלאות בקיבוץ) היא זו שייסדה את המקום המיוחד.
על העוקץ
היא נולדה בבית שמש, עיר שברבות השנים הלכה והתחרדה, ועל אף שאהבו את המקום, חשו במשפחה שהאווירה שם אינה לרוחם עוד ולפני כעשור עברו בתפנית חדה לקיבוץ שדה נחום, בו מתגוררת דודתם.
את שנת השירות שלפני הצבא החליטה ניצן להקדיש לעשייה משמעותית למען עצמה ולמען הסביבה ומאחר שמשחר ילדותה היא חובבת כלבים, הצטרפה לכלבייה טיפולית בפרדס חנה, החלטה ששינתה את חייה.
ב- 2015 התגייסה ניצן לגדוד "קרקל", אחד מחמשת הגדודים של חיל הגנת הגבולות ביחידה מעורבת לגברים ונשים, מתוך כוונה להגשים חלום ולהגיע למיונים ל"עוקץ", יחידת הכלבנים. בסיום המיונים התקבלו 21 חיילות מתוך 80 המתמיינות והמתמיינים.
"הייתי 'מורעלת'", אומרת ניצן, תכונה שלדבריה, רכשה מאביה, יוצא יחידת שקד ההיסטורית, שעד היום (קרוב לגיל 70) משרת במילואים והפטריוטיזם שלו חלחל עמוק במשפחה. "בתום תקופת הכשרה מפרכת הוצמד לי כלב מסוג רועה גרמני העונה לשם רוני והוכשרתי ליחידה לאיתור נעדרים, גוף היודע לתת מענה מקצועי באירועים כמו רעידות אדמה, חילוץ ממבנים וכדומה. האירוע המבצעי הראשון שלי היה ב-2016 בעת קריסת חניון הברזל ברמת החייל, עם מספר רב יחסית של לכודים. זו הייתה התנסות ראשונה ומאתגרת מאוד עוד בטרם סיום הקורס, לאחריה לקחתי חלק באירועי חילוץ נוספים בארץ וגם בחו"ל וגם בהרבה תרגולים ואימונים כמענה לתרחישים שונים".
בסיום שלוש שנות שירות אינטנסיביים, חתמה ניצן קבע לשנתיים נוספות. "עסקתי בעיקר בתפקידי הדרכה. בשלב מסוים חשתי שהגעתי 'לתקרת זכוכית' והחלטתי שזה הזמן לצאת לאזרחות, והצטרפתי למוש במעגן. ביקשתי מהצבא שהכלב רוני ימשיך יחד איתי לאזרחות, כי החברות בינינו הייתה ממש חזקה, ומבוקשי ניתן לי. מאז הוא איתי, בצוותא עם שני כלבים נוספים שאימצתי, חמודים לאללה, שהם החברים הכי טובים שלי, ואנחנו מרבים לטייל איתם כדי להוציא את המרץ האין סופי שלהם".
מאז 2019 יוצאת ניצן מדי שנה למילואים במסגרת חילוץ והצלה, לצד היותה סטודנטית לעיצוב גרפי במכללת עמק יזרעאל, מה שסייע לה בתכנון המתחם החדש כמו גם בפיתוח מתקן מיוחד לאילוף שמסייע לילדים עם בעיות קשב וריכוז. 
כתף אל כתף עם אנשי זק"א
"שבת 7 באוקטובר התחיל מבחינתי כשבת רגילה" מתארת ניצן. "טיילתי עם הכלבים שלי ושמעתי דיווחים מקוטעים. פתחתי את הטלוויזיה וראיתי סרטון וידאו בלוּפ, תוך שדני קושמרו מערוץ 12 משוחח עם אנשים ששהו בממ"ד ואני מבינה שאנחנו במלחמה. לא חיכיתי לטלפון ובסביבות אחת בצוהריים כבר הייתי בדרכי למתקן אדם. בדרך חוויתי מראות קשים של כלי רכב נטושים וגופות מחבלים שרועות לאורך הכביש, שנראו כמו בובות גדולות. למזלי, במידה רבה, ההכשרה המקצועית והמנטלית שרכשתי בשירותי הסדיר במסגרת חילוץ והצלה, סייעה לי להתמודד עם הסיטואציה המאוד מורכבת ולתפקד.
שלושת הימים הראשונים היו אינטנסיביים. עבודה מבוקר עד ערב של פעולות איתור וחילוץ. רוב הזמן הייתי בקיבוץ בארי השרוף, יחד עם חיילת וכלבת ההצלה שלה, כשהמטרה היא לאתר נעדרים או חלקי גופות, תפקיד משמעותי הנחוץ כדי לקבוע את זהותו של האדם, לצורך סגירת מעגל. זה פאזל מורכב הדורש ריכוז ומיומנות גבוהה ונדרש ממני להתמקד בעיקר בצד הטכני ולהשתדל שהמראות הקשים לא יסיחו את דעתי מן המשימה. מניסיוני אני יודעת, וכך גם שידרתי לבנות שהיו תחת פיקודי, שעבודה משימתית עשויה להדחיק מצבי טראומה, והקפדתי גם בנסיבות האלה לוודא שהחיילות פועלות כך, למרות הקושי הרגשי.
עבדנו כתף אל כתף עם אנשי זק"א כאשר הנוהל הוא קודם כל לוודא שאין מלכוד על החללים. לאחר מכן אנשי זק"א אומרים קדיש ואז מפנים את הגופה לאמבולנס. שם נפל לי האסימון עד כמה אמירת קדיש בנסיבות האלה היא רבת משמעות".
בהמשך המלחמה הצטרפה ניצן כחונכת לחוליית כלבנים שתפקידה לזהות גופות מחבלים. "אומנם בקרֶב המחבלים היו כאלה שלבשו מדי צה"ל אך לא קשה היה להבחין שאלו הם אנשי נוח'בה כי יש הבדלים ניכרים. מיום ליום הפכנו מקצוענים יותר והעבודה התקדמה בקצב משביע רצון. כאשר הסתיימה עבודת איסוף ופינוי גופות המחבלים החל התמרון הצה"לי ונכנסנו לכוננות חילוץ למקרה של קריסת מבנים בתוך הרצועה. למזלנו, לא היה בנו צורך".
מענה טיפולי בעזרת כלבים
בינואר האחרון השתחררה ניצן בתום שלושה חודשי שירות מאתגרים "ומאז אני מקדישה חלק ניכר מזמני לאהבה הגדולה שלי – כלבנות. בנוסף למתחם שזה עתה נפתח, אני מגיעה לבתי לקוחות או שהם מגיעים אליי, חונכת במכללת 'מאי דוג' לטיפול בעזרת כלבים בחרדות אצל ילדים ומתבגרים וגם בבתי אבות. אפילו אבא שלי, איש קשוח לכאורה, התאהב בכלב הקטן שלי וזה אומר הכול. השאיפה שלי, שהולכת ומתממשת בימים אלה, היא הפעלת מרכז כלבני רב תחומי שייתן בין השאר מענה טיפולי עבור אנשים עם בעיות קשב וריכוז".
שאיפה נוספת ובת הגשמה היא לבנות עם בן זוגה, כאן במעגן לחוף הכנרת, את בית הקבע שלהם. "בתקווה שנדע ימים שקטים וחופשיים מדאגות".
